דברי נחמיה אבן נזר קעז

פלוגתא זו למעלה הרי קמי שמיא גליא הספק. אלא ע"כ דאם ע"פ מ"ש בתורה ראוי להיות לדון הספק לקולא. אף אם באמת המציאות הוא להיפוך טהור גם בב"ד של מעלה כו'. (חסר הרבה. ואין זה רק התחלה. ממה שהיה לו לבאר בעומק בינתו. עכ"ז איכא למשמע ולעורר העיון מזה): סימן נ"ב

עובדא שאירע להמחבר בילדותו

וזהו גופא דעובדא בקצרה: חותנו ז"ל הניח יורשיו רק בנות באותו העיר. ואחת נשוא' בעיר בליניץ לר' צבי. ונשאר בעזבון בית חומה ובתוכה פאבריק מטליתים עם כלי מלאכה וטליתים בעין ומזומן וחובות בשטרות ובע"פ על יהודים ואינם יהודים. וכתב זכות מהשר שבלעדם אין רשאי שום אדם להחזיק פאבריק בכל עיירות היושבים תחתיו. ואחר פטירת חותנו קיבלו עליהם את הרב ר"פ משקלאב ור' שלמה פריידעש ור' יחזקאל מדרוי' לפשרנים. ופשרו שיהיה הרה"ג המחבר ז"ל המתעסק בכל העזבון משך חצי שנה וקבעו לו שכר ע"ז. ובעת ישיבת הפשרנים גלה הבע"כ מגיסו ר' צבי מבליניץ שרצונו למכור חלקו לגיסו המחבר והשיב שרצונו לקנות. רק שעכבו הפשרנים שלא למכור עדיין. אח"ז קם אחד מהפשרנים ר"י הנ"ל וביקש גמ"ח מהמחבר ז"ל ובפיו דבר את רעהו ובקרבו ישים ארבו ונסע לבליניץ והשתדל בתחבולות שונות ושקרים איך שאין ברצון ויכולת ניסו המחבר לקנות חלקו והקטין שווי הפאבריק כי נהרס העסק מסבות מלחמות צרפתים. ודבר על לב גיסתו שטובתה בזה שימכור בעלה חלקו כי נגד זה יתן לה ת"כ ע"ס ת"ק רו"כ ועשתה שטר מתנה לבעלה והוא מכר לו בק"ס כל חלקו בעזבון היינו ב"ח שבתוכה הפאבריק וכל כלי המלאכה עם כל הקאנטראקטין וכתב הזכות שיש להם מהשר שבלעדם אין רשאי שום אדם להחזיק פאבריק בכל גבולו. ומזומן וחובות בשטרות ובע"פ מיהודים ואינו יהודים הכל מכר בק"ס כמבואר בקשר שלו. וכשנתודע הדבר והרמאות להני תרי גיסי צעקו חמס כי כיחש לפניו שגיסו הגיד לו שרצונו לקנות ממנו. וקיבלו הדיינים בזבל"א וזבל"א ושליש. זהו תוכן הענין בקצרה: ואלו דברי המחבר ז"ל מ"ש לצדד זכותו לדודו הרב הנאון הגדול שר וגדול בישראל מוהר"ר יהושע צייטליש. וז"ל: ה' ישפות שלום וחיים עד העולם לאוהבי שמו. לאדוני דודי זקני ידידי הרב הנאון הגדול המפורסם שר וגדול בישראל ע"ה פ"ה גדול מרבן שמו מו"ה יהושע נ"י

אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו. באתי גם אנכי אחר בקשת הבורר שלי. לחלות פ"ק לבקש חסדו וטובו למחול לעיין בעניני כפי הצעת הטענות. ולבד מה שכנגדו בדה טענות שקרים והעמיד עדים שקרים. רק שהכל נתגלה. ולא הצעתי להטריח פ"ק בזה כי אין נ"מ בזה. אך גם על טענות שלי ומה שהוא אמת יתהפך הבורר שכנגדי למצוא לו זכות. ע"ז אני מחלה פ"ק יבא נא דברי קדשו על כל נעלם הנמצא בענין זה

הנה הנראה בעיני פשוט שיש לבטל כל עיקר הק"ס מעיקר'. והגם שנכתב בכל תוקף ועוז כפי הנוסח הנהוג עפ"י תיקון סופרים. אך נמצא כתוב בו בפירוש שהק"ס היה על הכל היינו על הפאבריק גם על מזומן וחובות על יהודי' ואינם יהודים בשטר ובע"פ שהיה בתוך העזבון. א"כ יש לדון לקני את כו'. ולפמ"ש רמ"א בסי' ר"ג יש בזה ג' דעות ולא הכריע ואין להוציא מיד המוחזק. וע"ז השיב הבורר שכנגדי שכבר הכריע הסמ"ע שם שדעת הרמ"א כדיעה ג' דקנה מחצה וכמ"ש בסי' ר"ט ס"ד בהגהה ולענ"ד אשתמיטת' ליה תשו' רמ"א סי' מ"ח ד"ה השאלה הג' וז"ל כשצוה מתנותיו בב"א הוי כקני את כו' דלא קני כו' ואף שכתב בלשון ספק הרואה יראה דברירא ליה האי מילתא אלא דנהג כבוד בהב"י. דאלת"ה איך השיג עליו. ולענין קושי' הסמ"ע דבקני את כו' שפסק, דקנה מחצה וכ' דדעת המרדכי לפסוק דלא כר"ן מסוגיא דקדושין נ"א. והביא דברי הריטב"א שם. לא ידעתי איך לא שת לבו לדברי הר"ן שם. ולדבריו דברי המרדכי אתיין כהלכתא. גם צ"ע דלענ"ד דברי הריטב"א הוזכרו בראש ולמה הביא ממרחק לחמו. ותי' הרא"ש וריטב"א צ"ע בגמרא שם דכיון דרבא מוכרח לתרץ דאמר כולכם וא' מב' אחיות. א"כ לא יקשה לאביי. ומחוורתא כתי' הר"ן. וא"כ בנ"ד לדעה זו כל הקנין בטל. גם לפי מה שעיינתי בתשו' מהרי"ט ח"ב סי' נ"ב השייך לח"מ וגם לפמ"ש בתומים סי' ס"ו אות ו' (כי בנד"ז ג"כ המוכר מקפיד למכור זבל"ז) ועי' תשו' ר"י באסן סי' צ"א דנראה בהדיא דס"ל בפשיטות דהיכא דשייך קפידא לא קנה כלל כגרסת הר"ן. (ואין להקשות מסי' נ"ד דמשמע דקנה מחצה עכ"פ דהתם לא שייך קפידא ע"ש) וגם לפמ"ש בא"ה סי' מ"א באחרונים בשם הר"ן והג"מ בפ' מ"ש. מדברי כולם נראה דבנד"ז אף לפי מה דקיי"ל כר"ן בקני את כו' דקני מחצה בנד"ז לא קני כלל

עוד טען הבורר שכנגדי דאף שנתבטל גוף הק"ס. עכ"ז הרי השטר קיים שמבואר ענין המכירה די בזה לבד ונסתייע ממ"ש סי' קצ"א שטרי דידן שטרי קנין הם. גם טען שמבואר בנוסח שטר הק"ס כתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח היו"מ עפ"י תחז"ל א"כ מסתמא הקנה לו עפ"י אופן המועיל עפ"י ד"ת. אבל ז"א. שבפירוש משמעות שטר זה שהכל הוא לראיה שהק"ס נעשה כד"ת עפ"י אופן היו"מ. ומאחר שחזינן שהק"ס לא נעשה כד"ת לא מהני ג"כ השטר וסיוע לזה מתשו' מהר"מ לובלין סי' ק"ח. ולבד זה ימחול לעיין בתשו' הר"ש בן התשב"ץ סי' רמ"ג שם כת' בשאלה בנוסח השטר באמצע לשון חיוב ממש עכ"ז פסק שהוא בטל ע"ש. וגם בנ"ד בתחילה ובסוף נזכר לשון מכירה וקנין. גם יש להוכיח משם דלשון כתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפ"כ לא הוי כמו לשון חיוב דלא ככנה"ג בשם מ"צ בהג' הטור אות ל"ה שהרי גם שם היה כ' לשון זה. וכ"כ בהדיא בתשו' ר' יחיאל באסן סי' נ"ד. לענין דלא חשיב כמו אגב קרקע. דלא ככנה"ג סי' ס"ו. וכן יש להוכיח ג"כ משם לענין חיוב. ולענין קני לך איהו וכל שעבודי'. דבכ"ז לפ"ד הכנה"ג מהני לשון כתבו וחתמו בכל לשון זכות ויפ"כ. ובתשו' הנ"ל מוכח בהדיא דלא מהני לכל הדברים. ע"ש בתשו'. ומאחר שהכנה"ג לא הביא אותם ולא זכרם. נראה שלא ראה אותם. ואלו ראה הוי הדר כידוע הכלל ועכ"פ מידי פלוגתא לא נפיק ובפרט שהם הרבים

עוד לבטל המכירה מדין מצרנות. טען הבורר שכנגדי דבמטלטלין אין בהן דד"מ ושותפי' כמ"ש הש"ך דלא כרמ"א. אבל בס' עטרת צבי דחה דברי הש"ך וכת' שהמנהג כרמ"א. וסיוע מתשובת מ"ב ססי' כ"ז. ומשארי אחרונים נוסף ע"ז דכח זכות שיש לנו משר העיר שאין רשות לאחר לעשות פאבריק. זה חשיב שפיר קרקע לענין זה. וע"ז השיב הבורר שכנגדי שזכות זה דומה לענין החזקות. וכבר אסף הש"ך מחנה פוסקים דאין בחזקות דד"מ. אבל משמע מתשו' אחרונים דמטעם שכירות אתי עלה. דשכירות אין בו דד"מ (ואפשר אף בשכירות עולם) אמנם הזכות שלנו דמי למכירה חלוטה עולמית. וכ"ה בהדיא בתשו' הרמ"ע סי' פ"ז שגם היא מהפוסקים שהביא הש"ך בס' ת"כ שלו דבחזקות לית בהו דד"מ. וילמוד סתום מהמפורש. ובתשו' דרכי נועם חלק ח"מ סי' י"א כ' בשם מהריב"ל סי' ע"א ח"ב בענין החזקות נסתפקו אם יש להם דין קרקע לענין אוקי ממונא בחזקת מ"ק. או דין מטלטלים והן בחזקת מי שישנן בידו וכ' דמספק לא מפקינן מהאי דאיתי' השתא ובנ"ד נראה דבין חזקת מ"ק ובין חזקת מי שישנן בידו הוא לי ולגיסי

עוד טען הבורר שכנגדי לבטל דד"מ מצד שהמכירה היתה בבליניטץ והוה כמו בן המצר במדינה אחרת. וכמ"ש