דברי נחמיה אבן נזר מג

סימן ז' תשובה. אהובי בני חביבי הרב שיחי'

כבר כתבתי לך שהחקירות והסברות שכתבת בענין המקדש בהנאה נכונים ועם שעדיין לא עלתה בידך להעמיד דבר על מכונו. האמת אגיד שגם אצלי אין הכרעה ברורה בכוונת רש"י ז"ל ועכ"ז למענך ולמען חפצי להשתעשע עמך אמרתי ויהיה מה אשיחה וארשום אף לא דברים ברורים. ואתה תבחר

הנה ודאי כיון דהא דמקדשין בהנאה נזכר בכמ' דוכתי בגמ' ורוב הפוסקים (כמו הרי"ף ורא"ש ורמב"ם ומ"מ וטוש"ע ושאר פוסקים) שהביאו זה סתמו דבריהם ג"כ ואין בהם שום זכר לאותה פרוטה דפיוסא שבפרש"י דודאי משמע דס"ל דמקודשת מצד דהנאה עצמה חשיב' ככסף ושוה כסף. וכמ"ש הריטב"א (ו' ב' ז' א'). א"כ ודאי קשה הדבר לומר שרש"י חולק אעיקרא דדין זה. ולהמציא פלוגתא חדשה שלא נזכר בשום פוסק וכ"ש שגם מאותן הפוסקים שהביאו דברי רש"י משמע מדבריהם במקומות אחרים דמקדשין בהנאה עצמה. וכמו שהבאת מדברי הרשב"א וגם פשטא דגמרא דאמר בהנאת מלוה וכן גבי א"ח (ובד"ח ב') דאמרי' בההיא הנאה משמע בהנאה עצמה (והן אמת שלפ"ז צ"ע וחקירה מהו ענין הפלוגתא שבדנ"ח א' אי טוה"נ ממון א"ל. אלא שאכמ"ל). ולכן דברי רש"י גבי א"ח ודאי יותר טוב לפרש שאין כוונתו שצריך שהמקדש יפרש לה שמקדשה באותה פרוטה דפיוס. אלא כ"כ דרך ביאור איך שייך בהנאה (כזו) שוה כסף ע"ד שכתבת בפי' הב' (ואף דברי הר"ן דשם סובל זה) אלא שבדברי רש"י גבי ארווח לה זימנא לכאורה ודאי קשה להעמיד עד"ז דמלבד שלא משמע כן ממ"ש שאת היית כו' כמו שכתבת. הרי סיים בהדיא דרך תנאי ואם פי' לה כך כו'. ולכן היה נראה לכאורה דצ"ל ע"ד שכתבת במסקנא (להרשב"א). והיינו דרק בארווח זימנא דבלא"ה מצינו פלוגת' דהרמב"ם ור"ח ס"ל דאין מקדשין בהרווחה דאח"כ. והיינו משום דס"ל דלא עדיף הנאת ההרווחה ממלוה גופ' וכמו שביארת במכתבך אפשר שגם רש"י ס"ל הכי. אלא דלא ניחא ליה לפרש כפי' ר"ח ורמב"ם שהלוה לה עתה. דלישנא דארווח לא משמע כן כמ"ש הרשב"א ושאר פוסקים. לכן המציא לאוקמי במפרש שמקדשה בפרוטה דפיוסא. אבל גבי הנאת מחילת מלוה דלא אשכחן פלוגתא בהדיא. והב"ש סי' כ"ח סקכ"ח כ' דלכ"ע מקודשת. וכ"כ היש"ש ס"ו דאפשר דלכ"ע כו' אך הפ"מ על ירושלמי ד"ד סע"א כ' דלהרמב"ם אינה מקודשת וכ"ה בפי' ת' הרשב"א שבסוף תשו' ר"י בי רב. והיינו משום דהנאת מחילה ע"כ ר"ל הנאה וקו"ר שנולד לה עתה. דאלו גוף המחילה יש בה דררא דממונא ונקרא ממון כו'. ומשא"כ בהנאת הרווחה י"ל דגוף ההרווחה נקרא רק הנאה כמבואר במכתבך) י"ל דגם רש"י מש"ה לא הזכיר בזה פרוטה דפיוסא. וע' ר"ן בהעתקתו פרש"י שכ' בהדיא בהנאת מחילה דשויא לה הך הנאה ש"פ. גם בלשון הרשב"א שכ' בשכר הנאת המחילה יש לומר דר"ל דהקידושין הן כשכר על ההנאה. וכאלו אמר בעד הנאת המחילה וא"צ למה שנדחקת בזה

אך באמת גם בזה אכתי לא הונח לנו. חדא דא"כ כשהשיבו הרשב"א (ור"ן) על סברת ר"ח (ורמב"ם) הנ"ל. הל"ל בקצרה דש"ה שמקדשה בפרוטה דפיוסא. (דלא דמי כלל למקדש במלוה עצמה. ועוד דאם הא דארווח זימנא עם הא דהנאת מחילת מלוה לאו בחד גוונא הם כנ"ל לא א"ש לשון וכ"ש שברש"י). ועוד דלפי הנ"ל דוקא בהנאת גוף ההרווחה הוא דלא מהני מטעם הנ"ל דלא עדיף ממלוה גופא. אבל אם מפרש בהנאה וקו"ר דעתה הדין נותן דמהני כמבואר במכתבך. ודברי טעם הם. וכן מדברי הרשב"א ור"ן בתשובתם על ר"ח ורמב"ם נשמע דעכ"פ בהנאה זו מהני (וכנ"ל דמהאי טעמא מהני בהנאת מחילת מלוה). וא"כ קשה בתרתי. חדא דממ"ש רש"י ואם פי' לה כך כו' משמע דוקא בפרוטה דפיוסא ולא בע"א. וז"א כנ"ל. ועוד למה לא מוקי רש"י באמת הך הנאת מלוה שבגמ' בהנאה וקו"ר זה. דודאי א"ש טפי בלשון הנאת מלוה. ממה שמוקי לה במפרש בפרוטה דפיוס שהוא ענין זר ומאן דכר שמי'. ובר מכל דין. הנה עיקרא דדינא דפרוטה דפיוסא תמוה בעיני. איך תתקדש בפרוטה זו שאיננה בעולם. ובמה כחה גדול מגוף המלוה שודאי מחויבת עכ"פ לשלם. והסברא שכתבת דמחילת גוף אותה פרוטה עדיף מהנאה. דמחילת ממון דומה ממש כנתינה לא הבנתי. וצ"ע. א"כ גם במחילת גוף המלוה נימא הכי והרי קיי"ל דלא מהני (ומה עדיפות יש באותה פרוטה יותר מגוף המלוה דקיי"ל דאינה מקודשת בגוף מחילת מלוה כ"א בהנאתה דוקא). והלא הדברים ק"ו דבמלוה הרי עם היות שאותה המנה אינה בעין מ"מ יש חיוב גמור עכ"פ לשלם מעות אחרים. וכל מה שיש ללוה משועבד לזה. וכדאי' בעלמא מיניה אפילו מגלימא דעל כתפי' (ב"ב קנ"ז א') (והוא חיוב ושעבוד גמור מדאורייתא לכ"ע (ואפילו במלוה ע"פ) דהפלוגתא אי שיעבודא דאורייתא א"ל הוא רק לענין שיעבוד לקוחות כמ"ש תוס' ב"ב קע"ה ב' ד"ה ד"ת ע"ש) ועכ"ז לא אמרי' דמחילת חיוב ושעבוד זה יהי' נחשב כנתינה. כ"ש אותה פרוטה שרק אנו אומדים דעתה שהיתה נותנת. אבל אין כאן לא פרוטה בעין ולא שום חיוב ושעבוד. ודאי לא חשיב מחילת פרוטה זו כנתינה. (אלא דלכאורה צ"ע גבי בשכר מלאכה מאי מהני (ע' יש"ש ע"ז לקמן) הא דאין לשכירות אלא לבסוף. דלכאורה משמע משם דכל שאינו מלוה מקודם. אלא שעתה היה מתחדש עלי' חיוב ליתן יכול לקדשה במה שמוחל ופוטרה מחיוב זה. וא"כ לכאורה יש מקום לומר דמחילת אותה פרוטה שנתחדש עתה עדיף ממחילת גוף המלוה דחיובא קדומה כו'. אלא שבאמת צ"ע מה טעם וסברא יש בדבר דלכאורה נהפוך הוא דפיטור מחיוב שכבר חל יותר מסתברא להקרא נתינה מפטור' והצלה שלא יחול עליה חיוב מחדש. ויתבאר אי"ה. ועכ"פ כאן הרי אותה הפרוטה אף עתה לאו דרך חיוב היה חל עליה כו'). לכן לפה"נ לכאורה הדין נותן שאם היה מפרש בפירוש שמקדשה בגוף מחילה ויתור אותה פרוטה לא מהני כלום

לכן נלפע"ד דצ"ל דהנאה זו שבפרש"י אינו נמשך ודבוק למ"ש שאת היית נותנת כו' באופן שר"ל הנאת יתור אותה פרוטה. אלא מ"ש הנאה זו (הוא בפסיק טעמא) ר"ל הנאה וקו"ר דהרווחה (ע"ד שכתבת לדינא להרשב"א). ומ"ש שאת כו' ר"ל שהנאה זו חשובה שהיתה נותנת פרוטה לפעול זאת. והכוונה לפרש דלאו על ההנאה שיהיה לה מגוף ההרווחה קאי (דזה לא מהני דלא עדיף מגוף המלוה דליתנייהו כמו שבארת) כ"א על הנאה וקו"ר שיש לה עתה מזה. עד שהיתה נותנת פרוטה לפעול זאת והגם דלפרש כוונה זו הי' אפשר גם בלשון אחר נקט הכי כדי לבאר ג"כ דרך אגב איך ששייך שוה כסף בהנאה כו' ומה שגבי הנאת מחילת מלוה לא הצריך לפרש. כן אפשר ע"ד שכתבת. דדוקא כאן דגם ההנאה מגוף ההרווחה (שתוכל להרויח באותן מעות אח"כ) נקרא הנאה ולא מהני כו' ע"כ צריך פי' דלא בהנאה זו מקדשה כ"א בהנאה וקו"ר שיש לה עתה כו' ומשא"כ במחילת מלוה. גוף המחילה נקרא ריוח מעות ממש ולא הנאה. אלא הנאת מחילה. ע"כ היינו ההנאה וקו"ר שיש לה עתה. ומ"ש רש"י דהשתא הוא דקיהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה לאו פרוטה ממש קאמר אלא ר"ל ש"פ. דהיינו שהנאת מחילה