דברי נחמיה אבן נזר עה

בשביל מנהג הפקר דאשה מצינו ג"כ דצריך לשחרר חציה שפחה כו' בס"פ הבע"י שם. (אך אולי שם בידועים דוקא ולא בחשש הפקר. אלא דצ"ע מה ענין מנהג הפקר דידה שהזכיר לענין חר"ג שלא לישא אחרת. וצ"ל דקאי רק אלגרשה בע"כ אבל הרי לא הזכיר כ"א דברי הב"ח להשליש גט ולישא אחרת כו'. ואולי צ"ל כוונתו ע"ד הנ"ל דגם בהשלשת גט יש חשש מנהג הפקר וצ"ע כו'). גם מ"ש ותו דכבר כ' ב"י דלא גזר ר"ג כ"א עד סוף אלף הה' כו' עמ"ש מהרי"ק דהרשב"א עצמו לא סמך ע"ז ולא מצינו לא' מהאחרונים שסמך ע"ז כו' ע"ש. עם שודאי הרבה פוסקים סוברים כהב"י וגם ראיתי מ"ש הב"י בתשו'. מ"מ באמת לא זכיתי לקבל זה בטוב לסמוך על לשון א' שהביא מהרי"ק בשם רשב"א שכ' רק בדרך ספק כ"ש ששמעתי כו' מה שהרשב"א ומהרי"ק עצמם נראה מבואר דלא סמכו ע"ז לחלוטין עכ"פ. ולא משמע כן כלל מכל גדולי הפוסקים שהיו בתחלת אלף הו' והזכירו חר"ג כו'. וע' תשו' רש"ל סי' י"ד. וכן מהרי"ק עצמו בכמה תשו' ואין להאריך בזה. גם מ"ש הב"י שם בתשו' סי' י"ד (דכ"ח ע"ד) בקפידא גדולה על מי שפקפק לומר דלשון שמענו שברשב"א אינו דומה לאלו היה כו' לשון קבלנו וכה"ג (ומלשון שמענו אין ראיה דהכי ס"ל בהחלט גמור כו'). והביא ראיה מלשון שמעתי שבד' התנאים לפע"ד לא זכיתי גם זה שיתקבל אצלי כ"כ. דלפה"נ אף שבלשון תנאי' לשון שמעתי היינו קבלה מרבותיו (יש לומר דזה דוקא בתנאים ומטעם הידוע לי"ס) אבל בלשון פוסקים כמדומה שכמעט לא ימצא לשון זה על קבלה מרבו. אלא מפי השמוע' מבנ"א כו'. רק רש"י כמדומה שאחז בלשון זה דרך קבלה מרבותיו. וגם איהו הרבה פעמים חולק על הלשון ששמע (עפ"י הרוב). ובשאר פוסקים כמדומה שאינו מצוי כלל. שיהיה הכוונה קבלה מרבו כ"א דרך שמיע' בעלמא וע' תשו' רשב"א סי' ק"ס שכ' על הרמב"ם ששמענו שחזר בו. ובססי' כ"ט כ' על ענין זה עצמו שמן הדומה שגם הוא בעצמו חזר בו בתשו' כו'. הרי שלשון שמענו אינו אלא כלשון מן הדומה כו' (ולפה"נ שכוונת האומרים כן הוא שכיון עמ"ש בתשו' פאר הדור סי' למ"ד. ולכאורה אינו מוכרח כו' וכמדומה לי שכתבתי מזה במ"א). וכמדומה שלא ימצא לשון שמעתי בפוסקים (זולת רש"י) על איזה פסק דין (או פי') לומר שמעתי שכך הדין (או שכך הפי') כ"א על איזה ענין במציאות כמו בנ"ד ששמע שכך היה מציאות התקנה דר"ג או בענין תשו' רשב"א הנ"ל ששמע שרמב"ם חזר בו היינו שכן נמצא במציאות בתשובותיו וכה"ג שדבר כזה שייך לשמוע גם מבנ"א פשוטי'. והכלל שבפוסקים לפע"ד אינו מצוי כלל שיכתבו לשון שמעתי על ענין קבלה מרבותיו בהחלט גמור. ודרך כלל קבלנו היינו שכן קיבלה להלכה כו'. אבל שמענו כמדומה עפ"י רוב לא ישאר כן במסקנא להלכה וע' תשו' רשב"א סי' ק"צ ששמעתי משם הראב"ד כו' אבל מקובל אני ממורי כו'. וגם בתנאי' (אפשר שיהיה חילוק קצת היינו שקבלתי ודאי שכן קיבל וס"ל למקבל זה (וכלשון קיבלה מיניה כו') משא"כ) שמעתי עם שודאי (בתנאי') היינו שכן שמע מרבו. אבל אינו מוכרח שקיבלה מיניה אלא יש לומר שמעתי מרבותי ולדידיה לא ס"ל. והכי איתא בהדיא בגמ' עירובין ד' ל"ה ב' ע"ש בפרש"י ד"ה שמעתי. (משא"כ קבלתי). וע' עוד ברמב"ן בחי' לב"ב דק"ע ד"ה ה"ג כו' ושמעתי כו'. ואלו לדידיה לא ס"ל הכי. אלא כמבואר בריטב"א לשבועו' (דמ"א ב') סד"ה ההוא דא"ל לחבריה וכן מבואר מד' רשב"א בתשו' סי' תתקס"א ע"ש. וע' ס' ערך לחם למהריק"ש סי' א' ותשו' רשב"א ח"ג תשו' אחרונה סי' תמ"ו. כללו ש"ד דלפע"ד לא ברור כ"כ גוף מהות ההיתר שהתחלתו נתחדש בימי רש"ל ורמ"א. ויש לגמגם מכח תשו' הראשונים ז"ל והסכמת הקהלות אז. ועכ"פ אף שלא נזוז מהמנהג שהוזכר באחרוני' ז"ל אבל הבו דלא להוסיף כו' היינו בקיום כל פרטי התנאים דוקא משא"כ בנ"ד וראוי לכ"ק ושאר גדולי הדור לגדור הפרצה

ובדברי הב"ח הנ"ל אם נאמר שחזרה יש כאן לכאורה יש לומר דההיא דסי' א' ובתשו'. דאחרונה היא. כי התשובה היתה בשנת שצ"ז והיינו בסוף ימיו ז"ל ע' סדר הדורות (דנ"ג ע"ג) שהיה מן ה"א שכ"ח עד שצ"ח כו' גם בתשו' צ"צ (סי' ס"ז) תלמידו לא נזכר השלשת הגט. גם סמי חדא מכמה תרי ותלתא. שהשלשת הגט נזכר רק במקום א' בסי' קי"ט משא"כ בלי גט נזכר בסי' א' ובתשו'. וגם בסי' קי"ט גופא בסוף דבריו כתב ולענין מעשה יש להחמיר כרש"ל רק מחלק ע"ד סגנון שכ' בסי' א' (ולבי אומר לי שסיום לשון זה שם. וכן מ"ש בזה בסי' א' הוא מה שהגי' בספרו בסוף ימיו כו' ומשנה ראשונה דסי' קי"ט לא זזה כו'). ומדברי ראב"י אלו שבתשו' רש"ל נראה דיש להכריע כדברי מוהר"י מינץ סי' יו"ד שמה שהקיל ראב"י שבמרדכי הוא רק ביבמה דוקא. ומשום דאשה הקנו לו מה"ש כו' משא"כ בשאר מקום מצוה. והב"י בתשו' סי' י"ד שחלק עליו נראה דהוא משום דלא ראה דברי ראב"י שברש"ל. ועכ"פ מה דמשמע מד' רמ"א ז"ל דיש יותר להקל בנשתטית מבשאר דבר מצוה ואף יותר מיבמה צ"ע מאין הרגלים (וכ"ש שנסתר זה מדברי ראב"י וסיעתו שברש"ל עכ"פ). ואולי יש לומר בדוחק שדברי רמ"א אחד הם ואמקום מצוה דלעיל קאי כלומר דבמקום מצוה (כמו היכא דלא קיים פ"ו) דיש פלוגתא אלא דממילא ראוי להחמיר לפייסה כו' שתקבל גט מרצונה אבל אם אשה זו נשתטית כו'. ואיך שיהיה לכל הפחות נראה דרמ"א מיירי באופן שאין לה רפואה וז"ש שאינה בת גירושין (פי' עולמית). וע' גיטין (ד"ע ב') שוטה לא סמי' בידן כו' וע' פר"ח סי' קי"ט משא"כ בנד"ד לפמ"ש הרבנים הנ"ל. גם נראה דיש לומר דמיירי שעושה ברצונה ורצון משפחת' אלא שאינה בת גירושין כו'. וזהו החילוק בין זה למקום מצוה דקודם (דע"כ שם אינו ברצונם דא"כ למה להתיר חר"ג. יגרשנה כו'). וכ"ז אינו בנד"ד. כל זה כתבתי בלי עיון הראוי כלל וממש בלי השגחה. כי מטרדת יו"ט הבע"ל ההכרח לקצר. רק בדרך כלל זאת נראה ודאי עכ"פ דבאופן הנעשה בנד"ד הוא מאד שלא כהוגן. וזלזול גדול בחר"ג ופרצה גדולה. ועכ"פ ראוי לו לכ"ק שי' שלא למנוע א"ע מלהזדקק לזה: והנני ח"ד המבקשו ודוש"ת מלונ"ח מוכן לפקודתו נחמי' בירך. סימן י"ט (לסי' קכ"א

) בענין טופס גט חרש שברי"ו

הנה ידוע לכת"ר שבלילה א' אין בכחי לעמוד על הדין וכ"ש למעשה אינני מסוגל כלל. והנה כבר דברנו שלכאורה לענין הפי' וכוונת דברי רי"ו (בשם בה"ע וגאוני') נראה יותר כמ"ש הנ"ש במה"ב ושבו"י (סי' קכ"ב) שזהו נוסח גט ממש ולא כעין הרשאה. אלא שמ"מ כיון שלא נזכר זה כ"א ברי"ו. ומסתימות שאר כל הפוסקים משמע ודאי דאין שינוי כלל בין גט חרש לשאר גיטין. א"כ ודאי עכ"פ יש ליתן מקום למ"ש התוי"ט וצ"צ (סי' ס"ח) שגם הרי"ו כוונתו לפטור בנוסחא זו בלבד ובפרט שגם הב"ש ופר"ח (קכ"א) הסכימו להם. ולכן ראוי ליתן ב' גיטין (וע"ד התיקון שכ' אחרונים ובפרט בחרש הרי בדרבנן יש ברירה כו'). וגם הרשאה (פשוטה) נראה שראוי ליתן ליד האשה (או ליתן לה הגט הב' שיהיה בידה כהרשאה כמ"ש בצ"צ אלא שאפשר אם זהו גט ממש כמ"ש שבו"י הרי המנהג לקרוע כו') כיון שלפי' הצ"צ וסיעתו זהו עיקר החידוש דרי"ו. (והגט הפשוט נראה שראוי להקדימו כיון שלכל שאר הפוסקים נראה שאין לשנות וגם אליבא דרי"ו לרוב גדולי האחרונים גט זה עיקר) והנה אם אמרנו נחזה אנן להיכן הדין נותן זהו דרך ארוכה ומה אנו ומה כחנו להכריע בדבר שהוא רק מקבלת הגאוני'