דברי נחמיה אבן נזר צב

חוזר בו ממה שא' ע"פ היה נאמן כו') אלא ששלח אחריו וא"ל שלהד"ם כו' ע"ש. וע' ד"מ שם שעכ"ז מפקפק כו' ועכ"פ אינו ענין לכאן לע"ד). ועפ"י הנ"ל כתבתי אז שלכאורה לא נמצא כזאת כ"א בתשו' הריב"ש דהיינו שהוא נוטה לפסול גם בשטר שאינו כ"א לראיה כעין נ"ד ואף אם העדים חוזרים לומר שטעו באיזה פרט ומקיים עיקר הגדה הא'. (ואף שמוכח שטעו כו' אלא שאינו מיניה וביה כעין הנדון דגט דמהרא"י כו'). וע"ז כתבתי דאף איהו לא מטעם חוזר ומניד אתי עלה. דיש לומר שגם הוא מודה דלא שייך בכה"ג חוזר ומגיד מאחר שבאו לקיים עיקר הגדה הא' כנ"ל וגם הרי התם מוכח שטעו דלמה להם להקדים כ"כ קודם לידת האשה כו' (וע"ש סי' שפ"ב דמשמע דאף כשאין כ"י יוצא ממק"א לא מהימני להכשיר השטר כו' והטעם מובן לכאורה וצ"ע). אלא שלפי המבואר בסי' שפ"ב נראה דס"ל שאנו תופסין דברי השטר ככתבם וה"ה שקר מפורסם ונפסלים העדים (ובאמת זה נגד הסברא לחשוד העדים שכתבו בכוונה שקר שאין בו שום תועלת כו' וכמ"ש שם סי' שפ"ה בשם הרב ר' חסדאי וכאשר הר"ן בתשו' סי' ע"ז תפס בפשיטות לטעות לא לשקר). ובאמת שיש בדברי הריב"ש ערבובי דברי' וכנראה שחזר בו בסי' שפ"ה מסברתו נ"ל עכ"פ אלא שחשש להאו' דמוקדם אינו גובה אף מב"ח וה"ה כחספא כו' ואף להחולקים צידד לומר דמאחר שגם בגט חליצה שייך חיפוי ופירות (וא"כ שייך לומר שהקדימו בכוונה בסתם מוקדם עכ"פ כן') לכן גם כשהקדימו הרבה כו' לא פלוג כו' ע"ש בד"ה ומה שכתבתי כו' שכתב ומפני שהקדימוהו יותר מהצריך כו' משמע רק לא פלוג כעין שכתב מהרא"י דהוי כי חוכא כו'. והר"ן ס"ל דאף שבגט חליצה שייך ג"כ חיפוי ופירות עכ"ז מאחר דעכ"פ אנו מאמינים מ"ש בו אינו פוסל בגט חליצה (והיינו דמיירי רק כעין הנדון שלהם דמוכח הטעות כו' ולא פלוג לא ס"ל. משא"כ בגט דצריכי' לגוף השטר גט והוא פסול ובמאי תתגרש כו' (ומשמע דאף כה"ג שמוקדם הרבה פסול. והיינו או דפליג על הרא"ש במוכח מיניה וביה וס"ל דעכ"פ אינו שטר וכאלו אינו בגט עכ"פ כו'. או דס"ל כמהרא"י שז"א מוכח מיניה וביה וה"ה כאלו אינו לענין גט עם היות שמאמינים מ"ש בו עכ"ז אינו פועל מעשה גט כו'). וכ"ז לכאורה אינו שייך בנ"ד. דמה שיש לומר שגוף השטר נפסל ע"י טעות זה לא שייך כ"א בגט וכה"ג כו' כנ"ל וכמ"ש הר"ן וגם ענין לא פלוג לא שייך כ"א במוקדם ובגט דוקא (רק שלפי הנ"ל בדעת הריב"ש שייך זה גם בגט חליצה אבל עכ"פ במוקדם לבד שיש מוקדם פסול עכ"פ). וגם לפמ"ש הריב"ש בסי' שפ"ב שהעדים נפסלי' (דמשמע לכאורה דגם במוקדם כזה שאין בו תועלת כלל מ"מ נפסלי' העדים שאנו תופסין הדברים כהווייתן וה"ה שקר עכ"פ) וא"כ לכאורה גם בנ"ד שייך זה שנתפוס הדברים כהווייתן ושקר העידו כו' ע"ז כתבתי אז דע"כ להריב"ש לחלק בין נדון דידיה לבין כעין נ"ד דאל"כ קשה עליו מההיא דנפאתא טפאתה שבגיטין (דס"ג ב') דלמה לא נאמנים גם שם דהעדים נפסלים שכתבו שקר כו' וע"כ להמציא איזה חילוק לומר במוקדם עכ"פ שייך קצת שהקדימו בכוונה משום פירות כה"ג (כמו שבהמשך הזמן רב יהי' נשכח החשבון שעדיין לא נולדה וכה"ג) אבל שישנו השם במזיד ללא תועלת לא חיישינן ואף שהחילוק דחוק ורחוק אבל איהו דחיק ומוקי כו' (דכבר כתבתי שהוא באמת נגד הסברא ויחיד הוא בדבר וכנראה שגם הוא חזר בו מסבר' זו עכ"פ). ואף שהב"י באה"ע סי' קכ"ז ורמ"א ואחרונים בח"מ סי' מ"ג הביאו הרי בא העתיקו דמיירי לענין גט חליצה וע' ב"י באה"ע שם שחיברו עם מהרא"י כנראה דלא פסקו כמותו כ"א בגט או בשטר ומטעם מהרא"י (דלא פלוג). אלא דלפ"ז באמת צע"ג מה שהעתיקו בד"מ ובסמ"ע וש"ך דהעדים אינם נאמנים לומר שטעו דלפי הנ"ל מאי שייך כאן לנאמנו' הרי עיקר מוקדם בגט ובשטר מיירי בטעות. ונותר דהעדים פסולים דחשדינן שהקדימו בכוונה ואינו גובה אף מב"ח כהריב"ש הוא באמת תמוה למה נפסוק בזה כהריב"ש נגד הר"ן וסייעתו (והאו"ת דפי' כן תמה באמת). וביותר לפלא דהרי אף בסתם מוקדם נראה דהסכמת רוב הראשונים ואחרונים דמהימני עכ"פ לומר שטעו לענין להתנצל עצמן לומר שטעו בשנת המלך עכ"פ אף כשיש עדים שהוא מוקדם (ואף כשכ"י יוצא ממק"א) כ"ש מוקדם זמן רב כנדון דהריב"ש דבכה"ג הרי אף כשאין העדים לפנינו ולענין משועבדים כבר חלק הש"ך סי' מ"ג סק"ה על רמ"א שהעתיק דברי מהרא"י והסכים האו"ת על ידו דעכ"פ בשטר אין להחמיר דגם מהרא"י יש לומר דלא החמיר כ"א בגט כו' וכמ"ש הב"י. והאריכות בכ"ז אך למותר דפשיט' עכ"פ שבנ"ד אין לפסול העדים וכנראה ג"כ מכת"ר והר"א נ"י. אלא שדנתם מצד חוזר ומגיד. וע"ז כבר נתבאר שיש לומר שבכה"ג לא חשיב חוזר ומגיד מטעם הנ"ל (ועוד טעמים). ומעתה גם מה שתפס כת"ר עלי דמאחר שלהריב"ש לא תלינן בטעות אף נגד פסול העדים כ"ש כדי להכשיר השטר כו'. כבר נתבאר די"ל שגם הריב"ש מודה דענין חוזר ומגיד ל"ש בכה"ג דהוי הגדה חדא כו' א"כ מאחר שנת' ג"כ שבנ"ד ע"כ לא חשדינן שחתמו שקר במזיד א"כ ע"כ טעו אלא שמסופקי' באופן הטעות כו' ע"ז מהימני לקיים הגדה הא' כו'. [הלשון בזה אינו ברור]. עוד יש לצדד (והוא מעין הנ"ל ג"כ) דאף אם לא נחלק בענין חוזר ומגיד בין לפסול השטר או לקיימו עכ"ז יש לדון בדבר דיכולים לחזור מצד אותן הטעמים המבוארים בסי' כ"ט. כמו לא מייתי חובתא לנפשיה כמ"ש כת"ר ובפרט האיש שהביא' והתעסק בגט. (גם יד בהש"ט על העליונה היכא דאנ"כ נתבטל כו' אלא דאם טעו בדין כו'). גם הרי כאן עכ"פ מוכח שטעו אלא שלא נודע אופן הטעות (דודאי מסתמא בדקו ואין אחרת ששמה העניא כו' דאל"כ ודאי יש לחוש וכמ"ש הריב"ש סי' שפ"ה (בשם הר"ן) ולא אדע שלא דיבר בזה אהו' הר"א נ"י): סימן כ"ח בשם שימ' אם לכתוב בש' או בס'. וסוף התיבה בה' או בא'

תשובה. עיינתי בהשקפה בעלמא בט"ג בלבד ולכאורה ודאי יפה כתב כת"ר שאם נקראת בש' ימנית יש לכתוב כן וכמ"ש הב"ש כמה פעמים שאין דורשין בשמות (אלא שצ"ע שלפעמים יוצא מן הכלל עי' בש"א אות ה' בשם הושקא מיהושע. שכותבין בוא"ו אף שנקרא הה' בקמץ. ובש"נ אות ה' הדסה אף שקורין בקמץ. אך בט"ג חולק שם ושם ועי' מ"ש בש"א אות יו"ד סקכ"ד שהיה לבו מהסס עד שמצא כן למהר"מ חריף כו' וגם הב"ש אפשר שלא כתב כן אלא בשמות מפורסמים במקרא. וגם הכינוי קרוב מאד עד שיש לומר שא"צ לכותבו כלל כו' עי' ט"ג בש"א אות יו"ד סקי"ז בשם מהר"מ חריף שהאריך בטעם שינוי הרגיל מחולם לח"ק ע"ש. ואיני מבין מה ששמח כ"כ הט"ג שם סקכ"ד הנ"ל במציאה זו הרי מהר"מ מסכים ביוסל והושקא כהב"ש ובשם הדסה גם בלי א' אפשר לקרות הה' בקמץ. לכן ס"ל להב"ש דאין לשנות מהשם שבקרא. וכן דעת מהרא"ם שבט"ג גבי חוה שיש לכתוב כן אף כשנקרא בקמץ הח'. (וכן דעת הב"ש עוד גבי הגר). וכן דעת ת' מ"נ שבט"ג גבי הדסה. ומשא"כ בהאדם מודה הב"ש אעפ"י שמסתמא נצמח מהדס שבתורה כיון שאינו שם אדם ממש בתורה וכן י"ל בשמות לעז אפי' שם אדם ל"ח יותר מהדס. והשם הנצמח ממנו בשינוי נקודה יש לכתוב כפי שנקרא) אבל הט"ג ס"ל דבכולם אין לשנות מכפי שנקרא בפי כל אעפ"י שאין חילוק כ"א בניקוד מכפי מ"ש מפורש בתירה וכ"ש כשאינו אלא יוצא משם לעז (ובשינוי מס' לשי"ן ימנית כו'). ומה שבהירץ הירש וכה"ג הסכים לכתוב כן גם במדינתו. הטעם כמש"ש בש"א אות ה' סקי"א לפי שהרוב חותמין גם שם כן. וביאר יותר אות