דברי נחמיה אבן נזר קסב

בעיר דנראה דר"ל דבכה"ג ה"ל לא קיימא לאגרא כברמ"א סי' שס"ג סי' הנ"ל) ועכ"פ בנד"ד שפי' מתחילה בשביל פני' נראה ודאי דלא שייך זה

וע"ד ההוצאות שתובע שמעון. א' הנה לפה"נ מסי' שע"ה סמ"ע סק"ד קיי"ל כהאו' דאף בשדה העשויה ליטע יכול לומר טול כו' (וכן משמע בשו"ע דס"ב אכל מ"ש בס"א קאי) [ורדב"ז ח"ה סי' ש"א רנ"ו לא ס"ל כן]. ובבתים משמע בנ"י דהכל מודים וכמ"ש מהרי"ט סי' ק"ו (שרמז עליו בש"ך סק"ב וט"ס סי' ק"ו לפה"נ) (אלא שדברי סמ"ע בסקי"ד לכאורה צ"ע וע' נ"מ ססי' קנ"ח כו'). ומבואר במהרי"ט שם דלפ"ז ה"ה בשותף ע"ש. ות' ר"י באסן סי' צ"ג. ונראה לכאורה דאף החולקים בין על גוף דין הנ"ל ובין אם י"ח בשותף עכ"פ (וכדמשמע מלשון רמ"א ססי' קע"ח בשם הנמ"י ושוב ראיתי שגם בת' הרא"ש כצ"א סי' א' משמע ג"כ דלא ס"ל כמהרי"ט אך שם משמע דלא ס"ל ג"כ כרא"ה ור"נ ונ"י ומרדכי שכוותייהו פסק רמ"א שם וראיית מהרי"ט הוא מרא"ה וסיעתו כו' א"כ גם לענין טול כו' אין ראיה מהרא"ש אלא שלכאורה הרי עיקר יסוד הא דבשדה העשויה ליטע יש לומר טול הוא ג"כ מהרא"ש כו'. אך בבתים גם החולקים יש לומר דמודים כמ"ש מהרי"ט בשם נ"י כו' וצ"ע אי"ה גם מהרא"ש שם משמע שחולק גם אמ"ש רמ"א בשם הגמי"י דאף כשמוחה לא מהני במה שמוכרח לתקן כו' וע' נ"מ שם. וצ"ע לדינא בכ"ז). יש לומר דהיינו דוקא כשהוא בעיר ושתק כו' (ע' רמב"ן ונמ"י פ"ק דב"ב ב'. ובשט"מ ב"מ ק"א. ות' ר"י באסן סי' צ"ו קרוב לסופו). וגם הא דסיים מהרי"ט שיש עוד לדבר כו' נראה דזהו ג"כ על מש"ש דגם שתיקה לא מהני אבל כשאינו בעיר ולא ידע כלל יש לומר דהכל מודים וכמדומה שלא נמצא בפירוש מי שיאמר אף בשותף כשאינו בעיר וכה"ג שיהיה מוכרח לסבול ההוצאה דא"כ הרי זה כבע"כ כמ"ש מהרי"ט (ומהר"י באסן סי' צ"ג). ב' אף את"ל דיש פלוגתא הרי בנד"ד חשיב ראובן המוחזק. ג' דאף את"ל דבשותף אף בלי ידיעה חל על שותפות מ"מ יש לומר דהיינו דוקא כשעושה לטובת השותפות בלבד. אבל בנד"ד מטענת שמעון משמע שאלו לא היה נכנס להבית או שהיה באפשרו לצאת לא היה בונה כלל והרי עשה לטובת עצמו ודירתו בלבד. ד' הרי נתראו כמה פעמים ולא דמי לבלי ידיעה מצד שהיה רחוק וכה"ג משא"כ בנד"ד הרי היה יכול לשאלו. ה' שמטענתו משמע שהיה משער שלא יתרצה ראובן ושע"כ העלים כו' והרי זה כבע"כ וכאלו מיחה (ויש לומר שדיוקא דרמ"א הנ"ל היינו רק לאפוקי כשלא מיחה והיה כאן או עכ"פ שהיה רחוק כו' אבל לא כנד"ד. ומלבד שיש לומר דהגמי"י ורמ"א עיקרם גוף הדין אתו לאשמעינן דאף כשמיחה כל דבר שמוכרח יוכל לכופו ע' נ"מ שם. אבל הא דסיים שכל שאין צריך יוכל לומר טול כו' זהו לעולם אף בשתק כו' אלא שלפ"ז אינו מדוקדק מ"ש ואם מיחה כו' דהל"ל ואפילו מיחה. וצ"ע בהגמי"י שנראה שיש ט"ס שם ואולי צ"ל ואפי' אין חבירו יודע וא"כ מפורש דעתו דשותף אף בלי ידיעה (כמו ברחוק) חייב גם אף אם לרמ"א אין לומר טול כו' כל שלא מיחה כו' מ"מ הא עכ"פ פסק דאף בשותף אם לא השביח אינו נוטל כלום (כנ"י ומרדכי וסיעתם) והיינו דמשערי' זה נגד השני כמבואר מדברי המרדכי (שם פ' הגוזל בתרא) א"כ כאן נראה כטענת ראובן שלגבי דידיה לא נשבח כלל דלמכירה קאי אצלו (ובפרט שודאי עתה שדר בה שמעון לא יהיה מי שירצה לקנות כו') והרי שמעון אינו רוצה ליתן עתה אפי' כפי שרצה ליתן כבר. וע' לבוש סי' שע"ה סס"ה. (שוב ראיתי בת' פמ"א ח"א סי' ק"ח דיבר ג"כ בענינים הנ"ל וצ"ע אי"ה)

והנה בענין טול עציך. ודאי היינו באופן שלא יקלקל מכפי שהיה מתחילה. וכ"ה בהדיא בת' הרא"ש כצ"א סי' א'. וא"כ בנד"ד לענין הגג אין זה במציאות ולכאורה א"כ אין לו כלום. אלא שיש לומר להיפוך דענין טול זהו דוקא היכא דאפשר לעשות כן. דאז חזינן דבאמת או' טול ולא ניחא ליה בהתיקון. אבל כשא"א יש לחוש דבאמת ניחא ליה ואינו אומר טול אלא מפני שיודע שא"א. אך ממ"ש רדב"ז ח"ה סי' ש"א רנ"ו דיכול לומר טול כו' כפי שישומו (מה שהעצים כשיטלם יהיו שוים) משמע דלא חיישי' להכי. ויש לדחות דהתם סיים כדי שלא תפסיד שאר הבנין ויתרועע היסוד. ויש לומר דדוקא כשאנו רואים שיש מקום לדבריו עכ"פ קאמר (והגם דלא משמע כן מסתימות דבריו מ"מ הסברא נותנת לדחוק כו'). וא"כ חזר הדין דבנד"ד בגג יהיה צריך ליתן לו כפי שהשביח. כיון שע"כ ישאר הגג מחדש. ואם באמת נשבח ויש טובה מזה לראובן למה לא יתן לו וככל טובה שעושה אדם לחבירו שפסק רמ"א סי' רס"ד סס"ד דצריך ליתן כו' (וההיא דטול ע"כ כשאפשר ועושה כן כו'). והגם שראובן אומר שאצלו שעומד למכירה אין לו טובה כלל. נא מפיו כו'. אלא הכל לפי ראות עיני הב"ד בזה וכדאי' שם ברמ"א בכמה דינים דמה שנהנה לפי ראות עיני הב"ד צריך ליתן לו. אלא שצריכים הב"ד לתת לב גם למה שטוען שעתה לא ירצו אחרים לקנות כיון שדר בה שמעון. ושמעון אינו רוצה עתה ליתן אפי' כמקדם וא"כ ממילא בטל הטובה. אלא ששמעון אומר שזהו מצד שעתה הוזלו בתים. וראוי לב"ד לחקור ע"ז. ואם אין שינוי בשיווי בתים הרי נתברר דליכא טובה לראובן מהתיקונים. ואם אמת שיש שינוי כדברי שמעון לכאורה יש לשום הטובה לפי ראות עיני ב"ד לענין מכירה כו'. שוב ראיתי דאף אם יש שינוי בשיווי בתים מ"מ יש ליתן מקום לטענת ראובן שעתה לא יקנו אחרים. שמצינו כה"ג בסמ"ע סי' קע"א סקט"ז דברוב פעמים אין א' מן השוק רוצה להכניס בריב שבין איש לאחיו כו'. לכן הגם דשם להי"א שברמ"א לא מהני לעני לומר גוד אא"ג ע"י מכירה א שאין לו מי שירצה לקנות חלקו (דהרי זה ג"כ מעין הנ"ל). אבל אם יעשה העשיר תיקון נראה דהרי אין טובה להעני ופטור וכן כאן הרי עי"ז תו ליכא טובה בהתיקונים ולמה ישלם. לכן נלפע"ד דאם לא יהיה מי שירצה לקנות (דמסתמא יש לתלות שזהו מטעם הנ"ל). וממילא שמעון יכול לדוחקו במקח. פטור מלשלם בעד התיקונים. ואע"פ שיכול לומר גוד או אגוד מ"מ כיון שא"צ ראובן להבית ולקנותו בגין מכירה אינו כדאי. והרי זה כמו עני ועשיר דנראה דבתיקונים של העשיר יש לפטור העני. וה"ה בנד"ד: סימן מ"ח

שאלה. באחד שרצה לשדך בנו עם אחר

מבניו והיה בת גם לבנו השני. ועיכב

לאביו שישדך עם אחיו מטעם אל ישנה כו': תשובה

הנה לכאורה טענת בנו שי' (מגמ' פ"ק דשבת ד"י ב' לעולם אל ישנה כו') הלא דבר הוא. תלמוך ערוך. ופסקוה הפוסקים וטח"מ ססי' רפ"ב בלי חולק. (רק בשו"ע ואחרוני' איני יודע אם נזכר). ומ"ש כ"ק שי' מצד שיש קצת מצוה בב"א. יש להשיב ממ"ש תה"ד הובא רמ"א באה"ע סי' א' ס"ח וב"ש סקי"ז דאף מצות פ"ו (דבערב אל תנח כו') יכול לבטל משום חשש קטטה (וע"ש באה"ד דאפי' מצוה דאוריי' כו') ומה גם בהא דבת אחיו. דלפה"נ דעה אח' בסתם שברמ"א סי' ב' היא כרש"י ור"ת דליכא מצוה כלל (אך בסי' ט"ו סכ"ה בהגהה משמע דסתם כדעה ב' וצ"ע). וגם ממ"ש ביו"ד ססי' ר"מ. לפי הטעמים שבמהרי"ק שם (שקס"ו) לפה"נ ודאי יש לחלק בין הנושאים. כמ"ש כ"ק שי'. ואף לפמ"ש הלבוש שם דה"ל כמונעו מפ"ו אין ראיה לכאן לפי הנ"ל. אך לפה"נ כוונת כ"ק שי' לומר דעכ"פ כיון דאיכא קצת מצוה בב"א (לצאת דעה ב' שברמ"א סי' ב') ובפרט לפמ"ש הלבוש ביו"ד שם דה"ל כמונעו מפ"ו. א"כ עכ"פ יש לומר דלא איירי הגמ' דפ"ק דשבת בכה"ג כ"א בדליכא מצוה כלל