דברי נחמיה אבן נזר צה

והנה דברי הט"ג דכאן דמשמע דכללא הוא דכל שהאות שלפני היו"ד אינו בחירק אין מקום לב' יודי"ן א"א להתקיים כלל מכמה שמות שבפוסקים וב"ש שנכתבים בב' יודי"ן אף היכא שהאות הקודם אינו בחירק כמו שם סא ושם גוייא וגירילייא גאלייא (וכן גראסיא אי' בט"ג שם (כמדומה שהוא מע"נ) דמשפטו בב' יודי"ן וכן בילייא ע"ש בשם מהר"ש הלוי דייאמנטי כרישויידי פייאלא פייארל פייערל ובט"ג אות פ' סקי"ד פייא שייא אייא. ובאות ד סק"ט בשם הע"נ דונייא ואף שבש"א אות ס' ססק"ב כתב על שם שייא שבגמ' שאפשר שקריאתו שייא בחירק. בש"נ אות פ' הנ"ל מבואר דס"ל שהוא בפתח השי"ן ומש"ש ע"ש פייאלא שאפשר שהיתה נקראת בחירק תחת הפ' וקמץ תחת יו"ד ב' ע"כ לאו דוקא הוא ולא אתי לאפוקי היכא שהיודי"ן אינם נעים בתנועה עצמית כ"א נמשכים לפתח שתחת הפ' ע"ד פתח חריף שאז א"צ לכתוב א' כו' ע"ש אבל לענין כתיבת ב' יודי"ן הרי מסיק שם גופא בשם פייא דגם שהפ' בפתח כותבין ב' יודי"ן. וכמבואר מהשמות הנ"ל דרובם ניכרים שאין האות הקודם בחירק ובפרט בשם סאיי' הנלקח משרה רק שאינם יכולים לדבר הר' מדברים במקומו היו"ד. עכ"פ מבואר שהס' בקמץ וכמ"ש הב"ש שהנקודות שוות וכמבואר מהא' שאחר הס'. וזה פשוט. אמנם אחר שחזר הט"ג והודה שגם אי האות שלפני היודי"ן אינו בחירק. כותבין ב' יודין. חזר והוקשה לו באות פ' שם מה בין פייא ושייא לבין חי' וכתב דיש לחלק דשם חי' נגזר מלה"ק כו' וכנראה שהוא עצמו ע"ד החילוק המבואר בב"ש בין חייא לחי' כנ"ל. אלא שבא להטעים סברת החילוק (וגם דמשתגר בקמיית' דס"ל דבשביל תנועת היו"ד גופא תרתי ל"ל כו'). והמציא והוליד חדשות דכל הנחות שמות כאלו. מושך הפתח שבאות הקודם (או הקמ"ץ וכה"ג) הרגשת יו"ד הראשונה. על משקל די חי כו'. ויו"ד הב' לבד מתנוע' בתועה בפ"ע ע"כ בעי' ב' יודי"ן. אלא שבשם הכתוב בתורה מועיל הדגש שביו"ד להיות כב' יודי"ן משא"כ בשמות חול שאין בהם ענין דגש בעי' לכתוב בפירוש ב' היודי"ן ועפ"ז ממילא ישמיענו חדשות ולחלק עלינו את השוין. היינו שלא שייך להצריך ב' יודי"ן כ"א כשהאות הקודם עכ"ז נעה בנקודת פתח או קמ"ץ וכה"ג אבל היכא שהאות סודם נחה בשוא ונחטפת עם אות הקודם לה אז לא שייך ב' יודי"ן שהרי א"א לשוא נח להמשיך הרגשת היו"ד הא' כו'. וע"כ באמת פליג באות ש' סק"ז על תשו' גנת וורדים שמצריך בשם סאסיי' ב' יודי"ן ע"ש (והיינו משום $$ הס' הב' נקרא בשוא והיו"ד בסגול. דאם היה הסגול תחת הס' ודאי אין מקום לב' יודי"ן כו'). אך באמת לא משמע כן כלל מכל הפוסקים שסתמו והזכירו כל השמות הנ"ל בב' יודי"ן ובודאי יש בהם ג"כ שהאות הקודם הוא בא נח וכמו שם גראסי' הנ"ל ניכר שהוא ממש כמו סאסי' ג"כ ע"כ הס' בשוא וכנ"ל בסאסי' וכן גאלייא הנ"ל וכמ' דונייא הנ"ל. והגם שהט"ג אות ד' רצה לתקן זה וכתב בוהה נראה כו' היינו לומר שהנ' דדוניי' נקרא בפתח כו' והייע"כ בג' הברות דו ני יא. אבל לא משמע כן כלל. ש קאי שם על שם דונא שודאי אין בו כ"א ב' הברות דו נא וע"ז כתב שאם קורין דוניא ביו"ד נ"ל לכתוב בב' יודי"ן מע ג"כ שנקרא בב' הברות דאלו דו ני יא הוא כמו שם אחגו' וכ"ש בשם בילייא ודאי נקרא הב' בצירי והל' בשוא ש ב"ש בשם גוייא שכתב ואם קורין כו' ולא תחת היון כו' משמע דברישא הפתח קאי אב' היודי"ן כו'. ולה לא קאי כ"א איו"ד הב'. וע' בשם זוי. והנה עם היות שמות הנ"ל קשה לברר איך הם נקודתם. תמיה לי מילתא נא למה ליה ליכנס בפרצה דחוק' כ"כ לחדש חידושים אשר שערום הראשונים. והלא אף גם במקרא מצינו הרבה מלבב' יודי"ן ואף כשהאות הקודם בשוא נח כמו כי תהיין לאיש שתי נשים דריש פ' תצא דג"כ הה' שלפני היודי"ן הוא בן נח. וכמ"כ יש מלת תהיינה סוף פ' מסעי נא גבי ערי מקלט וגבי בנות צלפחד הרבה פעמים לרוב. וגם בפ' תולדות (חמישי ל"ה) מקץ (שני ל"ו) וכן ואותה החייתי (בלק שלישי נ"ג) ובשאר נקודות באות הקודם יש לרוב כמו ותחיין את הילדים (שמות) החייתם כל נקבה (מטות) וימררו את חייהם (שמות) וחיית ורבית (נצבים) ועתה הייתי לשני מחנות (וישלח) היינו בעיניהם (שלח) והיית רק למעלה (תבוא) שני חייך שני חיי (ויגש). וכה"ג טובא. והגם שודאי יש ג"כ חסרים בחד יו"ד אבל נראה דמעוטא נינהו (ע' מסורת סוף ויגש על החיתנו משמע רק ג' חסרים כו'). ובתרגום שמות תהוויין תחזיין. יהודיתא חייתא ובסוף ויגש קיימתנא ובפ' מקץ יהויין ובריש תצא תהויין. ובוישב שיירת ערבאי וכה"ג לרוב. ובגמרא עצמו מספר. קשיין אהדדי. הוויין ידים (קדושין ה' ב') חזיין. חציין. חצייך בפרוטה ביופיין (גיטין נ"ח). מניין. בניין (תענית י"ב ב'). עבריין. מניינא דרישא. (ליבנא דאשתיור) מבניינא (קורין) מעניינא (דיומא) אתייקורי דמתייקרי (מגילה כ"ח) סדינין המצוייצין (בפ' ב"מ) חייב חייבים. נייר. תנא ושייר. בשיירא דברו (ספ"ק דעירובין)(, שכיחא שיירתא מתיירא (קדושין ל"א) אנדריינוס אספסיינוס (גיטין נ"ז ב') ומהמייניהו (סוכה פ"ה מ"ג) וכן בתרגום פ' תצוה כ"פ. וכה"ג מלא בכל הש"ס. ומה גם כשהאות הקודם בשוא נח כמובן מהנ"ל. (גם מובן שיש בהן בתרגום ובגמ' כמעט כל הנקודות תחת היודי"ן אף כמו קמץ ופתח שאין לומר שהיו"ד הב' בא להורות הנקודה שתחת היו"ד הא' אלא נראה שהטעם הוא שאם היה ביו"ד א' היה נקל לטעות שהוא רק להורות חירק על אות הקודם. לכן בא בב' יודי"ן להורות על התנועה ולהדגישו. וז"ש בעל ג"ו שבט"ג אות ש' הנ"ל בשם סאיי' שכותבין יו"ד ב' להורות על דגשת יו"ד א' כו'. ולכן בתחילת תיבה לכאורה לא נמצא כזה. זולת כשהיו"ד בחירק ע' עמוס ג' ארי' שאג מי לא יירא. וכמ"כ כשבא בוי"ו מלאפום כו'. אך ע' גיטין (ד' נ"ו ב') איגייורי וצ"ע. ודוגמא לזה ע' ט"ג בש"א אות ו' סק"ז דבאמצע תיבה ע"כ לכתוב ב' ווי"ן שלא נטעה במלאפום. אלא דשם נתקשה בשם וואלווליין דהנחת התיבה בפ' רפוי' כו'. אבל היכא דצ"ל ו' ודאי כותבין ב' ווי"ן ע' שם חלוונא ובש"נ אות ו' פריווא (ע"ש מ"ש בשם הלבוש דמשמע דלעולם כל ב' ווי"ן כחד חשיבא). ושם חווקה וכה"ג בכ"ד. ומה שגבי וי"ו גם בתחילת התיבה כותבים לפעמים ב' ווי"ן כמו וואלף היינו משום דו' א' דומה לפ' רפויה כו' (וע' בשם ואלק. ובש"נ וויכנא. ויש לעיין גבי שם אורויליידו) ובגמרא חתנוותא אתרוות' תניא כוותיה. אמנם במקרא כמדומה שלא נמצא ב' ווי"ן בשביל להורות שהוא נע כדרך שנמצא ביודי"ן כנ"ל וצ"ע בספרי הדקדוק). עכ"פ מכ"ז לכאורה יפלא מאד על הגאון ט"ג ז"ל למה ליה לדחוקי כ"כ שכנראה מדעתו ז"ל שבשביל תנועת היו"ד גרידא אין מקום לשיצטרך ב' יודי"ן. ומה נעשה בכל הנ"ל. גם דבריו ז"ל סותרים זא"ז. דגבי שם פייא כתב שיש להקפיד שלא לכתוב א' אחר הפ'. משום שהפ' מושך היו"ד על משקל די כו' (והא' יפסיק ביניהם ויעכב זה) ועכ"ז גבי שם סאיי' כתב שטעם הב' יודי"ן משום דהיו"ד הא' נרגש בהברת הס' כו'. גם שם גבי פייא כתב דגם שם חיים היו"ד הא' דגושה (פי' והיא כב'. א' להיות נרגשת בחי"ת. וב' להיות נע כי') והיו"ד הב' כחירק ליו"ד הא'. וגבי שם רייץ כתב דחיים ואלפיים. היו"ד הא' נקרא עם הפתח על משקל די. והב' מתנועעת בעצמה ועליה קאי החירק כו' (וא"כ מהו הדגש כו'). ומלבד שכבר נתבאר שדבריו שבכאן סותרים למ"ש בש"א גבי שם חייא וכן באות ס' שם שייא וכנ"ל. (ומלבד שקשה עליו משם יחיי' ואחיי' שהזכיר שם בעצמו כנ"ל)

והנה מנוסח הגט גופא מוכח ג"כ שיש מקום לתנועת פתח תחת ב' יודי"ן מצ"ע. שהרי משום זה הצריכו ג' יודי"ן בתהווייין ותיצבייין. דאלו בב' חששו שהיה נקרא בפתח היודי"ן כו' (והרי הוי"ו דתהוויין ודאי נקרא בשוא נח