דברי נחמיה אבן נזר כז

דברי נחמיה שאלות ותשובות שאלה. מכ"ק אדמו"ר הגאון האמיתי בוצינא קדישא מהור"ר מנחם מענדיל שליט"א מליבאוויץ להגאון המחבר זצ"ל. וזה לשונו הקדוש. סימן א' (לסי' ט') נשאלתי בדין אשה שנשאת לאחד ומת רק י"א שהיה איש ידוע חולי ואינו ברור ואח"כ ניסת לשני וג"כ מת אך שלפני מתו גירשה והיה מדובר שאם יחיה יחזור וישאנה ולא דרך תנאי בגט

לכאורה למ"ד מעין גורם יש להחמיר כאן טפי. דהפי' שמעיינה גורם לו חולי כדפרש"י. והרי כאן הי' חולי שאמדוהו למיתה. והרי מת מאותו חולי. וה"ל כהא דאיתא במשנה פ"ז דגיטין אומדים אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט. וכשלא הלך בשוק על משענתו אפילו אומדנא לא בעינן כמבואר בגמרא דע"ב סע"ב ובש"ע סי' קמ"ה ס"ז. וא"כ הכא דוודאי מאותו חולי מת. הרי הוחזק מעיינה. אבל למ"ד מזל גורם יש להקל לכאורה. כיון שלא מעיינה ממש גרם החולי כ"א במזלה תליא. א"כ מיד שנתגרשה ממנו. אם רק מזלה הגורם היה לו להתרפאות במזלו דהא רוב חולים לחיים. ואף שיש לומר כיון שמזלה גרם לו חולי שאמדוהו למיתה הוי ליה כגברא קטילא. ושוב אף שגירשה לא יועיל לו מזלו. ע"ז לכאורה יש להביא ראיה מהגמרא ותוספות פ"ט דסנהדרין דע"ח ע"א דאף מי שעשאו לחבירו גוסס בידי אדם ע"י הכאה שהכהו. ובא אחר והרגו פטור (בזמן הבית) הראשון עליו. ולא אמרינן דעשאו גברא קטילא ממש אף דודאי אמדוהו למיתה מ"מ כיון דנהרג בפו"מ מאחר. הראשון פטור (בזמן הבית) ונחשב אצלו כחי ממש לגמרי ע"ש בתוס' ד"ה בגוסס בי"א. וא"כ כמו דחשבינן ליה כחי ממש לגבי מי שעשאו גוסס בידי אדם. כ"ש שיש לומר כן דחשבינן לי' כחי ממש לגבי דידה מה גם דהכא כשגירשה לא היה גוסס כ"א חולי מסוכן. ומה שאח"כ נתגרשה ממנו. א"כ פסק מזלה ממנו. וא"כ מת במזל שלו ולא במזל שלה. וה"ל כמו התם דבא אחר והרגו. וה"נ המיתה היה רק ע"י מזל שלו ולא ע"י מזל שלה. והיינו שמזל שלה עשאו חולי מסוכן ומזל שלו גרם המיתה. וה"ל ממש כמו שם דפטור גם הראשון אף אם עשאו גוסס כ"ש הכא שמזלה לא עשאו רק חולי. וכיון שבמזלו מת לא נחשב מזלה לקטלנית אבל למ"ד מעיין גורם ולא תלינן במזלא. א"כ הכא לא דמי לנדון דסנהדרין ששם בא אחר והרגו ומהאי טעמ' הוא דלא נחשב הראשון להורג. אבל הכא אף שנתגרשה ממנו מ"מ הרי לא בא אחר והמיתו כ"א מחולי הראשון מת. וליכא למימר דמזלו הרגו ולא מזלה. דלדידיה לא תלינן במזל דידה ג"כ כ"א שמעיינה גרם ליה החולי. ולא שייך כלל לענין מזלא כ"א החולי הוא הממית. וכיון שכן אף שנתגרשה הרי לא בא עליו חולי אחר מחמתו כ"א מחולי הראשון מת

והנה רוב הפוסקים פסקו כמ"ד מז"ג משום דרב אשי הוא בתרא א"כ לכאורה נראה להקל. אפס מכל הפוסקים משמע דמ"ד מע"ג מיקל טפי וכן משמע בגמרא דאמרינן איכא בינייהו כגון שאירסה מת או נפל מדיקלא ואמאי לא אשכחו נפקותא להיפך כנ"ל. ומיהו בנו"ב סי' ח' כתב קולא למ"ד מז"ג ע"ש. הרי ס"ל דיש לפעמים להמציא קולא ממ"ד מז"ג. אף שדבריו שם אין נראים כ"כ דאין הכרח בגמרא לסברת הרא"ש להוציא דין מזה. מ"מ לענין זה שיש לפעמים למצוא קולא גם למ"ד מז"ג אפשר יש לתפוס וזה לשונו הקדוש. ממנו ומה שלא אמרו כן בגמרא דלא חש להאריך. ומ"מ למ"ד מע"ג יש לצדד כאן מטעם אחר דהראשון הי' חולה כשנשאה. אך אפ"ל שמהא דסנהדרין אין ראיה כ"כ דשם שאני שהקילה עליו התורה והרי בכפתו ומת ברעב פטור לגמרי שם דע"ז א'. משום דגרמא הוא. והכא עיקר האיסור הוא גרמא דמזל גורם או מע"ג א"כ יש לומר דלגבי זה ג"כ אין ללמוד כ"כ משם. ומיהו מה שאע"פ שעשאו גוסס בידי אדם פטור אין שייך שהוא משום דחשוב גרמא דהא עשאו ביד ממש אלא משום דתלינן שמא הי' חי כו' א"כ ה"ה הכא. דאדרבה כיון שהכא רק גרמא אין להוסיף חומרות מה שלא החמירו בעושה בידים כו'. ואפשר אפי' למ"ד מע"ג יש לומר דאין זו ענין טבעי כ"א ע"ד סגולה וכמ"ש בתשו' חו"י סי' קצ"ז בשם הזוהר וא"כ שמא ג"כ כשגירשה קודם שמת פוסק סגולה הנ"ל. ודוחק. עוד אפ"ל זכר לדבר מהא דסנהדרין דפ"א ע"ב גבי מי שלקה ושנה למ"ד מלקיות מחזקות ולא עבירות ע"ש ברש"י ותוס' ולרש"י יש לומר העבירה לגבי מלקות לא גריעא מהחולי לגבי מיתה. וכיון דאין עבירות מחזקות כמ"כ ע"י החולי לא הוחזקה לקטלנית אף שמת מאותו חולי ממש. ואין לנו אלא מה שאמרו חז"ל ניסת לראשון ומת לשני ומת משא"כ הכא לא מת השני רק אחר שנתגרשה ואף שהרמב"ם פסק כמ"ד עבירות מחזקות. התוס' ביבמות דס"ד ע"ב כתבו שהסוגיא שם כמ"ד מלקיות מחזקות כו' ומיהו התוס' בסנהדרין שם דע"ח א' כתבו ותדע דהא אשכחן דגוסס בידי שמי' חשוב כחי לחייב את ההורגו כו' הלכך אין לתמוה בגוסס בידי אדם אם נחשבנו כחי לפטור מי שעשאו גוסס עכ"ל ובנדון זה ודאי דנשאת לגוסס בי"ש אינו חשוב כחי לגבי שתהי' היא חשובה קטלנית. במכ"ש ממ"ש הפוסקים בזקן כו' והרי זקן דמי לחולה ולא לגוסס בגיטין כ"ח א' מכיון שכן א"כ ה"ה להיפך דגוסס בידי אדם אינו נחשב כחי לפוטרה מקטלנית. וא"כ נסתר סברתנו דלעיל. ומ"מ אינו מוכרח וקצת ראיה דבחידושי הרשב"א בב"ק כ"ז א' שהביא דברי התוס' הנ"ל ולא הביא מ"ש ותדע כו' והוא העלה דהעיקר משו' דכיון שהכהו אחר ומת א"א להתברר שמת מחמת הראשון וא"נ בעינן כו' וזה הא"נ אינו מספיק על ריב"ב אמאי פוטר את הראשון כו' עכ"פ כאן אף שנתברר שמחמת החולי הראשון מת. אין זה בירור שמת מחמת מזל שלה דלגבי ענין המזל ה"ל כבא מזל אחר כו' וע' תשב"ץ ח"ג סי' י"ד בשם הריב"ש במ"ש כי אין לומר בזה מזל גורם אלא זכותו גרם שנהרג בקדושה עכ"ל. א"כ גם בנד"ז דלא שייך כן מ"מ כשנפסק מזלה ממנו קודם שמת יש לומר דאגלאי מילתא דמשום לתאי דידיה הוא כו' וגם רובא דעלמא דאינה קטלנית מסייע לה כו'. ובענין כזה איני רוצה להורות בעצמי. ע"כ מבוקשתי מכ"ת שיעיין בזה היטב בהתמדה ב' או ג' ימים. וישיבני שבוע זו דוקא כי הדבר נצטרך לידע למי ששואל ממני. שלא ימתינו עליו כ"כ כו'. ידידו דו"ש מנחם מענדיל: תשובת הגאון המחבר זצ"ל לכ"ק אדמו"ר הגאון שיחי'

ע"ד תשובת כ"ק שי'. למעשה לכאורה היה נראה טוב בעיני מנהג קדמונינו בכל כה"ג להשמיט מלהורות. אלא להטיל על בחירת השואל ומאן דלא קפיד כו'. והיינו טעמא דכיון דיסוד הענין הוא מחשש ס"נ (ובענין רוחני)