דברי נחמיה אבן נזר עט

את ואם שינה וא' בתך מקודשת כמש"ש בקדושי כסף וכן משמע בד"מ שאחר שהביא דברי הר"ן כתב ומ"מ נראה מדברי הר"ן דאם שינה כו' וכן הוא בתשו' ריב"ש דאם קידש קטנה ואמר לה הרי בתך כו'. הרי משמע דעיקר אם שינה שכתב קאי על האמירה. ומ"ש שכן נראה מדברי הר"ן אעפ"י שהר"ן כתב בדין הוא שיאמר הרי את. וכמ"כ כתב אח"כ ומ"מ כו' בקדושי כסף הדבר ברור שבשעת נתינה צריך שיאמר לה הרי את. מ"מ ס"ל לרמ"א כיון דחזינן דעיקר סברת רמב"ן דס"ל דבע"י עצמה בריש' דר"נ לאו דוקא נקט בתך מקדושי כסף דאומר אדם לבתו צאי כו' גמר לה ומובן דס"ל דשניהם שוין וגם בקדושי כסף אם אומר בתך מהני עכ"פ אף לכתחילה (והרי לא חזינן דפליג הר"ן ע"ז בהדיא). יש לנו לומר דמ"ש בדין הוא כו' צריך כו' היינו לכתחיל'. ור"ל דאף שלשיטתו בשטר בעי' שיכתוב בתך דוקא לעיכובא אבל באמירה ודאי בדין הוא שיאמר את ואדרבה צריך כן לכתחילה עכ"פ (דלא כדמשמע מרמב"ן) ולכן אין להביא ראיה מקדושי כסף לשטר כו'. (אך באמת ממ"ש הר"ן ומ"מ כי אמרינן דבתך כו' מהני ה"מ בקדושי שטר כו' משמע דבקדושי כסף לא מהני. וצ"ל דמ"מ כיון דרמב"ן ודאי ס"ל גם באמירה אין קפידא לא חיישינן למשמעות הנ"ל). ומ"מ האמת שמדברי רמ"א בהגהה שתחיל' כתב בקידושי כסף שלכתחילה יאמר הרי את ואם אמר בתך מקודשת ואח"כ כתב דאם מקדשה בשטר כותב כו' ובשעה שנותן כו' ואם שינה בדברים אלו כו' (לכון רבים) משמע ודאי דהאי אם שינה קאי בין על האמירה ובין על הכתיבה וצ"ל דסמך בכתיבה ארוב הפוסקים כנ"ל או דס"ל (דפי' ולפ"ז שבר"ן כפי' הא' הנ"ל ועפ"ז) מ"ש זהו מה שאני חוכך כו' קאי אעיקר שיטתו בע"י עצמה שרק חוכך בדבר להחמיר לכתחיל'). וכ"ז בע"י עצמה אבל בע"י אבי' דסי' ל"ב החליטו שכותב בתך והיינו לעיכובא גם בדיעבד כיון שגם רמב"ן ורשב"א ס"ל דאם כתב הרי את לא מהני ואינה מקודשת (כלל) וריטב"א יחיד נגד רמב"ן ורשב"א ור"ן ובאמת לא ראיתי כעת מי שהביא דברי ריטב"א אלו כלל). וכ"ז גבי קדושין אבל בגט פסק בסה"ג דססי' קנ"ד סצ"ו בע"י אבי' להחמיר וליתן ב' גיטין כו' ורמ"א הגי' בע"י עצמה סני בגט א' כשאר גיטין. והיינו עפ"י דברי מהרא"י (שאעפ"י שמש"ש דיד אבי' כשלה מדאמרינן יד יתיר' זכה לה כו'. וא"כ בקדושין נמי כו'. זהו מפני שלא ראה דברי רמב"ן ורשב"א וכוותייהו קיי"ל גבי קדושין כנ"ל מ"מ הרי הוא ג"כ נתעורר מגמ' דקדושין דעכ"פ כ' בתך) וכ' לחלק בין קדושין דבעי' דעתיה (בזה קטנה כותב לנוכח האב) לבין גירושין דאיתא בע"כ. וכתב שבגט (לכתחיל' דוקא) הרי את אפי' ע"י אבי' והפריז והכריז חרם דר"ת נגד החולק ומערער ע"ש ססי' מ"ו. ובדברי רמב"ן ורשב"א בריש' דר"נ בקטנה לא נזכר כלל ענין גט (וריטב"א כתב בהדיא ככותב גט לקטנה שכותב הרי את) זולת הר"ן כתב ולפ"ז אף בקטנה המתגרשת כו'. לכן בע"י אבי' דאם נדמה גט לקדושין לא מהני כלל לרוב הפוסקים כנ"ל לכן יש להחמיר ליתן ב' גיטין. אבל בע"י עצמה שכבר נתבאר שגם בקדושין אינו כ"א חששא לכתחיל' לכן בגט דיש לחלק כמ"ש מהרא"י (ובשגם דלפי' הב' במ"ש הר"ן לפ"ז כו' גם הוא רק כמסתפק בדמיון זה כו') לא חשש רמ"א לזה ליתן ב' גיטין (שאינם ניתנים אלא מדוחק). אך מ"ש בבד"ה בב"י דסי' קמ"א דבדיעבד גם בע"י אבי' שריא בגט א' כשאר גיטין לכאורה צ"ע למעשה שבשו"ע לא כתב כן בהדיא ומלשון רמ"א בד"מ שם אות ג' שכתב וכן נ"ל (ליתן ב' גיטין) דמהרא"י ומהרמ"פ לא ראו דברי הר"ן כו'. משמע שבא לחזק דברי הר"ן דיש לומר אלו ראו כו' וגם מהרי"ט לא נחה דעתו בהחילוק שהמציא הרא"י בין קדושין לגט לענין זה ע"ש. ואם שוה לקדושין הרי לדעת רוב הפוסקים לא מהני כלל ולשון רשב"א אינה מקודשת כו'. ובשגם דלפי' הא' במ"ש הר"ן לפ"ז כו' משמע כ שהדמיון גט לקדושין הוא מילתא דפשיט' ליה. וכבר נתבאר דממ"ש רמ"א סי' ל"ז ואם שינה כו' נראה יותר דס"ל כפי' זה. אך מ"מ נראה יותר כיון שריטב"א כתב בפשיטות גדול ככותב גט לקטנה שכותב הרי את (דמשמע שכן היה נהג פשוט עכ"פ). ובדברי רמב"ן ורשב"א לא מצינו שחולקים בהדיא בגט ואפשר שאין חולקים כ"א אמה שמדמה קדושין לגט כו'. והר"ן לפי' הב' ג"כ אינו אלא כחוכך בזה (ואולי ג"כ ידע שהמנהג לכתוב הרי את אלא שחוכך בזה). ומהרא"י פשיטא ליה טובא גם לכתחילה והזכיר חרם דר"ת. והב"י בבד"ה כ' בהדיא דבדיעבד שרי (וגם בשו"ע בסה"ג משמע קצת דמ"ש להחמיר ליתן ב' גיטין ר"ל דהגט בנוסח השינוי הוא רק חומרא) ורמ"א לא אשכחן דפליג ע"ז בהדיא. וגם ממהרי"ט והפוסקים שהביא מבואר דבמקום שנהגו רק בגט א' כשאר גיטין אין לשנות (וגם כיון דלפה"נ לא ראו כל הפוסקים הנ"ל דברי ריטב"א ויש לומר אלו ראו היו מקילים יותר) יש לסמוך ע"ז למעשה בדיעבד עכ"פ. (שוב איתי בשעה"מ פ"ב מה"ג הי"ח ותשו' פמ"א ח"א סי' נ"ט סמך להנ"ל

הארכתי בכ"ז לפי שראיתי באחרונים ז"ל שכתבו מה שלא נלפע"ד. הח"מ כ' בסי' ל"ב סק"ה בפשיטות דאם כתב הרי את מקודשת (משמע דר"ל קדושין ודאי כמ"ש סי' ל"ז סקי"ב) וסיים ע"ל סי' ל"ז מובן שלמד מדברי רמ"א דסי' ל"ז דאיירי בע"י עצמה כנ"ל לסי' ל"ב דאיירי בע"י אבי' והוא תמוה כמובן מכל הנ"ל. גם הב"ש בסי' ל"ז סק"י אחר שהביא דברי ר"ן בשם רמב"ן דבע"י אבי' צריך לכתוב בדוקא בתך כו' סיים דלפמ"ש הב"י בבד"ה סי' קמ"א דבגט ע"י אבי' בדיעבד מגורשת בגט א' כשאר גיטין א"כ בקדושין ג"כ מקודשת בודאי. וזה אינו לפי הנ"ל. גם ביאורי הגאון ז"ל עם שבסי' ל"ב ול"ז דבריו נכונים וע"ד הנ"ל. אבל בפי' לסה"ג דססי' קנ"ד ס"ק קמ"א תברא לגזיזי' שמשמע שם דקדושין וגט שוין לכל הפוסקים. וכאלו רמב"ן ס"ל (בשניהם) דגם ע"י אבי' לאו דוקא נקט בתך אלא ה"ה הרי את. ושכוותיה פסקו הפוסקים בדיעבד גבי גט (שבבד"ה סי' קמ"א) וכן גבי קדושין בדברי רמ"א דסי' ל"ז אלא שלכתחיל' חוששין לדעת הר"ן. ושע"כ כתב רמ"א שם דכשמקדשה בשטר כותב כו' ואם שינה כו' (משמע הכל בע"י אבי'). ובע"י עצמה ס"ל לרמ"א לכתחיל' כרמב"ן משום דראייתו של רמב"ן מאומר אדם לבתו צאי כו' שלמד משם גם בע"י אבי' (לשיטתו. וזה אינו) יש לדחות דשם מקבלת בעצמה אבל בע"י עצמה דבריו קיימים. וכ"ז כולו מוקשה ודברי תימא מרישי' לסיפיה ולא זכיתי מה לדון בי' שכתב בשם רמב"ן היפוך המפורש בדבריו וגם בדברי רמ"א שמשמע כאלו גם בקדושין מיקל בע"י עצמה לכתוב הרי את ושבסי' ל"ז מיירי רק בע"י אבי' כו'. וכ"ז וכיוצא עוד הכל תמוה מאד מלבד שסותר דברי עצמו שבסי' ל"ב ול"ז. ודבריו ז"ל צריכים נגר כו' לכאורה. ותמה אני על עצמי שידעתי רוב א גדולתו בתורה

ועתה יש לעיין במ"ש מהרי"ט שם ובעיקר גט אשה מאן לימא לן שאם כתב שלא לנוכח פסול. שגם דבריו ז"ל צ"ע לפי הנ"ל אך תחיל' אדבר עוד מעט לבאר החילוקים שיש בין קטנה לגדולה אשר לכאורה היה ראוי שיהיו שוים ולהיפוך ר"ל כל שבקטנה בעי' לנוכח האב כך בגדולה לנוכח דידה וכל שבקטנה סגי לנוכח דידה כך בגדולה לנוכח האב כמובן שבקטנה האב עיקר הבע"ד ובגדולה היא הבע"ד אבל מתוך כל הנ"ל מתבאר דז"א ויש כמה חילוקים א' בקטנה ע"י עצמה וגדולה ע"י אבי' (כשהוא שלוח') אשר לכאורה היה ראוי שיהיו שוים דבשניהם אין המקבל עיקר הבע"ד. והרי הרמב"ן ורשב"א מחמירי' בגדולה ע"י אבי דבעי' לנוכח דידה ובקטנה ע"י עצמה מקילים וכנ"ל. ב' בקטנ' ע אבי' וגדול' ע"י עצמ' שבשניה' נותן ליד עיקר הבע"ד. ומ"מ יש חילוק להריטב"א דבקטנה ע"י אבי' מיקל