דברי נחמיה אבן נזר פה

לכאן ולכאן. דלכאורה מלבד שזה טוב לתרץ הא דמשמע שגם בכעין נ"ד כותבין שאנו מנין כו' ככל הנ"ל. הנה אף אם לא יונח שזה אינו אלא דבכה"ג כותבין סתם במתא פלוני וכעין שנזכר בגמרא בסורא מתא אנא פב"פ כו'. כיון דעכ"פ זה ודאי מבואר בגמרא וכל הפוסקים שהמקום שכותבין (הכא אצל הזמן) הוא המקום שעומדים שם העדים (והסופר) בשעת הכתיב'. אף שהבעל איננו שם אז. וכמימרא דר לספרי'. בההיא דשילי והיני ועובדא דענן בר חייא הנ"ל ואם איתא שזה לשון הבעל לפה"נ הי' מורה מקום זה יותר על עמידת הבעל באותה שעה ממה שמורה על עמידת העדים והסופר. וא"כ קשה בתרי (גווני). חדא אם עיקר טעמיה דרב בזה הוא משום דלא ליתחזי כשיקרא כמבואר בד' הרי"ף ורא"ש בפ' ג"פ שם. קשה באמת למה לא נכתוב מקום עמידת הבעל באותה שעה. או בשעה שמסר מילי'. ולא המקום שעומדים העדים והסופר כיון שזה לשון הבעל והוא איננו באותו מקום ומיחזי כשיקרא. ועוד אף את"ל דעיקר טעמיה דרב משום שלא יבואו העדים לידי הזמה כמ"ש הרא"ש בפ' הזורק והתוס' ביבמות (צ"א:) אבל אמקום עמידת הבעל לא קפדינן כלל אכתי מאי מהני מה שכותבין סתמא במתא פלוני כיון שזה מורה על עמידת הבעל אם שזה לשונו והיה מהראוי לתקן דבכה"ג יפרש בהדיא כלפי העדים (והסופר). שהם עומדים במתא פלוני כו'. ואעפ"י שהרשב"ם והנ"י כתבו באמת בפ' ג"פ שם דר"ל שיזכיר שני המקומות היני ושילי (וא"כ היה נראה לכאורה דגם כאן בגיטין בכה"ג יפרשו ב' המקומות וממילא יהיה ניכר דמקום הכתיב' קאי אעמידת העדים וסופר). הרי לא קיי"ל כוותייהו כמ"ש הב"י ושו"ע בח"מ סימן מ"ג סי"ח וס"כ. ועוד דע"כ גם אינהו גבי גיטין מודו דלא כתבינן כ"א מקום הכתיב' בלבד דאל"כ בההיא עובדא דענן בר חייא דיבמות (קי"ו.) לאוקימת' דמילי מסר קשה דא"כ היה צריך להזכיר בהגט ב' המקומות והיה ניכר כו'. אלא ודאי דרק בשטרי אקניית' שנזכר בהם קנין כתבו הכי והטעם מובן דכיון שמזכירים הקנין. אם לא יזכירו כ"א מקום הכתיב' יהי' כמבואר שהקנין הי' באותו מקום כו'. משא"כ בגיטין (וכן בשטרות שאין בהם קנין). המקום שנזכר סתמא אכתיב' בלחוד קאי לכ"ע וזהו שבאה"ע סי' קכ"ז ס"ו לא נזכר שום סברא בב"י לשיצטרכו לכתוב ב' המקומות [שוב ראיתי בג"פ סי' קכ"ז סקכ"ב שכ' לחוש לרשב"ם ונ"י גם בגיטין אם לא בשעה"ד ומק"ע. ולענ"ד צ"ע מההיא דיבמות כנ"ל]. (וא"כ קשה כנ"ל אם זהו לשון הבעל הרי זה מורה על מקום הבעל ולא אמקום העדים וסופר כו' והי' ראוי באמת להזכיר שני המקומות עכ"פ. ובשלמא בשאר שטרות שבח"מ סי' מ"ג יש לומר דמיירי הכל בשטרות שכותבין בלשון העדי' וכדמשמע התם באמת דמיירי הכל בכה"ג. היינו בשטר שיש בו קנין (וצ"ע בשטרי דידן שבד"מ סי' קצ"א וית' אי"ה במק"א). אבל כאן בגיטין קשה כנ"ל. ותו דגם בכל הגיטין שכולם במקום א' הרי עכ"פ מבואר מד' הפוסקים שזה שכותבין בתחילה בפלוני' מתא נקרא מקום עמידת העדים (והסופר) ועל עמידת הבעל במקום שכותבין אותו. אם הוא מצוי שם חוזרין וכותבין אח"כ בהדיא העומד היום בפלונית מתא כו'. ולפ"ד התוס' ורא"ש שכתבו דלהכי לא מוקי ההיא דהיה במזרח אבעל ובשינה מקום עמידתו משום דאין צריך כלל לכתוב מקום עמידתו. ע"כ היינו שלא היו כותבין כלל העומד היום כו'. ולשון בפלונית מתא כו' שהי' גם בימי הגמרא וכמו בסורא מתא דיבמות ע"כ קאי רק אמקום עמידת העדים (והסופר). מכל זה משמע דלשון זה שבגט הוא מלשון העדים (או הסופר) דאם היה זה לשון הבעל נרא' שהי' מורה יותר דקאי עליו. וכעין זה משמע נמי בענין כתיבת הזמן שגם בזה קיי"ל שם שכותבין זמן הכתיב' ולא זמן האמירה ואם היה זה לשון הבעל נראה שהיה ראוי לכתוב יום האמירה. נראה שהיא חסירה ג"כ): סימן סימן כ"ב כבוד ידידי בש"ב הרב הגאון חו"ב מפורסם כו' כש"ת מוה' נחמיה נ"י

ימחול נא עכת"ר לעיין בדבר הגט הנכתב במקום אשר אין שם כי אם בית דירה אחד לחרש עצים. ונכתב בגט מתא כו'. ויקום הספק אצלי. דאף גם לדברי התוס' בעירובין (כ"א ע"א) דגם בעיר קטנה כותבין מתא. אך היינו דוקא כשיש שם עכ"פ ג' חצרות של שני בתים. דנקרא ג"כ עיר במשנה סוף ערכין לענין בתי ערי חומה. וכמ"כ יש לפרש דברי ר"ש בעירובין לענין שיור ג' חצרות של ב' בתים דמקרי נמי עיר. אך בנ"ד אין כ"א בית א'. ואף שבענין שינוי כזה יש לומר דאינו שינוי גמור כ"כ במקום עמידה. דעיקר השם של העמידה נכתב בטוב רק שהשינוי הוא שכתב עליו מתא דר"ל עיר. ואינו כן. עכ"ז הרי נראה בנ"ב מה"ק לענין כתיבת עיר בגט שאינו עיר והחליט להחמיר שם. וכעת אין לפני שום ספר לעיין בו כי כותב אני שלא בביתי וזה קרוב לעשרים שנה שראיתי בספר גט מקושר שביאר שם היטב לענין כתיבת מתא. והספר הנ"ל אינו נמצא בעירי. ובנ"ד הוא מקום עיגון גמור וכאשר ספרתי לפני כת"ר בלאדי. (חסר)

תשובתו על הנ"ל

ע"פ סבה נאבד מכתבו ונקרע קודם שנקרא. רק מעט ממנו מצאתי. ע"ד החשש שנכתב מתא על בית א' וכתב מע"ל דגם לפ"ד התוס' בעירובין שכותבים מתא גם על עיר קטנה. היינו דוקא כשיש ג' חצרות של ב' בתים דאשכחן דאיקרי עיר לענין ע"ח סוף ערכין (דל"ב א'). ולכאורה הדין עמו. דשם דל"ג ב' אי' בהדיא דפחות מכן אע"פ שיש להם חומה כמי שאין להם חומה. ופירש"י הואיל ואין בה כדי עיר כו'. הרי בהדיא שבפחות משיעור הנ"ל אין בה דין ערי חומה מטעם שאינו נקרא עיר. (והיינו לכאורה דבעי' ב' תנאים. א' שיהיה לה חומה ובא"ל אפילו גדולה אין לה דין בע"ח. והב' שיהיה בה שיעור עיר ובא"ל אף שיש לה חומה לאו עיר היא כו'). אך באמת אין ללמוד מהתם. דהרי לאו ממשמעות לשון עיר דקרא ילפי' זה אלא מיתורא דקרא אשר אין להם חומה דייק ע"ש. וא"כ לכאורה אדרבה משם יש להוכיח להיפוך דנקרא עיר גם בפחות דאל"כ יתורא דקרא ל"ל הרי לאו עיר היא. (ולשון רש"י ע"כ לאו דוקא הוא לומר שבכ"מ לא נקרא עיר אלא ע"כ ר"ל דלענין זה ילפי' דלא חשיב כעיר חומה). וע"ש בגמרא דפרכי' ואימ' בית וחצר כו'. משמע דגם בכה"ג סברא היה לומר שנופל עליהם שם עיר. דמהא דכתיב עיר לא הוי ממעטינן אף כגון זה. (דהיינו ב' חצרים ובכ"א בית א'. ומשמע נמי דה"ה פחות אלא דמלשון בתי החצרים ע"כ לא איירי בפחות מזה. אבל מלשון עיר דקרא יש לומר הכל במשמע). ואין לומר דאחר דגלי לן קרא שם נלמד מזה גם לכ"מ שנא' עיר. שהרי אין היתורא דקרא בא להורות על עיר. כ"א בא להורות שהחומה כמאן דליתא. כדאמרי' ת"ל אשר אין להם חומה אע"פ שיש להם כו' משמע שהכוונה לומר דהחומה לא חשיבא כו' (ועי' פרש"י ד"ה וכמה שכתב דלא ליחשב חומה דידהו כעיר חומה כו' וע' קרבן אהרן ע"פ זה בת"כ). אבל אין לנו ללמוד מכאן דלא יהיה חל ע"ז שם עיר סתם. וממילא יש לומר שנשאר סברת הס"ד דשם עיר סתם עכ"פ כולל הכל. וזולת היתורא דקרא היינו אומרים שגם שם עיר חומה נופל גם על ב' חצרים שבכ"א בית א' (או אף א' כנ"ל) א"כ גם אחר הדרשא דקרא אף את"ל דנילף מהכא למק"א. אין לנו ללמוד כ"א שלא נקרא עיר חומה בבציר משיעור הנ"ל. אבל משמעות שם עיר משמע שנופל על הכל ומ"ש מע"ל מהא דר"ש גבי שיור לעיר של רבים לענין עירובין אף את"ל ששיעור זה דג' חצרים של ב' בתים שאין מובן טעם