דברי נחמיה אבן נזר קעג

מיגו דפרעתי. דלכאורה טענה זו דיש ני בידך כנגדו הרי זה כמו פרעתי. לא מיבעי במעות כנגד מעות דבכה"ג הרי יכול לישבע סתם אין לך בידי כמ"ש רמ"א סי' ע"ב סי"ז. אלא אפי' בחפץ נגד מעות משמע בתוספתא שבסי' ע"ה ס"ז דקתני אין לך בידי או יש לי בידך כנגדו כסות כו'. דהכל שוה וטענה טובה מצ"ע בלי מיגו כו'. ואולי לשון מיגו בזה שבפוסקים לאו $ חולק על ריב"א דהיינו הך דינא דנזקקין כו' דקמ"ל דא"א מיגו בכה"ג. וממילא כך הדין דמוציאין כו' עכ"ל שמצאתי. ומובן שבזה מצא מקום קצת רק להא דנזקקין כשאין נ"מ לדינא אבל אין מקום כלל בזה לנד"ד כמובן. ע"כ הגהה: $ דוקא אלא כלומר כשם שנאמן לומר פרעתי כך כו' דהכל שוה. ועי' מעין זה בקצה"ח ססי' קמ"ו וסי' פ' סק"ג). ושוב ראיתי בס' ג"ת שער ז' ח"א אות ג' שעמד בזה והראה לשער מ"ט ושם לא מצאתי מזה)

לכן נלפע"ד דעיקר טעמא דהר"ש אינו אלא משום דא"א מיגו מדבר לדבר ושזהו עיקר דין הירושלמי וכד' הגמ"ר ושאר פוסקים שבש"ך סי' ק"ן כדלעיל. (וממילא כשהכל ממון לא שייך זה כלל כנ"ל. וגם ממילא לפ"מ דלא קי"ל הכי אין ללמוד מזה כלום לדינא כו'). ובהך דנזקקין אם לא נרצה לומר שמפרש ג"כ ע"ד פי' התוס' ושאר פוסקים מצד הדחוקים הנ"ל (דא"כ הוי ליה לדבר בזה וגם מה שייכות הירושלמי לזה). וכבר עלה ע"ד כמה פי' אלא שאין להאריך *) כי יותר נראה לומר שהר"ש וסיעתו מפרשים לה לענין קדימה ואיחור שמצד עיון ומתינות הדין וכדלעיל שכן נראה שתפסו מפירש"י ריב"א ושאר פוסקים שבחי' הר"ן דסנהדרין. ועתה ראיתי סמך לזה מהא דאי' ביבמות (ד' ק' א') מריש כי הוו אתו גברא ואיתתא לדינא שרינא תיגר' דגברא ברישא כו' ופירש"י הייתי נזקק לאיש תחיל כו' ואח"כ כו' וכ' עוד שם בד"ה גברא ואיתתא זה תובע בעל דינו וזו כו' ואין הדין בין שניהם. וכתב ע"ז ריטב"א פי' דאלו היה להם דין זה עם זה נזקקין לתובע תחילה כו' ע"ש. דמזה משמע דהכל הוא רק לענין קדימת עיון וגמר הדין (מעין כבוד כו'). כעין התם בגברא ואיתתא. ולפ"ז לק"מ קושית התוס' ה"ד כו' דאף אם הנתבע לא טעין כלל דיש לו עדים ואינו מדחה כלל מצדו. מ"מ מה שמצד הדיינים כל דין צריך שיהוי זמן ומתינות. ילפי' מקרא דבעל דברים יגש. להקדים דין התובע בתביעתו על דין התביעה שמשיב הנתבע כנגדו כו' ובאופן כשאין שום נ"מ לדינא ע"י הקדמה זו. ולכן כשזילי נכסי' כו'. ומזה הוכיח הריב"א דע"כ מיירי בשטר דאל"כ יפסיד עי"ז המיגו כו'. וע"ז כ' הר"ש דאף בלא שטר אינו מפסיד כלום דא"א מיגו בכה"ג כו'. ולענין הקושיא הפוכי מטרת' ל"ל אפשר דאינו חושש לזה כיון דמקרא ילפי' זה כו'. גם יש לומר שיש לזה שייכות עם עיקר שיטה זו דא"א מיגו מדבר לדבר. דטעם הכל הוא דכיון שתביעתם זע"ז הם בב' דברים מחולקים שאין להם שייכות $ הגהה *) מצאתי במק"א שביאר מעט בזה. וז"ל. אפ"ל דלדידיה אין צריך למה שנדחקו התוס' אלא דהא דנזקקין דין גמור קמ"ל דהיינו הך דא"א מיגו בב' דברים (וממילא היינו הך דהירושלמי). ויש להעמיס בלשון נזקקין לתובע תחילה דהרי זה כעין נתינת טעם והסבר. דכיון דשניהם תובעים זה תובע חפץ זה וזה מודה אלא שתובע חפץ אחר (או ממון) אין מחברים התביעות דרך ניכוי זה עם זה. שנא' דלפ"ד שמעון הרי זה כאין לך בידי כלום כו' ויהיה אידך הממע"ה. אלא דנין כל תביעה בפ"ע וממילא בתביעת ראובן הרי הודה שמעון. ובתביעת שמעון הרי ראובן הנתבע ושמעון הוא הממע"ה. אך לפ"ז לא שייך זה לדין המיגו ודברי הגמ"ר הנ"ל ויש לומר ג"כ דאם יחברו התביעות הרי זה הכל כדבר א' אז שייך לומר מיגו דהרי זה כבאותו דבר. אבל לפי שמחלקים ודנין כ"א בפ"ע לכן המיגו הרי זה מדבר לדבר כו' ויש להסביר עוד דהוי כמיגו להוציא כו' אי משום דהדבר שהודה שמעון הוא עומד בחזקת ראובן וע"י המיגו בא להוציאו מרשות ראובן אליו (וזה שייך אפי' במעות צרורים כו'). או משום שהוא בא להוציא מראובן מה שהוא תובע ממנו כנגד תביעתו כו' (ולפ"ז כשתביעת שניהם הוא מעות אפי' צרורים לא שייך זה דאין צריך להוציא אלא יעמוד בשלו כו' כדלעיל). וכ"ז אינו שוה דאי מצד שמחלקים התביעו' כ"א בפ"ע מאי נ"מ דאי לתובע תחילה ופעמים לנתבע תחילה. אף כשידונו לתביעת הנתבע תחילה הרי בתביעה זו כשהיא בפ"ע הוי הוא הממע"ה כו'. וכמ"כ אם נאמר בזה מיגו הרי זה מדבר לדבר כו'. גם הקושיא קרא למה לי כו' ומאי מהני זילי נכסי' כו'. ע"כ מצאתי. $ זה לזה חשבי' ליה כב' דינים מחולקים ולכן א"א מיגו מזע"ז. ומשה"נ אין דנים אותם בב"א כו' והשייכות של הירוש' לפירש"י לשיטה זו (מלבד שיש לומר דמשום דמסתימו' דברי רש"י משמע דגם בלא שטר איירי וע"כ ס"ל דא"א מיגו בכה"ג וזה מוכח מהירושלמי). יש לומר דודאי הגם שבירושלמי סתמא אמרי' זיל הב ליה דינר אינו ר"ל דזהו גמר דין לגמרי שהרי לכה"פ יש לזה שבועה על שכנגדו בדבר הקיתונא. דאף אם לא היה בידו הדינר הרי תקינו רבנן שבועת היסת גם על הכופר בכל וטוען להד"מ (כדאי' רסי' פ"ז). א"ו ר"ל זיל הב ליה ואח"כ תדין עמו על הקיתונא (וכדאי' בירוש' דשבועות שבהגמ"ר הב ליה כו' וזיל דון עמיה). וא"כ הרי זה כפירש"י בהך דנזקקין. ושמעי' מירושלמי זו שאין חוששים לקושית הפוכי מטרתה ל"ל אשר מש"ה נדו הריב"א ושאר פוסקים מפירש"י ונמצא דתרתי ש"מ. א' לענין דין המיגו שא"א בכה"ג כו'. והב' שבכה"ג מחלקין הדין לשנים שתחילה נזקקין לפסוק ולגמור הדין דתובע ואח"כ כו'. וע"ז כ' הפוסקים הנ"ל שמירושלמי משמע כפירש"י (היינו על דין הב' הנ"ל או על שניהם לפ"מ דמשמע מפירש"י דאיירי גם בלי שטר כו' כנ"ל). והא"ש הא דבהגהה שבת' מיימוני כ"כ בשם הר"ב דמירושלמי משמע כפירש"י. והרי הר"ב מוקי הירושלמי בעדים ולא ס"ל כהר"ש וראבי"ה כדאי' בהגמ"ר. ולפי הנ"ל יש לומר דהוא לא כ"כ אלא לענין הדין הב' הנ"ל דנזקקין כו' היינו דמחלקינן הדין לשנים. כלפי מש"ש בת' מיימוני שריב"א נד מפירש"י לגמרי מכח הקושיא הפוכי כו' ע"כ כ' בהגהה דמירושלמי משמע כפירש"י בהא כו'

ועוי"ל (וזה נראה עיקר) דבמה שמחלקין הדין לב' יש ג"כ נ"מ לדינא. והוא דאם היינו חושבים בכה"ג הכל לטו"ת אחת ופוסקים הדין בב"א. היה ראוי דאף שזוכה התובע לפי שא"א מיגו בכה"ג (או כגון בשטר). מ"מ היה צריך התובע לישבע שבועת היסת תחילה ואח"כ יטול. ומשא"כ כשחושבים זה לב' תביעות ודינים מחולקין נוטל התובע תחיל' ואח"כ ישבע על תביעת הנתבע. וזהו פי' נזקקין כו' ולפ"ז א"ש טפי הראיה לזה מהירושלמי שהרי א' זיל הב ליה ולא הזכיר שישבע תחילה (עם שודאי יש עליו שבועת היסת כנ"ל ופי' זה לקחתי מדברי הש"ג דפ' הפרה. ע"ש דאע"פ שמוקי לה בשטר דלא ס"ל כפוסקים הנ"ל דא"א מיגו בכה"ג. מ"מ לענין הפי' דנזקקין נלפע"ד שמפרש ע"ד הנ"ל. דלענין זה ס"ל דחשבי' להו כב' תביעות מחולקים וע"כ נזקקין תחילה לדון ולגמור דינו של התובע. ואח"כ לדון על תביעת הנתבע (שדינו להשביע היסת להתובע) ומש"ה סיים שם דאם תביעת הנתבע הוא ג"כ מעות דהכל תביעה אחת (הגם שיש שטר ואין לו מיגו) לא יפרע זה בשטרו עד שישבע תחילה ע"ש ולפ"ז דברי ההגהה שבמיימוני בשם הר"ב הוא ממש כהש"ג דר"ב מוקי ג"כ בעדים כו' וע"ז כ' לענין זה חשבי' כב' תביעות מחולקות כו'. ומזה למדתי דכ"ש שיתכן לפרש עד"ז להפוסקים הנ"ל ובלי שטר. דמאחר דס"ל דא"א מיגו בכה"ג והיינו משום דחשבי' כב' טו"ת ודינים מחולקים. יתכן יותר דמה"ט נזקקין תחילה להתובע ונוטל את שלו. ואח"כ לדון על תביעת הנתבע ר"ל דהיינו שישבע התובע כו' ודבר זה ילפי' מקרא דיגש כו' (והא דאי זילי נכסי' כו' יש לומר דאז פוסקים שישבע התובע תחילה ואולי לא ישבע כו'). ועפ"ז יש לומר עוד דאף לפוסקים אלו אין מחלקי' כלל עיון הדין לשנים. אלא פוסקים הכל בב"א דנוטל ונשבע. אלא דלענין קיום הפסק אמרי' דנזקקין כו' ר"ל דיטול תחילה כתביעתו ואח"כ ישבע לתביעת הנתבע (וע' ש"ך סי' ע"ב סקפ"ב) ולפ"ז הקושיא הפוכי כו' לא שייך כלל: