דברי נחמיה אבן נזר מו

מידו לידה בפני ב"ד ביום ד' ט' טבת תקצ"ו לפ"ק פ"ק ראהטשוב. ואח"ז במש"ק יצא קול גדול ולא יסף בכל העיר שחזר וקידש אותה בטבעת של כסף בפני מנין אנשים מהרעקרוטין היהודים. ולמחרתו ביום א' הושבנו ב"ד לחקור ולדקדק אחר הקול כו'. ובחרנו מהם שני אנשים המוחזקים בכשרות שהיו במעמד ההוא וגם את בעה"ב מאכסני' שלהם. וגבינו עדות מפיהם. והעידו לפנינו בתו"ע זה שלא בפני זה. שלשתם בסגנון א' ובשינוי לשון קצת. ותוכן דבריהם כי הוא זה. שבכל הג' ימים שאחר הג"פ הלכה אליו פעמיים ושלש בכל יום ושהתה ושחקה עמו בהתקרבות יתירה כו'. גם לקחה את כותנתו לכיבוס ובקשה ממנו א' רו"כ על הוצאות פור לביתה והשיב שיתן לה חצי רו"כ כסף. וביום שב"ק לא מצאה אותו באכסניא. אח"כ באה שוב לאכסני' שלהם לעת סעודה שלישית. וישבה על המטה עד שהתפללו ערבית. ובעת שהציץ האור בבית אמר לה הבה ידך לי ואתן לך מדעם. ופשטה ידה אליו. ונתן את הטבעת באצבעה ואמר הרי את כו' כדת. ואחז בידה משך מה ואמר להעומדים שם אתם עדים שקדשתי אותה לי לאשה. והתחילו כולם לשחוק עליה לאמר עתה תלך עמנו והרי את אשתו כבראשונה. אז השליכה את טבעתו מעל ידה לארץ. עכ"ל העדים. והאשה בתחילה אמרה שלקח את ידה בחזקה ותיכף שהרגישה שרוצה ליתן הטבעת באצבעה. מיאנה בו וניערה את ידה. ובעוד שלא הספיק ליתן את הטבעת לידה מידו נפל לארץ. אך אחרי שהעדים העידו שפשטה את ידה אליו ושראו את הנתינה באצבעה ממש. השיבה שמה שפשטה את ידה סברה שיתן לה את החצי רו"כ שהבטיח לה על פור לביתה. והדעת מכרעת שכך הוא האמת כמו שאמרה לבסוף. כי מדברי כולם נשמע שמתחילה לא דיבר עמה על עסקי קדושין כלל. ומה שכיחשה תחילה כנ"ל אטו כולהו נשי דינא גמירי אפשר שסברה אם נתן באצבעה אף ברמאות ושלא ברצונה ליהוו קדושין. וגם אומדנות והוכחות שלא כיונה לשם קדושין. הא' והוא העיקר שתיכף ששחקו עליה השליכה את הטבעת לארץ. הב' בכל משך ד' או ה' שבועות בכמה יגיעות חזרה אחריו לבקש ממנו שיגרשנה עד שהוכרחה לפייסו בממון ומכרה בגדי' ונתנה לו שבעה רו"כ. והאיך תתפייס שוב לחזור ולהתקדש. הג' אם היתה מרוצה כו' לא היתה בושה מלעשות כחפצה. ולפי כ"ז נראים הדברים שברמאות בא וקדושיו הללו נעשו שלא ברצונה. או דרך שחוק בעלמא ואין בהם ממש. אך בשו"ע סי' מ"ב ס"א בהגהה מבואר דלא אזלינן בתר אומדנות והוכחות לומר שלא כיונה לשם קדושין ומצורף לזה הוחזקה כפרנית כנ"ל. ובכה"ג מבואר בהגהה ס"ג שם דשוב אינה נאמנת כו'. ואף דבס"א קאי אאמרה תחילה קדשני דוקא וגם להא דס"ג אינו דומה ממש כי יש לומר שמה שסברה לקבל החצי רו"כ הוא אמתלא יותר טובה מאומרת לשחוק כיונתי. הנה נוסף לזה מחמת ההתקרבות יתירה יצא לעז בעלמא שנתיחדה עמו אחר הג"פ. ואף שבאמת אין כאן לא עדי יחוד ולא עדי ביאה במקצת כ"א אתא קליה דלית ביה מששא. אעפ"כ מכל הלין טעמי זחלתי ואירא מחוות דעי: נאום אברהם בא"א הרב מו' שמואל הלוי מ"ץ מראהטשוב. ונאום חיים בא"א מו' אברהם שו"ב דק"ק הנ"ל. ונאום ירחמיאל במהו' מאיר הכהן

העתק מכתב הב' מהנ"ל

אני בער לא אדע כוונתו דמר. ומה אוכל לחקור עוד וממי לחקור. ולפי קט שכלי לא ידעתי מה נתלבטו בזה כ"כ הלא הבעל והאשה והעדים מגידים שפה אחת ודברים אחדים שהקדושין היו בע"כ. ומתחילה לא דיברו מעסקי קדושין כלל. ואח"כ זרקה את הטבעת לארץ מיד. ובזה אין שום שינוי מגביית עדות דפה לדמאהליב רק קצת שינויים אחרים יש לתלות דאמרי בדדמי. ורומע"ל לא הודיעני במכתבו הפקפוק שלו בכדי לידע מה לברר. והחכם עיניו בראשו להתירה כו'. נאום הנ"ל

העתק מגב"ע דמאהליב

ע"ד המאורע באחד מאנ"ח שעשה שלא כהוגן וקידש את מתרכתו בערמה ובחזקה כנראה גם לפי דבריו וכה סיפר לפנינו. אחר הג"פ היתה הולכת אליו בכל יום אל אכסני' שלו. וביקשה מאתו חצי רו"כ על הוצאות. ובשב"ק היתה ג"כ שם עד חשיכה אחר תפלת ערבית ועדיין לא הדליקו האור. אמר לה איידלע פעסי' אתן לך דבר מה. הושיטה ידה לקבל. תפסה בידה ולקח את אצבעה בידו והיא משכה ידה ואצבעה לחזרה אך תקפה באצבעה בחוזק ונתן עליו הטבעת ואחר נתינת הטבעת אמר לשון הקדושין וא' לחביריו אתם עדים. אח"כ הדליקו נר צעקו עליה חביריו ראה שקדשך. נענעה בידיה ואמרה לאו לאו. ראו שאין על ידי כלום. ואמר שבשעה שנענעה בידיה השליכה בתוך כך הטבעת מאצבעה. אך מחמת הרעש וקול המולה לא שמעו קול נפילת הטבעת לארץ ואח"כ מצא הטבעת על הארץ במקום ישיבת האשה. אלו תוכן דברי האיש. והאשה טענה ששקר הוא דובר שלא נתן הטבעת באצבעה רק הכי הוי עובדא שמתחילה הובטחה ליתן חצי רו"כ על הוצאות ואחי' אנ"ח ג"כ התאכסנו עם בעלה המגרש הנ"ל על אכסני' אחת והיתה הולכת אל אחיה וגם לבקש מבעלה הנ"ל החצי רו"כ הנ"ל. אחר תפלת ערבית אמר לה שיתן לה דבר מה. הושיטה ידה לקבל שסברה שיתן לה החצי רו"כ הנ"ל. הרגישה שרצונו ליתן איזה דבר באצבעה השמיטה אצבעה מידו בחוזק ונפל הטבעת לארץ וכשהדליקו הנר נענעה בידיה להראות לכל שאין על ידה כלום. אך הטבעת נפל מקודם על הארץ בעת שהשמיטה אצבעה מידו. אלו תוכן דברי האשה. ואנחנו ב"ד הח"מ דרשנו מאתו מי היו העדים. וא' שני אנ"ח הנקובים בשמות' בגב"ע דלמטה גם היה הבעה"ב דשם. ושארי בחורים אנ"ח רובם קטנים. ואפשר היו איזה מהם בני י"ג שנים אך לא ראו שום דבר כי עמדו מרחוק. וגבינו עדות בפני האיש והאשה

במותב תלתא ב"ד הוינא ואתו לקדמנא תרי סהדי מ' ניסן במ' מאיר ומ' אליעזר בר"ד והעידו בתו"ע באליונ"ע. ובתחילה העיד מ' ניסן הנ"ל בזה"ל. האשה איידלע פעסי' בת צבי הירש איז גיקומען שבת פ' ויחי צו מנחה על הקוואטיר צו אונז וואש מיט אונז איז גיוועזין בעלה בער ב"מ אפרים וואש האט זי מגרש גיווען יום ד' ט' טבת. איז זי גיזעסין אויף די בעטיל מיט דיא בעלת הבית. אחר שהתפללו מעריב במנין קודם שהדליקו הנר קומט צו איר דער מאן. און איך בין גישטאנן צו קאפין פון בעטיל. זאגט צו איר דער מאן איידלע פעסי' איך וויל דיר עפיס געבין. און חאפט זי פארין האנט און זיא האט זיך גיבאדרעוועט מיט אים און האט גיריסין די האנט צו ריק. עס איז שוין פינצטער גיווארין קיין פאייער האט מען נאך ניט אן גיצונדין האב איך ניט גיזעהין ציא האט ער איר עפים גיגעבין ציא ניט. רק איך האב גיהערט וויא ער האט גיזאגט דעם לשון קדושין האט ער אגישריי גיטאן אתם עדים רבותי איך האב זיא מקדש גיווען. בתוך כך האט מען אן גיצונדין פאייער האבין מיר גיזאגט זע ער האט דיך מקדש גיווען שראייט זיא ניין ניין וואו וואו און שאקלט מיט דיא הענט און זאגט זעט עש איז באיי מיר ניטא נישט אויף דיא הענט האבין מיר גיזעהין אויף דיא הענט איז נישט ניטא. בתוך כך הדליקו הנר וחפשו על הארץ ומצאו את הטבעת על הארץ. און קיין שום קלאפ האט מען ניט גיהערט דער נאך האט