דברי נחמיה אבן נזר צח

שעי' גם לישעי' כו' והב"ש כאן באות ס' לא נחית להכי והעתיק דברי רש"ל כו'. ומאות ב' ברכה אין ראיה כ"כ דיש לומר דהתם לא כתב כלל דשם ברכה כינוי לברוך או לברכי' כמ"ש בכל הכינויים דאינו מצוי כלל לא לשם בפ"ע ולא לכינוי גם ברוך כו' (ואפשר, שזהו כוונת רש"ל במ"ש גם לא מצינו שהוא כינוי נש"א כו' פי' גם לא לברוך וברכיה). רק לפי שמ"מ הוא נזכר במקרא פ"א. לכן כתב ברכה פי' דאי איתרמי שנקרא כן כותבין כן וכמ"ש בט"ג שם והדר כתב דאי איתרמי שהוא כינוי לברוך או לברכיה א"צ להזכירו כלל מאחר דלא שכיח כלל לא לשם בפ"ע ולא לכינוי לשום שם גם לא לברוך וברכיה כו' ע"ש (ומש"ש בט"ג בשם רש"ל דהוא שם מצוי לאיש כו' היינו רק דרך כינוי מעשה לסימן טוב ואין כותבין כינוי כזה כלל כו' (וצ"ע לע"ע). ולפ"ז עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק. א"כ גם מספיקא צריך לכתוב לכתחילה עכ"פ ישעיהו דמתקרי ישעיה או המכונה שעי' כו' כמ"ש בכללים (רק דאם עיקר השם ישעיה אין ספק הנ"ל מוציא מידי ודאי דרש"ל וגם הב"ש מדשתיק כו' ועי' כללי' סי"א). אמנם אחר העיון קצת נראה דאף אם נתפוס כהס' של הט"ג אות ב' ברכה. ומה גם שנראה יותר כן וכנ"ל וכן משמע לכאורה ממ"ש הב"ש גבי אליעזר ליזר שהרי עכ"פ לפעמים כינוי ליזר לאלעזר ועכ"ז כשהוא כינוי לאליעזר א"צ כו' (אם קורין בחירק עכ"פ). אף שלדעת הב"ש ודאי לא תליא ברובא כו'. א"ו מוכח לכאורה כסברא הנ"ל (וכ"ש כאן בנ"ד דגם אדם אחד נקרא לפעמים בוי"ו ולפעמים בלי וי"ו). וגם הסברא מצ"ע מתקבלת דטעמא מאי אמרו שכשיש להכינוי שם קודש אחר צריך להזכירו משום אולי העולם כשקורין אותו בכינוי זה מדמין שהוא כינוי לשם האחר וכשיראו בגט שם הקודש זה אולי לא אסקי אדעתייהו כו' אבל בכה"ג שב' שמות הקודש הם דומין זל"ז (וכ"ש כשנוהגין גם באדם א') בנקל לאסוקי אדעתייהו ששם קודש ש"ז כן הוא ואין ספק כלל שיוציאו לעז וכן יש להוכיח משם קודש כשיש לו ב' כינויים מובלעים כו'

אבל עכ"ז נראה פשוט דצריך לכתוב ישעיהו דמתקרי כו'. וממקומו מוכרע. והוא כשנבין מ"ש הב"ש עמ"ש הרש"ל גבי סעדיה אע"ג דקיי"ל כו' מ"מ שם שעי' נכלל כו' כמ"ש בשם חיאל. ולכאורה אינו מובן כוונתו דאם בא לתרץ למה לא נכתוב ישעיה דמתקרי שעי'. הלא זה פשיטא דקיצור השם אין כותבין. ואף אם בא לתרץ דלכאורה שם שעי' הלא יש לו שם קודש אחר היינו סעדיה. עכ"ז היה די שיאמר לפי שהוא מובלע בשם ישעיה וכמו גבי אליעזר ליזר. מה ז"ש מחמת שפולטין היו"ד נשמע שעי' והראה מקום לדוגמא לשם חיאל. וע"ש שגם שם הראה מקום לכאן נראה מזה שרק שתי אלה נפרדים בדינם ממ"א כו'. אמנם באמת יש לפרש דברי הב"ש בב' אופנים. א' ע"ד הנ"ל דהוי קשה ליה למה אין כותבין ישעיה דמתקרי שעיה שהרי יש לו שם קודש אחר סעדיה (או ישעיהו ולפי הנ"ל כו') ואף שהוא מובלע בשם ישעיה מ"מ באמ' לדעת הב"ש לא מהני מובלע כ"א כשיש לשם קודש כינוי אחר דחמיר טפי וכדמסיק בההיא דאלימלך פילטא דהעיקר דכותבין פלטיאל המכונה פילטא כו' רק שלדעת רש"ל צידד תחילה לומר דהיכא דנבלע שאני. אבל במסקנא נראה דס"ל דהעיקר כמ"ש רש"ל אות פ'. ומ"ש אות א' ע"כ מוקי לה במקום שאין כינוי פילטא לאלימלך כלל. וכאשר נדחק א"ע הב"ש לפרש דברי רש"ל באות ב' גבי בנימין בונמא וכן באות מ' גבי מיכאל מיכל ע"ש. וכ"ש דעת הב"ש עצמו ודאי דלא מהני מובלע לענין זה וכנראה בהדיא מדבריו בכללים דלא הזכיר תועלת המובלע כ"א גבי כשיש לשם קודש כינויים אחרים כו' ע"ש. וגם הט"ג מודה בהא עכ"פ דעת הב"ש עצמו כן שתופס עיקר כמ"ש רש"ל באות פ' גבי פלטיאל. ומה שתמה על הב"ש אות ב' סק"ה ל"ל לדחוקי כו' כבר פירש דבריו אלה בעצמו אות יו"ד ססק"ב דכוונתו דלפמ"ש רש"ל אות א' אין צריך לדחוקי אבל לפמ"ש אות פ' וכ"כ דמש"א וס"מ שפיר צריך לדחוקי כו' ע"ש. וממילא דע"כ לפרש כן גם מה שתמה הט"ג על הב"ש באות מ' גבי מיכאל ע"ש ובאמת אין כ"ז כדאי לתמוה על הב"ש דאף שצידד לומר כן באות א' גבי אלימלך לסברת הרש"ל אות א' אבל ודאי לפי המסקנא דהעיקר כמ"ש רש"ל אות פ' דכ"ד דמש"א וס"מ ע"כ מ"ש רש"ל אות א' צריך לדחוקי דמיירי במקום שאין שם כינוי פילטא לאלימלך כלל. כדי שלא יהיו דבריו סותרים זא"ז וכדי שיהי' מסכים להלכה ג"כ כו' ע"כ שפיר כתב הב"ש לדחוקי גם בדברי רש"ל באות ב' ובאות מ' הנ"ל ואף שהט"ג באות מ' גבי מיכאל נתקשה בטעם הדבר עכ"ז לדינא לא פליג ומה גם לפ"ד הט"ג עצמו דפי' דברי רש"ל דרק ברובא ובמצוי תליא וכמ"ש בכמה דוכתי. אמנם עכ"פ הרי מובלע לא מהני כלל לדידי' בכה"ג. וכמ"ש בהדיא אות א' סקל"ז דאם מצוי כינוי פילטא לאלימלך צריך לכתוב כינוי פילטא גם לפלטיאל אף לרש"ל כו' (אף שהוא רק מיעוט המצוי עכ"פ ע"ש) וכ"כ גבי מיכאל. וא"כ בנ"ד גבי כינוי שעי' דנראה ודאי דעכ"פ מיעוט המצוי הוא כינוי זה לסעדי' היה צריך להזכירו גם לישעיה לכ"ע. וכ"ש להב"ש אף אם הוא מיעוט שאינו מצוי כינוי שעיה לסעדיה כו' כנ"ל ואינו מועיל בכה"ג מה שהוא מובלע בשם ישעי' זהו דהוי קשה ליה להב"ש אות ס'. לכך הוצרך לחלק ולומר דכאן אינו דומה לשאר קיצור השם אף לא למובלע כי כאן ה"ה ממש כאלו היה נקרא בפי כל ישעיה אלא (איידי דטרידי) פולטין היו"ד נשמע שעיה. וזהו שהראה מקום דוגמא לזה רק משם חיאל. דהרי התם ודאי מאחר שהוא שם בפ"ע. אנו היינו תופסי' זה לכינוי עכ"פ כמו שנקרא בפי כל חיאל הי' מהראוי לכתוב דמתקרי חיאל (לכ"ע) ולא היה מהני כלום מה שהוא מובלע בשם יחיאל דעכ"פ קרוב הוא אצל עצמו יותר וכנ"ל וכדמוכח בכמה דוכתי. אלא דאמרינן דאין זה חשיב כינוי כלל כמ"ש הב"ש שם רק מחמת שפולטין היו"ד נשמע חיאל והראה ב"ש מקום דוגמא לשם שעי' דכאן דרק בשתי אלה אין אנו תופסי' לכינוי כלל אלא הרי זה ממש כאלו היה נקרא גם בפי כל ישעיה או יחיאל. לכן פשיטא דאינו מזיק כלל מה ששם שעיה לפעמים כינוי לסעדיה דגם אז איננו כמו שהוא כינוי נמשך מסעדיה אלא שאז שם ישעיה כינוי לסעדיה ומחמת שפולטין היו"ד נשמע שעיה. וכן מדויק לשון הרש"ל שכתב וקצת אנשים נקראים ישעיה ועולים לס"ת בשם סעדיה כו' ובארצות האלו קורין לכל ישעיה שעיה כו'. פי' דאז ממילא נמשך גם כשעולים בשם סעדיה להיות נקרא בשם שעי' ונמשך זה מחמת שהכינוי הוא ישעיה כו' (וכעין שכתב רש"ל בשם העשקע שהוא כינוי להושע והושע הוא יהושע כו'). ולכן למד מזה הב"ש דאם חותם א"ע ישעיה עכ"פ אף שעולה לס"ת בשם סעדיה כותבין דמתקרי ישעיה אף שבשביל החתימה לבד אין כותבין דמתקרי כמ"ש בכ"ד בשם הט"ז. אלא דכאן ה"ה כאלו נקרא גם בפי כל ישעיה. ואף כשאינו חותם ישעיה הרי דעת הס"מ ונ"ש לכתוב דמתקרי ישעיה (וכ"ה נוסח ביש"ש של הגאון בעל הט"ג) כמ"ש בט"ג. אלא שמ"מ דעת הרש"ל דאז יותר טוב לכתוב המכונה שעי' מאחר שמ"מ הרי מפורסם ומשתמע שנקרא כן בפי כל כו' (גם דאולי חושש שמא כינוי שעי' זה שנקרא בו מגרש זה דרך מקרה הוא נמשך משם סעדיה שעולה בו לס"ת. משא"כ כשחותם א"ע ישעיה ניכר ומובן שגם מה שנקרא שעי' אינו נמשך מסעדיה ה"ה כאלו נקרא ישעיה כו'). אבל בדיעבד נראה שגם לרש"ל אם כתב דמתקרי ישעיה ש"ד (דוגמא לדבר מ"ש הב"ש בש"נ אות ב' דאם שם העריסה שארקע לכתחילה כותבין שרקע ואם כתב שרה ש"ד כו' ואין להאריך). ובכ"ז אש"נ מ"ש הב"ש אות ש' שעי' כינוי לישעיה כו' ולמה לא הזכיר ג"כ שהוא כינוי גם לסעדיה כדרכו בכ"מ. אלא דבאמת גם כשהוא בא לפעמים כינוי לסעדיה איננו כ"א עובר דרך שם ישעיה היינו דאז אמרינן דישעיה הוא הכינוי רק שמשתמע