דברי נחמיה אבן נזר צא

יוצא ממ"א אין נאמנים. והטעם נראה דלהכשיר השטר לא שייך כ"כ מיגו דמזוייף) וא"כ לכאורה גם בנ"ד יש לומר ג"כ דאנו תופסים הדברים ככתבם והעדים נעשו פסולים שחתמו שקר איך שנתגרשה אשה העניא כו' והוא להד"ם ול נתלה לומר שטעו כו' ואף הם אינם נאמנים לנקות א"ע כו' ולא מפני חוזר ומגיד כו' ואף כשכת"י אין יוצא ממ"א: (ע"כ מצאתי וחסר הרבה. שבלתי אפשר להעתיק) מקלקול הכתב מאורך הזמן: סימן כ"ו וזה מ"ש כבוד קדושת הגאון החסיד האמיתי בוצינא קדישא אדמו"ר מוהרמ"מ זצוק"ל מליבאוויץ. (ג"כ בימי ילדותו): כבוד ידידי עוז הרב הגאון חסיד מפורסם כ"ש מו"ה נחמיה נ"י

התשובה שלי כבר כתבתי טעמי דטריחא לי להעתיק. ואע"פ שרצוני מאד לשלוח לו בשביל שיפלפל בזה ג"כ אולי תסתיים שמעתתא למצוא צד להקל. שעדיין לפע"ד אין שום צד להקל. ומכתב כת"ר לא הבינותי הרי בנ"ד נמי עדיין לא חזרו שני העדים כו' ועדים אחרים אינם נאמנים אף במקום שעדים אלו נאמנים לומר טעינו וה"ל תרי ותרי כמ"ש הקצה"ח סי' מ"ג סק"ג. וכ"ש שבנ"ד עדיין ליכא שני עדים כשרים כי המסדר נוגע והסופר אפשר ג"כ. וגם עד דלוקעמלי' עדיין לא הוגבה עדותו וגם שני עדים בשני ב"ד אפשר אין מצטרפין אא"כ יבואו ב"ד אצל ב"ד כמ"ש הר"א נ"י ויש לי ראיה ע"ז מהריב"ש סי' רס"ו סד"ה עוד נראה. גם מאי דפשיט' לכת"ר שבנ"ד נאמנים לומר טעינו מכמה טעמים. לדידי מיבעי' לי טובא אפי' לפ"ד הר"ן בתשו' סי' ע"ז. והרבה הארכתי בזה בעז"ה בשגם שדברי הר"ן סי' ל"ד אין מוסכמי' כמ"ש רמ"א סי' מ"ו ס"ח והוכחתי שכ"ד הרמב"ן שבטוש"ע סי' למ"ד ס"ג שבסתם דנין כמוכחשין ודברי הע"ז שם דוחק גדול שרוצה לזווגם יחד וקשה לזווגן כקי"ס וע' כנה"ג דהרמב"ן פליג אריב"ש וכ"ש אהר"ן. זולתי אי שייך המסתברא לא מייתי חובתא לנפשי' צל"ע. (והוא בגמ' ב"מ כ"ח ע"ב). ובין כך ובין כך מאי מהני עכ"פ לא חזרו העדים עדיין. גם מ"ש כת"ר שהריב"ש עיקר טעמו דעדיין נא חזרו כו' ע' שו"ת רז"מ סי' קכ"ג שדחה דברי האו"ת סי' מ"ג שכ"כ אלא כסמ"ע וש"ך שכתבו בהיפוך. ומ"ש כת"ר דהתם עיקר הטעם דנעשו פסולים וכו' אדרבה שלא לפסול העדים תולין יותר בטעות אע"ג דהוא טעות דלאו רובא טעו בהכי כמ"ש ריב"ש סי' שי"א הובא ב"י סי' ל"ד וא"כ אם העדים מפסלי מכ"ש שאין נאמנים לומר טעינו אפי' במקום שאין נפסלים וכו' וזה ברור והתמי' של כת"ר שיש לומר בהיפוך וכו'. תמה אני על תמיהתו מי הגיד לנו שהחזיקוה בגרושה ממש עדיין אין לנו אפי' ב' עדים ע"ז וא"כ הפה שהתיר כו'. ועוד והוא העיקר דעד שלא נחקרה עדותו בב"ד יכול לחזור בו. וסדור הגט לא חשיב נחקרה עבב"ד כמבואר בתוס' גיטין כ"ד סע"ב וכשבא' לב"ד להתירה מעידין עדי מסירה כו' ע' ב"י ססי' קל"ו וע' בג"פ ובפר"ח ובב"ש ססי' קכ"ג דסדור הגט אינו דין ע"ש. ולא נעלם ממני דברי התשב"ץ ססי' א' דקריעת הגט חשוב מעב"ד וא"א להעמידו לדידן כנ"ל בב"ש בשגם שא' מהב"ד הוא מע"ח ואין עד שהעיד נעשה דיין. והבעל נתן הגט מידו לידה ואז א"צ ב"ד לקיום הגט אפי' מדרבנן ע' בג"פ ססי' קכ"ג. ואף אם אפשר היה שם מנין הנם שאין עדות ע"ז מ"מ לא נתכוונו להיות ב"ד. וע' פז"ב דכ"ט כנפינהו להיות דיינים משא"כ הכא. וכ"ז כתבתי בנחיצה רבה. נא לעיין ולשלוח לי דעתו:. וה' יחדש השנה הבאה עלינו לטובה על כל ישראל ועלינו בתוכם. אהו' מלונ"ח מנחם מענדיל: סימן כ"ז תשובת הנאון המחבר לכ"ק הגאון החסיד האמיתי אדמו"ר זצוק"ל: ב"ה יום א' כ"ח אלול ה' ייטיב הכוה"ח אה' ידיד נפשי ולבבי הרה"ג כו' מוהר"ר מנחם מענדיל ני'

מכתבו הגיעני ומאז הסחתי לדעתאי עד שיגיעני התשו' מכת"ר. גם אין הזמן גרמא לי לעיין. ע"כ אכתוב כפי העת לקצר. ואי"ה כשישלח לי התשו' של כת"ר אז אראה לעיין בזה כראוי כו'. והנה עיקר טעמי שהיה נ"ל שאין דין כיון שהגיד שייך כ"א היכא שבא לחזור ולפסול עיקר מכוון דהגדה הא' שכמדומה שכל המקומות מיירי בכה"ג אשר אז הוא כעין גזירת הכתוב (ע' ס' ראש יוסף) דאינו חוזר אבל כשבא לקיים עיקר מכוון דהגדה הא' רק שחוזר ואומר שטעה באיזה פרט אשר בעבורו היה נסתר עיקר הגדה הא' כמו בנ"ד אין זה חוזר ומגיד. דהוי הגדה א'. ועוד דממילא מוכח שטעה רק שלא נודע אופן הטעות וע"ז מהימני. דהרי זה כמו שמבררי' לא כחוזרים. וגם בלי חזירתם אולי ראוי לקיים כו'. וכמו שטר שזמנו בשבת כו' שעכ"פ יצא זה מסתם שטר שחזקתו בזמנו נמסר. אלא שלפי שיש לומר שהוא מוקדם או מאוחר אנו תולי' שהוא מאוחר כדי לקיים כו'. וע' בתשו' רשב"א ח"ג סי' י"ב וז"ל וכי אמרינן כיון שהגיד כו' כשסותרו כו' אבל הכא כו' הם העידו שהרשהו ועיקר העדות היא ההרשאה ואם לא נכתבה כהוגן חוזרין וכותבין כההיא דנפאתא כו' ע"ש דנראה מבואר כנ"ל. (וממה שפי' בההיא דנפאתא נראה מפורש יוצא בנ"ד ממש דהעדים נאמנים לומר שהם טעו בכת"י ולא שהבעל הטעה אותם וכה"ג כו') ואף שנמצא ג"כ דוכתי דפסלינן בטעות (ואינם נאמנים לחזור) כ"א היכא שהטעות מוכח מיניה ובי' וכמ"ש ידידנו הר"א נ"י. ואף במוכח מיני' ובי' יש דעות כו' היה נראה לכאורה שאין זה כ"א בגט וכה"ג דלא שייך בזה נאמנות שטעו דאף שנודה שהיה טעות סופר לא מהני ופסול וכמו מוקדם שכל עיקרו לא מיירי כ"א בטעות כמ"ש הפוסקים ועכ"ז פסול מחמת גזירה דזמן ראשון אלא שבמוכח הטעות מיני' ובי' ס"ל להרא"ש ז"ל דכשר דאין כאן גזירה והוי כאלו נכתב בטוב. (והרשב"א בח"ג ס"ד כנראה שדעתו נוטה דגם זה לא מהני). וע"ז כתב מהרא"י בפסקיו דבמוקדם מאתים שנה וכדעת ר"ת שבתה"ד אף שגם בזה לא שייך הגזירה מ"מ צידד לומר דנראה שאינו דומה למוכח מיניה ובי' והיינו מחמת לא פלוג וכמ"ש בסי"ט דהוי כי חוכא כו' ע"ש. אבל עכ"פ כ"ז לא שייך כ"א בגט וכה"ג דאף אם נדע שהי' רק טעות סופר אינו מציל כו' אבל היכא שאם היה נודע בבירור שהי' ט"ס היה כשר כמו בנ"ד שאינו כ"א כתב ראיה כו' אלא שאנו מסופקי' אולי לא הי' ט"ס כלל (אלא טעות אחר) יש לומר דאין זה שייך לענין תשו' הרא"ש ומהרא"י (ומרדכי) וכה"ג כלל. אלא יש לומר דנאמנים בזה לומר דטעו כדי לקיים עיקר השטר וכמו בהרשאה דתשו' הרשב"א הנ"ל (ואף כשאו' טעינו וסותרי' לעיקר הגדה הראשונה דלא מהימני כ"א היכא שמוכח שטעו מ"מ נראה דאין חילוק בזה בין מוכח מיניה וביה או מבחוץ דשאני נדון דהרא"ש ומהרא"י הנ"ל מטעם הנ"ל. תדע שהרי אף החולקין על הרא"ש דאף מוכח מיניה וביה לא מהני מודו שבענין חוזר ומגיד מהני אם מוכח שטעו כדאיתא בגמרא דב"מ כ"ח ופשיט' דאין חילוק בזה בין עדות בכתב או בע"פ ולפע"ד לכאורה פשוט הוא. ולא אבין מה שהרכיב הר"א נ"י זב"ז והם רחוקים זמ"ז כו' כנ"ל. וכן מה שהביא מטור וב"י אה"ע סי' קמ"א אינו ענין לכאן לכאורה ע"ש ומה גם דאף שם בנדון דהרא"ם מבואר דאם היה השליח מקיים גם דברי השטר כו' היה מכשיר (ואולי ה"ה או כ"ש חם היה