דברי נחמיה אבן נזר פג

עכ"פ יש לחוש לסברת הרץ) דזה ודאי עכ"פ יש להוכיח מדברי הר"פ שכתב ממקום אחר כו' לא אפשר כו'. וזהו שכתב בשו"ע סי' קנ"ד ספ"ט כעין לשון הר"פ צריך שינתן הגט בו ביום שנכתב אא"כ שולחו לעיר אחרת דאז א"א כ משמע ודאי פשט לשונו דדוקא לעיר אחרת דא"א כו' אבל בעיר א' דאפשר ליתן בו ביום צריך ליזהר לכתחילה עכ"פ ובסי' קכ"ז איירי לענין עיקר הדין אי איתרמי שלא נמסר בו ביום יש לסמוך על הפוסקים דלעיל לשלוח ע"י שליח כו' ורמ"א הגי' דאף בדיעבד יש לכתוב אחר כו' וכנ"ל דלדידיה ץ הר"פ ס"ל דנהגו כהר"ן כו'

ומה ששמעתי אח"כ התנצלות מע"ל שכל הנ"ל אינו כ"א אחר שכבר נתאחר אחר הכו"ח עד למחר קודם שהיה בדעתו לשלוח ע"י שליח. אבל אם בלא"ה הוסכם לשלוח ע"י שליח בלא"ה אפי' בעיר א' לא פלוג מכמו שארי גיטין השלוחין למדה"י וכו'. הנה מלבד שאין שום ראיה מוכרחת לזה ואין ראוי לבדות מלין בדיני גיטין וכו' עוד שלא מתיישב אצלי כלל כי מאחר שעיקר הטעם והסברא של המחמירים הוא ע"פ סברת הר"ן שחילק בין שליחות ממדה"י שמותר מחמת קלא כשרואין הזמן הכתוב שהוא מוקדם להמסירה כו' (ודלא כרש"י כאן והנ"י בגט פשוט כו') ובין מוקדם דפסול ולא אמרי' קלא כשרואים וכו' היינו משום דלא סמכינן אקלא אלא כשא"א בע"א כו'. א"כ ודאי לא סמכינן אקלא אף בשלוחין ממדה"י וכה"ג. אבל בעיר א' דאפשר בע"א לא (ופסול להר"ן כמוקדם ע"ש). והב"י חשש לסברת הר"ן לכתחילה כו' וכנ"ל. והנה אין לי פנאי להאריך לברר סוגית הפוסקים בזה מחמת שאני עומד לנסיעה כו'. אך בכלל ע' בר"ן לענין משליש גט כו' שפי' כוונת רש"י שכתב הלך לדרכו כו' משום דדוקא משום עיגונא וכו' אבל כשהיה בעיר הוי כנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול ע"ש. הרי בהדיא דאין חילוק מע"ל אמת. כי משליש היינו שולח וכו' ע' לשון הר"ן המשליש פירש"י מסר הגט לשליח כו' (אפשר ט"ס הוא). וע' בבה"ע אות ש' שלישית שכ' בהדיא דשלישית דגט היינו שליח כו' ע"ש. וזו ראיה פשוטה שאין עליה תשובה

ולענין אחר שקיעת החמה לע"ד אינו פשוט להיתר בפרט לפ"ד רבינו ז"ל בסידור (וגם החסיד דווילנא ז"ל) שפסקו כדעת הגאונים דבה"ש מתחיל מתחיל השקיע' כו'. ע' בת"ה סי' רמ"ח ובתשו' הב"ח סי' קכ"ו משמע דלענין גט יש להחמיר יותר מלענין (אבילות) ונדה לענין אחר תפילת ערבית וכ"ש לענין מילה וכו' וה"ה לענין אחר שקיע' החמה ובלא"ה לכאורה לענין שק"ה (שהוא בה"ש להפוסקים הנ"ל) יש להחמיר יותר מלענין אחר תפילת ערבית וראי' ממילה וכו' (אך לפמ"ש רבינו ז"ל בה' שבת סי' רס"א בק"א אינו כן אלא אחר תפילת ערבית ראוי להחמיר יותר מאחר בה"ש ועי' ססי' ל' בפ"מ וע"כ צ"ל במילה כמ"ש הת"ה שם משום שהוא בידי שמים לזאת אין ראוי לתלות בתפילה ועדיין צ"ע). ובעיקר שורש הדין דלילה ממש לפלא בעיני דרך הב"י כאן שדחה בלא ראיה ד' הת"ה שכתב דרך אגב בפשיטות גדול שאינה מגורשת וכו' וע"ש שהביא בשם כמה גדולים ובפרט בשם הא"ז כו' וע"ש לשון גזירת הכתוב כו' והיינו מטעם אין דינין בלילה שהוא מדאורייתא ולענין קושי' הב"י דמה ענין גט לדינין כו' ראיתי תשובת הר"י א"ז עצמ' שהועתק בתשוב' הרא"ם שלמד מחליצה דקיי"ל כמ"ד הוי כתחילת דין ופסול וכו' וכתב דכ"ש הוא וכו' ע"ש שהאריך מאד. ומ"ש הב"ש שכן משמע גם דעת הרב רמ"א שהרי היתר ליקח שכר כו' אינו ראיה שכוונתו שם רק על הרב המסדר בלבד משום הסידור אינו דין אלא למד כו' ע"ש בסדר הגט (אך ע' סי' קמ"ב ס"ד בהגהה לענין קיום הגט דיש מחמירים שהרב המסדר לא יהיה מה"ג כו'. וכאן בסדר הגט לא הביא חומרא זו א"כ יש להוכיח קצת דכאן אינו דין כו'). וע' בד"מ סי' קס"ט. אך ראיית הפר"ח נגד דין דא"ז מהגמ' דס"פ מי שאחזו לכאורה היא חזקה מאד וצריך נגר ובר נגר דיפרקינה אך יהיה איך שיהיה לא מתיישב בלבי שסדר מע"ל לכתחילה אחר שק"ה בלי שום סבה כלל וע' בתשו' רמ"א מסי' נ"ה ואילך. ונא אהובי למחול לפרש לי טעמו ונימוקו באריכות ולטובה יחשב כי תורה היא וללמוד אני צריך:. תשובה הנ"ל כתבה המחבר ז"ל בימי ילדותו: סימן כ"א (לסי' קכ"ח) תשובה שכתב לכ"ק הרב הגאון החסיד האמיתי בוצינא קדישא אדמו"ר מליבאוויץ זצוק"ל. וז"ל

ע"ד מה שהעיד הר"ש מלאזני על רבינו זצ"ל שבאיזה גט (שכ"מ) שהוצרכו לסדרו (ע"י אומר אמרו כו') במקום אחר שלא בעיר שהיה שם הבעל. צוה לדלג תיבת שאנו (מנין) כו' לפי שנוסח הגט הוא לשון הבעל והרי אינו נמצא במקום הנזכר בהגט. הנה ודאי מסתימות הפוסקים לא משמע כן. מדשתקי מזה ולא פירשו כן. ואין לומר מפני שאינו מצוי. הרי בכמה דוכתי דיברו בגט בכעין זה שנכתב במקום שהבעל איננו שם. וכמו היוצא בקולר ומפרש ויוצא בשיירא שבמשנה (ס"ה ב') וכן אם לא באתי מכאן ועד יב"ח כתבו ותנו גט כו' שבמשנה (ע"ו:) ואף שאין ראיה מזמן המשנה וגמר' שבימיהם (אפשר) לא היו כותבין כנוסחא דידן שאנו מנין כו' (וגם לא כנוסח הרי"ף ורמב"ם דרגילנא כו') לפ"מ שכ' בס' ג"פ סי' קכ"ז ססקל"א בטעם נוסחא זו מפני שיש מונין למולד וי"ד ויש למולד בהר"ד כו' ע"ש ובזמן הגמ' היו כותבין לשנות המלכים כו' (ע"ש דעכ"פ משמע שם שזה רק מנהג שנהגו כו'. ומעין זה בש"ג על מרדכי ר"פ המגרש ובס' ר"י מינץ). מ"מ הרי דינים אלו נזכרו בכל הפוסקים ואיך לא אישתמיט שום פוסק להודיענו שאז יש לשנות הנוסחא כו'. ועי' תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ח' וז"ל הא מילתא דפשיטא אם הבעל אומר לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום שהם יכתבו ויחתמו בכ"מ שירצו כו'. וסתמא דמילתא משמע שיכתבו כנוסח כל הגיטין שמבואר שם סוף כלל הנ"ל ועוד שם בסי' ז' וי"ד בכעין זה (וע"ש בסי' ז' דמשמע דשם לא היה ידוע להרא"ש בבירור שכן היה שהבעל נסע משם קודם הכתיבה אלא שמסברא דן כן ממה שמינה עוד שליח כו' ע"ש. וא"כ משמע שהנוסח הכל א') גם בשו"ע סי' קכ"ב ס"א אם הבעל הולך מהעיר ואמר כו' וכ"ה בסדר הגט שבסי' קנ"ד ס"ל ול"ב. ואיך לא ביאר שאז יש לשנות הנוסחא ובפרט בסדר הגט שכל עיקרו לא בא אלא לבאר הכל למעשה. גם בסי' קכ"ח שכתב שצריך להזכיר מקום שהעדים עומדים כו' למנין שאנו מנין כו' ועל עמידת הסופר הביא ב' דיעות אם יש להקפיד שיהיה גם הוא עומד עמהם במקום אחד אם לאו. ואלו על עמידת הבעל לא דיבר משמע דלכ"ע אין להקפיד ואין חילוק כלל אם עומד שם אם לאו לענין כתיבת שאנו מנין כו'. ועוד מדלענין מקום עמידת האיש והאשה הזכיר שם סי"ב דאם אינו מצוי שם אין כותבין העומד היום כו'. מכלל דלענין שאנו מנין כו' שבס"א אין חילוק אם האיש מצוי שם אם לאו. וכן משמע עוד מהא דא"ל רב לספריה כי יתביתו בשילי כתובו בשילי אע"ג דמימסרן לכו מילי בהיני בפ' הזורק (ד' פ'.). ואעפ"י שעיקרו קאי בשטרות כדפרש"י וכדמשמע בגמ' דב"ב (קע"ב.) מ"מ מלשון הגמ' הכא דאמרי'. (אההיא דהיה במזרח כו') כדאמר לי' רב לספריה כו' משמע ודאי שגם בגיטין הדין כן וכמבואר בהדיא בההיא עובדא דענן בר חייא דיבמות (קי"ו.) וכ"ה ברמב"ם ספ"א מה"ג וטוש"ע סו' קכ"ז ס"ו הי' בירושלים כשאמר להם כו' ונתאחר עד ניסן והרי הם בלוד כותבין מניסן ובלוד. (וסתמ' דמילת' דהבעל נשאר בירושלים. וכמבואר בההיא עובדא דיבמות דאתו סהדי דההוא יומא ענן בר חייא גבן הוה כו'). ומדסתמו כל הפוסקים משמע שגם בכה"ג אין משנין הנוסח'