דברי נחמיה אבן נזר קנה

תוס' אפילה היינו מבואות האפילות דירוש' שאפי' ביום הוי רה"י. ומ"ש ובלילה. וי"ו המחלקת היא ור"ל או בלילה. והיינו פלטיא בלילה דירוש' (ומשמע אפי' לא באפילה כו'). ומ"ש רבינו שכ"ה בהדיא בפ"ה דטהרות גבי נגע בא' בלילה שהוא ספק ר"ה כמ"ש בתוספתא כו'. אם ר"ל שמזה ראיה שגם הגליון תוס' ע"כ מיירי באפילה ומיתוקמא הך דטהרות כשהלבנה זורחת. היה נראה זה דוחק גדול לאוקמ' סתם לילה שבתוספתא דוקא בשהלבנה זורחת. מלבד שכבר נתבאר דלא משמע כן בגליון תוס' לומר דמיירי דוקא באפילה. אלא נראה דרבינו הביא ראיה לדחות עיקר דברי הגליון תוס' בשם הירוש'. וכבר נתקשו בזה התוס' דסוטה. דהירוש' והתוספת' סתרי אהדדי אבל מ"מ לא החליטו לדחות דברי הירוש' מכח התוספתא. ולא עוד אלא שכתבו לחזק דברי הירוש' עפ"י מתני' דפ"ח דטהרות מ"ג. אלא שרבינו ז"ל הניח דברי התוס' בזה בצ"ע דהתם היינו טעמא משום גזירת כלים דאושא כו' ובאמת תמוה הא דפשיטא לי' דהיינו טעמ' דמ"ג פ"ח דטהרות משום גזירת כלים כו'. לכאורה הא התם אי' בתוספת' שבר"ש דברה"ר אינו טמא כ"א מדרס. וכן פסק הראב"ד פי"ח מה' אה"ט ה"ז והכ"מ פי' גם דברי הרמב"ם כן וכ"ה בהדיא בפיה"מ להרמב"ם. ואלו הא דגזירת אושא משמע דהיינו דטמאים לגמרי וכן משמע בהדיא ברמב"ם פי"ג ה"ד שכתב שמא בזב או במת נטמאו. וצ"ל לשיטת רבינו ז"ל דכאן שאבד (טהורים) ומצא הקילו קצת כו' דהא מהאי טעמא מיקל ר"ש לגמרי בתוספתא שם. אבל גם לפי שיטתו זו א"כ לא נפלאת היא לומר דהתוס' ס"ל דבכה"ג לא שייך כלל גזירת אושא של גזרו אלא על כלים הנמצאי' שלא נודע כלל ממי נפלו ואם טהורי' או טמאים נפלו. אבל לא בכה"ג שאבד טהורים ומצאם כו'

אך יש לתמוה על התוס' מטעם אחר. דלשיטתם דהיינו טעמא שם משום דלילה הוי רה"י. א"כ ודאי קשה למה טהורים טמא מת. והרי בהדיא קתני בתוספתא דברה"י טמאים גם טמא מת (אפי' ביום להר"ש ורמב"ם פי"ח. ולהראב"ד בלילה עכ"פ. ואי איתא כהתוס' הרי אין לחלק כלל בלילה בין רה"י לרה"ר כיון דאז הכל חשיבא רה"י). ולפ"ז לא זו שאין מכאן ראיה להירוש' אלא אף זו שמכאן מוכח שגם בלילה הרי נוהג דין חילוק רשויות לטומאה כו'. ועוד מטעם אחר יש לפקפק על התוס' אף זולת התוספתא אלא גם עפ"י דברי המשנה שהובא בדבריהם. והוא דלכאורה האי טעמא לילה הוי רה"י אינו מספיק אלא כשמצא הכלי בלילה. אבל כשמצאה ביום אף דעבר עליה הלילה. הרי זה כרה"י שנעשה רה"ר דתנן רפ"ו דטהרות דכשהוא רה"ר ספיקו טהור. והיינו אף בספק שכבר הותחל בעוד שהיה רה"י מ"מ בשעה שנעשה רה"ר דנין אותו ספק לקולא. כדמוכח מההיא דהמסוכן שבמתני' שם דשכבר נעשה מסוכן בעודו ברה"י עכ"ז אמרי' דכשהיה ברה"י ספיקו טמא ואח"כ שהוציאוהו לר"ה נעשה ספיקו טהור ומסתמא ה"ה אם היה מסוכן זה ברשות א' שהיה רה"י ונעשה רה"ר. וכגון בלילה וביום לפי שיטה זו דלילה הוי רה"י. יהי' דינו דכל שנגע בו בעודו לילה טמא ומי שנגע בו אח"כ ביום טהור וא"כ לכאורה ה"ה כאן בהך כלי הנאבד'. ואף שעבר עליה הלילה ואז היה הדין נותן לטמאה מספק אבל עתה ביום שנעשה רה"ר יש לדון הספק לקולא. ולכאורה יש לומר דק"ו נמי הוא דהא התם גבי מסוכן שהיה לפנינו בספק זה גם בעודו ברה"י ויש מי שנגע בו גם אז. וע"כ אנו צריכים לדון עליהם הספק לחומרא לומר שכבר מת. ומ"מ נגד אותן שנגעו בו ביום חוזרים ודנין לקולא לומר שעודנו חי. (ומשמע אף אם באו לב"ד בב"א. וצ"ע לכאורה מ"ש מב' שבילים דפ"ק דפסחים ד"י ע"א ובכ"ד מענינים אלו (ועי' ג"כ בד' רבינו ז"ל ה' נדה סי' ק"ץ סמ"ג (וסכ"ה)) ומיהו שם כל מדרבנן עי' תוס' דפסחים ד"ה בבת א'. ואכמ"ל). והרי זה תרתי דסתרי לגמרי. וכ"ש הכא שבלילה היתה הכלי אבודה ואין אנו דנין עלי' כ"א עתה ביום שיש לנו לדון הספק לקולא לימר שמעולם לא נטמאה ואין כאן תרתי דסתרי כו'. אך מ"מ יש לומר ג"כ בהיפוך. דש"ה דלענין אותן שנגעו ברה"ר אין אנו צריכים לדון מה היה מסוכן זה בעודו ברה"י כ"א מה הוא עתה כשהוא ברה"ר. ולכן דנין לקולא נגדם. ולא חיישי' למה שיש סתירה לזה במה שדנין אותו להיפוך גם בעודו היה ברה"י נגד אותן שנגעו בו אז. אבל כאן הרי אנו צריכים לדון על כלי זו (גם) על הספק שהיה חל בעוד לילה ולכאורה הרי זה דומה לאותן שנגעו במסוכן בעודו ברה"י דנראה לכאורה דאעפ"י שבאי' לב"ד לשאול. אחר שהוציאוהו לרה"ר טמאים. ובודאי ה"ה וכ"ש מי שנגע בו ברה"י וגם ברה"ר כו' וה"נ דכוותיה ממש לכאורה. (ומ"מ אין זה ברור דאולי יש לומר דבאמת גבי מסוכן גם אותן שנגעו ברה"י אינם טמאים אלא אם באו לשאול אז אבל לא אם באו אחר שהיה המסוכן ברה"ר. דלכאורה קצת משמע כן מלשון המשנה דתני כשהוא ברה"י כשהוא ברה"ר כו' דקאי על המסוכן דמשמע שתלוי באיזה מקום שהוא עתה (בשעת הדין כו'). (וה"ל למיתני מה שהיה עמו ברה"י וברה"ר כו') דהגם דאא"ל כשהיה ברה"י נטמאו. ואח"כ כשהוציאו יצאו מטומאה לטהרה. אבל זה יש לומר דמ"ש כשהוא ברה"ר ספקו טהור ר"ל כל ספק שבא לפנינו אז. אף על אותן שנגעו ברה"י. אך יש להוכיח בהיפוך מדפליג ר' שמעון וא' רה"ר מפסקת. דלכאורה צ"ע הלא ודאי גם הוא מודה דבעודו ברה"י ספיקו טמא. ואיך א"כ אח"כ כשהוציאוהו לר"ה יחזירו ויצאו גם אותן שנגעו ברה"י מטומאה לטהרה. ועם כי ס"ל דא"א לדון תרתי דסתרי ה"ל לטמא גם אותן שנגעו ברה"ר שבאמת כן הסברא נותנת כיון שבעודו ברה"י כבר דנו עליו שמת שוב א"א לדון עליו אח"כ שחי אע"כ צ"ל לכאורה דלא פליג ר"ש אלא בשלא באו לב"ד אותן שנגעו ברה"י עד לבסוף כשהוציאוהו לרה"ר (או אף לבסוף שהחזירוהו לרה"י דמ"מ יש לדון שהיה חי ברה"ר ואין זה סתירה למה שדנין שמת כשהוחזר אחר כך לרה"י כו'). ובזה ס"ל כיון שבשעה שהיה ברה"י (פעם הראשון) לא דנו עליו כלל. ואח"כ כשהוא ברה"ר (או אף לבסוף כשהוחזר לרה"י דמ"מ) צריכים לדון נגד אותן שנגעו אז ברה"ר שהוא חי ממילא ע"כ לדון כן אז גם על אותן שנגעו בעוד היה ברה"י (פ"א). ומינה דלת"ק גם בכה"ג מטמאים אותן שנגעו בעוד היה ברה"י דלא כנ"ל. אך אף אם לו יהא כן). מ"מ יש לחלק דש"ה דאף שלא באו לב"ד לשאול עד אח"כ. מ"מ כבר נודע וחל עליהם הספק. לכן אעפ"י שדנין עליהם אח"כ ראוי לדונם לפ"מ שהיו בעת חלות עליהם הספק אבל כאן שבלילה היתה הכלי אבודה יש לומר שלא נכנסה אז בגדר בית הספק ושאלה כלל. וראוי לדונה כפי מה שהיא עתה בעת שמוצאה ביום כו'. ולפ"ז ע"כ הא דאם עבר עליהם לילה טמאים לאו משום דלילה הוי רה"י נגעו בה. אלא משום גזירת אושא כדברי רבינו ז"ל (או חומרא בעלמא לענין טומאת מדרס דשכיח' כו') וליכא למישמע מכאן דרה"י הוי לילה כו'

והנה לכאורה עלה ע"ד שעפ"י פקפוק זה הב' יהיה קצת תיקון למה שנתבאר לעיל דעפ"י התוספתא המחלקת בין רה"י לר"ה גם בלילה לענין טמא מת עכ"פ לא די שאין מכאן הוכחה לדברי הירוש' אלא שמוכח להיפוך דלילה לא חשיב' רה"י. ולפי פקפוק הנ"ל דיש לדון כפי מה שהיא בעת שמוצאה. לכאורה מהא ליכא למישמע כלום לא לכאן ולא לכאן עכ"פ. דבתוספתא לא נזכר אלא ועבר עליהן לילה כו' ע"ש. אבל ז"א. כיון דבמתני' בחדא מחתא קתני מצא בלילה ומצא ביום שלאחריו טמא. ובמצא ביום שלאחריו פירשו בתוספתא דמטמא רק מדרס ברה"ר מסתמא ה"ה במצא בלילה דמתני'. ודוחק גדול לומר דלצדדי' קתני במתני' ר"ל דבמצא בליל' טמא מדרס וטמא מת ובמצא ביום שלאחריו טמא מדרס בלחוד. א"ו בחד גוונא תני טמא אשניהם ולפי התוספתא היינו מדרס בלבד ברה"ר. ואלו ברה"י טמא מדרס וטמא מת ואם כן יש להוכיח מכאן דלילה לא חשיב' רה"י (לפי התוספתא) היפוך מדברי התוס'. אמנם בההיא דנגע בא' בלילה שהביאו רבינו ז"ל וגם התוס' ראיה מזה דליל' לא חשיב'