דברי נחמיה אבן נזר קפ

שחלקו שם הרא"ש והר"ן בקדושין בפ' האיש מקדש גבי מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות כו' עד סוף המשנה שם ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות וכתב שם הרא"ש ז"ל ליישב דעת הבה"ג והרמב"ם ז"ל שפסקו דדווקא באומר הראוי' מכם לביאה תתקדש לי אבל באומר כולכם מקודשות לי אף הנכרית אינה מקודשת וכדמסיק הש"ס שם משום הקושיא דהוי כמו קני את כו' ואף שהרמב"ם ז"ל בעצמו פסק בפ' כ"ב מהל' מכירה דקני את כו' כרב נחמן דקני מחצה וא"כ אף אמר כולכם מקודשות היה מהראוי שהנכריות מתקדשות כסוגיא דקדושין שם ולפי החילוקים שחלקו שם הרא"ש והר"ן ושארי הגדולים דבקנין אחד שהקנה דברים שמועיל הקנין על זה ביחד עם דברים שאין חל עליהם הקנין אמרי' מיגו ובטל כל הקנין ומה שכ' מוהרא"י ז"ל בפסקיו שם דמספקא ליה שם היינו מחמת הפסקים של הרב האלפסי שלא הביא שם בקדושין שקלא וטריא של הגמרא על המתניתין אלא הביא המשנה כצורתה דאמר כולכם מקודשות לי ואעפ"כ הנכרית מקודשת וא"כ הרי"ף ז"ל לא סבירא ליה לחלק בין קנין שמקנה לחבירו ובין קני את וכו'. והב"י בטור אבן העזר סי' מ"א מביא ה בקצרה דברי הר"ן והרא"ש ז"ל שם ולמאד תמיהני איך נעלם זה מהסמ"ע שדחק למאד למצוא טעם להדעה הראשונה שמביא המרדכי שם דלא קני כלל במיגו דלא חל הקנין על המעות נדחק את עצמו לומר דמחמת דפריך הגמרא דקדושין סתם הא קני את כו' דעתו לפסוק כרב המנונא ולא כרב נחמן ובאמת זה לא נמצא בשום פוסק דודאי קיימא לן הלכתא כרב נחמן בדינא וקני מחצה וכמו דברי הסמ"ע כתב ג"כ בהגהה במרדכי בשם מהרי"ל מפראג אבל האמת יורה דרכו דודאי טעם דדעה זו היא משום החילוקים שחלקו הראשונים לחלק בדבר הנעשה ע"פ קנין לבין קני את וכו' דבקנין לא קני כלום. ונחזור לעניננו דבנ"ד דבחובות שבע"פ דלא דמיא כלל למטבע אין ספק שגם הרמ"א ז"ל יודה בזה דמוקמינן הממון דהיינו הקרקע או המטלטלין בחזקת מרא קמא ולא קנה כלל ואף שמשמע מדברי הרמ"א ז"ל בסימן ר"ט שם גבי דבר שלא בא לעולם דדעתו דקנה מחצה משום דגם דבר שלא בא לעולם יש צד קנין טובה או לכשהיה בעולם וכמו שכתב הגאון ר' חיים שבתי בתשו' ת"ח חלק סי' ח' דהא לכ"ע אי תפס הקונה כשבא לעולם לא מפקינן מיניה וכמו גבי פירות דקל וכמבואר בש"ס ובפוסקים ובש"ע שם סי' ר"ט סעיף ד' וגם אם אומר המקנה שיקנה כשיהיה בעולם מהני כמו שמביא שם הרמ"א ז"ל והוי כמו מטבע שכתבו כיון דיש בהם צד קנין לכך קנה הקרקע או המטלטלין וכמו שמסיק שם בסי' ר"ג אבל בחובות שבע"פ שאין שום דרך שיהיה בהם צד קנין ורק במעמד שלשתן דלא הוי משום קנין ורק הלכתא בלא טעמא בוודאי לדעת הבה"ג והרמב"ם שם פרק ט' מהלכות אישות דבדאמר כולכם מקודשות לי דאף הנכרית אינה מקודשת ולטעם החילוק שחלקו הראשונים ז"ל פשוט דאמרינן מיגו דלא קנה שום דבר. ובנידון דידן המכירה בטילה מכל וכל. ונראה פשוט לו ענ"ד מאחר שבאבן העזר בסי' מ"א הביא הב"י ז"ל בש"ע בשם דעת בה"ג והרמב"ם ז"ל וסיעתם באחרונה ודאי דעתו לפסוק כמותם וא"כ בנ"ד נמי יש לומר דהמכירה בטילה ואף אם נאמר דשם גבי קדושין אפשר יש להסתפק ולחוש ולהחמיר בדעת הרי"ף ז"ל דלא נחית להחילוקים ההמה בין קדושין דאומר כולכם ובין קני את כו' היינו דיש לחוש להחמיר גבי א"א וכמו שכתב שם הר"ן ז"ל בקדושין דיש להחמיר ובכאן בנ"ד פשוט דיש לומר אוקמינן הכל בחזקת מרא קמא דהיינו מהר"ץ מבליניץ המוכר דודאי הכל בחזקתו מחמת ירושת אשתו מאביה דאית לה חזקת דאבהתא ממש לנכסי דבר שטיא דבפרק שני דכתובות וגם בלאו הכי אוקמינן בחזקת מרא קמא לעולם דיש ויש לבטל המכירה מעיקרא. עוד אני מוסיף לומר דבנידון דידן יש לומר דהמכירה בטילה לכולי עלמא ואף לדעת הרי"ף ז"ל שם בקדושין דהא אמת לפי החילוקים שכתבו שם בקדושין הרא"ש והר"ן ז"ל והוא זה דהרא"ש ז"ל מחלק בין כולכם וקני את כו' משום דכולכם מקודשות כיון דהוי במלה אחת לא דמי לקני את כו והר"ן ז"ל מחלק שם בין קני את וכו' דהוי מתנה ובקדושין דהוי כמו מכר כמו שמאריך שם הר"ן ז"ל בהלכה והב"י באבן העזר סי' מ"א מביא שם בקיצור היה נראה לכאורה לומר כיון דהרי"ף ז"ל בקדושין שם מביא המשנה כצורתה מכלל דלא סבירא ליה הני חילוקים כלל וא"כ אף בהקנאה קנה מה שראוי לקנות אבל באמת בנידון דידן במכר גמור יש לומר דאף הרי"ף ז"ל מודה דלא קנה כלל דהאי כל מה שהביא המרדכי ז"ל שם בפרק מי שמת ומביאו הב"י בסי' ר"ג והרמ"א ז"ל בסי' הנ"ל והסמ"ע מיירי הכל מי שהקנה לחבירו בקנין סודר דברים הרבה וכמו שמפרש הסמ"ע שם דברי הרמ"א ז"ל שכתב החליף מעות ומטלטלין או מעות וקרקע כו' כתב הסמ"ע שם סעיף קטן י"ט פירוש שנותן ראובן לשמעון סודר שלו ואמר ליה קח סודר שלי ותן חילופו לי מעות ומטלטלים כנ"ל וכן בסי' ר"ט סעיף ד' ס"ק י"ח כתב שם הסמ"ע ז"ל וזה לשונו עיין לעיל סי' ר"ג סעיף יו"ד בהקנה לחבירו מעות ומטלטלין בקנין סודר ושם כתב מור"ם שלשה דעות והוא מהמרדכי וכו' וכן הוא במרדכי בפרק מי שמת מעשה בא' שהקנה לחבירו בק"ס קרקעות ומטלטלין ומעות בבת אחת ונחלקו חכמי הדור וכו' וגבי קנין סודר בוודאי שייך לומר מה שכתבו הפוסקים ושו"ת דאין סברא לומר דמיגו דלא קנה מעות לא קנה גם זה כיון דאינם קשורים ושייכים זה בזה דמי ממש לקני את וכו' אבל במכר הכל כאחד כגון למשל מכר לחבירו קרקע ומעות בסך מסוים הכל וא"כ אם נאמר דלא קנה המעות ורק הקרקע וכיון שהמה קשורים זה בזה ונמכר הכל ביחד בסך מה א"כ נצרך לעשות שומא מיוחדת על החפץ שאינו נקנה בכדי לנכות מדמי המכירה זה בוודאי לא אמרינן ובטל כל המכירה ואינו מועיל כלל מה שיאמר הלוקח אני מוותר הדבר שאינו חל עליו הקנין דכשם שהלוקח יכול לחזור כך המוכר דנתבטלה המכירה מעיקרא לגמרי. ודבר זה מצאתי מפורש בדברי הגאון מוהרשד"ם ז"ל בחלק ח"מ סי' רנ"א שנשאל בא' שמכר לחבירו בית וחצר והבית היה ממושכן באפותיקי מקודם אצל אחר ומפלפל שם בענין הבית אי הוי המכירה מכירה או לא ואחר זה כותב שם וזה לשונו וכל זה שכתבתי היינו בענין מכר הבתים אבל בענין מכר החצר יש לעיין מה הדין נותן. ונראה בעיני שמכירת החצר תלוי במכירת הבתים שאם מכירת הבתים עלתה למכירה על דרך שאמרו גם החצר המכירה קיימת בו ואם לא עלתה המכירה על הבתים לא עלתה בחצר. וראיה לזה כ' מרדכי ז"ל הביאה ב"י בח"מ סימן ר"מ וזה לשונו הקנה לחבירו בק"ס קרקעות ומטלטלין ומעות בבת אחת כת' המרדכי בפר' מי שמת שי"א דכי היכי דלא קנה המעות לא קנה השאר וי"א שקנה אף המעות וי"א דמעות לא קנה אבל קרקע ומטלטלין קנה. ונראה בעיני דבר פשוט למאד שאפי' מי שסובר התם דהמעות לא קנה אבל שאר הדברים קנה בנידון דידן יודה שלא קנה כלל דבשלמא התם אינם קשורים המעות עם הקרקע ולא המטלטלין עם שום אחד מהם כי כל אחד דבר נפרד בפני עצמו ובהסתלק המעות ישאר הקנין בקרקע ובמטלטלין כי אין צריך שומא לשום אחד מהם כיון שהקנין היה בסודר אבל בנידון דידן שנתן מעות סך שני אלפים לבונים בשביל החצר והבתים נמצא החצר קשור עם הבתים והבתים עם החצר זה עם זה וכיון שזה לא קנה זה נמי לא קנה והכל בחזקת מרא קמא קיימא עד כאן לשון הרשד"מ ז"ל ונידון דידן דמי ממש להא דהרשב"ם דהא מהר"ץ המוכר ומוהרי"ח הקונה שניהם מודים שהקנין בעד סך מעות רק שיש הפרש ביניהם שזה אומר בשלשת אלפים וזה אומר בעשרת אלפים והכל נמכר בשומא ידועה כאחת וכיון שלא קנה החובות בע"פ לא קנה כלום ונתבטל המכירה מכל וכל וכדברי הרשד"מ הנ"ל ואין לפקפק על זה ולומר דבנידון דידן