דברי נחמיה אבן נזר מה

משולם סי' ה') לענ"ד צ"ע דהא ברסי' כ"ז כ' בשם הרשב"א והר"ן והתוס' (והוא בד' ה' א' ד"ה שכן). דהמקדש בקרקע מקודשת (ודאי) הגם דאין שם נתינה וקבלה כלל (וגרע מטלי מעג"ק דשם היה נתינה וקבלה). גם מ"ש הב"ש ברסי' כ"ז ג"כ י"ל שאני גט מחובר דפסול משום דמחוסר קציצה אבל קדושין קיי"ל אפילו לא בא לידה כמו תן לפלוני י"ל דשם יש נתינה מהמקדש ופלוני המקבל בציווי' הוי כנתינה לידה. (ע' תוס' רי"ד ד"ח ע"ב וצ"ע בהלכו' אלו העמוקות) אבל בקרקע אין שום נתינה

והשיב לו המחבר. וז"ל

מה שהקשה אהא דטלי קדושיך מעג"ק. מהא דמקדשין בקרקע (לרוה"פ) יש לומר דלא דמי שהרי גם בגט שנתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו מתגרשת בו (גיטין כ"א). והיינו כמ"ש התוס' דע"ז ב' ד"ה ותיזיל דלא הוי כמו טלי כו' כיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה כו'. והא דאין כותבין במחובר. באמת ולפרש"י (כ"א ב') משום מחוסר קציצה) אין הכרח בגמ' לכאורה דלא מהני אם נותן לה המחובר. והרא"ש שאסרו משום ונתן בידה אינו מובן לכאורה. אלא שהב"י פי' דהיינו דדרשי' דבר הניתן מיד ליד (כעין הדרשא גבי קנה מיד עמיתך ע' תוס' וצ"ע וע' ריטב"א). או מדרשא דספר כמ"ש הרשב"א בשם ירושלמי. אבל עכ"פ משום טלי כו' ודאי היה כשר גט במחובר כשיתן לה המחובר כו' כנ"ל. גם מה שהקשה על הב"ש במ"ש לחלק בין גט לקדושין דגם תן לפלוני מקודשת. יש לומר דכ"כ להמפרשים דהא דתן לפלוני היינו בההיא הנאה כו' וכמ"ש ג"כ הרמב"ם וטוש"ע. ולכן לא שייך לומר דהקציצה יהיה הפסק. שהרי גם בלי הקציצה יש כאן נתינת ההיא הנאה כו' (ולכאורה עפ"ז מה שהקשה בעל הפלאה אינו מובן). אלא הא קשיא לכאורה מ"ש הב"ש דגט מחובר הוא משום מחוסר קציצה הרי קיי"ל בסי' קכ"ד דגם אם יתן לה המחובר כו' וכנ"ל בשם הרשב"א ורא"ש. וא"כ שפיר יש לומר דאיתקש הוי' ליציאה

חזר השואל הרב הנ"ל וכתב עוד. וז"ל

מ"ש מו"ר מעכתה"ר שי' לתרץ קושייתי על הב"ש מטיבותיה וענותנותיה דמרנא אדון לפניו בקרקע. דלהב"ש בעצמו בסי' קכ"ד סקי"א וי"ב פסול מחובר משום שאינו ניתן מיד ליד ולא מתקיים בו ונתן ואעפ"כ מקדשין בו. מוכח דלא מקשי' הוי' דכסף ליציאה בהא. וא"כ מדוע בטלי קדושיך מעג"ק הוי רק ספק קדושין. וגם להח"ג דפליג בהא על הב"ש וסובר דדרשא דונתן קאי על אופן הקנין שיהיה ניתן מיד ליד ולא כמו חזקה ואגב כו' (אינני מבין כ"כ דברי חכמים תירוץ מ"ו מעכתה"ר. דהא עכ"פ לא מקשי' הויה דכסף ליציאה בדרשא דונתן לענין קרקע וה"ה לענין טלי קדושיך מעג"ק דמונתן ג"כ ילפינן לה. ועוד) אמינא לכאורה דודאי הא גופא עיקר הטעם דבעי' קנין הניתן מיד ליד משום דלא מתקיים ונתן. (דונתן פי' נתינת הגט גם שהוא מאיסורי הנאה שאין קנין שייך בו לכאורה) בחזקה שאז אין הבעל נותן כ"א היא לוקחה מעצמה. עי' תוס' גיטין (ע"ח ב' ד"ה גט בידה) שכתב ומה שקופצת ידה אח"כ זה אינו עושה הבעל אלא היא והוי ליה כמו טלי גיטך מעג"ק כו'. והא דכ' התוס' דקנין חזקה (ושטר) על החצר שהגט מונח בו מהני מטעם דהגט בא מרשות הבעל לרשותה כו'. לענ"ד אין מתקיים בהכי ונתן רק בגט שמונח בחצר. אבל לא בגט מחובר לקרקע. דלכאורה צ"ל לדעת התוס' דגם בטלי גיטך מעג"ק ליהני אם היה הגט מונח בקרקע של הבעל. ולכאורה הא ודאי דלא מהני כדמ' מקושית הגמ' (בד' ע"ח א') כי א' לה הא גיטך מאי הוה הוי ליה טלי גיטך מעג"ק. וכ"מ לכאורה ספ"ב. אלא ודאי מוכרח לומר כמ"ש הח"ג בחידושיו לגמ' (ד' כ"א על תוס' ד"ה יצא) דדוקא כשהניח גט בחצירו ונתן שטר מתנה עליו כו' מתגרשת דחצר מטעם יד אתרבי (ומתחלה היה יד ושלוחו של הבעל ואח"כ הוי יד ושלוחו דאשה וגיטה וחצרה באים לה כאחד כמ"ש רש"י ד' כ"א) אבל כשהגט מונח בחצרו ולא קנתה החצר רק לוקח' הגט לא מהני (הגם דקבלה אותו מחצרו דהוי ידו ושלוחו) דהיא עשתה מעשה בגט שיבא לידה (והוי כמש"ל בשם התוס' ד' ע"ח:). אבל כשהגט מונח בחצרו והיא קנתה החצר לא עשתה רק קנין בחצר חשיב מה שהגט בא מרשותו לרשותה כאלו רשותו של בעל שהוא כידו ושלוחו נותן לרשותה שהוא ידה. כמ"ש בת"ג בחי' לסי' קל"ט ס"א ד"ה עוד כ' הב"ש דאם כו'

חזר הגאון המחבר ז"ל והשיב. וז"ל

כללו של דבר דקידושי קרקע עם טלי מעג"ק אינם תולים זה בזה דאף בגט דטלי מעג"ק פשיטא דבטל. עכ"ז בגט שנכתב במחובר ונותן לה המחובר הוצרכו הפוסקים להמציא דרשות חדשות ולא באו ע"ז בפשיטות מכח טלי מעג"ק. והיינו ע"כ משום שהרי זה דומה למניח גט בחצירו ונותן לה חצירו שאין בזה משום טלי מעג"ק מטעם שכ' התוס' וה"ה בכותב במחובר (ע' רמב"ן מדמה לה בהדיא) והרי בעלה דעציץ נקוב ס"ל להב"ש בהדיא בסי' קכ"ד סקי"ב דמהני חזקה (דלא כהת"ג) שבלא"ה רחוק בעיני להמציא סברות בדרשות חדשות שלא נזכר בגמ' (וגם גבי משיכה לא קיי"ל כריש לקיש וגם איהו לא בא כ"א מדסמיך קנין ליד ע' פרש"י (ב"מ מ"ז:) משא"כ כאן לא נזכר קנין בכתוב כ"א ונתן). וגם איהו לא בא ע"ז משום טלי מעג"ק אלא מדרשא החדשה (ולא ראה. הריטב"א). וכיון שאין דינים אלו תלויים זה בזה ולא סותרים זה את זה מצד עצמם אין להקשות מזה על זה. כיון שטעמם של המחמירים בטלי קדושיך מעג"ק לא ראינו כלל. ואפשר שלא באו ע"ז מצד הקיש' הוי' ליציאה. אלא שגם בקדושין מצד עצמם נתינה של בעל דוקא בעינן. מדכתיב בשדה עפרון נתתי כו'. (אלא שלפ"ז לכאורה גם בקניני' נימא דלא מהני טלי כו' וצ"ע). ולא שתטול מעצמ' מעג"ק. אלא כל שבא לה מכחו של בעל ורשותו (ואפילו ענין הנאה רוחני') בלי הפסק בינתיים סגי משא"כ קרקע דלא נתמעט' ממשמעותא דנתינה (דכמה פעמים מצינו נתינה בקרקעות וכמו כאן בעפרון כתיב השדה נתתי כו') רק שבגט נתמעט (מדרשא שהמציאו הפוסקים) מדכתיב ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד שזה ענין חדש שאין לבוא ע"ז בק"ו כ"א מכח ההקישא. ס"ל להפוסקים דלא ילפינן כ"א שטר קידושין ולא כסף. (ובלא"ה לאו לכל מילי איתקשו כמ"ש הרשב"א ד' ס'): סימן ח' (לסי' מ"ב) שאלה. אהובי ידי"נ ח"ד הרב הנאון המפורסם כו' מהו' נחמיה נ"י

מוס"פ שו"ת שהשבתי להה"ג מוהר"ר יצחק אייזיק מהאמי' נ"י ע"ד שאלת הקידושין הידוע ג"כ לכת"ר. בקשתי שישים עינו ע"ז כי דבר גדול הוא הנדון. נא ונא בזה. וגם מוס"פ הגב"ע דראהטשוב ודמאהליב השייכים לזה. ידידו דו"ש מלונ"ח מנחם מענדיל

העתק ממכתב ונב"ע הראשון דראהטשוב בקצרה להרב מוהר"ר יצחק אייזיק מהאמי'

האשה העלובה איידלע פעסיא בת צבי המכונה הירש מבעליצא. קבלה ג"פ כד"ת מו"י מבעלה דוב המכונה בער בן אפרים הנלקח לעבודת הקיר"ה. בלי שום תנאי ואונס כלל. רק מרצונם הטוב נתפטרו. וניתן הג"פ