דברי נחמיה אבן נזר לו

נגע במפרקת לבין שבירת עצמות דעלמא דהכל חשיבא ריעותא אלא דשכיח' להיתרא טפי ומטעם צירוף הסברא דסכין אתרעי כו'. ובאמת אף להרשב"א לאו וודאי גמור הוא גבי סכין אף אי שיבר עצמות דעלמא ממש כמ"ש בהדיא במ"ה וכנ"ל. אלא דלדידיה ס"ל למוח"ז רבינו ז"ל דלמסקנא חשיב הקרוב לודאי כאלו ליכא ריעותא כו'. ומזה נלמד גם לנתעסק לאותו המין דטבילה מאחר דבגמ' מדמינן להו להדדי. ולהרא"ש ס"ל דגם למסקנא לא חשיב זה כליכא ריעותא אלא רק מצד דשכיח' להיתרא טפי כו'. ועיקר כוונת מוח"ז רבינו ז"ל שנדחק בזה כמדומה לי שהוא רק כדי להמציא קצת ישוב למאי דס"ל להרשב"א בהא דטבל ועלה אליבא דהטוש"ע בסי' קצ"ט סי"א כו' שהוא נגד הסוגי' לכאורה כמ"ש האחרונים שם. (אבל באמת כעת לא עמדתי עדיין על כוונת מוח"ז רבינו ז"ל בזה דלכאו' לא משמע כן לא בגמ' ולא בלשונו' הרשב"א בחי' ובתוה"א ולא בחי' הר"ן. אלא דגם לדידהו לא נד במסקנא מסברת סכין אתרעי כו'. ובצירוף דהצד דלהיתרא שכיח' טפי בלבד. אלא שבנגע במפרקת ס"ל דלא שכיח' לפגום טפי מעור לר"ה דקיי"ל כוותיה בלא שיבר כו'. ולפה"נ לי מדברי מוח"ז רבינו ז"ל בסס"ק א' די"ח ע"ב נתלה בזה דע"כ לומר כן לפי הטעם ב' שברשב"א ור"ן דגם בעצמות דעלמא לא מהני כ"א דרך שבירה. דס"ל למוח"ז רבינו ז"ל נ"ע דבזה אין סברא לומר דלא פגמ' טפי מעור דרך הולכה כו' אבל אין זה מספיק כ"כ. גם מה שבכל דברי מוח"ז רבינו ז"ל עושה פלוגת' בין הרא"ש להרשב"א ור"ן. דלהרשב"א ור"ן לר"ה עור שכיח' לפגום כמפרקת. ולכאורה לא משמע כן בכל דברי הרשב"א כ"א שמפרקת נמי דומה לעור ושניהם לא שכיחי. וביותר מוכרח כן לכאורה מהא שכתב דללישנא שבגמ' דרב כהנא כר"ח ולאכשורי בתריית'. הוי ר"ח לחומרא ור"ה לקולא כו' ע"ש. ואכמ"ל אלא שאגב אמינא שלע"ע לא זכיתי לעמוד על כוונת מוח"ז רבינו ז"ל בכמה דברים בסי' זה. ולכשאפנה אשנה אי"ה פרק זה בל"נ) אבל עכ"פ נראה דלדינא סברא זו אמיתית לכ"ע דהיכא דליכא ריעותא כלל במה שהוא לפנינו כנ"ד דע"כ באנו לומר שנרקב כו' כנ"ל וכמו גבי סכין אלו היה נפגם ממש לפנינו אחר שחיטה דהרי זה דומה ממש לנאבד אחר שחיטה דכשר לכ"ע. וכמ"ש במ"ה ד"ה ע"ש. וכמבואר בכמה דוכתי. וע' ג"כ בדברי מוח"ז רבינו ז"ל סי' כ"ד ססק"מ דמבואר עכ"פ דבין להמחמירים בין להמקילים דגבי סכין תלוי התם באם יש דבר ודאי לתלות בו בבירור דהוי כליכא ריעותא ומותר לכ"ע ע"ש

המכתב היה דעתי לשלוח ע"י ר"ז בר"א עש"ק פ' בלק. ולא השלמתיו עד שנסע. ועתה אמרתי בחפזי שכמעט כל הנ"ל (זולת הסברא ד' הנ"ל) רק לפלפולא. דנראה ודאי דהכל תלוי אם יש חזקה לאיסורא דאז לא מהני מה שהצד דלהיתרא שכיח' טפי כמבואר מסוגי' דגבי סכין וגבי שוחט שבסי' א' דלכ"ע זה לבד ודאי לא מהני. וכן מבואר מהא דספק שהה ספק דרס דג"כ היתרא שכיח' טפי כנ"ל. וכן בנמצא שמוטה בסי' כ"ד סי"ז לא קי"ל כהלבוש אלא כהת"ש כו' וכן בכמה דוכתי. אבל היכא דליכא חזקה לאיסורא לכאורה פשיטא שדי להקל בזה לבד מה שהצד דלהיתרא שכיח' טפי כו' דהלא כללא הוא דכה"ג לא מיקרי ספק כלל כמ"ש הפר"ח בקיצור כללי ס"ס אות י"ב וע' רסי' נ' וססי' נ"ג ונ"ה וסי' נ"ז סי"ג מבואר דלעולם תולין במצוי אף להקל. ומזה למד ג"כ המ"א סי' תס תס"ז סקט"ז וי"ח. וע"כ לומר דבאותן מקומות הנ"ל דמשמע דלא מהני לתלות לקולא במצוי ע"כ היינו רק היכא דיש חזקה לאיסורא וא"כ בנ"ד שכבר נתבאר ע"פ מ"ש הנ"ב ושאר אחרוני' שתיכף כשנטבע אזלה חזקת א"א. שוב תולין במצוי. ועוד יש לומר דבנ"ד דהוי רק דרבנן תולין במצוי אף נגד חזקה. והיינו כשנאמר דהטעם דלא תלינן במצוי נגד חזקה הוא משום דלא עדיף מצוי מרובא וסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא. (ואחר זמן רב ראיתי שכ"כ תוי"ק ססי' כ"ה) וא"כ בדרבנן לקולא. וראיה לזה ממ"ש הת"ש סי' ב' ס"ה דלשהייה כ"ש דרבנן לא חיישינן כו' ע"ש. וממ"ש הט"ז ה' מליחה סי' ס"ט סקכ"ד ע"ש בפ"מ מפורש כעין הנ"ל. ועוד יש לומר דבנ"ד מצד סברא ג' הנ"ל (ע"פ מ"ש הת"ש סי' א') חשיב כמיעוטא דלא שכיח' דלא חשיב אף נגד חזקה. (ואף דבמשאל"ס גופא הרי חזינן דחיישינן אף דחשיב מיעוטא דלא חיישי' להרבה פוסקים עכ"ז היא הנותנת דא"כ אין זה כ"א מצד חומרא יתיר' לחוש ללעז והבו דלא להוסיף כו'). כמ"ש הרא"ש גבי רוב מצויין א"ש מומחין ובכמ' דוכתי. (הן אמת דלכאורה ממ"ש מוח"ז רבינו ז"ל בסי' כ"ג ססקי"א יש להוכיח לכאורה דס"ל דמצוי לא חשיב כרובא וכן משמע בקו"א דסי' קפ"ז (דמ"ג ע"ג) ויש לעיין בזה. והפ"מ נראה דלא ס"ל כן ועכ"פ נראה דיש מקום לסברות הנ"ל גם לדעת מוח"ז רבינו ז"ל ואין להאריך). ועם היות שכל הנ"ל אינו מספיק לכאורה יקשה לסמוך ע"פ סברות חיצוניות. (ונגד משמעות סתימת המשנה כו'). אמנם מאחר דלפנינו הלבוש מיקל בהדיא גם בנמצא רק הבתי רגלים. ולא ראינו חולק בפירוש כ"א הט"ז. ולכאורה ע"פ הנ"ל יש לתרץ קושית הט"ז. והב"ש כתב שאין דברי הלבוש מוכרחים (אבל עכ"פ משמע דגם דברי הט"ז אינם מוכרחים). ובכלל נראה דכוונת הלבוש דג"כ ס"ל דבבגדי' אלו יש יותר סברא לתלות שמתפשטין אחר המיתה מחמת הבלבול כו'. וע"ז ס"ל להב"ש דאין סברא זו מוכרחת לומר שמצוי כן. אבל בנ"ד שודאי עכ"פ היתרא שכיח' טפי ורגלים לדבר גם הוא מודה. (ואפשר גם הט"ז יודה בכה"ג) בשגם שבמשאל"ס דרבנן ודאי יש להקל בספק פלוגתא לכ"ע. ובפרט במקום הדחק הגדול כו'. גם לכאורה יש לצרף ג"כ דעת הר"א מווארדן דמשאל"ס לאו לעולם אסורה. עוד יש לעיין אם יש לצרף בעתים הללו מה שאין רשות לילך ולנסוע בלי פאס"פ ובפרט בראסיי'. ומהיו' ידעתי שלא יסמוך עלי כלל וכלל כל עיקר לא נמנעתי מלכתוב העולה על רוחי ובלי עיון הראוי (א"ה. ע' סוה"ס הגהה לסי' זה): ח"ד ידידו דו"ש מלו"נ נחמיה בירך: סימן ג'

עוד ע"ד השאלה הנ"ל. מה שפלפל על חיתוך הרגל במקום הקניע דהוי טריפה באדם. ואף שהיא חסירה ולא נשלמה. עכ"פ תורה היא וצריכין לימוד. וא"ה כמדומה לי שכתב' הגאון המחבר ז"ל טרם דאסיק אדעתיה ההיתר שהעיר מדיני חזקה הנ"ל. וע"כ הניחה באמצע הפרק דאחר שהמציא ההיתר מרווח דחזקה כמבואר בתשוב' הקודמ' לא מעלה ולא מוריד במקום הניתוח היכן. דאף מארכובה ולמטה עדיין יש להקל מטעם אחר דחזקה הנ"ל. ועכ"פ עדיין יש לומר דמישך שייכה לתשוב' הקודמת ונ"מ יש מזה גם להאי דינא. דיש לומר דהוי שני ספיקות. חדא שמא נתלשה הרגל אח"כ ולא מיד דמוקמינן על חזקת הגוף וממילא ודאי מת. כמבואר בתשובתו הקודמ'. ועוד אף אם נתלש מיד אחר הטביעה ויש לחוש שיצא חי. שמא מקום הקניע הוי טריפה באדם. וכיון דהוי שני ספיקות בדבר יש להקל במשאל"ס דרבנן. וע"כ לא מנעתי מלהעתיקה אף כי חסירה היא. דעכ"פ זאת נשלם בדבריו דמארכובה ולמטה באדם נקרא על למטה מהקניע

הנה גבי בהמה תנן בפ' בהמה המקשה בהמה שנחתכו רגליה מהארכובה ולמטה כשירה מן הארכובה ולמעלה פסולה וכן שניטל צוה"ג. ובגמ' איכא תרי לישני באיזו ארכובה אמרו דללישנא קמא דר"י א' רב איירי בארכובה תחתונה הנקרא ארכובה הנמכרת עם הראש ולעולא וללישנא בתרא דר"י איירי בארכובה העליונה הנקרא שכנגדו בגמל ניכר. ופליגי הפוסקים כמאן קיי"ל. ואנן קיי"ל דנוהגין להחמיר כלישנא קמא כמ"ש רמ"א בי"ד נ"ה.