דברי נחמיה אבן נזר מז

זיא גיוואלט אוועק גיין מהבית האט ער זיא גיחאפט פארין קורטקע. והוכרחה להמתין עד שמצאו הטבעת על הארץ איז גיבליבין דיא קורטקע באיי אים והיא הלכה. כה העיד מ' ניסן. ר' אליעזר הנ"ל העיד בתו"ע בזה"ל דיא ווייב איז גיקומען צוא אונז אויפין קוואטיר שבת צו מנחה מחמת דער מאן האט איר מבטיח גיווען צוא געבין על הוצאות חצי רו"כ האט זיא זיך גיזעצט אויפין בעטיל מיט דיא בעלת הבית מיר האבין אפ גידאווינט מעריב מיט אמנין איז שוין פינצטר גיווארין גיזעהין האב איך גאר נישט נאר איך האב גיהערט דעם לשון קדושין און האט גיזאגט אתם עדים רבותי. דער ווייל האט מען אן גיצונדין פאייער זע איך וויא זיא טריישילט מיט די הענט און זאגט וואו וואו זעט באיי מיר איז ניטא נישט אויף דיא הענט קיין קלאפ האב איך ניט גיהערט דער נאך האט זיא גיוואלט אוועק גיין חאפט זיא דער מאן פארין קורטקע און זאגט ווארט ביז מי וועט גיפינן דעם פינגריל האט ער זיא גיהאלטין ביז מען האט גיפונען דער נאך האט זיא זיך אויס גיריסין און איז אוועק גיגאנגין און דיא קורטקע איז גיבליבין באיי אים. כל הנ"ל הגידו לפנינו העדים הנ"ל אחר דרישה וחקירה בתו"ע באליונ"ע ולראיה בעה"ח

יום ב' ו' שבט תקצ"ו פ"ק מאהליב. נאום מאיר ברלין ונאום אליעזר מ"מ ומו"ד ונאום צבי הירש במהור"ר ישכר

הנה עפ"י העדות הנ"ל אין הדבר צריך לפרש שאין כאן חשש קדושין כלל ולא מיבעי לדעת הרשב"א בתשו' והובא בשו"ע לפסק הלכה דגבי קדושין עדות ראיה בעינן א"כ הכא לא ראו כלל מנתינת שום דבר לידה. אלא אפי' לדברי המרדכי והביאו ב"ש. כאן גרע טובא דאפי' אם נמצא כאן איזה אומדנא שנתן איזה דבר לידה נגד זה איכא כמה אומדנות והוכחות שהנתינה היתה בע"כ שלא ברצון האשה שלא כיוונה לשם קדושין ואעפ"י שכתב רמ"א בריש הסי' שאין הולכין בקדושין אחר אומדנות והוכחות כו' מ"מ בנ"ד שעיקר העדות לא הוי אלא עפ"י אומדנות והוכחות הדבר ברור דמהני נמי אומדנות לבטל הקדושין. וכ"ש דלפ"ד האיש שהודה בפנינו ג"כ שהיו הקדושין בע"כ שתפס אצבעה בחוזק והיא משכה אצבעה להוציא מידו ובתוך כך נתן הטבעת באצבעה. ואח"כ כאשר אמרו לה הרי קדשך זרקה הטבעת מאצבעה הרי אף לדברי האיש אין לך קדושין בע"כ יותר מזה. ע"כ אין בערעור האיש כלום ואין כאן שום חשש קדושין ואולי העידו לפני הב"ד דק"ק ראהטשוב בענין אחר או שהבעה"ב דשם העיד בענין אחר והוי עד אחד בזה אז צריך לעיין בזה וכעת האריכות אך למותר: ולראיה בעה"ח יום הנ"ל. נאום מאיר ברלין

העתק תשובת הרב הגאון מוהר"ר יצחק אייזיק מהאמי'

לכ"ק הנאון אדמו"ר זצוק"ל

בחודש טבת העבר בא אלי איש מבעליצא הסמוך למחננו ובתו שנתגרשה בראהטשוב מבעלה שהלך לאנ"ח הקיר"ה. והביאו אגרת הראשון מהמ"ץ דק"ק ראהטשוב כפי ההעתק (הנ"ל) בדבר ענין הקדושין. ונתרעמתי על המ"ץ הנ"ל מחמת קיצורו בלשון העדים ובקצת שינויים שביניהם כפי מכתבו. ושאלתי ודרשתי את פי האשה ואמרה ברור מאד שהמעשה היה טרם הודלק הנר בבית ולא ראה אדם מה שעשה הבעל באצבעה ובידה. רק היא הרגישה שנותן טבעת באצבעה. ודחקה א"ע להוציא אצבעה וידה מידו והטבעת נפלה לארץ. ואח"כ הדליקו את הנר בבית מחמת שכבר הגיע עת להדליק נרות וגם לחפש את הטבעת נומיתי לה הלא העדים אמרו שכבר מקודם היה נר דלוק בבית. השיבה האשה א"א להיות שיאמרו העדים כן. שאלתיה לאמר והלא מן הסתם את שמעת באזניך מה שאמרו העדים. ענתה ואמרה שבשעת שאלת העדים שלח לה המ"ץ שתצא מאותו החדר ולא שמעה בעצמה מה שאמרו העדים. וגם ע"ז נתרעמתי על המ"ץ אם האמת כדבריה. אך אמרתי אולי תהיה קלקלתו סניף לתקנתה של האשה רציתי לשלוח אותה בחזרה לראהטשוב לחקור היטב מן העדים מה שחסר מדבריהם באגרת המ"ץ ושיכתוב דבריהם בפרטיות דוקא וגם שיחזור ויגבה העדות בפני הבעל והאשה. אכן נודע הדבר שבטרם תגיע האשה לראהטשוב כבר יהיו האנ"ח במאהליב. ונסעה היא ואבי' למאהליב בלא ידיעתי כי נזדמן להם פור פתאום בלילה. ובשובם ממאהליב הביאו הגב"ד דק"ק מאהליב עם מ"ש כפי ההעתק (הנ"ל). והנה דבריו נכונים בעיני לדינא לפי הגב"ע שלו במאהליב. שהעדים לא ראו נתינת שום דבר וגם אח"כ כשהדליקו את הנר והראתה בידיה שאין עליה כלום. לא ראו ולא שמעו נפילת שום דבר ממנה. וגם העידו שאף בלא נר ראו אז זי האט גיבאדרעוועט מיט דיא הענט און האט גיריסין צוא ריק. אך הגב"ד דק"ק ראהטשוב נהפוך הוא בכמה דברים. שכותב שהעידו שכבר היה אור הנר בבית והעדים ראו בראיה ממש שנתן הטבעת על ידה ואחז בידה משך מה (ולא הזכירו אז זיא האט גיבאדרעוועט וכו' וגם משמעות שגם בעת השחוק ראו עליה הטבעת ובפני ראייתם השליכתו לארץ) עד שאח"כ התחילו לשחוק ממנה שעתה תצטרך שוב ללכת עמהם אז (דוקא) ראו שהשליכה הטבעת מעל ידה. על כן לא יכולתי להסכים בסתם על פסק דמאהליב שהרה"ג המ"ץ דמאהליב לא ידע מענין דראהטשוב כ"א מפי האשה ואבי' ומסתמא לא ספרו כראוי. וכתב הוא לפי תומו. אבל לפי הגב"ע דראהטשוב. הדבר פשוט בעיני דמה שהשליכה הטבעת אחר השחוק ממנה ואחר האחיזה בידה משך מה. אין זה דומה כלל למ"ש באה"ע ס"ל ס"ז השליכתו לים כו'. דהתם היינו ודאי שעשתה כן תוך כ"ד. כלשון תשובת הרא"ש שהביאו הרב"י ססי' למ"ד שהשליכתו מיד כו' וכלשון תשוב' מהר"מ הובא ב"י ריש סי' מ"ב בפשיטות דתכ"ד ודאי בעינן כו'. וכן הוא בחמ"ח להדיא סכ"ח ס"ק י"ב דבלא השליכתו מיד הוי ספק קדושין וכתב טעם על הספק. ויתר על הכל לשון הגמ' תמורה (דף כ"ה סע"ב) אלא כל אימת דבעי מימלך אמר ר"פ לא נצרכה אלא תכ"ד ע"כ אלמא דאחר תכ"ד תלינן בשינוי דעת. וה"נ אית לן למיחש שמא גם היא נתרצתה מתחילה ואח"כ נשתנה דעתה ובפרט מחמת השחוק ששחקו עליה שמה על לבה ביותר צער ההילוך אחריו וחזרה אז משתיקתה והסכמתה שמקודם. וכבר החליט רמ"א ר"ס מ"ב שאין לילך אחר אומדנות. ובאמת אין כאן אפי' אומדנא דמוכח שפיר. כי אח"כ אותה אשה באותו מקום בראהטשוב היתה מרוצה שאם יתן לה איזה סך מעות תעשה עמו חופה וגם אחר כל הנ"ל הי' הבעל בפ"ק האמי' דרך הילוכו עם האנ"ח. ואני השתדלתי להסיתו שיתן גט שנית. כי מה בצע לו שיעגן אותה. אמר הוא בפני האשה תדעו נאמנה שאם לא תמצאו לה היתר תבא היא אחרי למקום שאהיה תוך שנה כי יודע אני טבעה. ואף שהיא השיבה אמריה גם אם תשב כמה שנים לא תבא אחריו. אך אני מסופק מאד אם מלבה ענתה זאת. וכאשר לא פעלתי מאת הבעל וליתן לו סך מה שהיה מבקש לא היה באפשר. כתבתי שנית להמ"ץ דראהטשוב ושלחתי לו העתק מכתב שלו. והעתק הגב"ד דמאהליב ובקשתי שמה שיוכל יחקור אצל הבעה"ב או משאר אנשים וגם לברר דברי העדים ופרטיות דבריהם והשינויים שביניהם וכולי האי ואולי ימצא איזה תקנה להאשה. ולא השיבני דבר. עד שאחר חג הפסח שלחתי את אבי האשה לראהטשוב. ושלח מכתב שנית כפי ההעתק (הנ"ל) ע"י אבי האשה