דברי נחמיה אבן נזר פט

ס"ד דברישא איירי שנקרא וגם עולה בב' כו'). מ"מ אין זה מוכרח עכ"פ. ויותר נראה (דס"ל) דאינהו לא ס"ל כהס"ג (לפי הנ"ל) בתרתי בבא. (או שמפרשי' דבריו כהט"ג הנ"ל). וע' ג"פ שם שבתחיל' כ' אע"ג דעולה כו' והביא הא דתה"ד דנראה ודאי דמיירי שעולה בב' ונקר' בא' (וע"ש בסקס"ב) וע"ז כ' וכ"ז כו' משמע דבשמות הלידה גם בכה"ג כותבין שניהם ביחד דוקא. ובשגם שבאמת מד' הד"מ אות י"ט וס"ש בשם כרמי משמע כן בהדיא וכמ"ש הב"א בסי' פ"א (דקנ"ה ע"א). וד' רבינו ז"ל עיקרו לא להכי נחית שם. ורז"מ החזיק מאד בסברתו בכ"ד ותיקן ג"כ ד' הס"ג הכי. והוא דבר דבדיעבד אין חשש בזה לכ"ע משא"כ להיפוך איכא חשש פסול. לכן צ"ע למעשה גם לכתחיל') אבל בדיעבד אם כתב ב' השמות בלי דמיתקרי ביניהם פשיט' דכשר וכמ"ש גם הת"ג בהדיא. והוא מפורש בד' רמ"א ג"כ. דאי מיירי בנשתנה דוקא. כ"ש שנלמד בשמות הלידה לענין הקולא דבדיעבד דרך ק"ו. ואי משום שהוסיף לכתוב אח"כ דמיתקרי ראובן כנ"ל אין חשש פסול מחמת כפילת השמות כמ"ש הט"ג בכ"ד בשם. אבל מ"ש הט"ג בל"ש שם דדי לכתוב לכתחיל' הב' שמות ביחד וא"צ לכתוב אח"כ דמיתקרי כו' רק הרוצה לחוש כו' ע"ש סק"ג. צ"ע דלכאורה היה נראה דק"ו הוא מאלחנן חנן וכה"ג. וק"ו בן ק"ו מקיצור ממש שיש לו שם הקודש אחר. (ויש לעיין בכ"ד בענין זה בט"ג שדרכו נסתרה ממני וכסותרי' זא"ז בפרט הזה. ועוד שה"ז בודאי סותר לד' הס"ג שלנו הנ"ל איך שיהיה הפי' בו כנ"ל אך יש לומר דכאן מאחר שכבר נכתבו ראובן ושמעון בב' תיבות כו' ע"כ שוב א"צ לחזור ולכתוב דמיתקרי כו' משא"כ באלחנן עדיין אין תיבת חנן (שבו) נכתב בתיב' בפ"ע ואינו ניכר ונרגש כ"כ ע"כ צריך לחזור ולכתוב דמיתקרי חנן וכמו"כ בכל קיצור שם כו')

אמנם כ"ז כשהב' שמות הם בלה"ק ואינם שייכים זל"ז אבל כשהשני של לעז ונמשך משם עברי זה כנ"ד וכמו צבי הירש וכה"ג. לא ראיתי שדברו בזה כ"כ. ומסברא לכאורה לענין לכתחילה נראה דבזה יותר מסתברא לכתוב צבי המיתקרי הירש. דדוקא בב"ש (לה"ק) שאינם שייכים זל"ז אז כשניתן לאדם שתיהם במילתו יש לומר שהכוונה היתה שבזה יתחברו שניהם להיות כשמא אריכתא. משא"כ בצבי הירש וכה"ג. ידוע דבכל כה"ג הכוונה שיהיה צבי לעיקר (לס"ת כו') והירש לקריאה בפי כל. וגם שהמנהג לחתום בשניהם צבי הירש ידוע לכל הכוונה ג"כ ע"ד הנ"ל. וא"כ אף אם זה עולה לתורה ג"כ בשניהם יחד מ"מ מובן גם כן הכוונה ע"ד הנ"ל שזה לעיקר וזה לכינוי (כנהוג כו') אבל לא שיהיו שניהם כחד חשיבי משא"כ בראובן שמעון. ממילתו וחתימתו ועלייתו. משמע שהם כחד שמא אריכתא ממש. לכן ס"ל להט"ג ודעמיה שזה עיקר שמו ומה שנקרא בא' בפי כל ה"ז כקיצור השם. והת"ג ודעמי' ס"ל שגם בזה הקריאה בפי כל מוכיח שהשמות מחולקים. אבל בצבי הירש יש לומר שגם הט"ג ודעמיה יודו שגם מה שבמילתו וחתימתו ועלייתו הוא בשניהם יחד הכל הכוונה שזה לעיקר וזה לכינוי כנהוג. שהכל יודעי' דשם החול זה הוא תיב' בפ"ע פירוש וביאור לשם הק'. ואא"ל שהם כשמא חד שאז אין לזה ביאור כלל ולכאורה זה מוכרח מד' הט"ג עצמו שם בל"ש סי"ב גבי יהושע העשיל שעולה וחותם בשניהם ועכ"ז כת' יהושע המיתקרי העשיל והרי לכאורה זה סותר למש"ש בסי' ב' הנ"ל אע"כ צריך לחלק כנ"ל. וכן לפי הנ"ל דהג"פ ס"ל ג"כ כהט"ג לכאו' צ"ע מש"ש סקפ"א וז"ל א"נ דעולה כו' בב' השמות יחד עברי ולעז כו' עושין שם העברי עיקר ועל הב' כותבין דמיתקרי כו' וצ"ל כנ"ל. ועכ"פ למעשה נראה דבכה"ג ודאי יש לנהוג לכתחילה כהת"ג. (וכנ"ל שגם רבינו ז"ל תופס פי' הס"ג שלנו עכ"פ כן) מאחר דגם הט"ג ודעמי' יש לומר דמודים בהא. אך לענין בדיעבד שכ' בלי דמיתקרי ביניהם. נראה דגם בצבי הירש וכה"ג כשר. דלא גרע מנשתנה מ"ח. דודאי לאו כחד שמא חשיבי אשר ע"כ בזה לכ"ע לכתחיל' נכתוב דמיתקרי ביניהם (כשחותם ועולה בב' ונקרא בא'). ומ"מ בדיעבד כשר בלי דמיתקרי כמ"ש הב"ש בהדיא והיינו הך דינא דרמ"א בבא ב' הנ"ל דעכ"פ בנשתנה מיירי ג"כ לכ"ע שכן מוכרח מד' התה"ד וד"מ. וכ' דכשר. וא"כ ה"ה בצבי הירש וכה"ג אף שנאמר דלאו כחד חשיבי מ"מ כשר בדיעבד בלי דמיתקרי (כיון דמ"מ מתחברי' בעלי' וחתימה כו'. גם יש לומר דכ"ש נמי הוא. דכאן כשקורין הירש יודעים ומרגישים שעיקר שמו צבי משא"כ בשם החול כו' גם כדרך שמתפרש חתימתו ועלייתו שזה לעיקר וזה לכינוי משום דכן ידוע הנהוג. כך ג"כ יתפרש בגט. אלא שלפ"ז לכאורה אין מקום לחזור ולכתוב אח"כ המכונה הירש ותוס' זה יוכל לגרוע כו'. ומ"מ נראה דאין לפסול משום כפילת השמות כנ"ל (וצ"ע). גם יש לומר ג"כ לאידך גיסא דמאחר שכ' המיתקרי הירש שהוא חניכה שהכל קורין עכ"פ דבדיעבד כשר בזה לבד. א"כ מה שכת' תחילה צבי הירש אף אי זה שלא כדין (ואף אי לא היה עולה וחותם כ"א צבי) יש לומר דלא נפסל בהכי לפמ"ש דמשמע ממהרי"ק שפ"ו. דאם היו כותבין אליהו המיתקרי בל"י היה טוב גם אם לא היה ניכר כלל בשם אליהו לא בחתימה ולא בעלי' ולא בפי כל (רק במילתו כו'). (ועי' תו"ג ססק"ח דאם כתב שם שא"י ועל שם שיודעים כתב דמתקרי כשר כו' *)ועכ"פ בחותם ועולה צבי הירש $ הגהה מהמחבר *)ומיהו יש לומר דזה דוקא כשבמק"א נקרא כ ע"ש. והב"י גבי חיים ונשתנה לביבנ"ט ונשתקע שם חיים לגמרי כ' דמשמע מד' הקונ' שאינה מגורשת כו'. וצ"ע בדין זה וגם הב"י לבסוף כ' שמד' מהרי"ק שופ"ו נ' קצת כו' וע"ש במה שסיים וכל המתקרי לכתחילה כו'. דבריו ז"ל צריך ביאור ועי' ג"פ סקצ"ז ובכ"ד דמ"ש דממהרי"ק י"ל דזה דוקא בשם כלל שאינו שם עצם. לא נראה לפענ"ד דהמעיין במהרי"ק יראה דגם במקום שרגילים ליתן שם בל"י לעצם ג"כ היה דעתו לכתוב אליהו המיתקרי בל"י ע"ש וצ"ע. גם עי' ג"פ סקפ"ז דמסיק בנשתקע שם חיים להכשיר במקום עיגון משום דליכא לעז כיון דביבנ"ט הוא לעז של חיים כו' א"כ נראה דה"ה בנ"ד ליכא לעז בצבי הירש כו'. ע"כ הגהה. וקיצר בלשונו מאד: $ נראה ודאי דכשר בדיעבד כו'). וגם מי שאינו עולה בשניהם כנהוג עתה היה נראה ג"כ לכאורה לצדד להקל בדיעבד. אם כ' צבי הירש (בין שחזר וכ' המיתקרי הירש ובין שלא חזר כו') וכמו כן גם בראובן ושמעון אף בנשתנה כו' שהרי גם החתימ' עיקר כמו העליה כו'. וצ"ע וא"פ. (וגם ע"ד שיתפרש החתימה בצבי הירש כן יתפרש בגט כנ"ל). ובפרט שכל עיקר סברת מהרי"ק הפוסל בב"ש מיוחדים ונפרדים ממש הובא בשו"ע רק בשם יש מי שאו'. ויש לומר דבמקום עיגון עכ"פ יש להקל. (גם ע' לשון מהרי"ק שצ"ח שכ' דכשהוא כותב אנא לוי יודא מ' שכן נקרא בב' השמות ביחד כמו שיש הרבה בנ"א כו' משמע דבלא זה היה שפיר מובן מתוך הגט שהכוונה דלפעמים נקרא לוי ולפעמים יודא. א"כ בצבי הירש וכה"ג יש לומר דודאי יובן מהגט הפי' האמיתי. ובפרט שמצוי מאד באגרת ושטרות דנכתב צבי הירש ושהפי' הוא צבי לעיקר והירש לכינוי בפי כל כו'. ואין פנאי לחפש ולהאריך

עכ"פ לפ"ז לכאורה אין להחמיר בנ"ד בדיעבד ומקום עיגון אף גם לפמ"ש כ"ק שי' בשם ר"נ שבמקום נתינה עולה לס"ת רק בשם מנחם. (ומשמע שבחתימה חותם מנחם מאניש וכנהוג בכל כה"ג). גם לפ"מ דמ' מד' השואל שבמקום כתיבה לא היה יודע מזה כלל. א"כ יש לצרף ג"כ דעת הרא"ש וסייעתיה דגם בשינוי גמור ממקום כתיבה למקום נתינה אם לא היה יודע במקום כתיבה שיש לו שם אחר במקום נתינה כשר אף אם נתוודע אח"כ כו' וה"ה או כ"ש בכה"ג. גם לכאורה בזה ודאי מהני מה שחזר וכ' דמיתקרי מאניש שהוא חניכה שהכל קורין גם במקום נתינה שהרי אלו היה נקרא גם בפי כל במקום כתיבה מנחם מאניש והיינו חושבים שניהם כחד שמא ממש. ובמקום נתינה היה שמו רק מאניש היה כשר לפ"ד הב"ש סק"ח דגם בשינוי ממקום כתיבה למקים נתינה כשר כשפורטים שני השמות בפירוש אף שכ' על מקום נתינה