דברי נחמיה אבן נזר כט

גם במכה דמגיפה). ולפ"ז אף כשהמגיפה היא מכת מדינה שנתפשטה ברוב העיר וכה"ג) יש לומר דלמ"ד מע"ג שהוא ענין טבעי לא מהני. ועז"כ הריב"ש דלמ"ד מז"ג (דוקא) יש להקל בכה"ג מכח הראיה דנגד מכת מדינה לא תלינן במזלה כו'. וא"כ יהיה מוכח מכאן דמ"ד מז"ג לא מודה במע"ג. ודלא כדמשמע בהתשובה דסי' רל"ג הנ"ל. (ושוב הראני אהובי הר"י נ"י תומארקין שגם מסי' רמ"ב יש סתירה יותר שכתב דכיון שכבר קידש אינו מוסיף איסור כשכינס לפ"מ דקיי"ל מז"ג. ואם איתא הא מוסיף להיות גם המע"ג כו'). לכן אולי יש לומר דהלשון שכתב בסי' רל"ג דבהא דמע"ג כ"ע מודים הוא שלא בדקדוק (רק ע"ד שם המושאל) ור"ל שבהדין היוצא ממע"ג דהיינו איסור בנשואין כ"ע מודים ומשא"כ בדין היוצא ממז"ג דהיינו איסור באירוסין לא מודה מ"ד מע"ג כו'. אך מהיות שזה דוחק עכ"פ. ועוד דלפי הנ"ל בפי' דבריו דסי' רמ"ג יהיה סתירה גם למש"ש בסי' רל"ג והביא ראיה מדלא אמרינן נמי איכא בינייהו גירושין כו'. והרי בסי' רמ"ג לפי הנ"ל לא חש לדקדוק זה. דא"כ לימא נמי איכא בינייהו מכת מדינה כו'. (והגם שכבר נתבאר שיש לומר שבסי' רל"ג לא כ' דקדוק זה כ"א לסניף כו' מ"מ הלא דבר הוא). לכן אין הדבר מוכרע. דגם בסי' רמ"ג יש לדחוק עכ"פ דמ"ש דקיי"ל מז"ג הוא לאו דוקא. דה"ה נגד מע"ג ס"ל שיש סמך מפ' המקבל לילך בתר מכת מדינה. (דבלאה"נ נראה דאין מהתם ראיה גמורה דיש לומר ספק ס"נ שאני. ומש"ה כתב רק סמך להקל כו'). א"נ שלמ"ד מע"ג ס"ל ג"כ כדמ' מרמ"א וח"מ וב"ש דבלא הסברא דמכת מדינה נמי כל שניכר שהוא מכת מגיפה ה"ל כנהרג כו' כנ"ל. וכיון שעכ"פ יש לומר כן אפשר דמ"ש בסי' רל"ג דבמע"ג כ"ע מודים הוא כפשוטו. (וגם מהא דסי' רמ"ב אולי יש לדחוק דר"ל דכיון שכבר קידש והכניס א"ע בסכנה למ"ד מז"ג אינו מוסיף איסור כשכינס דאף שנתוסף עוד סברא דמע"ג מ"מ הכל איסור א' וכבר עבר ע"ז (וחשיב כדיעבד) ומשא"כ באותו דירושלמי שנזכר שם יש לומר דאם לא יכנוס לא עביד איסור כלל במה שקידש כו'. ועם שזה דוחק הלא נגד זה הראה לי אהו' הרב ר' יוסף נ"י תומארקין שבתשו' כסא דהרסנא כתב מעצמו כדמשמע מריב"ש דסי' רל"ג) לכן קשה להכריע בזה

ועתה אדבר מעט בעיקר הסברא שהמציא כ"ק שי' לומר שבנד"ד יש לחלק אי מע"ג אי מז"ג. והאמת שעיינתי בה כ"פ ולא עמדתי ע"ד וסברתו בזה. וממילא לא אוכל לבחון דבריו. שזהו תכלית המבוקש ממני. ולהגיד חדשות מה אדע. עכ"ז מההכרח לקיים ולשמור פקודתו. ואכתוב מעט ממה שיבא לידי. ואת אשר יבחר יקרב. והנה לפע"ד היה נראה דאי איתא לחלק ביניהם היינו בחלה אחר שנתגרשה. דאי מע"ג יש לומר שגם בכה"ג לא מהני דכיון דהא דמע"ג לפה"נ הוא ענין טבעי מה יועיל לזה הגט. ויותר הי' ראוי לחלק בין חלה ומת סמוך לתשמישו עמה או רחוק. והגם דלומר שבעינן סמוך ממש ודאי לא משמע כן מסתימות הגמרא ופוסקים. מ"מ יש לומר דמיירי באיש ואשה הדרים יחד עכ"פ כדרך כה"א. אבל כשהוא במדה"י וכה"ג לפה"נ לא שייך מע"ג (והא דלא אמרינן איכא בינייהו בכה"ג אולי נכלל בהא דאמרינן איכא בינייהו אירסה כו' דהכל חד טעמא. מלבד שכבר נתבאר שאין דקדוק זה חזק כ"כ). אבל להיפוך כשחלה ומת בהיותו עמה לפני יום ויומים מסברא היה נראה דגם שגירשה בינתיים לא מהני ואף את"ל דכשלא גירשה לעולם חיישינן אפי' כשמת במדה"י וכה"ג (וכדמ' קצת מסתימות הפוסקים ומדלא אמרינן איכא בינייהו בכה"ג. וכ"מ קצת מסוגיא דס"פ כיצד דהא המעיד מת הרגתיו כו' מסתמא הוא בריחוק מקום (ואמדה"י דרישא קאי). אלא שיש לומר דסוגיא דהתם בעי לתרוצי גם למ"ד מז"ג וכמו לרש"י כו'). מ"מ נראה דלפ"ז ע"כ לומר דהיינו מטעם לא פלוג. והיינו לחלק עפ"ז בין נתגרשה ללא נתגרשה כשהוא במדה"י ונאמר דכל שמת כשהיא אשתו השוו מדותיהם לאסור אף היכא דמצד הסברא לא שייך החששא דמע"ג. ומשא"כ כשגירשה כו'. אבל כל שמת בהיותו דר עמה. דמצד הסברא אף שגירשה לא מהני. לפה"נ לא שייך להקל מצד לא פלוג (וכמדומה שדיברו הפוסקים באיזה מקום בענין לא פלוג לקולא וכעת איני יודע איו. והא דבא"ח סי' ד' גבי ניעור כל הלילה י"א לברך ענט"י מצד לא פלוג ואפי' לפי דעת הרא"ש דשם כו' וה"ז להקל בספק ברכה לבטלה. הרי לא קיי"ל הכי ע"ש סי"ד בב"י ובאחרונים)

וכ"ז למ"ד מע"ג. ולמ"ד מז"ג הא ודאי דכל שלא גירשה אף שהיה במדה"י לא מהני כלום דק"ו הוא מאירוסין אבל להיפוך בחלה ומת אחר הגט עם היות שיותר מסתברא שאין חשש לתלות במזלה כיון שלא חלה עד אחר הגט שנפסק ממנו מזלה. מ"מ היה עולה קצת ספק בלבי כיון שענין המזל רוחני הוא (למעלה משכלנו) אולי רוע מזלו שנפעל ע"י שנדבק בו מזלה קודם הגט לא סר לגמרי ויכול לקלקל גם אח"כ. (ועיין מ"ש בס"ק דכל דבר רוחני אעפ"י שמסתלק משאיר רשימה כו'). ובפרט שלפי הנ"ל דלמ"ד מע"ג הסברא נותנת כך א"כ יש ראיה קצת גם למ"ד מז"ג מדלא אמרינן איכא בינייהו בכה"ג (וכדלעיל דכל שלמ"ד מז"ג יוצא קולא יותר היה ראוי לנקוט איכא בינייהו גם בכה"ג). ואי קשיא א"כ מאי מהני הא דכופין לגרש להרא"ש וסייעתו. יש לומר דמ"מ כשלא יגרש הרי מוסיף כל שעה רוע המזל כו' (דלפי הנ"ל למ"ד מע"ג ע"כ לומר כן. דמסתמא להרא"ש כ"ע כופין. דרחוק לומר דפליגי בהא כו'). והא דבר"פ נערה (ובס"פ כיצד) משמע דלכ"ע בגירשה אחר שנתאלמנה אין חשש. יש לומר דהיינו כשהגרוש עודנו חי. כן היה עולה ע"ד קצת ספק. (ושוב שמעתי מאהובי הרב ר' יוסף נ"י הנ"ל שיש מגדולי הפוסקים אומרים כן). אך ראיתי בתשובת רדב"ז סי' תרס"ח דפשיטא ליה בגט זמן דאי אמר מעכשיו והוי מגורשת למפרע אינה קטלנית. וכתב שם דמותרת לכ"ע. משמע אפי' למ"ד מע"ג. אלא לפי שבזה איני יודע למה וכנ"ל. לכן אולי אפ"ל דמ"ש לכ"ע אפלוגתא דרבי ורשב"ג קאי. ר"ל דגם לרבי מותרת להנשא לשלישי (דבהכי מיירי שם). אבל מ"מ ז"א אלא לפ"מ דקי"ל דמז"ג. ואם נאמר כדמשמע פשטא דמילתא דלכ"ע ממש קאמר ר"ל אפי' למ"ד מע"ג. נראה דצ"ל דס"ל דענין מע"ג ג"כ ענין רוחני. ע"ד מ"ש החו"י בשם הזוהר. (וגם לפ"ז איני יודע אי מהני הגט להסיר ממנו קטרוג ההוא רוחא דשביק בגווה מקודם כו' וצ"ע בסבא דמשפטים וס"ק). ומדברי כ"ק שי' שרק לבסוף כתב ואפשר כו' אין זו ענין טבעי וכמ"ש בתשו' חו"י כו'. משמע דמעיקרא הוי ס"ל שהוא ענין טבעי. ועכ"ז משמע דהוי פשיטא ליה דבחלה אחר הגט אף למ"ד מע"ג אין חשש כלל. איני יודע מנין פשיטא ליה כ"כ ומה טעמו של דבר (מה מועיל גט ענין רוחני לענין טבעי)

וכ"ז בשחלה אחר הגט. אבל בחלה קודם הגט עד שאמדוהו למיתה כנד"ד. לכאורה היה נראה פשוט דלא מהני הגט לכ"ע. דאעפ"י דענין מז"ג הוא ענין רוחני. היינו בתחילת גרמת הסיבה למיתה. (ר"ל מה שגורם לבוא לידי חולי או כל דבר רע כו'). אבל סופו מה שמסיבה זו ומאותו החולי וכה"ג נמשך המיתה זהו טבעית. (ועי' ב"ש סי' קנ"ד סקי"א בהא דלא זכיא להבנות ממנה דפי' להרמב"ם שהעונש גורם שינוי בטבע. ואף החולקים שם נראה שיודו כאן בפי' מז"ג דהיינו שגורם איזה סיבה ושינוי טבעית כנפילה או חולי וכה"ג המביא לידי מיתה). וא"כ אחר שגרם שנפעל הסיבה. לכאורה לא מהני הגט כלום. דאעפ"י שנסתלק מזלה. מ"מ הרי כבר הוא מעותד למות בטבע ע"י סיבה זו. וכמו כשמז"ג נפילה מדיקלא תחילת גרם סיבה זו רוחני'. אבל אחר שנפל מה שנמשך מזה מיתה זהו טבעית. דהכי נאמר דאם נתגרשה אחר שנפל טרם הגיעו לארץ מהני ודאי נראה דזה אינו. דהגם דודאי היפלא מה' דבר והיה