דברי נחמיה אבן נזר קסז

דיתומים שסמכו יש לו כל דין אפוטרופוס. נראה דהיינו כנ"ל דמסתמא דינו ככל אפוטרופוס. ומ"ש ואם היו כו' אפ"ל שתחילה איירי שהוציא למזונותם בבית אחרים ושוב אמר שאם היו סמוכי' בביתו על שולחנו ה"ל עי"ז כאפוטרופו' וכן משמע קצת בפסקיו סי' קצ"ח ע"ש והרי"ף בתשו' שהובא בבעה"ת שם דמשמע דס"ל כשזנו סתם הוי מתנה אפשר דאיהו באמת ס"ל דלא ע"י סמיכה על שולחנו ה"ל כאפוטרופוס אלא ע"י סמיכה בעסקים. (ומ"מ אינו מוכרח דיש לומר דאף דגם איהו ס"ל דבמה שזנו ה"ל יתומים שסמכו כו') מ"מ ס"ל דאף שנעשה כאפוטרופוס לשאר מילי לענין המזונו' שזנו סתם משלו אמדי' דעתו למתנ' כו' וגם בלא"ה הרי כבר כתבו הפוסקי' הרבה סברות וחילוקי' להשוות דעת הרי"ף עם דעת הרשב"א ששניה' נקבעו בשו"ע עי' כנה"ג ח"מ סי' קכ"ח בהגהת ב"י אות כ"א]. גם מתשו' הרא"ש כפ"ז ס"ד (הנז"ל). נראה מבואר בהדיא דפי' יתומים שסמכו היינו בסמיכה על שולחנו (גרידא). דהא משמע שם שלא היה להאלמנה שום עסק בהנכסים רק זה שנשאל עליו הרא"ש מה שפרעה לגוים כו' וע"ז השיב דכיון שהיתומים היו סמוכים אצלה כו' ויש לה כח כו'. וע"כ ר"ל שע"י שסמכו על שולחנו כבר נעשית כאפוטרופוס והיה לה כח לפרוע להגוים כו'. וכן שם ס"א משמע שלא היה להאב שום עסק בנכסי בתו רק זה שנשאל עליו מה שנתפשר עם חמיו כו' ע"ש וכתב לא מיבעי אב אלא אפי' יתומים שסמכו אצל בעה"ב כו' כ"ש האב שבניו סמוכים אצלו כו'. משמע דע"י שהיו סמוכים על שולחנו ה"ה כדין יתומים שסמכו וה"ל כח להתפשר כו'. ומש"ש סי' ז' דכיון דנשתדל בנכסי היורש ימים רבים כו' לא גרע מיתומים שסמכו כו' (ושם משמע קצת שלא היה סמוך על שולחנו) אדרבה הרי כתב לא גרע כו' משמע דלאו זהו עיקר ענין יתומים שסמכו. ונראה דהיינו משום דעיקר הפי' והענין היינו הסמיכה על שולחנו (אלא דמ"מ לדינא שמעי' דגם ע"י ההשתדלות בנכסים לא גרע כו'). גם במרדכי פ' הנזקין (סי' שצ"ב) הובא בד"מ וסמ"ע (ססי' ר"צ) באלמנה שנשאת לאחר והכניסה לו ספרים כו' ופסק' עמו לפרנס את בנה כו' ואח"כ ערער היתום ופסק הר"מ דאם אין בממון שהכניסה לו יותר מכדי הוצאות היתום פטור דה"ל כאפוטרופוס כו' דלא גרע מיתומים שסמכו אצל בה"ב כו'. הרי משמע שלא היה לו שום עסק לטובת היתום בממונו רק ע"י שפרנסו ה"ל כאפוטרופוס (והלשון לא גרע שכתב אפשר משום דהתם האם הכניסה לו ופסק' כו' ויש שם מעלות וטעמים אחרים ג"כ ע' מרדכי פ' חזקת סי' תקמ"ז). וז"ל תשו' רדב"ז ח"ג סי' תמ"ט (שנז"ל) (ד"ח סע"א) ותו כפי הנראה מהשאלה היתומים היו סמוכים עליו שהרי הבן הקטן הוציאוהו מאמו ונתנוהו לו ומשמע ששאר היתומים כו' היו סמוכים עליו ותנן יתומים שסמכו כו' ופי' שסמכו אצלו מעצמן וקא מעיין במילייהו למזבן להו מדידהו מה שהן צריכין וטרח להו בריפתייהו יש לו דין אפוטרופו' ממש לכל דב' עכ"ל משמע בהדיא דענין הסמיכה אינו בעסקים כלל אלא במזונותן וכה"ג. (וקצת משמע דגם אם טרח לזון אותם משלהם בבית אחר ה"ל כאפוטרופוס. ולכאורה זהו דלא כנ"ל בהגהה מד' תה"ד אלא דשם מיירי שהוציא עליהם משלו (בתחיל'). ועי' כנה"ג סי' קכ"ח (הנז"ל) אות ט"ז בשם מהרא"ג שכתב שהרי"ף דלעיל שפטר היתום מיירי במגדלו בתוך ביתו ותה"ד מיירי (תחיל') במגדלו בבית היתום כו'. וזהו להיפוך ממשנת"ל בהגהה דכשזנו בביתו ה"ה כאפוטרופוס ושזהו מה דסיי' תה"ד שם ואם היו סמוכים כו' נראה דפשיטא כו' וצ"ע אי"ה בכ"ז). והנה באמת גם מגוף הגמ' משמע דהסמיכה היינו על שולחנו דאמרי' הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא ה"ל תורתא שקלה וזבינתי' אתו קרובים כו' א"ל יתומים שסמכו אצל בה"ב תנן והרי משמע דזה היה המו"מ הראשון אשר ע"כ אתו הקרובים תיכף לערער. וא"כ הא דהוו סמיכי גבה משמע דהיינו על שולחנה. וגם הלשון יתומים שסמכו אצל בה"ב ולא אמרו על בה"ב אלא אצל בה"ב משמע שהיו אצלו בביתו והיינו (מסתמא) סמוכים על שולחנו ושזהו עיקר הענין כו'

ומעתה אומר דכיון שבדברי הגאון רי"ע ז"ל באו הדברים מפורשים בפשיטות ולפי הנ"ל כן משמע מדברי הרשב"א. (ועי' עוד בתשו' הרשב"א ח"א סי' אלף צ"ד שכ' וז"ל בקרקעות אין מורידין קרוב מן הדין אא"כ סמוך לשולחן הקרוב ומתפרנס עמו) ורא"ש ומרדכי בשם מהר"מ וכן משמע בהדיא מהרדב"ז ואף גם כן משמע מדברי הגמ' וכבר נתבאר ג"כ שאף לפ"ד רמ"ה וריב"ש (ומהרי"ט) יש לומר כן (רק דלדידהו בעי' צירוף רצון היתומים כו'). אפשר שאין ראוי לחדש פלוגתא בזה כלל. דמשנ"ת לעיל שעפ"י דברי הרא"ה שבריטב"א ור"ן ממילא לא מהני כלום הסמיכה על שולחנו כל זמן שלא נכנס כלום מהנכסים לידו (כנד"ד). עם שזה ודאי אמת. אבל אין מזה סתירה כלל לגוף הפי' בע"י הסמיכה דשפיר יש לומר גם לדידהו דהיינו הסמיכה על שולחנו ונ"מ היכא שבאו לידו מנכסי היתומים. דאף שעדיין לא עסקו בהם כלל מ"מ ע"י הסמיכה על שולחנו נעשה כאפוטרופוס ורשאי לפקח ולעשות בנכסים שתח"י ככל אפוטרופוס. ובהכי איירי במתני' כדתנן חייב לעשר פירותייהו. וכן בגמ' הוי להו ההיא תורת' כו' (דלרא"ה ע"כ היינו תח"י הבעה"ב והסבתא כו'). וא"כ לא נשאר גמגום על פי' זה כ"א מכח משמעות פירש"י והרע"ב ור"ן. אבל לפה"נ קשה להעמיד יסוד ע"ז לחדש מחלוקת כו'. כי דבריהם ז"ל באו קצרים ומגומגמים מצ"ע שקשה לעמוד על כוונתם. דלשון רש"י ורע"ב לעשות (מעשיהם) על פיו איני יודע מה מעשיהם ומי יעשה דפשט הלשון משמע דקאי על היתומים וזהו היפך עיקר המכוון דאיך עי"ז ניתן יפוי כח למעשה הבעה"ב כו'. ואף אם נדחק לומר דקאי על הבעה"ב (ולשון על פיו שכתב דחוק דהל"ל על פי עצמו). עדיין מהו לעשות דמשמע שעדיין לא עשה כלום וא"כ על מה חלה ענין הסמיכה כו'. וכמ"כ קשה זה גם על לשון פי' הר"ן שכתב להשתדל דמשמע ג"כ שעדיין לא נשתדל כו'. (לבד שלשון שבאו אצלו שכתב אינו מובן מאי בעי בזה). ומאחר שהכל דחוק אולי יש לומר ג"כ דמהיות גוף תיבת שסמכו יש לו ב' פתרונים. א' לשון קירוב מקום (כמו טפח הסמוך לפתח כו'). והב' מלשון סמיכת בטחון על חבירו (כמו כדאי הוא ר"א לסמוך עליו כו') ואפשר שניהם מעין ענין א' אלא שזה במקום גשמי וזה בדעת האדם (כדאמרי' בעלמא סמכא דעתיה לקדושין דנ"א. ובפ' א"נ ס"ז. כל את ונוולא אחי סמכא דעתיה כו' נראה דר"ל דמחמת הקורבה דעתם קרובה ובוטחת וסומכת כו'). ולכן אולי לשון המורגל סמוכים על שולחן אביהם כלול ומורכב מב' הפתרונים. דלפה"נ עיקר הפי' שסמוכים ובטוחים במזונם על אביהם דז"ש תיבת על ולא בלמ"ד כו'. ומ"מ מורה ג"כ שהם ניזונים אצל אביהם בביתו ושולחנו ממש. ולא במקבלי פרס וכה"ג כו' שנראה מזה שפי' סמוכים מלשון קירוב מקום כו'. ולכן נמצא לפעמי' סמוך לשולחן (בלמ"ד כו') עי' תוס' ורא"ש פ"ק דב"מ (י"ב) ותוס' עירובין (ע"ט:). וכן גם כאן במתני' לשון יתומים שסמכו אצל בה"ב נראה שתיבת שסמכו מורכב ג"כ מב' הפתרונים וכמו סמוכים על שולחן אביהם הנ"ל. אלא שלפי שכאן עיקר מכוון הסמיכה על הבה"ב הוא רק לענין הטורח (ולא שניזונים משלו אלא שטורח בשלהם) ע"כ לא נקטו על בה"ב או על שולחן בה"ב אלא אצל בה"ב שמורה יותר על סמיכ' מקום אצלו בסמוך לו כדי שיטריח וישגיח עליהם כו'. ולכן יש לומר שמהיות תיבת אצל מורה שפי' שסמכו הוא מלשון קירוב וסמיכ' מקומית היה אפ"ל שרק בזה לחוד סגי שיהיו שרויים ודרים סמוכים אצלו בביתו כו'. אתו רש"י והרע"ב וכן הר"ן לאפוקי מזה אלא דבעי' ג"כ שקירוב מקום זה יהיה בגין שיעשה וישתדל בשלהם. ונמצא דסמיכה זו כולל ג"כ ב' הפתרונים ענין קירוב מקום וענין הסמיכה והבטחון על מעשיו והשתדלותו בגינם מעין סמוכים על שולחן אביהם הנ"ל אלא שכאן סמיכת הבטחון עליו הוא רק לענין הטורח