דברי נחמיה אבן נזר צג

נ' סק"ה בטוב טעם שהכל יודעין שהכתיבה ביו"ד והקריאה בסגול ויקראו בראוי להם כו' ע"ש שהאריך. ומ"ש באות ה' דטעמ' משום דעיקר הנחת שם נצמח מאשכנז כו' צ"ל שאינו כ"א ליתן טעם למה שחותמין ביו"ד כו' וכן צריך לדחוק במ"ש בש"נ גבי סירקא לפי שעיקר השם כו' שקיצר שם וסמך אמ"ש בש"א שעיקר הטעם שגם שם חותמין הירש וכה"ג ואף שנשים אין ראיה כ"כ מחתימה הרי גבי נפתלי הירץ כ' שגם באינו יכול לחתום כלל אין להקפיד מטעם שידוע לכל ומורגל לכתוב ביו"ד ולקרות בסגול וכן יש לומר בנשים (ובאמת כמדומה שכל חירק קורין שם כמו סגול וא"כ הוא א"י מה שנתקשה בזה). אבל מ"ש גבי מיכלא מעכלה שצ"ל דטעמ' כמ"ש מהרי"ט שהולכין אחר עיקר לשונם כו' צ"ע דנראה דמהרי"ט אזיל לשיטתו גבי נהמה דגם בשינוי גמור הולכים אחר עיקר השם שממנו נמשך. ואנן קיי"ל כהב"ש, שם וכ"ש הט"ג שמדקדק יותר שלא לשנות מכפי הקריאה גם בנקודות ואפי' בשמות המפורשים בתורה כנ"ל וצ"ל שעיקר סמך גם שם על מה שסיים וכבר כתבתי לענין נפתלי הירש כו' כיון שידוע לכל שערך הכתיבה היא ביו"ד כו' וכנ"ל שזהו עיקר טעמו (אבל מ"ש כת"ר שטעמו משום שמדברים רק בלשון בינוני כו' אבל אם היה נקרא בסגול נדגש כו'. לא משמע כן שלא הזכיר מזה כ"א בש"א אות ה' הנ"ל ולא בכל המקומות הנ"ל וא"י מ"ש כת"ר שאח"ז מצא כן גבי מעכלה כו'. וגם גבי הירש באות ה' לא כתב זה כ"א דרך אגב ולא לנתינת טעם ע"ש). וכל זה למותר בנ"ד אחר שחקר ונמצא שם שמחה וגם במחנינו כו'. א"כ הרי בכה"ג גם אם היתה נקראת סימא כתב הט"ג שיש ספק לכתוב בשין כ"ש כשנקרא' בשין ימנית נראה דאין להסתפק כלל. מלבד שגם אם היה צ"ל בס' הרי ממ"ש גבי שול ושליטור משמע דלכתחילה אין קפידא בין ס' לש' שמאלית וגבי סאיי' כתב הט"ג טעם למה כותבין בש'. (וכ"ש שם סומא אינו ברור כ"כ עכ"פ שהוא מלשון אוצר ושזהו עיקר הנחת השם עד שיהיה טופח ע"מ להטפיח לומר שממנו נצמח שימ' בש' ימנית). ולכן לפע"ד אין להסתפק ניתן ב' גיטין (שאין נותנים כ"א מדוחק). ולא דמי לרוחמה דהתם דעת הרר"נ ז"ל לכתוב חסר דוקא כיון שכ"ה במקרא ושור"ק ומלאפו"ם שוים (כמעט). ותולין החתימה במילתא דלא רמיא כו' משא"כ בנ"ד שאפי' אם היה סימא במקרא יש לומר דלא גרע שינוי משמאל לימין משינוי נקודה והיה דומה להאדם (ואפי' אם היה שם אדם סימא במקרא יש לומר שדומה לירחמיאל) כ"ש שאין סימא במקרא ואינו שם מבורר וכ"ש שנמצא שמחה כו'. ובענין הקו' שהקשה על הך דרוחמה שהצריך ב' גיטין ממקומות אחרים אין שייך לנ"ד ואין פנאי. (ולכאורה יש לומר לדעת הט"ג דיהודה גדלי' וכה"ג שהם שמות איש יש לומר בכוונה חתם (יותר מאשה ע"פ דעת הט"ג) ויש לומר יהודא ע"ש גוברין יהודאין. הפעם אודה וע' ט"ג אות יו"ד סקי"א ביאודה) גדליא מתתי' שלא לכתוב ה' ע' ט"ג אות יו"ד סק"ט. (ומ"ש כת"ר שרה שרא כעת א"י אי' כתב כן בהדיא עם שכן משמע מדברי הב"ש גבי מתתי' אבל הט"ג ס"ק הנ"ל כתב דבכה"ג אפשר שגם הט"ז מודה וע"ש). ובירוחם משום דבקרא בחולם כתיב. ובמשולם יש לומר משום דאין טעם להמלא לכן בעי' קבלה דוקא ומשא"כ בשמות הנ"ל יש טעמים כנ"ל. והא דלא הצריך בזה עכ"פ עוד גט מלא כדרך שהצריך ברוחמה. יש לומר קצת דברוחמה יש טעם (קצת) לחתימת מלא משום שלא לטעות ברחמה בפתח ע"ש ויפתח את רחמה וכמ"ש בשם הס"ש שבעירו היתה אחת נקראת כן. אלא שבאשה אין לסמוך אה"ט להספיק בגט מלא לחוד כנ"ל. משא"כ במשלם האריך הט"ג שם שאין לטעות לקרות בפתח. (ואפשר נמי דבהגהה גבי רוחמה שכ' וע"ש כו' ואני העליתי כו' חזר בו וס"ל דגם ברוחמה די בא' חסר כמו במשולם. ומהרר"נ לפמ"ש בסוף דבריו שכתב שהנכון ב' גיטין יש לומר שה"ה במשולם וכן משמע שהרי הביא ראיה ממ"ש רמ"י גבי משולם דאיכא דקפדי ויש שמקובל כן וא"כ ודאי הוא שם אחר כו' ור"ל דיש לחוש שמא גם זה מן המקפידים וסיים וה"נ יש לומר כו' משמע דה"ה או כ"ש במשולם (שהוא איש כו'). ובודאי צ"ע אם השוה הט"ג מדותיו בכאלה. ויש לעיין עוד בכ"ד. אבל לנ"ד לפה"נ אין שייך כ"ז

ולכאורה צ"ע בנ"ד אולי יש לכתוב לכתחילה שימה בה' כיון שעתה יש שמחה (ויש ג"כ א' שנקרא שימ' ע"ש זקינתה שמחה) הרי זה דומה לשארקה סאייה. ובד' כת"ר נזכר שירקא בא' ב"פ מסתמא שלא בדקדוק הוא. ובט"ג במ"ש ולמאי דמספקא להו שנגזר משמחה כו' אף שלא כתב כ"א ספק שמא לכתוב בש'. מ"מ מדסיים דבזמנו פשיטא שאין לכתוב בש' ולא בה'. משמע שלדידהו היה ספק לכתוב בה'. וה"ה לדידן. ובספק נראה דיש לכתוב בה' כמ"ש הב"ש וט"ג גבי סאייה. וכ"ה בהדיא בג"פ ס"ק קל"ח. (וגם יש לומר שמ"ש הט"ג ספק כו' היינו אם לכתוב בש' וה' או בס' וא'. אבל בנ"ד כשכותבין בש' י"ל דודאי יש לכתוב בה'. ואינו מוכרח דיש לומר גם שימ' הוא שם בפ"ע והוי שם לעז או נמשך מסימה ולא משמחה אבל מ"מ לא גרע מהספק דהט"ג בשנקרא בס' או ש' שמאלית כנ"ל). ואעפ"י שבש' שאסי' כתב (באות ש') שיפה כתב המסדר בא' היינו משום דאתגלגלו אתווין משרה לסאיי' ומסאיי' לסאסי' ועכשיו אין בו זכר לשרה (וע"ש דמשמע שעתה אין דרך לקרות סאסי' ע"ש זקינתה שרה כ"א דרך אפשר מזדמן לפעמים כשזקינתה חיה וצריך לקרות ע"ש אמה כו'. ומ"מ צ"ע שהרי גבי סתירה מאסתר למד הב"ש מדהורה רמ"א בכה"ג ע"ש אות א'). ומשא"כ בנ"ד (שיש שנקרא' ע"ש זקינתה כו' (דאין שינוי משמחה לשימ' כ"א שחסר הח'. ודומה לריבה מרבקה שכתב בה' כמ"ש הט"ג אות ר' סק"ו ובלק"ש סמ"א. (ובציפ' מצפורה שבט"ג אות צ' כתב שם לפעמים בא' ולפעמים בה' נראה דע"כ הנך דבא' ט"ס). ובאמת גם בשאסי' א"י טעמו של הט"ג שבת' ג"ו שהביא שם נזכר גם בדברי החולקים שנמשך מסאיי' וסאיי' משרה ועכ"ז דעתם בה' דוקא ובעל ג"ו מודה לכתחילה בכל מקום רק בדיעבד דעתו להכשיר במצרים עכ"פ שלא נודע שם ש' העוף סאסייא משא"כ באשכנז ע"ש. ואם כן אינו מספיק במ"ש הט"ג שבעל ג"ו היה במצרים בריחוק מקום האזין למה ששמע מעוף הפורח כו' דזה מועיל רק לשלא נחוש בדיעבד גם במדינות אלו. אבל לכתחילה הרי הסכים בעל ג"ו לכתוב בה' גם במצרים שאין שם מחשש העוף רק מפני שנמשך משרה כנ"ל. וכן משמע מסתימת הב"ש ושאר פוסקים שכל כינוי הנמשך מלה"ק צ"ל בה' (ומנין לחלק בין כינוי קרוב לרחוק. ומ"מ צ"ע גבי הושקא יאסקא ודומיהן שכתב בא' ואולי ט"ס או שלא בדיוק כמ"ש הט"ג גבי ריבלא ע"ש סק"ו וצ"ע לכאורה). ועכ"פ שימה משמחה נראה דגם הט"ג מודה כנ"ל שדומה לריבה מרבקה וכה"ג. אך בכללים סי"ט כתב הט"ג דבשמות שהרגילות לכתוב בא' ש"ד לכתוב כן אף שבאים מלה"ק ע"ש בטוב טעם. אבל צ"ע למעשה דלא משמע כן מסתימות הב"ש והג"פ ס"ק קל"ו וכ"ה ובת"ג דמשמע דכלל גדול הוא ולפ"ז נופל הכלל בבירא (דלפה"נ רוב הכינויים או כולם הרגילות לכתוב בא'). וגם בט"ג בפנים לא ראיתי כעת חידוש זה. גם מ"ש הט"ג שם דגם הג"פ מודה כו' רק לכתחילה כו' לא משמע כן שם וס"ק קל"ז. ובג"פ ס"ק קל"ה נתקשו הרבה גדולי הפוסקים במה שמצאו בטופסי גיטין איזו שמות יוצאין מהכלל. ולפי הנ"ל הרי י"ל שאותן שמות אולי הורגלו כו'. ובסקל"ז כתב שיש יוצא מהכלל כגון אליגריאה מטעם דנראה זרות לכתוב ב' אלפי"ן זא"ז. וכן ויניציאה משמע דלא די מה שמסתמא הורגלו כו' ומשמע דוקא הני כו'. וגם מדמסיק בס"ק קל"ה דאין הולכין בזה אחר בעלי הלשון שמגרשין אלא אחר בעלי הלשון שממנו לוקח השם. מסתמא נמי רגילים כאן באופן אחר ול"מ. ועי' ט"ג בש"נ אות ג' סק"ח בשם ע"נ גבי גאמילה כיון דכבר דשו והורגלו