דברי נחמיה אבן נזר קעט

כל חמדת ישראל כו' ונשענתי על טובו שימנענו מלהתאפק לעמוד לימין צדקי להצילני מעושקי חנם: הנני המבקשו ומוכן לשרתו בקודש ושלום לרבינו יגדל בשיבה טובה כנפשו ונפש נ"א נחמיה בירך

וזה אשר השיבו: ב"ה ח' אדר תקע"ו אושטעוו. רב שלום וברכה לנכד אחותי ידידי וחביבי הרב החריף המופ' ומופ' ושנון הנגיד כש"ת מוהר"ר נחמיה נ"י. לביתו ולזרעו שלום

מכתבך ובצירוף כתבי' שונים ופס"ד מהדייני' קבלתי ולא לנחת מה שנפלת ביד בע"ד קשה ובדין קשה. והלואי שיהני לך צלותא דרבינו הקדוש ז"ל. מצדי בודאי לא יבצר לעשות כל טצדקי דאפשר לטובתך אי"ה וכמוטל עלי מבשרך אל תתעלם ובפרט שאני רואה שאיש ריבך וסיעתו באים עליך מתחילה ועד סוף בעקיפין ומרמה. ולהעשיר א"ע בחררה שאינה שלו ולא חלק ונחלה לו. ודרך כלל אני מתמי' על המופלאים הדיינים שעכ"פ המה רואים בעליל שכל הטענות והעסק של כנגדך הכל ברמאות ועכ"פ לא יצא הדבר מדין מרומה. ובודאי מהחיוב הגדול לשבר מלתעות כו' שלא יפיק זממו של עושי עול. ובשורת הדין צריך ישוב להכריע בין גדולי הפוסקים. ומי אנכי עמוס התלאה מדוכא בעו"ה בחלאים וסיבות משונות ועל הכל ברוך הנוזר. ועכ"פ חס לי לומר קבלו דעתי. והנה אף שיש כל החלאים והרפתקאות דעדו עלי ונוסף ע"ז הרבה עסקים מענינים משונים הן בד"ת הן במילי דעלמא לא יתנוני בלעי רוקי. ועכ"ז לרוב אהבתך הנני לפקח ולעיין בדבר כיד ה' שיהיה טובה עלי ולא אמנע להשיב לידידי הרב מוהר"א הבורר שלך ובודאי לא ימנע להטעים ולהראות דברי גם לידידי השליש הרב הג' מוהר"מ בקאפוסט והמה יבחרו. ותקבל חו"ש כנפש דודך, צמוד אליך באהבה רבה וחיבה יתירה: יהושע צייטלעש

תשובת גדול בתורה יחיד בדורו. הנאון האמיתי המפורסם ע"ה פ"ה כו' מוה' יהושע צייטלעש (מ"ש להדיינים בענין הנ"ל): לכבוד אהובי רב חביבי וידידי הרב המופלא ומופלג מוהר"ר אהרן נ"י

מכתבו הנחמד קבלתי. בנדון העסק ביש הענין שנזדמן לפני נכד אחותי הרב המופלא מוה' נחמיה סג"ל מק"ק דובראוונע עם איש ריבו מוה' יחזקאל. והנה אף שזה כמה שבועות שכתב אלי נכד אחותי הנ"ל וביקש ממני לחוות דעתי בנדון הנ"ל ואף שהדבר קשה עלי להשתמט כי מוטל עלי מחמת שמבשרך אל תתעלם ובפרט שנראה בעליל שאיש ריבו הלך נגדו בעקיפין ומרמה ליטול חררה שלו שהיפך וטרח בה. על כל זה לא רציתי להשיב לנכד אחותי הנ"ל מחמת שמעודי אני מונע א"ע מה דאפשר להשיב בדיני ממונות לא' מהצדדין כ"א להב"ד או להשליש. ואחר שמעכ"ה כותב שברצון הרב השליש נכתב ממר אלי שוב נסתלקה המניעה הנ"ל. והנה במכתבו הנ"ל מר כותב אלי שסומכים את עצמם על הכתבים ששלח אלי נכד אחותי הנ"ל בנידון הנ"ל ונכד אחותי שיחי' העתיר עלי בדברים הרבה מחמת שנפשו מרה עליו שכנגדו קם עליו לבלעו חנם ואי אפשר לי להשיב על פרטי הדברים כי רבים המה וגם רוב הדינים המסתעפים בנידון הנ"ל המה מבוארים בדברי הפוסקים והשו"ת ובודאי לא נעלם דבר מהב"ד היפה. אך בהיות ששלח אלי נכד אחותי הנ"ל העתקה מהפס"ד בקיצור מה שכבר הוסכם בהכרעת השליש. ועל הראשונות המבואר שמה אני בא מה שנראה לפענ"ד בזה. ובודאי דברים אלו אני אומר לא להלכה ולא למעשה. כי ח"ו שאומר קבלו דעתי ומה גם דהא להרבה פוסקים אני פסול נגד נכד אחותי שיחי'. אך אהיה כנושא ונותן בדבר הלכה לפני מעלתם שיחי' מה שנראה בעיני לפי שכלי ובהשקפה ראשונה כי באמת מחמת חסרון בריאת רגלי נוסף על ימי הזקנה וגם סבות רבות בטולים הרבה ממש לא יתנוני בלעי רוקי ופשיטא לעיין בדין דבעי צילותא רב וחיפוש בספרי' הרבה ובמטות' מיניה דמר ומידידי הרב הגדול השליש שיחי' לעיין בדברי אלו המועטין והמה יבחרו הטוב בעיניהם. ואעתיק בפס"ד שלהם כפי שקבלתי העתקה מנכד אחותי שיחי' וזה הוא

ע"ד טענות ותביעות שבין ר' יחזקאל במ' יצחק ובין מ' צבי הירש במ' זלמן מבליניץ וטען ר"י הנ"ל שקנה ממוהר"ץ הנ"ל כל חלקו שבפאבריק בק"ק דובראוונע עם טליתים וט"ק מצמר וחובות שבשטרות ושבע"פ וכל מה ששייך לפאבריק הנ"ל מה שירשה אשתו מאביה ר' זלמן ז"ל כמבואר בק"ס שתי' ומוהר"ץ הנ"ל השיב מחמת שאינו קונה החובות שבע"פ חוזר מהכל. עוד טען שהיה אונאה שנתן לו בעד כל הנ"ל רק שלשה אלפים רו"כ ומוהרי"ח השיב שנתן לו סך עשרת אלף רו"כ. אחר כל טענותיהם יצא מאתנו הח"מ שהחובות שבע"פ אינם נקנים למוהרי"ח. ואמר הבורר של מהרי"ח שמוהרי"ח מוחל חובות שבע"פ. בכן הקנין קיים וחובות שבשטרות יקוב הדין ביניהם עד כאן לשונם

ובעיני נראה שטענות של מוהר"ץ בזה טובה למאד. ומתחיל' אני אומר שבוודאי כוונתם של מעלתם הרמה שפסקו שאם מוחל החובות שבע"פ הקנין קיים זה יצא להם בוודאי ממה שכ' הרמ"א ז"ל בהגהה בח"מ סי' ר"ג ס"י וזה לשונו שם החליף מעות ומטלטלים או מעות וקרקע ביחד כו' עד הדעה השלישית וי"א דקיים אצל הקרקע והמטלטלין ובטל אצל המעות וה"ה אם קנה כו' ושם העלה הסמ"ע ז"ל דמסקנת הרמ"א ז"ל שדעתו לפסוק כדעה אחרונה וכמו שסתם בסי' ר"ט ס"ד בהרמ"א ז"ל שם מי שמקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם י"א דדמי לקני את כו' שיתבאר לקמן סי' ר"י כנ"ל ומזה ראה הסמ"ע ז"ל שדעת הרמ"א ז"ל לפסוק כמו רבינו שמחה שבמרדכי דקנה דבר המועיל וכמו גבי קני את שם בסי' ר"י דקנה מחצה ולכאורה יפה כיונו מעלתם הרמה

אך לפענ"ד יש לדון ולפקפק בזה הרבה. ראשון דקרוב לומר דלא דמי נ"ד לזה דהטעם דקנה הקרקע והמטלטלין ולא המעות הוא מטעם שכתבו הגדולים ז"ל בתשובת הרשד"ם והגאון מ' חיים שבתי ז"ל די"ל כיון דגם במטבע יש צד קנין במשיכה או אגב קרקע ולזה אף דלא קנה המטבע עכ"פ קנה הקרקע או המטלטלין אבל בחובות שבע"פ כיון דאין בהם שום צד קנין אלא רק במעמד שלשתן וזהו לא מצד קנין כלל אלא דהוי הלכתא בלא טעמא משום תקנות השוק וכמו שכתבו הגדולים הראשונים ז"ל. לא שייך זה כלל ובטל כל הקנין ולא דמי לקני את כו' דהתם ידוע שהשני לאו בר קניא הוא כלל לא שייך לומר מיגו דבטל לגבי האי בטל נמי לגבי האי. אבל בחובות שבע"פ וודאי שייך זה וסברא זו לבד מה שנמצא מזה הרבה בשו"ת ימצאו ג"כ במרדכי בב"ב פ' מי שמת נדפס בהגהה שם וכן בכתבי מוהרא"י ז"ל בסי' קע"ג מסתפק בזה ג"כ בקנין שעשה הבעל לגרש את אשתו וגם העמיד קנסות ע"ז. וז"ל שם תו נראה לפקפק אהאי ק"ס שהקנה הבעל לאשתו שיגרשנה וההיא אין שום קנין כלל כדאי' במיימוני להדיא בפ"ה דמכירה דאין שום קנין נתפס ע"ז א"כ יש לומר דאף על הקנס אינו חל כיון דבקנין אחד נעשה הוי כמו קני את כו' כדמספקא ליה בפ' מי שמת ע"ז עכ"ל. והסמ"ע בסי' ר"ג מביא שם בקיצור דברי מוהרא"י הנ"ל ופשוט בעיני דאין כוונת מוהרא"י ז"ל שם מה שכתב כדמספקא ליה בפ"ג מ"ש דהיינו על הפלוגתא דאמוראי שם דרב המנונא סבירא ליה דלא קני כלל וכמו שכתב הסמ"ע וגם בהגהות מרדכי הנ"ל דכיון דכל הפוסקים פסקו להדיא כרב נחמן דקנה מחצה מסתמא לא יחלוק מוהרא"י ז"ל על כל הפוסקים לכתוב כדמספקא ליה ורק כוונתו הוא הספק כמו