דברי נחמיה אבן נזר לז

והנה יש לעיין אם כל זה מישך שייך גם בהא דסוף יבמות גבי אדם דתנן מן הארכובה ולמעלה תנשא כו'. והיינו דיש להסתפק לכאורה בב' דברים. א' באיזו ארכובה איירי הכא. האם נאמר דתלוי בפלוגתא דחולין הנ"ל. וסמכו הכא אהתם וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. או דהכא ביבמות כ"ע מודו. ואי מודו עדיין יש לשאול מי מודה למי. ולכאורה בין כך ובין כך יפלא שלא דברו בזה הפוסקים (אף לא אחד מהם). דאי כאן הכל מודים ודאי לכאורה היה להם לבאר הדין והטעם. ואף אי הא בהא תליא עדיין דר הפוסקים ודאי לפרש ולא לסתום. ועוד אחר דבאמת התם בבהמה לדידן אין הכרעה אלא דקיי"ל מספיקא להחמיר בשל תורה כמ"ש האחרונים (ואף הראשונים רש"י וסיעתו נראה דרק מספיקא לחומרא פסקו כלישנא קמא ע"ש בדבריהם). וא"כ ודאי היה להם לבאר אי דכאן מתהפך הדין כלישנא בתרא שהרי כאן זה חומרא לומר דלא תנשא עד מארכובה העליונה ולמעלה. או דמ"מ ע"כ גם כאן כלישנא קמא דאל"כ הרי זה כב' חומרי דסתרי אהדדי כשדרה וגולגולת ממש (הנזכר בערובין ד"ז). והב' אי שייך הכא האי דניטל צוה"ג. ופרטי החקירות בזה יתבאר אי"ה. אלא דתחילה יש לבאר חקירה א' הנ"ל. והנה לכאורה יש לומר בפשיטות דבאדם אין כלל במציאות ב' ארכובות כמו שיש בבהמה כ"א רק א' הנקרא קניע ע"כ ממילא לא שייך כאן פלוגת' הנ"ל. ואשר ע"כ לא הוצרכו גם הפוסקים להזכיר מזה כלל אלא שבאמת צ"ע בזה דאלו לא היה שם ארכובה נופל כ"א על אותה הנקרא קניע בל"א א"כ הרי גם בבהמה אינה כ"א א' אלא שבאמת צ"ל לכאורה דשם ארכובה נופל על כל בין פרקים הנקרא גליד (זאשטאווע) המחבר ומרכיב עצם אל עצם. וכמבואר בתשו' הרא"ש כלל כ' סי' ט"ז דכל דבר הנכפף ונברך קרוי ברך וארכובה. והביא דוגמא לדבר הארכובה שבגפן (שבמשנה רפ"ז דכלאים) וא"כ הרי גם רגל האדם מחובר מפרקי עצמות. אמנם באמת הנה גם בבהמה כאשר פירשו הפוסקים הג' עצמות שברגל אשר מקומות המפסיקים ביניהם המה הב' ארכובות. יש מקום לטעות לכאורה ולחשוב שהן כעין ג' עצמות שברגל האדם אשר ידע אינש בנפשי'. והוא שהתחתון הוא מהקרסול הנקרא קנעחל ולמטה והאמצעי הוא מהארכובה הנקרא קניע ועד הקרסול הנ"ל והעליון הוא ממקום חיבורו בגוף עד הקניע. שהגם שנתנו בהם סימנים וקראו להם שמות מ"מ יש לטעות כן (למי שאינו בקי במציאות ניתוח הבהמה). שעל התחתון יש שנתנו בו סי' שהוא הנחתך עם הפרסות ע' פרש"י וטוש"ע. ולשון זה סובל על העצם שתחת הקנעחל וביותר לשון רש"י בבכורות ריש ד' מ"א שכתב קופיץ התחתון הסמוך לפרסות משמע יותר על הקנעחיל. וגם לשון הרשב"א ור"ן שכתבו הנקרא רגל. שם זה ג"כ יש לומר דקאי על תחת הקנעחיל שהרי כן הוא באמת באדם מקום זה לבד נקרא רגל בלשון תורה כדאי' בערכין י"ט ב' ויבמות ק"ג. וא"כ יש לומר דה"ה בבהמה נקרא כן. וע' חגיגה י"ג א' רגלי החיות כו' קרסולי כו' וע"ש בפירש"י מבואר כן. (ומ"ש לסי' הנמכר עם הראש אף אם עכשיו אינו כן אין ראיה דשמא בימיהם כן היה כמ"ש היש"ש ואחרוני' לענין הערקו' הנקרא טשי"ך). ועל עצם האמצעי בפירש"י אין בו סי' כלל רק שהוא אמצעי כו'. והרשב"א ור"ן וטוש"ע ושאר פוסקים שכתבו שנקרא שוק ג"כ יש לומר דקאי על העצם שבין הקניע להקנעחל שהרי באדם ודאי זה לבד נקרא שוק כמבואר בלשון רש"י בערכין ויבמות שם וכן בגמ' שם ושוקא מעל דמעל כו' ע"ש. וכן מבואר במשנה דספ"ק דאהלות. וא"כ יש לומר דגם בבהמה כן. (ואף שבס"פ הזרוע תנן וכנגדו ברגל שוק. דהיינו ב' עצמות העליונים כדפירש"י שם. הרי ע"כ מה שקראו הפוסקים כאן לאמצעי שוק הוא ע"פ דעת ר"י התם ע"ש בפירש"י דהיינו האמצעי ואולי משום דכן היה פשוט בלשון בנ"א. וכ"ה בפירש"י בחומש פ' צו. ולפי הנ"ל יש לומר דגם שם הכוונה כן דהיינו ממש כמו באדם שנקרא שוק העצם שבין הקניע לקנעחל כנ"ל). ועל העליון כתבו שנקרא ירך וקולית ושהוא מחובר לגוף. וכל זה גם באדם העצם שמן הקניע עד הגוף. (ואף מ"ש לסי' על האמצעי שצוה"ג בו בסופו. מלבד שז"א כ"א לבקי הנה באמת גם על אותו שלמטה מהקניע יש גידין ולהרמב"ם יש לומר דס"ל כן באמת וכשי"ת אי"ה). אמנם עם שבאמת כן יש לטעות ויש ג"כ להביא קצת ראיה לזה ע' חגיגה י"ג נמנים הפרקי הרגל ממש כמו באדם דספ"ק דאהלות (ובע"ג י"ג א' איזהו עיקור כו' מארכובה ולמטה. ועכ"ז כ' רש"י חולין ז' ב' עקרנא עדיין יכולין לילך. ואם עד הקניע איך יכולה לילך אך זה טעות דהתם בחולין ע"כ לא מארכובה כלל רק הפרסות לבד. דמארכובה ע"כ ודאי אינו יכול לילך כדאיתא בבכורות נ"ח ב' טריפה אינה עוברת ע"ש בפירש"י. א"ו בע"ג משום קנסא וכן בעוקרין על מלכים בע"ג שם י"א עיקר הכוונה לבטל ממלאכה ותשמיש משא"כ בחולין רק שלא להזיק די בפרסות לבד). ואין להאריך בזה דודאי האמת אינו כן כי ידוע ומפורסם למעשה אצל בעלי הוראה ושוחטים. דהג' עצמות שברגל הבהמה שכתבו הפוסקים היינו דהתחתון הוא מהקניע ולמטה והאמצעי והעליון שניהם למעלה מהקניע כי בבהמה שם יש ב' עצמות. זה למעלה מזה. ומקום חיבורם זה לזה הוא הנקרא ארכובה עליונה וע"ז אמר בגמ' שכנגדו בגמל ניכר. (והיינו שרק בגמל ניכר היטב מבחוץ בחייו מקום חיבור זה שיש שם עצם קטן בולט כו' משא"כ בבהמה אין היכר כ"כ בחייה). ועל האמצעי זה הוא שכתבו הפוסקים שצוה"ג בתחתיתו סמוך להקניע. והקניע נקרא ארכובה תחתונה הנמכרת עם הראש (או העצם שמהקניע ולמטה נקרא כן ע' רא"ש). והא דפשוט להעולם כ"כ הוא שכן משמע ודאי מהאחרונים שהטשי"ך שהזכירו אין כלל בהקנעחל. והא דפשוט להו כן אפשר מצד שאחר שנמצא כן במציאות שבבהמה יש ב' עצמות למעלה מהקניע. ע"כ לומר מה שהפוסקים חשבו רק ג' עצמות בכל הרגל היינו שמהקניע ולמטה נחשב לאחד. דאל"כ הרי ארבעה הן. ואף שלכאורה עדיין היה להסתפק אם מהקניע ולמטה (שלפה"נ שם ב' עצמות) חשבו לאחד או אולי מהקניע ולמעלה חשבו לאחד. הקבלה תכריע (ואולי מהקנעחל ולמטה בבהמה אין שם עצם ממש כו' ויתבאר אי"ה). גם יש לומר שהכוונה בג' עצמות שכתבו הפוסקים היינו חוץ מבית הפרסות שלמטה מהקנעחל וכן ראיתי מבואר בהדיא באוה"א ריש כלל נ' עי"ש. וכן משמע בט"ז סי' נ"ה סק"ד שפי' מ"ש הטור מראש עצם התחתון היינו מראשו התחתון הסמוך לעצם שבו הפרסות כו' ע"ש. הרי שעצם התחתון נחשב לבד מאותו עצם שתחת הקנעחל. ולפ"ז א"ש טפי הא דפשיטא להו שע"כ בחשבון הג' עצמות היינו שהוציאו מכללן אותו שתחת הקנעחל (מאיזו טעם שיהיה ואולי מצד שאינו עצם גמור כ"א מחובר מעצמות קטנות שכמדומ' שכ"ה במציאות. וע' תוי"ט במשנה דספ"ק דאהלות ד"ה ששה בכל אצבע נראה מבואר כן ומוכרח במשנה שם דאל"כ יהיה יותר על שלשים בפיסת הרגל והיד ע"ש) אבל ודאי אין לומר אולי הוציאו מכללן א' מאותן ב' עצמות שלמעלה מהקניע דמלבד שאין טעם כלל לזה והי מינייהו מפקת. גם הרי ביארו דהעליון מחובר לגוף. א"כ ע"כ הוא העליון ממש. והשני לו הוא ע"כ האמצעי (משא"כ אם היינו אומרים שמהקניע ולמטה עם תחת הקנעחל נחשב לחד. נופל קצת השאלה מנלן אולי הב' שלמעלה מהקניע לכחד חשיב' להפוסקים כו' וכנ"ל). והנה מלבד שזה מוכרע מצד המנהג והקבלה כמפורסם. גם יש ראיות לזה בגמ' ופוסקים ואזכיר קצתן. בגמרא בחולין דקכ"ב ב' איכא פלוגתא דרב א' בית הפרסות ממש ור"ח א' רכובה הנמכרת עם הראש. ובית הפרסות ממש ע"כ היינו מן הקרסול וכדפירש"י שם הרי מבואר ומפורש דארכובה תחתונה לאו היינו הקרסול אלא הקניע כו' ובתוס' דמנחות דל"ז כ'