דברי נחמיה אבן נזר נב

סתם בביתו של בעריל שטרעסינער דמאי שנא מחקירות דזמן דלא סגי באיזו יום כ"א גם באיזו שעה כו' וצ"ע אם לא שביתו הוא רק חדר א' לבד וא"כ אף להרז"ה יש לצדד) ולכן יש לומר שהגדתן שחזרו והגידו במאהליב קיימת אלא שצ"ע דבמאהליב ג"כ לא עשו שבע חקירות ומ"מ נראה דאינו מעכב החזרה. מיהו יש לומר דכוונת הריב"ש היינו שכשלא עשו הדו"ח הצריכים לכתחילה בדין מרומה דד"מ אזי לא נגמרה ויכולים לחזור בהן. אבל אם לא שאלו בכמה בחודש אינו יכול לחזור בו כיון שזה לא היה צריך אפי' לכתחילה לחקור בדין מרומה דד"מ בנד"ז שאמרו אמש היה המעשה כו' אך מ"מ להרמב"ם דמשוה דין מרומה לד"נ יש לומר דיכולים לחזור בהן וכ' מהר"ר בצלאל ששיטת הרמב"ם עיקר אלא שבערוה החמורה יש לחוש להריב"ש. אמנם בנדון זה יש עוד לצדד גם להריב"ש והר"ן עפמ"ש בתשובת מ"ג סי' ק"ע שאפי' בד"מ שא"צ דו"ח כל זמן שלא נגמרה העדות וצריכין אנו עוד לדברי העד יכול לחזור בו כו' עכ"ל ובנ"ד הרי בגב"ע דראהטשוב ונתן את הטבעת כו' ואמר כו' אינו מבואר הפי' אם האמירה היה אחר גמר הנתינה שאז יש לומר שאין כאן קדושין או אם האמירה היה בשעת הנתינה. גם בענין ואחז ידה לא ביארו אם היא משכה ידה לאחור כמ"ש במאהליב. או לא. ויש בכ"ז נפ"מ גדולה. ולכן יש לומר דזה נקרא לא נגמרה עדותן ויכולים לחזור בהן אף אם לא היה דין מרומה. וכ"ש בהצטרף הנך תרתי דהיינו בדין מרומה יש לומר דלכ"ע זה נקרא שלא נגמרה העדות דלכ"ע זהו עיקר הדו"ח שצריך בדין מרומה כההיא דר' טרפון שלהי יבמות כו' כמ"ש הריב"ש והר"ן. ובמאהליב הרי עשו דו"ח זו. ובס' שער המשפט סי' כ"ט הניח בצ"ע ד' הריב"ש והמ"ג. גם ראיתי במהריב"ל ח"ג ססי' כ"ה הביא בשם הרשב"א דס"ל אף בד"מ שלא עשו דו"ח א"י לחזור בהן מ"מ אין כן דעת רוב הפוסקים כנ"ל. גם נ"ד דאיכא תרתי ד"מ ולא נגמרה העדות כו' יש לומר דגם הרשב"א מודה. אמנם כ"ז לפי ההנחה שהעדים שבמאהליב הן שנים מהשלשה עדים דראהטשוב שא"כ נשאר רק עד א' על קדושין ר' דוב שטרעסינער בעל האכסניא שלהם. והנה העדים דמאהליב שהן ניסן במ' מאיר ואליעזר בר"ד. ובמכתב המ"ץ דראהטשוב לא נתבאר עדיין שהן הן בודאי העדים שהעידו בראהטשוב. אך כמדומה שזה יכול להתברר ע"י הגב"ע שהניח בבית הרב ר' הילל מפארעץ או ע"י הדיינים דראהטשוב ובעל האכסניא ר' דוב שטרעסינער. אבל אין לומר שאף אם לא יבררו מ"מ ה"ל העדים דמאהליב שנים אומרים לא נתקדשה וה"ל ג"כ צד גדול לצרפו להיתר הראשון. דהא ליתא שהעד אליעזר בר"ד אינו רק כאומר לא ראיתי שנתקדשה. ולא ראיתי אינו ראיה. משא"כ כשהוא ג"כ מהשלשה עדים דראהטשוב הרי נשאר רק עד אחד כו' כנ"ל: עוד מכ"ק הגאון אדמו"ר זצ"ל להגאון המחבר זללה"ה. וז"ל

מה שנתעורר אצלי עוד קצת ספק בנדון הקדושין. מפני שלא חקרתי עוד בהתשוב' נידון אשר היו עוד עדים במעמד ההוא. וא"כ יש לחוש שצריך לשמוע מה בפיהם כלשון רשב"ם בב"ב דף קל"ה ע"א. ובב"י ססי' מ"ב בשם הרשב"ץ איתא ואפי' אביי ורבא וכו'. דמשמע שם בפשיטות דהלכה כאביי ורבא בקדושין די"ב. והגם דשם הקול שהעדים יודעים שיש לו אחים או שהי' שוה פרוטה משא"כ הכא אך נגד זה כאן ידעינן ודאי שיש עדים. וגם לדברי עד א' (ר"ב בעל אכסניא) נשאר חשש קדושין. שהרי לא חזר והעיד בע"א וכ"ש אם נתפוס כגב"ע דראהטשוב. א"כ שמא יאמרו כמוהו. ואולי יש לצדד מפני שאף לדברי הגב"ע דראהטשוב יש מקום להקל קצת כו' כמ"ש בהתשובה. ובדעתי לכתוב למוהרר"א הנ"ל להאמי' לעוררו לעיין בספק זה. וימחול כת"ר להודיעני דעתו עד יום א' הבע"ל. נא בזה: סימן י' תשובת הגאון המחבר לכ"ק הגאון אדמו"ר זצוק"ל: (מ"ש ע"ז בקצרה)

ע"ד אם לכתוב להרב מוהרר"א שיחי' על אודות עוד עדים כו'. לפה"נ לכאורה א"צ. דמ"ש כ"ק שי' דכאן ידעינן ודאי שיש עדים. א"י זו מנין. דבגב"ע דמאהליב מבואר בפי' בשם המקדש שלא היו יותר שעמדו מקרוב כ"א קטנים. וגם בגב"ד דראהטשוב כתב וז"ל שבחרו מהם ב' אנשים המוחזקים בכשרות שהיו במעמד ההוא. יש לומר דכוונתו ג"כ שלא היה שם יותר הראויים להעיד (וכן משמע דמדנחתי לג"ע משלשה מסתמא אלו היה שם יותר היה ג"ע גם מהם) ועכ"פ איני רואה מדבריהם שום הוכחה שהיה אפי' קלא (דאיתחזוק בב"ד או אפי' קלא) בעלמא. דאיכא עדים יותר שעמדו מקרוב וראויים להעיד (ובפרט בזמן חשיכה כו'). ובאמת אפי' לפי ההנחה שכ' כ"ק שיחי' היה נלפע"ד לכאורה לצדד מדינא שאין לחוש. אלא שאין נכון לייגע א"ע בעיון וכתיבה בשעה דחוקה. אם לא שימחול כ"ק שי' לפרש לי מאין לקח הנחה זו עד שצ"ע לדינא (וגם היכן מצינו כה"ג לחוש לעדים שהיו באותו מעמד והלכו למה"י ואין ידוע כלל אם יודעים מאומה כו') וכ"ש שא"י כלל היכן הם וקרוב שא"א כלל להודע כו'. ולפי הנ"ל בפרט לפי המבואר בגב"ד דמאהליב כנ"ל לפה"נ הותר הספק שהניח כ"ק שי' אם הב' דמאהליב הם מהג' דראהטשוב א"ל. מאחר שלא היו יותר מג' כו'. אלא דלכאורה אם הם אחרים יותר טוב דהרי זה כב' אומרים לא נתקדשה דמ"ש כ"ק שי' ע"ז דלא ראינו אינו ראיה. צ"ע דהרי כשכולם היו במעמד א' הוי לא ראינו ראיה (ובפרט כאן שאומרים שמצד שהיה חושך לא ראו א"כ גם לאחרים א"א לראות בחושך. ואולי ס"ל לכ"ק שי' להיפוך דכיון דרק מצד החושך לא ראו יש לומר דאחר שיש לו כח הראיה יותר טוב ראה שפיר. ודוחק. שוב מצאתי ראיתי בתשו' פמ"א ח"ב סס"י י"ח דכה"ג חשיב' הכחשה (וע"ש דמ"ג ע"ב ואילך שהאריך לומר דבכה"ג חשיב' הזמה כו'). גם מ"ש דהמעלה אם הב' דמאהליב הם מאותן הג' דראהטשוב הוא משום דלפ"ז נשאר רק ע"א הג'. אם כוונתו דאז אפילו שניהם מודים קיי"ל במג"ע המקדש בע"א לא חיישינן לקידושין. צ"ע לכאורה דכאן הרי זה כע"א אומר בפני ובפני אחרים. ואם כוונתו מצד ע"א בהכחשה ג"כ צ"ע לכאורה דאי מצד הכחשת האשה הרי לפמ"ש הב"ד דראהטשוב הודית בגוף המעשה רק שטענה שלא כיוונה לקידושין (כ"א לקבל החצי רו"כ) וא"כ הרי זה כטענת השטאה דלפ"ד הח"מ וב"ש סי' מ"ב (סק"ד ו') לא מהני גם נגד ע"א ואי מצד הכחש' הב' עדים לפ"מ שחזרו והגידו במאהליב הרי לפ"ד כ"ק שי' ה"ז כלא ראינו כו'. ואולי מצד שאמרה בפני הרב מוהרר"א וגם במאהליב שדחקה א"ע להוציא אצבעה כו'. (ובראהטשוב אין מבואר סתירה לזה כו')

גם בעיקר היסוד שכ"ק שי' החליט שנד"ד יש לו דין מרומה. לכאורה צ"ע שאם ע"פ מה שהביא בשם הב"ש דכשהאשה מכחשת נקרא דין מרומה הרי לפי הגב"ד דראהטשוב אחר ששמעה מה שהעידו העדים הודית להם בגוף המעשה וכנ"ל. ואף שמתחילה כיחשה (וכן אח"כ במאהליב) מ"מ כיון דבאמת ד' הב"ש הנ"ל חידוש הוא דמ"ש מדיני ממונות דכולם הם בהכחשת בע"ד (דאל"כ עדים למה לי) ולא נקרא מחמת זה דין מרומה. וכן ראיתי בתשו' ב"א חא"ה סי' כ"ו שכבר עמדו בזה גדולים חקרי לב (וע"ש שהשיאו לכוונה אחרת) א"כ יש לומר שאין לך בו אלא חידושו היינו כשעכ"פ היא עומדת בדבריה ומכחשת על פניהם כו'. והבו דלא להוסיף. ואי משום חזרת העדים במאהליב. א"י איך שייך לומר מפני זה