דברי נחמיה אבן נזר נט

מתפרש על ב' ענינים כמ"ש הריטב"א. וא"כ יהיה מוכח מזה דלדידהו גם בטעות מהן להן אמרי' כל מילתא דלא רמיא כו'. או נאמר דאינהו יסבלו דוחק זה. מאחר שמשמע מדעת הריטב"א שזה סברא פשוטה דבכה"ג לא שייך כל מילתא דלא רמיא כו' (דהרי זה כמלאו להן כנ"ל) וכן מבואר בד' הלח"מ שם (פ"ו מה' טו"נ) דפשיטא ליה טובא דגבי עובדא דעפצי וודאי הפי' דקאי אלוה. אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל גבי פרעתיך קאי אעדים. אמנם מלשון חי' הרשב"א שם משמע (קצת) דאותן האומרים דקאי אעדים גם גבי עפצי מפרשים כן (ע"ש דבתחיל' פי' כן על שתי העובדות (אלא שיש שם קצת ט"ס ונראה דהיינו פר"ח שבריטב"א). ואח"כ כ' שיש מקשי' כו' משמע דלפר"ח עכ"פ גם גבי עפצי אעדים קאי). ושוב ראיתי בס' שע"מ רס"י ל' הביא ד' הרשב"א ושם הגי' שבהדיא כ' הרשב"א דהרז"ה פי' כן גם גבי עפצי וכ' שם בפשיטות דלרז"ה לא ס"ל כלל לחלק בין דבר מעשה להעדר פעולה (ולפע"ד יש לומר דהתם מהן להן שאני כו'. ויש לעיין ואין פנאי) משא"כ הריטב"א לא כ' בשם ר"ח כ"א שפי' כן אעובדא דפרעתיך. ושוב כ' שאין זה נכון משום דזה הלשון הוא ג"כ בעובדא דעפצי ושם ליכא למימר הכי כו' מזה משמע דהתם לכ"ע קאי אלוה כו'. לכן צ"ע בזה. ואולי פשיטות הלח"מ הכריע

אלא שאכתי קשה דלפה"נ מצינו דסמכינן על הגדת עדים גם בדרך שלילה כגון גבי לא ראינו אינו ראיה דקיי"ל בח"מ סס"י כ"ט דאם היה במעמד אחד ממש אז לא ראינו ראיה. ולכאורה למה לא נאמר בזה כל מילתא דלא רמיא כו'. אך ראיתי בהגמ"ר מקור דין זה שכ' דקאמרי סהדי דייקינן במילתא שפיר כו'. מלשון זה משמע דלפי דבריהם עתה היה להם כוונה מתחיל' לדייק ע"ז ובכה"ג יש לומר דלא שייך כל מילתא דלא רמיא כו' וכמשנת"ל לתרץ בכה"ג דברי הלבוש וסמ"ע עפ"י דברי מוח"ז רבינו בה"פ סי' תמ"ז ואף שבשו"ע נקט סתמא יש לומר דלא נחית כאן לדין כל מילתא דלא רמיא ולא אתי אלא לאשמעינן דלפעמים לא ראינו כראינו דמי לענין שיכולים להעיד בבירור. ומשכחת לה היכא דליכא ביה משום כל מילתא דלא רמיא וע"ד הנ"ל או בגווני אחריני אך באמת כמדומה שראיתי בהרבה שו"ת דלפעמים עד אומר שהיה שם ולא ראה או לא שמע שום דבר וחשבי ליה הפוסקים (אף שאינו אומר כלל שדייק וכיון מתחיל' לכך) להכחשה. וכן משמע דמיירי התה"ד סי' רי"ב וברי"א ואחרונים סי' מ"ב (וע"ש בח"מ דלכאורה אין דבריו ז"ל מובנים לי במ"ש לחלק בין כשאומר הא' שחבירו היה שם ואינו יודע אם ראה כו' יקשה לכאורה דכיון דבמעמד א' קיי"ל כל האומר לא ראיתי הרי זה כאומר לא ראית א"כ גם כשאומר ראיתי הרי זה כאומר ראית. וצ"ל לכאורה דס"ל דהא דאמר כל האומר לא ראיתי כאומר לא ראית היינו כשאומר שדייק שפיר כו' כנ"ל וכאן בשלא דייק דאז ס"ל דיש לומר דזה ראה וזה לא ראה ממש כי אולי פנה לצד אחר באותה שעה וכה"ג). וא"כ לכאורה למה לא נאמר בכה"ג דבאמת ראה ושכח משום דכל מילתא דלא רמיא כו'. (הגם שכבר נתבאר שיש פוסקים דס"ל דאעדים לא אמרי' כלל כל מילתא דלא רמיא כו' דוחק לומר דכ"ז רק אליבייהו כו'. גם כבר נתבאר דיש לומר דזה דוקא בב' עדים. ובסמ"ע ח"מ שם נקט. ואמר האחד כו'. גם מההיא דגבי שחיטה דלעיל משמע דקיי"ל דגם גבי עדים אמרי' הכי. בע"א עכ"פ אם לא שנאמר דהתם גבי שהיי' כ"ש שאני כו' כנזכר לעיל בהגהה)

ונראה דצ"ל דבאמת לא כל הדברים שוים בענין מילתא דלא רמיא. דודאי יש דברים שהם בעצם ענינים גדולים דלא שייך כלל לומר שלא הרגיש כלל בראותו זה. וכמו בההיא דפ' עגלה (שהביא הגמ"ר לראיה לדינו). שא' אומר ראיתי ההורג וא' אומר לא ראיתי. הכי יש שום סברא לומר שבאמת ראה ההורג את הנפש ושכח מצד כל מילתא דלא רמיא כו'. וא"כ יש לומר דכה"ג מעין זה שייך גם בעניני קידושין וגירושין שהענין בעצם דבר גדול ולא שייך על כה"ג לומר כלל כל מילתא דלא רמיא וגדולה מזו אמרי' בגמ' בשבועות שם (מ"ב.) קיצות' דתרעא מדכר דכירי אינשי. א"כ כ"ש בדברים כאלו שהחוש מעיד שודאי נרגשים ונחקקים יותר כו'. וראיה לדבר דאמרינן בכ"ד אם איתא דקידש או גירש קלא אית להו (כתובות כ"ג) הרי שטבע אלו הדברים להיות נרגשים ולהודע גם לאחרים שלא היו באותו מעמד. כ"ש שא"ל שגם הרואה לא ירגיש וישכח מצד כל מילתא דלא רמיא כו'. ובזה יתורץ כל היכא שנזכר דין הנ"ל דבמעמד א' לא ראיתי ראיה. גבי קידושין וגירושין וכמו בסי' קנ"ב ס"ד בהגהה ורסי' מ"ז בב"ש וכה"ג בשו"ת ובסי' מ"ב הנ"ל. ולפי"ז יש לומר דגם בח"מ ססי' כ"ט הנ"ל מיירי ג"כ בכה"ג (ומש"ש בהגמ"ר דדייקי כו' לאו דוקא). אמנם גבי הלוואה דמצינו ג"כ כה"ג (ע' טור וב"י וסמ"ע רסי' ל"א). לכאורה ע"כ לומר דמיירי ע"ד הנ"ל דקאמרי סהדי דדייקי שפיר כו' וע"ד הנ"ל דה"ז כאומר שכיון מתחיל' לכך

שוב ראיתי במהראנ"ח ח"ב סי' מ"א הרבה דברים ממה שנתבאר לעיל ת"ל. היינו א' הסברא דלעיל דבמקיים דבר לא שייך כל מילתא דלא רמיא מבואר שם בפשיטות גדול וכ"כ עו"ש סי' פ"ו ושם משמע דגם מהן להן לא שייך זה שהרי התם ההפרש בין שהיה התנאי לב' וג' שנים ובין לעולם הרי זה כמהן להן (ע"ש ד"צ ע"ב). ב'. החקירה הנ"ל דמהא דכל מילתא דלא רמיא נראה כסתירה להא דהגמ"ר ושאר פוסקים דאמרינן דבמעמד א' גם לא ראינו ראיה כבר עמד ע"ז ומסיק ג"כ כהסברא הנ"ל דבקידושין וגירושין וכה"ג לא אמרינן כלל כל מילתא דלא רמיא גם בשולל דבר כו' (אלא שמש"ש בענין ב' אומרים שלא לוה. אינו מובן לי כ"כ ע"ש). ג'. ביאר ג"כ שלהמפרשי' ההיא דכל מילתא דלא רמיא גבי פרעתיך קאי אלוה ס"ל דאעדים לא אמרינן הכי כלל (ומשמע שם דלא ס"ל הטעם משום שהן שנים שהרי משמע דר"ל דלפ"ז א"צ להסברא הנ"ל דבלא"ה מתרצי ההיא דהגמ"ר ושאר פוסקים הנ"ל דאיירי בעדים והרי מסיום ד' הגמ"ר ומראייתו מההיא דפ' עגלה מבואר דגם בע"א הדין כן. וכן בשו"ע ח"מ ססי' כ"ט נקט וא' האחד לא ראיתי כו')

והנה בח"מ שם ססי' כ"ט בהגהה כ' דאם אומר העד שפלוני היה עמו ואותו פלוני אומר שלא היה אין זה הכחשה. וכ"כ הב"י בשו"ע סי' ל' ס"ד. ומשמע דהיינו דאמרינן דזה העד שאומר שפלוני היה עמו טעה בזה משום דכל מילתא דלא רמיא כו' וזה שסיים רמ"א שם דאין עד מדקדק מי עמו כו'. ולכאורה לפ"מ שנתבאר לעיל לכ"ע לא אמרינן כל מילתא דלא רמיא בכה"ג. אי משום דהוא עד (לפמשנת"ל דמשמע במהראנ"ח דגם בע"א לא אמרינן הכי לפ"ד המפרשים דקאי אלוה) אי משום דהרי זה כמקיים דבר כו'. וראיתי בתשו' הרא"ש מקור דין זה שהביא ראיה לזה מסוגיא דשבועות הנ"ל עפ"י פי' דקאי אלוה. וצ"ל לכאורה דהכא חזר העד להיות כלוה דהתם. משום דמלבד שלא רמיא עליה מתחיל' לידע מי עמו. גם עתה לא רמיא עליה אמירתו זו. ושייך לומר ע"ז אמר לה ולאו אדעתיה כדאמרינן התם להמפרשים דקאי אלוה (והיינו דהאי דלא רמיא קאי על האמירה כנ"ל). וא"כ לפ"ז (לכאורה) יהיה נשמע מזה דבעלי השו"ע תופסי' עיקר להלכה כדע' זו דקאי אלוה. (וכבר נתבאר שלדידהו ס"ל דאעדים לא אמרינן כלל כל מילתא דלא רמיא כו' ואפי' בע"א וכנ"ל בשם הראנ"ח. ולפ"ז בשחיטה יהיה ההכרח לומר דענין שהיי' כ"ש שאני כו' וכנ"ל). וא"כ בההיא דסי' ע' הנ"ל ע"כ לומר דצדקו דברי הלבוש וסמ"ע