דברי נחמיה אורח חיים קט

הרי הטור ססי' כ"ט תמה אפי' גבי תפילין על רה"ג שכתב דרשות כו' וכל התירוצים שנא' שם בב"י וש"פ ל"ש כאן דלכ"ע גם לבני מערבא א"מ. גם מ"ש ועכ"פ כשצריך לקרות מספק י"ל שצריך לברך ע' מ"ב כו' (מלבד שלפי הנ"ל אכתי אין כאן ספק) הרי אפי' בס' מ"ע דאורייתא אמרי' בסוכה (מ"ז) ברוכי ל"מ ומינה יליף הרמב"ם שכל המצות פ"ג מה' מילה ה"ו ובכ"ד ע' התשו' שבכ"מ שם וכ"ד הרי"ף ורא"ש וש"פ והכי קיי"ל בס' י"ז וביו"ד סי' כ"ח ס"י וסי' רס"ה ס"ג. וכש"כ כאן בס' תקנת' דרבנן אף הראב"ד והרר"י שבב"י יו"ד רסי' כ"ח יודו שא"מ (ע ביה"ג סי' תרפ"ח סק"ט) ואי משום דכאן אומרים וצונו כו' הרי כ"ה גם בברכות ק"ש ועכ"ז נתקשה הרשב"א וש"פ למה ס' קרא חוזר ומברך ע' מ"א ופ"מ וש"א סי' ס"ז והתירוצים ל"ש כאן ועמ"א סי' קל"ז סק"ו. ואעפ"י שהפ"מ שם הקשה בשלמא אם מברך אקב"ו שפיר משא"כ דנתקנה מפני הכבוד כו' מ"מ הרי המ"א ומהרמ"ל לס"ל הכי גם הפ"מ מסיק ומיהו המ"א סי' ס"ז כו' ע"ש. ובאמת לפעמים משמע באחרונים שברכה דקריאת התורה נתקנה רק מפני כבוד הציבור (ומקורו מטוש"ע סי' קל"ט ס"ח). וזה אינו אלא שגוף המצוה הוא כבוד התורה לקרותה בציבור דוקא ועל מצוה ותקנה זו תיקנו ברכה וח"כ כשיש ספק בחיובה ודאי אין לברך (וביומא על ברכה זו נזכר איסור ברכה שא"צ). ודברי המ"ב ל"ש לספיקא אלא שמנד"ד פ' בהחלט בסומא דעולה ומברך כו'

ועתה אבוא לגוף הסברא שהמציא כ"ק שי' שהקריאה בד"צ אינה כלל מצד התענית. אלא מצד עצם הדברים שאירע אז לאבותינו כו'. זה הי' נראה סברא טובה (ולפי"ז אפי' כולם אין מתענין ואף העולים כו'). אבל לא נרא' כן מלשון המשנה וגמרא ופוסקים שכולם תנו בלשונם קביעת הקריאה בתעניות וכשאין מתעני' לא נק' תענית רק בט"ב (שחרית) לשון הגמ' (צ"א ב') בט"ב גופי' מאי כו' ומ"מ י"ל דר"ל בתענית דת"ב וקאי אתענית דמתני' ולשון מ"ס פי"ז ה"ז ובתענית של ט"ב כו') ועיין תשובת הגאון ר"ע אייגר סי' כ"ד הניח בצ"ע בקה"ת במנחה דיוהכ"פ אם הוא משום תענית אף דאין קורין ויחל אלא פרשת עריות או שזהו מחמת קדושת היום כמו בשבת שקורין גם במנחה משמע דבשאר תעניות (אפי' ט"ב כו') פשיטא כו' ועוד דאם הקריאה ל"ש להתענית ראוי שגם מי שלא התענה יעלה וכדפשיט' לי' להגאון רע"ק אייגר ז"ל שם ביוכ"פ שחרית ע"ש. והרי בזה משמע דגם כ"ק שי' מודה שמ"ש בשו"ע שלא יעלה הוא אפי' בד"צ וכמו בתשובת רע"ק הנ"ל וכ"מ במ"א סק"ח (דאלו תעניות שגוזרין עכ"צ אין דוחין פ' השבוע כבהגהה ס"ב ולפי"ז כ"מ בא"ר ססק"ד לענין פחות מעשרה ע"ש). ומ"ש שהוא דעת יחידאי כו' הרי לפ"ד הט"ז הוי ברכה לבטלה ממש. וב"ח ומ"א החולקים היינו משום דס"ל דכיון דאיכא עשרה מתעני' מביאים חיוב ע"כ הציבור כו' עב"ח. אבל כשאין עשרה מתענין וגם העולה א"מ נראה דגם הם מודים דהוי ברכה לבטלה ובגוף החילוק בין ד"צ לתענית שגוזרין ע"כ צרה של"ת. אף אם זה לאבל וזה לתפלה ותשובה א"י מאי נ"מ דגם כשהתענית וגם הקריאה לעורר תשובה ג"כ שייך הסברא דאף אם אניסי מלהתענות מי הפקיע חוב הקריאה הרי עיקר החיוב הוא התשובה בעת צרה. כמ"ש הרמב"ם רפ"א מהלכות תענית וע"כ לומר דמ"מ התענית עיקר וקריאת התורה טפל. ולא תקנוה אלא כשמתענין מאיזה טעם שיהי'. וא"כ ה"ה והוא הטעם בהזכרת האבל דד"צ. ובאמת ברמב"ם רפ"ה מה"ת מבואר שגם הד"צ הכל לעורר תשובה ע"ש וע"כ גם בפי"ג מהלכות תפלה אין הכוונה לחלק ביניהם בטעמן. אלא לסימנא בעלמא נקט ע"מ שאירע לאבותינו כו' ומה דסיים בקריאה ברכות וקללות בתענית שגוזרין כו' כדי שישובו כו' היינו כדי לפרש מה שייכות קריאה זו לתענית שלכאורה אינו מוכן כ"כ. ומשא"כ ויחל מובן דשייך לתשובה ותחנונים כו' (ויחל כו' שוב כו'. וסלחתי כו' י"ג מדה"ר). והרי זה כפסח וכל המועדים שלא פי' שם שייכות קריאת התורה שבהם לענין היום ע"ש כיון שמובן כו' (וכן עשה רש"י שלא פי' השייכות רק בברכות וקללות ע"ש (ומ"מ קצת י"ל דבתענית שגוזרין החיוב רק על הב"ד שיגזרו תענית ולכן כ"ז שלא גזרו תענית לא מצינו קריאת התורה משא"כ בד"צ כו' וצ"ע) ולכאורה הי' נראה שדבר זה תלוי בפלוגתא שבטור סוף הסי' דלרב שר שלום שבכל ת"צ וכל תענית שגוזרין כו' קורין ויחל שמשמע שלשון תעניות שבמשנה וגמרא כולל כל שמתענין וממילא ה"ה להיפוך כשאין מתענין אף ד"צ לא נקרא תענית ולר"ע שכתב דוקא בתעניות הכתובים כו' א"כ יש מקום לומר דלשון תענית דתנן ר"ל הד"צ דקרא (שם המושאל) ואף אם אניסי מלהתענות כו' אבל זה אינו דלפי הנראה ע"כ ר"ע לא קאי אלא אשחרית וקאי על הי"א שנזכר בטור שם ע"ש דאלו שבשאר ת"צ (אפי' בא"י על הגשמים בזמן הגמ') אין קורין כלל בשל תענית ליכא למ"ד בגמ' ופוסקים (ועיין ביה"ג שם סק"ד). וע' מ"ס פי"ז ה"י וגמ' תענית די"ב סע"ב ומ"ש דגם לענין עננו י"ל דאגודה לקח מדברי התוס' כו' (ועמש"ל בזה): וא"כ הגם שנדחה כו' ולא בד"צ. הנה התוס' ודאי אף שלא בד"צ אמרו וע' סי' תקס"ה ס"ג אע"כ דל"ד כלל וכמש"ל אלא נראה שכ"ק שי' נמשך לסברתו הנ"ל ור"ל דגם לענין עננו בד"צ לא תלוי בתענית וקצת יש סעד לזה ממ"ש בשו"ע שם סס"ג. אבל זה אינו דשם ביחיד איירי שאינו קובע ברכה בפ"ע. גם שם הכל מתענין רק חששא כו' וכדלעיל אבל בשל שא"ת הא פ' בתקס"ו ס"ה דאינו מתפלל בת"צ והיינו אפי' בד"צ וכשכולם אין מתענים ודאי אף הטור שם מודה: (וכ"ש למנהג שברמ"א סי' תקס"ה שם. וע"ש בב"ח שבדורותינו דשכיח חולשא אף בד"צ כו') וכ"ש כשא"מ וא"כ נראה דגם מש"ש סק"י דאין ש"ץ אומר עננו אלא כשעשרה מתעני' היינו ג"כ אפי' בת"צ דד"צ (וכדלעיל דאין לחלק כו' וע' ראש יוסף למהר"י אוסקפ' סי' תקס"ה שכתב דאין לחלק). וע' לבוש שכתב הך דבעי' עשרה קודם שהביא דין בה"ב ותענית שגוזרין כו' וע"כ הך דעשרה קאי אד"צ (וכמו בא"ר ססק"ד לענין ויחל וכדלעיל) וכ"מ סתימת מ"א סי' קי"ט סק"ז במ"ש וה"ה אם לא הי' י' כו' דקאי אף אד"צ. וכ"מ סתימת כה"פ שאנו נמשכים אחריהם. ולכאורה עלה ע"ד שזה תלוי בפלוגתא דבתענית י"ד א' בהא דתנן על אלו מתריעי' בשבת כו' מסיק דהיינו בעננו וכתב המ"מ (פ"א ה"ו) דמזה למד הרמב"ם דמתענין כו' ולש"פ דאין מתענין לכאורה מדלא למדו מזה דע"כ הך עננו אינו תפלת תענית אלא עננו דסליחות משמע די"ל עננו בלי תענית אך התם בתענית שגוזרין כו' וע"כ דלש"פ בלא"ה הוכיחו שפיר דהך עננו דסליחות הוא רש"י ותו') ומש"ע לצרף מ"ד בגמ' שיחיד קובע ברכה בפ"ע ל"נ כיון דבהדי' מסקי' והלכתא כו' ומ"ש ע"ד פחות מכשיעור נראה נכון אלא דלכאורה בעי' פחות מכזית כדקיי"ל רסי' תקס"ח. גם מ"ש בריש ב' ת' ר"מ חביב וכ"ה בפתחי תשוב' מרז"מ דבד' צומות דסגי בו' או ז' מתענין צ"ע כמובן מכל הנ"ל וכ"נ מס' שערי אפרים לרז"מ ש"ח סק"ח דלס"ל כן אלא פ' כא"ר הנ"ל (וכדלעיל דהא"ר ע"כ לא בתענית שגוזרי' מיירי). ובאמת גם מה שהם מקילים בקריאה דב' וה' ג"כ צ"ע דלכאורה הקריאה דב' וה' מתק"ח היא בפ' השבוע דוקא כדמשמע במשנה מגילה נ"א ע"א קורין כסדרן כו'. וצ"ע בזה ואין פנאי כעת גם בענין מ"ש בר"י סי' קל"ה סוף אות ב' בשם גינת ורדים דבאיזה יום שיסכימו עשרה לקרות בברכות