דברי נחמיה אבן נזר פח

מדמכשיר רמ"א בדילוג. ממילא יש לנו להכשיר בשעת הדחק עכ"פ גם בשינוי להיפוך. אבל נראה דז"א דאין זה כלל מוחלט אלא יש לנו כמה דברים דאף דחיסר כשר שינוי פסול (לכ"ע) וכמו שינוי גוף העיר דעמידת העדים דפסול אף דבחסר כשר הגם שבאמת הב"ש ושאר אחרונים נתקשו בזה למה אבל הדין אמת. (והרבה סברות נאמרו בזה. ע' נו"ב סי' פ"ח וב"א סי' ק' וקצת לא שייך כאן ויש לעיין). וגם בשינוי מקום דירה דלכ"ע פסול ותצא מזה ומזה כו'. ובחיסר קיי"ל דכשר. ובזה"ז אין כותבין לכתחילה וכן בשם אבי האיש והאשה בחיסר כשר ובשינוי פסול ותצא כמ"ש בסי' קכ"ט ס"ט ויו"ד ע"ש וכן עוד בכ"ד כה"ג. וטעם (הכל) כמ"ש הרא"ש בהזורק דאדם נקרא ע"ש מקום דירה ויאמרו דלא זהו המגרש. משא"כ במקום הלידה (או עמידה). וכן באבי המגרש ומגורשת אדם נקרא ע"ש אביו וכמ"ש הב"ש. וכן נמי בנ"ד יש לומר דודאי כל מקום ניכר ומפורסם אם הוא עיר או כפר ונקר' ע"ש כך ואם יכתוב מתא על כפר יאמרו דע"כ אחרת היא והרי זה כשינוי גוף שם העיר (עכ"פ). וע' כה"ג בג"פ סי' קכ"ח סקל"ט בשם תשו' מק"ב ורד"ך בשינה שם הנהר ואע"ג דמסיק הג"פ דגם זה תלוי במחלוקת דגבי שינוי מקום הלידה ועמידה ובשה"ד יש להקל. הרי משמע שם דלא קאי כ"א אשינוי שם הנהר דמקום לידה ועמידה ומטעם דאף אי נחשב זה כשינוי העיר ממש הרי ע"ז הוא המחלוקת אבל במקום עמידת העדים משמע דמודה דהרי זה כשינוי גוף העיר עכ"פ (וצ"ע) וא"כ ה"ה וכ"ש בשם מתא כו'

והן אמת דלכאורה יש לומר דלא דמי לכל הני שמצינו שהחמירו יותר בשינוי מבחסר. דהתם בחיסר אין כאן כ"א שנחסר הסימן אבל אין מזה ג"כ שום ראיה והוכחה לומר שאחר הוא. משא"כ בשינוי דיש הוכח' שע"כ אחר הוא. אבל בנ"ד לפי הנ"ל לדעת הרמ"פ דכפר ועיר הם ב' שמות מחולקי'. וממה שאין כותבין בכפר תיבת מתא בזה מורה שהוא כפר. א"כ גם בדילוג תיבת מתא בעיר הרי זה כשינוי שמזה מוכיח שהוא כפר וכדס"ל באמת להרמ"פ. וא"כ מדחזינן דרמ"א מכשיר בזה. ופליג אהרמ"פ. יש לומר דנשמע לדידי' דגם להיפוך אם כתב מתא על כפר יכשיר. שהרי בשניהם חשיבי כשינוי בשוה ומ"ש הא מהא. אבל ז"א. חדא דיש לומר דרמ"א ס"ל כהנ"ש דבכפר כותבין בכפר פלוני. וא"כ בחיסר אין כאן כ"א חסרון הסימן אבל אין ראי' לומר דאחרת היא. משא"כ להיפוך שכתב מתא על כפר. והרי זה דומה לכל הני שמצינו שהחמירו בשינוי יותר מבחיסר כנ"ל. ועוד דאף אי יסבור כמה שנתבאר לעיל להרמ"פ דבכפר כותבין סתמא כו' מ"מ אינו דומה שינוי הנמשך ממילא מצד חסרון בשב וא"ת דעכ"פ יש לומר ג"כ שיתלו בשכחה וכה"ג שלא חס הסופר לפרש מתא לשינוי בקום ועשה דגרע יותר (והרי זה נרגש כשקר ומזוייף מתוכו כו'). וראי' ודוגמא לדבר ע' ג"פ סי' קכ"ט סקל"ו גבי כתיבת כהן או לוי מחלק בכה"ג בין היכא שכתב כהן על ישראל לבין היכא שלא כתבו על כהן (אף שממילא במקום שנוהגין לכתוב כהן כשבגט זה לא נכתב הרי זה כמורה שאינו כהן כמ"ש הב"ש סקט"ו שזהו טעם הפוסלים) דהיכא שהשינוי הוא בשב וא"ת ליכא לעז (כ"כ) משא"כ כשהשינוי בקום ועשה (ע"כ אחר הוא) ע"ש סוף ד"ה אמנם דברי מהרר"י כו'. וע"ש עוד בסקל"א כתב בפשיטות דע"כ לא פליגי הפוסקים אלא כשהוא כהן ולא כתב כהן אבל אם הוא ישראל וכתב כהן פשיט' דלכ"ע חשיב שינה שמו כו' וע"ע שם ססק"מ דאפי' כשיהיה כהן ולא הזכיר אינו פסול לדעת כו' משא"כ אם אינו כהן וכתב כהן הגט בטל לכ"ע. וכן פסק התורת גיטין שם וכן בתשו' נו"ב סי' פ"ט ובתשו' מאיר נתיבי' סי' מ"ח וע' בתשו' אחרת מהמחבר ז"ל שהאריך בזה]. וא"כ ה"ה והוא הטעם כאן אין ללמוד שינוי שהוא ע"י מעשה משינוי שהוא בשב וא"ת (אף אם לו יהא שממילא ע"י שאינו כותב מתא יש לומר שהוא מורה על שזה כפר כנ"ל. דגם שם כשלא נזכר כהן ממילא מורה שהוא ישראל ועכ"ז לא דמי לשינוי בקום ועשה כו' כנ"ל). וא"כ לפ"ז מאחר דמהרמ"פ דמשמע שפוסל בדילוג (כל הג' מתא שבגט) יש ללמוד בק"ו היכא שכתב מתא על כפר דפסול. ומדברי רמ"א אין ראיה דפליג כ"א בדילוג אבל להיפוך דיש לומר דחמיר טפי כנ"ל יש לומר דמודה. א"כ על מי נסמוך להקל. (תשובה זו חסירה ג"כ הרבה): סימן כד שאלה כבוד ח"ד יד"נ עוז הרב הגאון חו"ב חסיד מפור' כ"ש מוה' נחמיה נ"י

ימחול לחוות דעתו ויעיין מעט נידון השאלה באיש שחותם בשטרות ועולה לס"ת בשם מנחם מאניש רק שבפי כל הוא נקרא מאניש לבד. איך יש לכתוב בגט לכתחילה. ואם כתבו מנחם מאניש דמיתקרי מאניש אם הגט כשר בדיעבד במקום עיגון. ור"נ אינו רוצה לקבלו אף דיעבד באמרו שבמקום נתינה לא נקרא לתורה כ"א בשם מנחם: ידידו דו"ש מלונ"ח מנחם מענדיל. תשובה

הנה כשהב' שמות מלידה הם בלה"ק כראובן ושמעון ועולה וחותם בשניהם יחד ונקר' בפי כל ב"א. איכא פלוגתא דלהת"ג סי"ד לכתחיל' יש לכתוב ראובן דמיתקרי שמעון. ובדיעבד בלי דמיתקרי ביניהם כשר וס"ל דמ"ש בס"ג שלנו ססי' י"ט דבכה"ג כותבין דמיתקרי הפי' ע"ד הנ"ל שכותבין דמיתקרי בין ב' השמות ובדיעבד כ' דכשר גם בלא דמיתקרי בין ב' השמו' ונראה דלפי"ז ד' רמ"א במ"ש או שעולה כו' דמ' דהיינו שעולה בב' ונקר' בא' מיירי גם בשמות הלידה. דגם בזה לכתחיל' כותבין דמיתקרי ביניהם ובדיעבד כשר כו'. וכן מ"ש הב"ש שם כגון שנשתנה כו' צ"ל לפ"ז דלאו דוקא. והט"ג בל"ש סי' ב' ס"ל דבכה"ג כותבין ראובן שמעון דמיתקרי ראובן (או דמיתקרי שמעון) או בלא דמיתקרי כלל. אבל אם כתב דמיתקרי בין הב"ש אף דיעבד פוסל. (וכ"כ עוד בכ"ד ובכמה. תשו' וע"ש סי' פ"א שהאריך ובסי' פ"ו הביא ד' הת"ג והרבה להשיב עליו). ועי' בפי' לס"ג שלנו ס"ל דמש"ש דבכה"ג כותבין דמיתקרי הכוונה ע"ד הנ"ל דאחר שכותבין הב' שמות ביחד כ' דמיתקרי על השם שנקרא בפי כל וד' רמ"א הנ"ל ר"ל דמיירי דוקא בנשתנה מ"ח (או בע"א ע' בתשו' שם) וכן מ"ש הב"ש כגון שנשתנה כו' הוא בדוקא ולכאורה היה נראה דבזה יש לנו לנהוג לכתחיל' כד' הט"ג מאחר דהוא ראה ד' הת"ג וחלק עליו. וגם מאחר דלדידיה אם נכתב ע"ד שכ' הת"ג גם דיעבד פוסל משא"כ ע"ד שכ' הט"ג בדיעבד עכ"פ לכ"ע כשר. גם מד' הג"פ סקס"ג שכ' דרמ"א מיירי דוקא בנשתנה שמו כו' משמע דבשמות הלידה ס"ל כהט"ג (לפי הנ"ל). אלא שמד' רבינו ז"ל בתשוב' אודות האשה הנקר' בפי כל שרה לאה. מבואר שתופס פי' ד' הס"ג שלנו הנ"ל כהת"ג. ועפ"ז תיקן סתימות ד' רמ"א דמתוקמי גם בשמות הלידה. א"כ לכאורה לכתחילה אין לנו לזוז מד' קדשו ז"ל. (ומ"מ צ"ע למעשה. דיש לומר דגם רבינו ז"ל עם שתופס כן ד' הס"ג מ"מ אין ראיה שהיה מחליט לפסוק כהס"ג. כי לפה"נ דגם איהו ז"ל מודה שהג"פ וב"ש וש"פ שהביא מקודם דס"ל דד' רמ"א מיירי בנשתנה דוקא לא ס"ל כהס"ג. וכן מדוייק הלשון שכ' לפמ"ש בס"ג כו' משמע שאינו מוסכם. והגם שעיקר ד' רבינו ז"ל לא קאי כ"א אבבא דריש' דרמ"א. ויש לומר דבבא דסיפ' שעולה בב' ונקר' בא' כ"ע ס"ל כהס"ג. ולא היו צריכי' לאוקמי ד' בנשתנה כ"א משום בבא דרישא דבזה לא ס"ל כהס"ג (או דהוו