דברי נחמיה אבן נזר פ

כ' דריש' לאו דוקא נקט בתך ובגדולה ע"י עצמה דסיפ' מודה דדוקא נקט הרי את. אך טעם חילוקים אלו אינם שוים. דהחילוק בין קטנה ע"י עצמה לגדולה ע"י אבי' שלדעת רמב"ן ורשב"א כבר נתבאר דהיינו דהם ס"ל דבעי' לנוכח עיקר הבע"ד אלא שמ"מ בקטנה ע"י עצמה כיון שמלבד שהיא מקבלת היא ג"כ המתקדשת חשיב' ג"כ בע"ד כו'. אבל החילוק בין קטנה ע"י אבי' לגדולה ע"י עצמה שלריטב"א. היינו דס"ל דלא בעינן כלל לנוכח הבע"ד אלא שבגדולה ע"י עצמה הוא מטעם אחר לגמרי דהיינו כיון שהיא הבע"ד וגם המקבלת אם יכתוב בתך לא משמע כלל שמקדש אותה כ"א בתה (משא"כ בקטנה ע"י אבי' אעפ"י דג"כ הוא הבע"ד והוא המקבל מכל מקום אם יכתוב הרי את יתפרש ע"כ על בתו כיון דעליו לא שייך כלל גם את לשון נקבה כו' אבל בקטנה אף שאין לה בת מ"מ מתוך הלשון לא משמע דקאי עליה כ"א מהוכחה מבחוץ כו'. ומ"מ זה דוחק שהרי ריטב"א ס"ל לענין כתיבת שמות בקידושין דא"צ מוכח מתוכו ע"ש. ולהחולקים הרי כותבין שמות ומוכח מתוכו דעליה קאי וצ"ע. שוב ראיתי שהחילוק פשוט דבקטנה ע"י אביה שייך לומר שמדבר עמה דמ"מ היא חשיבא ג"כ בע"ד שמתקדשת משא"כ בגדולה ע"י עצמה אין סברא שידבר עם האב כו'). ועוד יש חילוק גדול בין קטנה לגדולה. לענין גירושין והיינו לפ"ד מהרא"י הנ"ל דס"ל דבגט קטנה אפי' ע"י אביה כותבין (לכתחילה דוקא) לנוכח דידה כשאר גיטין (ונתבאר לעיל שבשו"ע חששו לדבריו ליתן ב' גיטין בע"י אביה. וע"י עצמה סגי בגט א' כלפי דידה). אבל בגדולה ודאי גם בגט כותבין דוקא לנוכח עיקר הבע"ד שהיא האשה אפי' בע"י אביה שהמעיין בכ' מהרא"י שם יראה שגם הוא ס"ל דבעי' לנוכח כו' אלא דס"ל דגם בקטנה היא (עיקר הבע"ד ויד אביה לדידה זכי רחמנא כו' ע"ש וכשהוקשה לו משטר קדושין שכותב בתך תירץ שיש חילוק בין קדושין לגירושין (ואין בדבריו הכרע כ"כ אם כוונתו דגם גבי קדושין יד אביה כידה. ובאמת בתך לאו דוקא (וה"ז כריטב"א ולא מטעמיה כו') אלא שכיון שבקדושין בעי' דעתיה שפיר דמי (טפי) לכתוב בתך ג"כ דמ"מ הוא ג"כ בע"ד כו' ומשא"כ בגט דבע"כ שייך יותר כלפי דידה (דוקא). או יותר נראה דר"ל דבקדושין דקיי"ל כר' יוחנן. דלכ"ע אביה ולא היא ע"כ לא אמרינן שיד אביה לדידה זכי רחמנא אלא הוא עיקר הבע"ד (ואפי' כשהיא מקבלת ברשותו) ולכן בדוקא נקט בתך (והרי זה כדעת רוב הפוסקים הנ"ל) רק בגירושין דאמרינן לרבנן יד יתירה זכי לה כו' ופי' דיד אביה ג"כ כידה ע"כ כותבין כלפי דידה אף כשנותן לאביה. ועי' מהרי"ט שהוקשה לו חילוק זה דמהרא"י ולפי הנ"ל נראה לכאורה דאתי שפיר ואין נ"מ מזה כ"א בקטנה אבל בגדולה שהיא ודאי עיקר הבע"ד אין חילוק בין קדושין לגט ולעולם כותבין לנוכח דידה דוקא ואפי' בע"י אביה. וכמ"ש הר"ן וחידושי הרשב"א גם לענין גיטין בפשיטות גדול יותר מקדושין ומסתמא כן דעת רמב"ן ג"כ כדלעיל. ואף גם לריטב"א דס"ל דלא בעינן כלל לנוכח הבע"ד מ"מ כבר נתבאר דיש לומר דהיינו דוקא כשנותן ליד אחר אבל כשנותן לידה אם יכתוב בלשון נסתר פלוני' יהיה משמע דקאי על אשה אחרת שהרי מטעם זה גם לריטב"א בסיפא דר"נ בדוקא נקט הרי את בע"י עצמה עכ"פ. ומה דאסברה לה ריטב"א משום דא"א לכתוב בתך כו' היינו משום דבבתך איירי' ברישא. אבל ה"ה והוא הטעם יש לומר גם כשיכתוב פלוני'. דכיון דע"כ מה שמוסר לידה חשבי' כמדבר עמה (ולא עם אחר) דאל"כ גם אם יכתוב בתך נימא דהרי זה כמדבר כלפי אבי' ושפיר קאי בתך עליה. אלא ודאי כיון שמוסר לידה (והיא גדולה שאין טעם לשידבר כלפי האב) ע"כ הרי זה כמדבר עמה ולכן אם יכתוב בתך משמע דקאי אבת דידה. וא"כ ה"ה כשמדבר עמה ויכתוב בלשון נסתר פלוני' משמע נמי דקאי אאחרת כו' (וכבר נתבאר סעד לזה מהא דהקפידו חז"ל גבי די תהויין כו')

ומעתה אבוא לדברי מהרי"ט שכתב ובעיקר גט חשה מאן לימא לן שאם כתב שלא לנוכח פסול כגון שיכתוב כו' פלוני' כו'. שמדבריו אלה נראה סתירה לכל מה שנתבאר לעיל כמובן. והנה הא ודאי נראה שלא ראה דברי הרשב"א ואף גם דברי ריטב"א שהרי לא הזכירם וממילא יש לומר אלו ראה כו'. אמנם גם דבריו ז"ל מצד עצמם מוקשי הבנה. והנה בדרך כלל אין בהם הכרע כ"כ (לכאורה) אם כתב כן כחולק על הר"ן (עכ"פ) במ"ש להחמיר בקטנה ע"י עצמה דצריך שלשון השטר ידבר עם מי שהוא מקבל הקדושין (ר"ל לנוכח האב כו') ובא ע"ז מגט דגדולה ע"י שליח דפשיטא ליה שאם כתב שלא לנוכח האשה לא מהני. ע"ז כתב דמנלן הא דגם בעיקר גט אשה מאן לימא לן כו' (ומ"ש כגון כו' פלוני' כו' לאו דוקא אלא ה"ה כשימסור לאביה ויכתוב בתך כו' כיון דלא בעינן לנוכח הבע"ד דוקא. והרי זה כריטב"א שכתב דלא אשכחן שיהא צריך נדבר עם האשה כו' יכול לכתוב בתך כו'. ומהרי"ט ס"ל דה"ה פלונית אפי' כשמוסר לידה ודלא כנ"ל לריטב"א. והיינו דס"ל דיתפרש הלשון נסתר כאלו מדבר בינו לבין עצמו דאז שפיר קאי הלשון נסתר על אשה זו. ומשא"כ גבי די תהוויין לא שייך לומר כן כיון שכל הגט מדבר לנוכח כו'. וכן בע"י עצמה דסיפא אם יכתוב בתך הרי אינו מספר בפ"ע כו'). ולפ"ז חולק ג"כ אמ"ש הר"ן דסיפ' דר"נ בדוקא נקטי' הרי את כו'. וס"ל שהר"ן כ"כ רק לשיטתו ולא לרמב"ן. ולפ"ז נראה ודאי שגרם לו מה שלא ראה דברי חידושי הרשב"א ואלו ראה שהרשב"א עם שברישא דר"נ כתב ככל דברי רמב"ן עכ"ז כתב דסיפא דוקא נקט הרי את היה מודה דמסתמא גם רמב"ן הכי ס"ל כדלעיל. או אולי יש לומר דמהרי"ט אינו כחולק גם על הר"ן. אלא דס"ל דכל הקפידא אינו אלא בשכותב לנוכח עכ"פ דאז בעי' שיכתוב דוקא לנוכח הבע"ד ומשא"כ אם יכתוב לנוכח אחר שלא כראוי אז לא מהני. אבל בלשון נסתר לגמרי שפיר מהני. (וז"ש מהרי"ט כגון שיכתוב כו' פלוני' כו' יש לומר דוקא בכה"ג). וס"ל דמ"ש הר"ן דצריך שלשון השטר ידבר עם כו' הוא רק לאפוקי שלא ידבר לנוכח עם אחר. וזה שסיים הר"ן כשם שהמגרש כו' שאם כתב בתך לא מהני. ר"ל דוקא בכה"ג. וכן מ"ש הר"ן דסיפא דר"נ הכל בדוקא נקט. הוא לפי שר"נ לא איירי רק בשכותב לנוכח ואז יש קפידא שיהיה לנוכח הראוי ולאפוקי ברישא לא יכתוב לנוכח הבת ובסיפא לא יכתוב לנוכח האב אבל בלשון נסתר פלוני' לא איירי כלל ויש לומר דשפיר מהני ולפ"ז (לכאורה) גם מדברי הרשב"א אין ראיה לסתור זה (אך באמת ע"ש בחידושי הרשב"א שכתב הרי זה ככותב לאחר פלוני' כו' דאלו בגט לא אשכחן כו' שידבר עם השליח פלוני' כו' מבואר דלא ס"ל הכי). אמנם באמת נראה דע"כ פי' דברי מהרי"ט הוא כפי' הא' הנ"ל. חדא ממש"ש וז"ל ומ"ש הרמב"ן ז"ל ומיהו ע"י אביה בדוקא נקטי' כו' התם היינו משום כו' וכתב ע"ז ב' סברות ע"ש הרי שלא ראה לתרץ כ"א דברי רמב"ן ולא דברי הר"ן. דאף את"ל דבמה שתיקן דברי רמב"ן ממילא יתוקנו בזה גם דברי הר"ן (ובאמת ז"א ויתבאר אי"ה). מ"מ יותר ה"ל לדבר בדברי הר"ן שהוא המחמיר טפי. א"ו באמת בא לחלוק על הר"ן. ועוד שהרי כל עיקרו לא בא אלא לחזק מש"ש להקל (בדיעבד) בקטנה שכתב בגט לנוכח דידה (אם ע"י עצמה שזהו נדון דידי' או גם ע"י אבי' כנדון דמהרא"י ושה"ג שהביא שם). וע"ז כתב ובעיקר גט אשה כו' ור"ל דא"כ ה"ה וכ"ש בקטנה הנ"ל. ואם כפי' הב' הנ"ל אין קולא מוצאת בדבריו אלה בענין זה כלל כ"א בשכתב שלא לנוכח שום אדם ומ"ה שייטי' הכא לנד"ד. והן אמת דגם לפי' הא' לא א"ש כ"כ שמדבריו משמע שבא להקל בגט דקטנה גם בע"י אביה שהוא הנדון דמהרא"י ושה"ג. וז"א וכמבואר ממ"ש בסמוך בדברי רמב"ן וצ"ל דקאי רק אנדון דידיה בע"י עצמה. ולפי"ז מ"ש שהר"ן רק כחוכך כו' מוכח דמפרש מ"ש הר"ן ולפי"ז כו' חוכך כו' כפי' הא' שנתבאר למעלה ע"ש. גם גוף הסברא לחלק בין כשכתב לנוכח אחר