דברי נחמיה אבן נזר קסו

שייך כלל בקטן ממש (מוטל בעריסה). ונמצא שהשגה זו הב' שהיא העיקרית אצל הרב רא"מ נ"י (לכל היותר) תלוי רק בקושייתו הא' הטפילה. שכתב למה לא נחוש לדעת הרמ"ה לכתחילה עכ"פ. והנה לכאורה היה נראה שבזה הדין עמו כיון שלא מצינו חולק על הרמ"ה בהדיא כ"א הטור בשם הרא"ש. והב"י כתב שאינו מבואר ברא"ש וסיים בשם הריב"ש שמסכים להרמ"ה. גם ראיתי במהריב"ל ס"ד סי' ל"א מסכים ופוסק כן. אך באמת הרי ע"ד מ"ש הב"י שאין מפורש בדברי הרא"ש כבר כתב מהרי"ט בתשו' הנזכר לעיל להוכיח במישור שהרא"ש ס"ל כמ"ש הטור בשמו. ונגד הריב"ש ראיתי בתשב"ץ ח"ב סי' ק"צ מסכים להרא"ש והוסיף וכתב שכן דנין בכל בתי דינין. גם הרדב"ז ח"ג סי' תמ"ט כתב שכן הסכמת רוב המפרשים ע"ש (ד"ח סע"א) (ואולי זהו משום דכל הפוסקיס שסתמו ולא חילקו כהרמ"ה מסתמא לא ס"ל כו'. אבל בתשו' החכם שהובא במהרי"ט שם שכתב שכל הפוסקים כהרמ"ה ס"ל. א"י מנא לי' לומר כן). ועל הכל שהרשב"א בכמה תשו' לא ס"ל החילוק דרמ"ה ומהם הובא ב"י סי' ר"ן מחודש יו"ד וכמ"ש המ"ל סוף ה' נחלות. וגם בתשו' ר"מ אלשיך סי' ק"ל הובא בסתימות (בלי חולק) תשו' הרשב"א וז"ל שאפי' היה קטן המוטל בעריסה כו' סמוך על אחרים כו'. והיא במיוחסות סי' פ"ז (גם מהריב"ל מה שבתשו' הנ"ל החליט כרמ"ה היינו רק מכח דברי ריב"ש ע"ש ונראה שלא ראה דברי הרשב"א והתשב"ץ ויש לומר אלו היה רואה כו'. וראיתי שבס"א סי' ע"ח כתב בזה"ל ומטעמא אחריתא יראה כו' יתומים שסמכו כו' אלא שיש מקום לחולק לחלוק ולומר מההיא שכתב הרא"ש בשם הרמ"ה כו'. נראה דכאן לא היה נוטה כ"כ לדברי הרמ"ה ואולי שעדיין לא ראה אז דברי הריב"ש)

וכ"ז לענין שאין צריך מעשה מוכיח (כדמשמע פשטו' דברי הרא"מ נ"י). וזה מוכח גם מתשו' הריב"ל הנ"ל וכן מכל הפוסקים הנ"ל ריב"ש תשב"ץ רדב"ז אלשיך. וכ"ש מתשו' רשב"א ורא"ש הנ"ל וכן משמע מדברי מהר"מ במרדכי פ' המפקיד סי' רפ"ט. אבל בעיקר יסוד הפי' דיתומים שסמכו. מה שנת' לעיל דיש לומר שסמיכה זו ר"ל על שולחנו כו'. עם היות ששוב מצאתי בהדיא בסידור הגאון רי"ע ח"ג (דמ"ד ע"ב) שכתב בזה"ל (סי"ב) והסמוכין על שולחן בעה"ב דינם כאפוטרופוס. הרי שתופס כן בפשיטות. (גם משמע שפוסק דלא כרמ"ה כו'). עכ"ז קשה להחליט כן (אליבא דכ"ע) שהרי כבר נזכר בריש דברי (בהגהה) דמפירש"י והרע"ב משמע (לכה"פ) שבאו לאפוקי מסברא זו אלא שהסמיכה היא בענין העסקים עכ"פ. וכן משמע יותר לכאורה מדברי הר"ן שהרי כתב שבאו כו' להשתדל כו'. וגם להריב"ש כבר נתבאר דלא סגי בסמיכה על שולחנו גרידא (בלי מעשה) אם לא בצירוף גילוי רצון היתום לסמוך על מעשיו כו' עכ"פ. אלא שזהו לפ"מ דאזיל בשיטת הרמ"ה כנ"ל אבל מרש"י ורע"ב ור"ן אין ראיה דיש לומר דכל שהסמיכה היא בענין עסקים אף רק מצד הבעה"ב לחוד סגי כו' ולא ס"ל כרמ"ה כו'). ואפשר שגם הרב רא"מ נ"י מ"ש שמפוסקים אלו משמע דהיינו שהכניסו מעותיהם כו' הוא שלא בדקדוק ועיקר כוונתו לומר דעכ"פ לא סגי בסמיכה על שולחנו (אלא שגם בנד"ד א"י מנא ליה שלא היה גילוי רצון כו'. גם מה שכלל גם הרא"ש בפוסקים אלו לא א"ש גם לפ"ז כו'). נוסף ע"ז שהרי הרא"ה שהובא בריטב"א ובחי' הר"ן כת' דאינו כאפוטרופוס אלא במה שמוחזק בידו מנכסי היתום אבל אין להוסיף כו' ע"ש וא"כ ממילא כל זמן שלא נכנס לידו מהנכסים כלום (כבנד"ד) ע"כ לא מהני כלום לדידיה מה שסמוכים על שולחנו. (וריטב"א ור"ן שכ' דבריו בלי חולק משמע שמסכימים ג"כ). ומ"מ נראה שדבר זה (ר"ל הסמיכה על שולחנו) במחלוקת שנויה עכ"פ. דאהא דהרא"ה כבר כתב המ"ל סוף ה' נחלות דהרשב"א ח"ב (הנקרא תו"א) סי' מ"ט חולק ע"ז. (ונגד דברי מהרי"ט שהביא שם הביא דברי הפ"מ להיפוך כו' ע"ש). ואע"פ שמזה עדיין אין ראיה דס"ל דסמיכה על שולחנו גרידא סגי דאולי ס"ל דענין הסמיכה היינו בעסקים דוקא אלא שכל שעסק במה שבידו (או אף שמפקח במה שאין בידו כלום עדיין או בקרקעות כו') יכול להוסיף ולהוציא מיד אחרים כו'. אבל ראיתי בתשו' הנ"ל דמלשון השואל שכתב אם יכול לפקח על נכסיו אע"פ שאינם בידו כו' (ולא כתב אפי' באותן שאינם בידו כו') משמע שר"ל אע"פ שכולם אינם בידו עדיין וא"כ הסמיכה היינו ע"כ רק על שולחנו וע"ז השיב דיכול לפקח כו'. גם ממ"ש השואל שם אם אמם הנזונית בתנאי מדין אלמנות דינה כבעה"ב לענין זה. והרשב"א השיב ע"ז דנראה דה"ה לאם דמ"ש (עד שימנו ב"ד עליהם אפוטרופוס אחר). משמע לי מזה דהוי פשיטא להו דענין הסמיכה היינו על שולחנו ונסתפק השואל באלמנה הנזונית כו' דלכאורה לא שייך בכה"ג שהיתומים סמוכים על שולחנה (אלא כמו היפוך היא סמוכה על שולחנם כו'). אלא לפי שמ"מ מסתמא היא חשיבא עקרת הבית וטורחת ומפקחת במזונות היתומים ע"כ ס"ל להרשב"א דגם בכה"ג חשיבי היתומים סמוכים על שולחנה כו' אבל אי ענין הסמיכה היינו בעסקים אינו מובן השאלה והתשובה). גם מתשובה שבמיוחסות סי' פ"ז יש להוכיח כן ממש"ש דקטן זה או יש לו אב או אפוטרופוס או הוא סמוך אצל בה"ב שדינו כאפוטרופוס כו'. ואי ענין הסמיכה היינו על שולחנו ניחא דפשיטא ליה דעכ"פ כל קטן יש לו א' מג' אלה (דודאי אינו מתענה ומת ברעב כו'). אבל אי בענין עסקים הכי כל קטן מוכרח שיש לו נכסים. וכן שם לא נזכר כלל שהיה להקטן כלום רק שא' צוה ליתן לו מנה. ודן הרשב"א שהאפוטרופוס או מי שהוא סמוך אצלו היה יכול לדון ולהוציא כו' (וכשיטתו הנ"ל) ומשמע שלא היה לו רק אותו המנה כו' וס"ל דמי שהוא סמוך אצלו (ר"ל על שולחנו) ה"ל כאפוטרופוס והיה יכול לדון ולהוציא כו'. (ומיהו מאי דלפ"ז כל קטן ע"כ יש לו כמו אפוטרופוס תמוה לכאורה דכמה פעמים מצינו קטן שאין לו אפוטרופוס כמו ספ"ו דכתובות אך שם בפעוטות ואולי הרשב"א לא כתב כן אלא לפמש"ש ואפי' מוטל בעריסה וצ"ע). וכן משמע עוד מדברי הרשב"א בחי' לנדרים (ל"ג:) שהובא במ"מ פי"ב מה"א הי"ט שכתב שכל שזן את (אשת) חבירו סתם אינו בתורת מתנה אלא בהלוואה והראיה מיתומים שסמכו כו' דקטנים אינם יכולים להתנות כו' ובס' ג"ת שער ס"ה ח"ב תמה על ראיה זו וכתב דערבך ערבא צריך כו' עד שאין דינם מבואר בגמ' כו' וע"ש שהאריך. ולפע"ד אלו פי' יתומים שסמכו היינו (רק) בעסקים שפיר תמה אבל לפמשנ"ת דלרשב"א עיקר ענין הסמיכה היינו על שולחנו נראה דא"ש הראיה לא מיבעי אם נאמר דהיינו דוקא כשהסמיכה על שולחנו היה ע"ח שלהם אבל לא אם זנם במתנה משלו (כדפשיטא ליה טובא להרב רא"מ נ"י) ודאי א"ש הראיה דאם איתא דכל שזן סתם דעתו למתנה איך סתמו דכל שהיתומים סמכו (על שולחנו) ה"ל כאפוטרופוס כו'. אלא אף אם נאמר דגם כשזנם משלו בפירוש ה"ל כאפוטרופוס שבאמת כן משמע מהתשו' שבמיוחסות הנ"ל. דאל"כ מנין פשיטא ליה שלא ימלט הקטן מהיות לו א' מג' הנ"ל דה"ל כאפוטרופוס דילמא הי' סמוך על שולחן אחרים במתנה אע"כ דגם בכה"ג ה"ל כאפוטרופוס. מ"מ יש לומר דראייתו היא משום דכיון שע"י סמיכה על שולחנו הלזו אמרי' דנעשה כאפוטרופוס (וכדמשוה להו במתני' עם אפוטרופוס שמינהו אב"י כנ"ל בתו"א סי' מ"ט הנ"ל) וכל אפוטרופוס כשזנם (אף משלו) הכל הוא ע"ח שלהם. מסתמא ה"ה באפוטרופוסות זה שע"י שסמכו על שולחנו הכל הוא ע"ח שלהם (ואפי' זנם סתם (משלו) דקטנים א"א להתנות כו' אם לא כשגילה דעתו במתנה כו'). (וז"ש כן בפשיטות בתשו' שבב"י ססי' ר"צ דיתומים שסמכו כו' אם הוציא משלו לא הניח מעותיו על קרן הצבי אפי' לחון כו' והיינו מדאמרי' דהוי כאפוטרופוס. וגם בתה"ד סי' שמ"ח סיים ואם היו סמוכים לאותו שהוציא הוצאות עליהן כו' נראה דפשיטא דלא הניח מעותיו עקה"צ