דברי נחמיה אבן נזר עד

סימן י"ח מענין הג"ל מ"ש לכ"ק הנאון החסיד האמיתי אדמו"ר מוהר"ר מנחם מענדיל זצוק"ל: ב"ה יום ג' י"ג ניסן תקצ"ז לפ"ק דובראוונע: לכ"ק אהובי הרה"ג החסיד האמיתי כו' מוה' מנחם מענדיל נ"י

הציר מוכ"ז הביא מכתב אלי מדודי הנגיד מוה' אורי נ"י וצועק חמס ע"ד הגט שסידר האיש יהושע הידוע ונתן התרה כו'. ומתחיל' לא היה בדעתי להשיב מאומה כי אמרתי שאין דבר זה שייך אלי כ"א להגדולים אשר יש בידם למחות. גם אמרתי שלדעתי לא ימצא שום אדם שיתרצה להתקשר אתו ע"פ הוראת אותו מורה. אמנם אתמול הגיעני עוד מכתב מדודי נ"י איך שעשה חתנו ת"כ להתקשר עם כלת הרב מ' צבי לוריא. רק שחזר לאחור מחמת שהגאון מוה' דוד לוריא מרעיש העולם (שקרוב הדבר שהגט פסול עכ"ל דודי). וא"כ נתבטל הטעם הב' הנ"ל. ולענין טעם הא' הנ"ל ראיתי בתוס' דב"ב (ד"י:) שקבלה ביד הגאונים דשמואל נענש עבור ההיא איתתא דצווחא קמיה ולא אשגח בה דפ' במה בהמה. וע"כ לומר דאף שכבר השיב שמואל הא יתיב מר עוקבא אב"ד דכתיב כו' ופרש"י לא נענש אלא שבידו כו'. אפ"ה ה"ל להתטפל ג"כ כמו להמליץ ולבקש עבורה את מר עוקבא. ע' ס' חפץ ה' בשבת שם ובתשו' מהרי"ט בראשונות ססי' ק' כ"כ בהדיא. (וע"ש דזהו פי' ערב' דערב' כו'). ע"כ לא אוכל להתעלם מש"ב בזה. ובאתי לבקש את כ"ק בזה שימחול עכ"ה להזדקק בענין זה. ובפרט שבאמת לפה"נ מכתבי הרבנים הסמוכים ומרא דאתרא דשם. מעשים אשר לא יעשו עשו עמה. ואע"פ שכבר מצינו באחרונים שהתירו פרושים את חר"ג לפעמים בכעין זה. הרי מבואר גם בדבריהם הרבה תנאים לזה. מה שאינם בנד"ד לפמ"ש הרבנים הנ"ל. ובאמת לפע"ד אין להקל עכ"פ כ"א בקיום כל פרטי התנאים דוקא כי גוף עיקר ההיתר יש לגמגם בו לפע"ד אלא שכן נהגו וא"כ הבו דלא להוסיף שלא לזלזל בפרטי התנאים. ולפה"נ מחשבת הבעל ניכר מתוך מעשיו שחושב שבגט זה שהשליש כבר היא מגורשת ממנו ממש. ונפרד ונפטר ממנה עי"ז מכל וכל. והוא היפוך מכוונת רז"ל חכמי הגמ' בתקנתם שלא יוכל לשלחה כדי שישמרנה ממנהג הפקר כו'. וכ"ש שאין שום מעלה בגט זה שיפקע עי"ז חר"ג. (כ"א אדרבה כו' מטעם הנ"ל). ומה שנמשכו האחרונים אחר הב"ח דסי' קי"ט להשליש גט הוא דוקא אחר שיקיים כל פרטי החיובים שנזכר שם במזונותיה ויחוד בית ושמירתה ובכל תנאי כתובה כבעל לאשתו אז הוסיפו לרווחא דמילתא לטובתה להשליש גט כדי שלא תצטרך לבקש ממנו אחר שתשתפה (וגם זה כבר נודע מ"ש המגי' במ"ל פ"ו מה"ג במעשה דקושני'. ועי' בנ"ב סי' ג' ובמ"ת סי' קכ"ו). אבל כל שלא קיים התנאים הנ"ל אלא אדרבה מדמה שע"י גט זה נפרדת ונפטרת ממנו עתה. לא די שאינו מועיל לחר"ג אלא אף גורע (ואפשר דאף מדינא דגמ' גט זה גורע מאחר דכל כוונתו להפרד ממנה עי"ז ולישא אחרת דכל זמן דאגידא ביה לא יהבי ליה אחריתא. וגט זה גורם שיתנו לו אחרת אדעת' ששוב לא יהיה אגיד בה כלל. ולא יניחנה האחרת לטפל בה ולשומרה כו'. ובימים הראשונים שהיה מותר לישא אחרת וכן עתה כשמתירים חר"ג כו'. יש לומר דצריך להתנות עם האחרת שגם הראשונה היא עדיין אשתו ושחייב לה כל הדברים הנ"ל)

והנה הב"ח בסי' א' לא הזכיר כלל השלשת הגט. ונראה שזה בכוונה. דכבר כתב הב"ש שמ"ש הב"ח בשם רש"ל בסי' קי"ט סותר למ"ש כאן. ובאמת אין דבריו ז"ל עולים בסגנון א' כלל. דבסי' קי"ט מחליט דרש"ל מחמיר בכל גוונא אלא שהוא כחולק עליו מכח הקבלה בשם הגאון מהר"ר שכנא ז"ל. ובסי' א' וכן בתשו' סי' צ"ג לא הגיע לידי מדה זו לחלוק עליו. אלא שר"ל דרש"ל לא אסר כ"א לגרש בע"כ אבל לישא אחרת בלי גירושין לא נמצא בדבריו (בהדיא) לאיסור. ובאמת הדבר תמוה מאד שהרי כל עיקרו של רש"ל לא בא שם כ"א לחלוק על חכמי דורו ולאסור מה שהתירו הם. והרי מפורש שם שהם התירו לישא אחרת בלי גירושין רק להשליש גט באם תתפקח תקבל כו'. א"כ בכה"ג אוסר רש"ל. וכן מפורש בהדיא בסוף דבריו וז"ל מהיום דעתי לאסור אפי' בדיעבד כשיגרש ע"י שליח להולכה שיהיה בידו הגט עד שתשתפה כו'. א"כ מה זה שכתב הב"ח שלא נמצא בדבריו לאסור כו'. אע"כ לכאורה לדחוק דמ"ש לישא בלי גירושין כוונתו אף לא להשליש גט כלל דוקא בזה לא נמצא בד' רש"ל בהדיא לאסור. וס"ל להב"ח שם דיש לומר דהשלשת הגט מיגרע גרע מטעם הנ"ל (וגם דברי ראב"י ור"א שברש"ל שם ס"ל דקאי רק אמ"ש רבינו שמחה שם להתיר ע"י צירוף הגט כו'). ועם שזה דוחק גדול בדברי הב"ח וכ"ש בדברי רש"ל דמשמע ודאי דרש"ל מחמיר בכל ענין ואין שום תקנה לדבר וכמ"ש ג"כ ביש"ש דיבמות (וכן משמע ודאי דס"ל לראב"י ור"א כו') מ"מ איהו דחיק כו'. וכעת איני יודע לתרץ ולתקן דבריו ז"ל בע"א. (אם לא שנאמר שעיקר הקפידא שלא יהיה בע"כ אלא ברצון (אבי' כו') וגם זה דוחק גדול ביותר ואין להאריך בעת לקצר). והנה אם הכוונה בדברי הב"ח ז"ל ע"ד הנ"ל. א"כ הרי השלשת הגט גורע שלא יועיל שוב שום היתר גם בקיום כל התנאים וכמ"ש רש"ל אפי' בדיעבד כו' ולפ"ז יש סתירה בדבריו ז"ל מהכא להתם מהיפוך להיפוך דמה שמצריך ומתיר כאן אוסר כאן. דבסי' קי"ט מצריך השלשת הגט דוקא (וע' נ"ב שם שחושש אולי זה בקבלה מר"ג מ"ה שלא להתיר בע"א). ובסי' א' אוסר זה לפי הנ"ל. וא"כ גם שניהם קשה להתיר והוא הדבר אשר דברתי שבעיקר ההיתר יש לגמגם. (שהרי דברי הב"ח הם היסוד מהמנהג להתיר שאחריו נמשכו האחרונים ז"ל). וגם שבאמת בין לפי סגנון דבריו ז"ל שבסי' א' ובין לפי הסגנון דסי' קי"ט הכל צ"ע. דלפי הסגנון שבסי' א' וע"ד הנ"ל כבר נתבאר שהוא דוחק גדול וקשה מאד להעמיס כזאת בדברי הרש"ל וכן בדברי הראשונים ז"ל דשם. דמשמע ודאי דבכל ענין אסרו ולפי הסגנון דסי' קי"ט ג"כ קשה מאד מאחר שרש"ל מצא שכבר החמירו מאד גדולי הראשונים ז"ל בפירוש ובהסכמת וועד הקהלות שבדורם (וגם רבינו שמחה עיקרו סמך על נתינת הגט כו' ע"ש) איך יחלוק עליהם. ומה זה ראיה ממה שקיבל בשם הר"ר שכנא ז"ל. הלא גם בדברי רש"ל מבואר שיצא הדבר בהיתר מחכמי דורו. וגם הוא לא עצר כח לחלוק עליהם. אלא שאח"כ כשמצא דברי הגדולים הנ"ל חזר ופסק להחמיר ויש לומר דגם כל חכמי דורו אלו ידעו כו'. וכמ"ש רמ"א בח"מ סי' כ"ה. ולפה"נ גם הגאון הר"ר שכנא ז"ל הוא בעצמו היה מחכמי הדור דרש"ל שהתירו בכה"ג ומה בכך אלו ראו כו' ואולי גם רמ"א ז"ל היה מאותו המנין שהתירו בימי רש"ל. ועפ"ז כתב בסי' א' להקל בנשתטית. אבל מ"מ יש לומר דלא ראה דברי הגדולים הנ"ל. (ובלא"ה יש לעיין בדברי רמ"א אלו. ובכלל למה יקילו יותר בנשתטית מבשאר מקום מצוה. וכן בשאר חולי ארוך שכ' הב"ח בפשיטות בססי' קי"ט בשם רש"ל דלדידן כו' ומשמע שאין להתיר לישא אחרת. וגם לא נשמע להקל בזה ולמה נשתטית קיל יותר. ומדינא דגמ' להיפוך כו' ואין להאריך בעיון כעת). ומ"ש הט"ז דדברי רש"ל לא מסתבר כלל דלמה נשגיח על טובת האשה שהוא רק חשש ספק מנהג הפקר והיא אינה בת עונשין ולא נשגיח עליו כו'. צ"ע דמנהג הפקר שלה לפה"נ היינו ע"ד מנהג הפקר שנזכר ס"פ הבע"י דפרש"י שם שמפקרת עצמה וחוטאי' בה כו'. והיינו טובת הכלל (ומיגדר מילתא). וכן מה שתמה דאפי' בחציו עבד כו' צריך לעבור בעשה ולשחררו כדי לישא כו' ג"כ צ"ע דגם