דברי נחמיה אבן נזר עג

גם לר"ת גופא ע"ש שכ"כ בהדיא. ומשליש שבתשו' מהר"מ אין ראיה שהרי פי' בהדיא דמש"ה חשיב האב מוחזק לפי שבנד"ד היה ענין השלישות שיתן להחתן אחר שנה כו' ע"ש ועכ"פ ע"ז קאי טעם זה לכ"ע אלא שלמהרי"ל גם גוף הדין מה שלר"ת זוכה האב הוא ג"כ מטעם זה כו'). אך לכאורה לא משמע כן מדברי רמ"א שהרי בהביאו הפלוגתא דגבי שליש לא ביאר כלל גווני השלישות שבמהר"מ הנ"ל כ"א סתם שליש מכח שניהם. וא"כ קשה שגם לדעת מהר"מ שהיא דעה ראשונה שברמ"א אף אם נאמר דבעיקר הדין אליבא דר"ת גם בסתם שליש ס"ל דהאב זוכה (ודלא כמהרי"ל) מ"מ לדידן דפלוגתא דרש"י ור"ת הוי ספיקא דדינא ראוי להיות יחלוקו גם למהר"מ כנ"ל. ודוחק לומר שהביא הפלוגתא לענין עיקר הדין אליבא דר"ת. ושממילא לדידן לדעה א' יחלוקו מצד שאין כאן מוחזק (והביא הב' דעות לומר דבזה ראוי מספק שיקבל הבעל ג' חלקים והאב רביעית. דוגמת מ"ש הח"מ לשיטתו בהיפוך. או שהכל לבעל דהוי ס"ס כו'). דלא משמע כן מסתימות והמשך לשונו. שהרי כבר הכריע מקודם שמחמת ספיקא דדעת ר"ת לא מפקי' ממונא מהאב. וע"ז כ' לדעה א' אפי' באו ליד שליש כו'. משמע דגם בזה לא מפקי' מהאב (לגמרי) וכן הוא בהדיא בלבוש וא"כ משמע לכאורה דע"כ ס"ל לרמ"א ז"ל דבסתם שליש חשיב האב מוחזק וע"כ לדעה א' (דמהר"מ) גם לדידן הכל להאב. אך באמת לא ידעתי שום סברא כלל לומר שהאב יהיה נקרא מוחזק בזה ועוד דא"כ צ"ע למה ליה לרמ"א להביא כלל דעה ב' דבשליש זכה הבעל. ולהשמיענו שזה ספיקא דדינא והוי ס"ס דלפמ"ש הב"ש סקי"ג ס"ל לרמ"א בתשובה דגם בס"ס לא מפקי' ממונא. וא"כ מאי נ"מ בפלוגתא זו אם גם בשליש חשיב האב מוחזק (והן אמת דלכאורה קושיא זו קשה ג"כ בדין ערבות שברמ"א. ולכאורה צ"ל דדין ערבות לא קאי אפלוגתא הקודמת ועי' ח"מ סקט"ו. ואכמ"ל בזה)

ועלה ע"ד לומר דאולי ס"ל לרמ"א שדין זה אם חשיב האב מוחזק גבי שליש תלוי בפלוגת' הנ"ל דגבי שליש אליבא דר"ת. דלמהר"מ דביד שליש לא חשיב כסילק האב אשר ע"כ ס"ל דלר"ת לא זכה הבעל. ממילא חשיב האב כמוחזק גם לענין אפקועי ממונא מצד ספיקא דפלוגתא דר"ת ורש"י ולדעה ב' (דהג"מ) דזכה הבעל גם לר"ת. הרי ס"ל דחשיבא כסילק האב. ממילא לא חשיב ג"כ כמוחזק לענין אפקועי ממונא. וממילא לפ"ז יש נ"מ בפלוגתא זו דלא שייך לומר בזה דלא מפקי' ממונא גם בס"ס דפלוגתא כיון דפליגא גם בזה גופא אי חשיב מוחזק כו' (ויש לעיין איך ראוי להיות הדין לפ"ז ולכל היותר יחלוקו וית' אי"ה בל"נ). אך באמת לפה"נ לע"ד עדיין אין סברא כלל לומר שיהיה האב נקרא מוחזק בזה לגמרי גם לדעה א'. דבשלמא לענין האומדנא דר"ת יש לומר דכיון שעדיין יש להאב תפיסת יד בזה ולא יצא מרשותו לגמרי הרי זה כלא סילק עדיין. הגם אם גם לבעל יש בזה תפיסת יד כו' (ודלא כמהרי"ל). אבל לענין מוחזק איך יש שום סברא לומר שהאב חשיב מוחזק ולא הבעל מאחר שגם לבעל יש בו תפיסת יד כמוהו. במה יפה כח האב מכח הבעל. (ולא ימלט מא' משתים. או דחשיבא כשניהם מוחזקים או כשניהם אינם מוחזקים. והיה מקום לומר נ"מ מזה יומשך לענין אומדנא דר"ת. והנ"מ בזה לענין ספיקא דדינא יש לעיין בתוס' דריש ב"מ ובכ"ד. אבל בין כך וב"כ ודאי לא שייך בזה המוציא מחבירו ע"ה. ולומר שבזה חשיב האב מוחזק ולא הבעל לא אדע לכאורה שום טעם). ועוד האיך נתלה סברא זו בסבר' מהר"מ אחר דחזינן דמהר"מ גופא לא ס"ל הכי שהרי הוצרך להטעים בנד"ד דמש"ה הוי האב מוחזק משום דבשנה הראשונה עדיין לא היה לבעל שום צד זכי' ותפיסת יד כו'. משמע בהדיא דאבל בסתם שליש שיש לשניהם תפיסת יד בשוה ודאי אין האב מוחזק יותר מהבעל. לכן נלפע"ד דע"כ ליישב ד' רמ"א בא' מב' גווני או שנאמר דהאי שליש סתם שברמ"א הוא ג"כ בכעין גווני דמהר"מ. וזה יתבאר אי"ה לקמן. או דמ"ש רמ"א שבאו ליד שליש הכוונה שבאו פעם א' ליד השליש ועתה הם ת"י האב ואדסמיך ליה קאי שכתב דלא מפקי' מן האב כל זמן שלא באו פעם א' ליד החתן. דפירושו דאם באו פעם א' להחתן שוב לא מהני אף אם החזיר להאב. וע"ז כתב דגבי שליש אפי' באו לידו פי' פעם א' לא דמי לבאו פעם א' ליד החתן. והיינו לומר דאם הוחזרו ליד האב בחיי הבת לא מפקי' מיניה. כיון דלדעה א' לא חשיב זה כגבוי ועדיין שייך בזה הפלוגתא דר"ת משא"כ אם באו פעם אחת ליד החתן דגם ר"ת מודה דזכה ואין כאן ספיקא דפלוגתא. ולכן שינה רמ"א בלשונו ונקט לשון עבר באו כו' ולא נקט מונחים ביד שליש. ולפי"ז אין ראיה מרמ"א כלל לומר דבסתם שליש חשיב האב מוחזק לשום דעה. ופשיטא דלא שייך בזה כלל לומר המוציא מחבירו ע"ה. וממילא גם זולת הפלוגתות בענין שליש אי שייכ' בזה האומדנא דר"ת אם לאו. דאפי' אם נניח בהחלט דלר"ת גם בזה זוכה האב. מ"מ אין לדידן דחשיבא לנו הפלוגתא דרש"י ור"ת לספיקא דדינא אין מקום כ"א לומר שיחלוקו. אך לפ"ז צע"ג לכאורה ד' הח"מ בסקי"ד דמאחר שכ' דהוי כאינם מוחזקים שניהם. א"כ איך כ' דמצד הפלוגת' דר"י (או מהר"מ) ומרדכי יטול הבעל רביעי כו'. הלא בפלוגתא זו הוא אליבא דר"ת. ולרש"י הכל לבעל לכ"ע. ולכאורה ע"כ לדחוק דכוונתו דכן הדין אליבא דר"ת. ושממילא לדידן מחצה א' הכל לבעל. וממחצה הב' יטלו כחלוקה הנ"ל. והוא דוחק גדול וצ"ע ובלא"ה צ"ע דכבר כ' בס"ק הקודם דפלוגת' דגבי שליש איירי דוקא בגווני דתשו' מיימוני הנ"ל. והרי בזה ודאי האב נקרא מוחזק כמש"ש כנ"ל: (ע"כ מצאנו וחסר ומ"מ הכרעתו ודעתו מבוארת) סימן י"ז (לסי' קי"ט) העתק ממכתב השאלה בשינוי לשון מעט בקצרה. בעובדא באחד שהשליש גם לאשתו שנשתטית. כבוד בן אחי רבתאי ידידי הרב הגאון המפורסם מוה' נחמיה נ"י

המעשה רשע אשר עשה חתני ר' שלמה מנידון הגט בודאי כבר שמע כבודו. והמסדרי הגט היה ר' יהושע מהארקי' והשני לו ר' ליפע מ"ץ מלאדי. איך שבאו בהסתר דבר לכפר אנטאניקע ושמה סידרו אותו. ושליח הגט עשו את ר' ליב מחאסלאוויץ. ונתנו לו היתר לישא אשה. הנשמע רציחה כזו. גרשה מביתו והטמין את כל בגדיה מחוט כו' ממש אין לה אף פ"א. לזה נא ידידי לפרסם קלונם ברבים ולפני כ"ק הגאון אדמו"ר שי' וגם לאביו אחי הרב שי'. ואני זה זמן רב אשר הרביתי לו רעים וכל בקשתי היה שיהיה אצלנו זבל"א ושליש מרוצה ולא רצה חתני בשום אופן. ונא ידידי לעיין בזה היטב אולי הגט פסול אחרי שבתי תחי' כעת ת"ל דעתה צלולה ומיושבת. וגם שלא הגיע הגט לידה. כי ברח השליח עם הגט. וא"כ איך מלאם לבם לתת לו היתר לישא אחרת. ואף ששמעתי שיש לו חתימות להתירו בוודאי גם הם כמונם כמותם. וביותר איך מלאם לבם לסדר הגט בלי רשיון מהרב שלנו. נא מאד שיכנס בזה. כי החוב מוטל על אנשי משפחתי לילך בגוף ונפש נגד אנשי בליעל כאלה. ואף שאין דרכו לצאת חוץ לגדרו. עכ"ז במקום הפרו תורתך. עת לעשות לה'. ומצוה רבה היא

אלה דברי דודו ידידו המבקשו בתפלה מקובלת. אורי בערחין מקריטשוב: