דברי נחמיה אבן נזר קנח

מהנ"ל. והג' הנקרא כיעור דהגיפו הדלתות ודשניהם יוצאים ממקום אופל שבסי' י"א שהיא למעלה בגדר הסתירה מיחוד שהרי על היחוד בלי קינוי לכ"ע אין אוסרים ומשא"כ בכיעור פליגי: סימן מ"ה (לסי' ז') שאלה מכ"ק הגאון החסיד האמיתי אדמו"ר מוה' מנחם מענדיל זצוק"ל להגאון המחבר ז"ל: רב וגדול העיר שיש לו דין עם ת"ח א' מעירו שאינו רב שם. האם יכול להתדיין בפני ג' לומדים מעיר זו. אשר כ' כת"ר כי הת"ח בעל דינו יכול לומר שמאחר שכנגדו הוא רב העיר א"כ כל בני עירו הם אוהבים לו או עכ"פ מתיראים ממנו. וארז"ל פ' בתרא דכתובות (דק"ה ב') לא לידון אינש למאן דרחים לי' ובפ"ד דאבו' מורא רבך כמ"ש

הנה רפ"ב דסנהדרין תנן כהן גדול דן ודנין אותו ואמרי' שם דדיני ממונות שלו הם בשלשה כשאר כל אדם ולית מאן דפליג ע"ז וכ"כ בחידושי הר"ן וכן פסק הרמב"ם פ"ה מה' סנהדרין. ואפי' מלכי בית דוד אמרינן דהיו דנין אותן ומסתמא ג"כ דיני ממונות שלהם ע"פ שלשה כמו כה"ג. יקשה אמאי לא פסלינן כל העולם לדין אצלם משום דמסתמא אוהבי' את הכה"ג יותר משאר אדם. דמי לנו גדול מכה"ג שבו עבודת כל ישראל וגם מגין על דורו כו' וגם בגמרא שם (די"ז א') דנין אותו אצטריכא לי' הא נמי פשיט' ובתוספות דס"ד דמתוך גדולתו כו' וכ"כ בחידושי הר"ן שם שאע"פ שהוא גדול בישראל דנין אותו כו' והדר אקשינן ליה הא נמי פשיטא כו'. וקשה כנ"ל ועוד דא"כ עכ"פ ניבעי ב"ד של ע"א. ובמלכי בית דוד יקשה יותר דיש יראה כו' ועי' מ"ש לקמן. א"ו לא דמי כלל דהא דאמרינן לא לידון אינש למאן דרחים לי' זהו כשיודע בנפשו בבירור גמור בודאי שהוא אוהב לו והשני אינו אוהב לו ולכן תלוי הדבר בהדיין לא לידון אינש כו' וכן בהרמב"ם ושו"ע אסור לאדם לדון למי שהוא אוהבו כו'. ועד"ז פי' הטור והרא"ש וברי"ו נתיב א'. וצריך להתברר בעדים לפוסלו כו' ואף שכתבו כן על דין אוהב ושונא גמור נראה דכ"ש באוהב קיל כו'. משא"כ הכא אף שהוא כהן גדול והשני איש פשוט אין מוכרח כלל שהדיינים אוהבים אותו יותר דאהבה אינה תלויה כ"כ במה שהוא אדם גדול בישראל ע"כ מהסתם לא פסלינן לי' כלל מחמת זה. וה"ה אפי' תלמיד לרב. דמאי שנא מרב לתלמיד שהכשיר מהרי"ק ש' י"ו דאדרבה אהבת רב לתלמיד גדול' יותר מתלמיד לרב שהרי התלמידי' קרואים בנים כמ"ש התוי"ט בהקדמה למס' אבות בשם הרמב"ם וא"כ הרי אהבת האב לבן גדולה יותר מאהבת בן לאב ומדהכשירו רב לתלמיד כ"ש תלמיד לרב ומשום חשש יראה יתבאר לקמן

ועוד דהא דלא לידון אינש כו' כתבו התוס' שם והמרדכי והרא"ש והטור דהוא רק לכתחילה ממדת חסידות וכ"ד הרי"ו שכתב אעפ"י שאינו פסול. ודלא כהרמב"ם וכן כתב מהרי"ק שרש י"ו. ומשום לכתחילה לא שייך רק לדחות אדם פרטי משא"כ גבי כה"ג שיפסלו לו כל העולם לא אמרי' ואפי' גבי אוהב ושונא גמור כתב הב"י בשם א"ז דדיעבד דינו דין וכן מבואר בחידושי הר"ן פז"ב דק"ט לתרץ בזה דלא מוקמינן מתניתין דנדה פ"ו ויש כשר להעיד ואינו כשר לדון דמיירי בשונא. מיהו אינו נראה כן מהתוס' בנדה שם מדלא כתבו תירוץ זה. אך היינו דוקא באוהב גמור היינו שושבינו ולכמה דעות דוקא ביום ראשון מהשושבינות. אבל בסתם אוהבו דיעבד דינו דין לכ"ע והיינו אף להרמב"ם ס"פ י"ו מה"ע דאוהב ושונא פסול דיעבד דלא כהב"י זהו באוהב ושונא גמור שלא דבר עמו ג"י כ"כ בט"ז ססי' ז' ועי' בכנה"ג בהגהת כב"י סי' ז' אות ע"ו. וכ"ז באוהבו אבל בנדון שאלתנו שנאמר מסברא בעלמא שמפני שהוא רב העיר כל הת"ח שבעיר הם אוהביו ופסולים לו לדין אין נרא' כלל אף לכתחיל'. דהבא לפסול מספק בחומרא דלכתחילה עליו הראיה. וראיה מהא דכה"ג וכנ"ל

ועוד א"כ ת"ח וע"ה הבאים לדון בפני הדיין יהיה הדיין פסול דאנן סהדי שאוהב הת"ח יותר הגם שאינו אוהבו כנפשו ממש כמר בר ר"א פי"ו דשבת (דקי"ט א') מ"מ ג"כ ודאי אוהבו הרבה יותר מהשני כמ"ש רבא שם תיתי לי כו' ופירש"י שחיבת ת"ח עלי וא"כ איך כשר לדונו. וגם מר בר ר"א למה הוצרך לומר משום דחביב עלי כגופאי. הלא גם בלי חיבה כזו יהיה פסול. א"ו אהבה כזו אין לה ענין לענין מאן דרחים לי' כו'

ומ"ש בתלמיד לרב משום חשש יראה מורא רבך כמש"מ. הנה אפי' במורא שמים ממש חשש יראה גשמיות גדול יותר כדאיתא בגמרא פ"ד דברכות (ק"ח ב') יה"ר שתהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כו' וגבי מורא ב"ו אפי' בעל דין איש קשה אין שום חשד על הדיין שמא מתירא כדמוכח ממ"ש הש"ס פ"ק דסנהדרין (ד"ו ע"ב) ריש לקיש אמר כו' וגדולה מזו פי' הרמב"ם ר"פ כ"ב מה"ס שנאמר לא תגורו כו' שלא תאמר כו' שמא יהרוג כו' שמא ידליק את גדישי והכ"מ לא העיר ע"ז ובספר החינוך פ' דברים סי' תט"ו הביא כן בשם ספרי. אלא שלכתחילה יוכל הדיין לומר איני נזקק לכם אבל כשנזקק אין שום חשד ופקפוק עליו. ואם כך ביראה כזו כ"ש במורא רבך שאינה אלא כמו"ש בכף הדמיון והרי יראה כהנ"ל היא להבדיל גדולה בעונ"ה ממו"ש ממש. ואפ"ה לא חיישינן לה כלל. א"כ כש"כ הכא וזהו ברור כשמש. ועוד דהכא יש מו"ש פשיטא דאין לחוש כאן והאריכות למותר. וכ"ש בנ"ד שהדן עם הרב הוא ג"כ ת"ח גדול ומפורסם כנ"ל: סימן מ"ו

תשובת הגאון המחבר לגדול אחד

הנה אף שאין נ"ד כהצעת השאלה המתואר. עכ"ז אמרתי להשיב בקצרה כי תורה היא כו'. ע"ד הראי' מר"פ כה"ג. הנה הא דאמרינן שם הא נמי פשיטא. אינו מכח הסברא. אלא דאחר דשמעי' שדן נשמע ממילא שדנין אותו דאל"כ הא כתיב התקוששו כו'. וכבר נתקשו שם בתוס' וחי' הר"ן דאי לא הוי תני תרווייהו סד"א מסברא שאין דנין אותו וממילא לא דן ג"כ כו'. ומסיק הר"ן דבהא דדן אקרא סמיך דכתיב ואל הכהנים כו'. וא"כ אדרבה לכאורה מכאן ראיה דהיכא דליכא קרא ולא מתני' (כמו בנד"ד או גדול העיר) נשאר הסברא דאין דנין אותו באותה העיר (אלא שמ"מ דן דהא עכ"פ ממק"א יש מי שידין אותו כו'). אלא שגם זה אינו דהא דגבי כהן גדול סד"א מסברא דאין דנין אותו אינו משום דמסתמא אוהבי' אותו ויהיו כל העולם פסולי' לדונו (כדמשמע לכאורה שתופס כת"ר שי'. דז"א סברא כמשי"ת בסמוך). אלא מ"ש התוס' דס"ד דמתוך גדולתו כו' וכן מ"ש הר"ן שהוא גדול בישראל כו'. גדולה זו היינו מה שהוא כהן גדול וסד"א דמשום חשיבות זו יהיה פטור מן הדין לגמרי משום זילותא דבי דינא וכעין פירש"י. וזה לא שייך בנד"ד. ועכ"פ נראה דמהא ליכא למישמע כלום כנ"ל. גם גוף הסברא שכתב מי לנו גדול מכה"ג כו' מגין כו'. לא פסיקא כ"כ (שיהיה צדיק ות"ח דהא איכא בית שני) דבפ"ק דיומא (ט'.) אמרי' ושנות רשעים כו' זה מקדש שני כו' ושם (די"ח.) מוקי מתני' דקתני שמא לא למדת כו' במק"ש דא' ר"א תרקבא דדינרי כו' ובכה"ג ודאי לא שייך אהבה. ועוד (והוא העיקר) גבי כהן גדול לא שייך כלל לומר דמחמת אהבה יפסלו כל העולם לדונו. דהא כשהוא הנתבע (וכ"מ הלשון דנין אותו כו') ודאי התובע יתרצה שידונו עכ"פ ולח שיהיה נפטר לגמרי. ובקבלוהו לאוהב שרי כמ"ש כנה"ג סי' ז' בהגהה ט' אות י"ח והכה"ג שהוא האוהב אינו יכול לעכב כמ"ש האו"ת סקי"א). ועוי"ל דכל שלעולם א"א בע"א שאני. וכנזכר ג"כ בדברי כת"ר. אלא שכ"כ רק במה שהוא לכתחיל'. ולפע"ד אף בדבר שמעכב בדיעבד מ"מ