דברי נחמיה אבן נזר קנא

ונתבאר לעיל). וגם לא הוי שה"ד כלל נראה דאף הגאון יודה דלא סמכינן על אמירתה בזה. כל כמה דליכא חזקת כשרות האם כמו שנת' לעיל: סימן מ"ד נצטויתי ע"י גיסי שי' לעיין בתשובות רבינו הגאון האלקי ז"ל. ועיינתי בתשוב' דסי' ל' (דפוס זיטאמר) ויש להתלמד שם בהבנת דבריו ולשונו הקדוש. ולא אקריב לפני ב"ק שי' רק ספיקותי בעיקר הדין מה שיחדש לנו

בענין הסתירה שברה"ר לאו סתירה היא אפי' בלילה (ובדרך כו'). והנה אילולי דבריו הקדושים הייתי מפקפק בזה. ואתחיל בסתירה ברה"ר בלילה. לכאורה כיון שבגליון תוס' דריש נדה בשם ירושלמי אמרה דהוי כרה"י. וכן הוא בתוס' דסוטה כ"ח ב'. קשה לדחות זה מכח התוס' דנדה שלא הזכירו הירוש' כלל. (ואולי אישתמיט להו אז לפי שעה ואולי הם עצמם הגיהו אח"כ בגליון בשם הירוש') והגם שהתוס' כתבו כן כדי לתרץ היכי ילפינן לטהר ברה"ר אפי' בדליכא חזקה. באמת הא דברה"ר טהור אף בדליכא חזקה לאו דבר ברור הוא כלל והתוס' לא השוו דבריהם בזה בכמה דוכתי ועיקר השערוריה בזה לפה"נ היינו דבהא דקיי"ל דספק טומאה ברה"י טמא וברה"ר טהור וגמרי' לה מסוטה יש מקום ספק מהו עיקר הלימוד מסוטה אי צד החומרא דרה"י או צד הקל דרה"ר (או תרווייהו) (ויש לעיין מ"ש תוס' במנחות כ"ג סע"א). ואי לענין צד החומרא דרה"י א"ש דסתמא דמילתא דספק טומאה היינו כמו ספק נגע דאיכא חזקת טהרה והיה הדין נותן לאוקמה אחזקתה וגמרי' הלכתא מסוטה דגזה"כ בטומאה לעשות ברה"י ספק כודאי טמא אבל לענין צד הקולא דרה"ר הרי אין צריך למילף מסוטה דבלא"ה בכ"ד אזלינן בתר חזקה (דילפי' מקראי פ"ק דחולין ד"י ע"ב. והיכא דאיכא חזקת טומאה כמו ספק טבל באמת גם ברה"ר טמא כדמשמע רפ"ב דמקוואות דמשמע דגם ר"ש דתוספת' גבי מקוה שנמדד דמ"ב שם לא פליג בזה ועי' עירובין (ל"ו) ובתוס' דחולין שם ד"ה ודילמא אדנפיק כו'). וזו היא קושית התוס' דסוטה אהא דמשמע בחולין ד"ט ב' וע"ג ל"ז ב'. דהא דטהור ברה"ר הלכתא גמירי מסוטה ועוד הקשו ע"ז בחולין שם וברפ"ח דנזיר מההיא דב' נזירים דכיון דע"כ בכה"ג דא"א להיות שניהם טמאים או טהורים ליכא למילף מסוטה כמו שהוכיחו שם וא"כ אי איתא דהא דטהור ברה"ר מסוטה גמרי'. בכה"ג מנלן דטהור. והנה בתוס' דנזיר תירץ (אקו' ב' הנ"ל) דבאמת הא דטהור ברה"ר לאו מסוטה גמרי' אלא דמוקמי' אחזקה. והא דאמרי' בחולין הלכתא גמירי לה מסוטה הוא רק לפי הס"ד דחולין שם. ר"ל לפ"מ דבעי למימר שם דאיסור' כסכנתא דמי דלא אזלינן בתר חזקה לקולא. ורצה אביי להקשות ע"ז מהא דספק רה"ר. ודחי רבא התם הלכתא כו' ר"ל דאין ראיה מזה דיש לומר דהתם הלכתא כו' (דלפ"מ דקיימי השתא דלא אזלינן בתר חזקה לקולא א"ש דאיצטריך הלכתא לטהר ברה"ר אף בדאיכא חזקת טהרה) אבל לפי המסקנא דסכנתא חמירא מאיסורא ובאיסורא אזלי' בתר חזקה לקולא. וכדמסקי' ג"כ שם ד"י ב'. (ע"ש בתוס' ד"ה אלא). א"כ גם בספק טומאה הא דטהור ברה"ר הוא כדינא מצד החזקה ולאו מסוטה גמרי' כלל. ובתוס' דע"ג שם פי' דלאו דוקא א' שם דהא דברה"ר טהור גמרי' מסוטה אלא רק הא דברה"י טמא וברה"ר אוקמי' ממילא אחזק' כדינא כו'. וב' תוס' אלו צריכים זה לזה וסמכי אהדדי דבהא דחולין א"ל לאו דוקא דהא עי"ז מחלקין בין טומאה לאיסורא. אלא שם צ"ל כתירוץ התוס' דנזיר דבמסקנא לא קאי הכי כנ"ל. ובהך דע"ז לא שייך התירוץ דנזיר דאין שם ס"ד ומסקנא וצ"ל כמ"ש התוס' שם דלאו דוקא קאמר. ועכ"פ ב' תוס' אלו ס"ל דהא דברה"ר טהור לאו מסוטה גמרי' לה. (אך בפ' א"ט (מ"ג ב') דמשמע שם ג"כ דהכל מסוטה גמרי' ע"ש בפירש"י קצת צ"ע אם שייך לתרץ שם עד"ז). ובתוס' דסוטה שם תירץ (אקו' א' הנ"ל) בע"א. דאחר דגמרי' הלכתא מסוטה לטמא ברה"י שוב איצטריך הלכתא ג"כ לטהר ברה"ר אף בדאיכא חזקת טהרה כי היכי דלא נילף הכל מסוטה לטמא ונא' דסתירה (ברה"י) דקרא בהווה דיבר כו' (ר"ל משום דגבי סוטה הרי רה"ר לאו סתירה היא וליכא ספק כלל. אבל גבי טומאה דאין נ"מ לענין הספק בין רה"י לר"ה הכל טמא). ובתירוץ זה ממילא מתורץ ג"כ קו' ב' הנ"ל מההיא דב' נזירים דכיון דהתם גם לענין החומר דרה"י לא ילפי' מסוטה ממילא גם לענין הקולא דברה"ר אין צריך למילף אלא מוקמי' אחזקה כו'. ונמצא דבג' מקומות אלו הושוו התוס' בזה עכ"פ דהא דברה"ר טהור הוא רק בדאיכא חזקת טהרה. אלא שהתוס' דנדה וכן פ"ק דחולין שם (לפמש"ש מהרמ"ל). לפה"נ כיונו לתרץ קו' הנ"ל בע"א. דהא דמשמע דהא דברה"ר טהור מסוטה גמרי' היינו היכא דליכא חזקה לטהרה (ולא לטומאה). והא דאף היכא דליכא למילף מסוטה כההיא דב' נזירים טהור ברה"ר הוא בדאיכא חזקת טהרה. ואהא הקשו איך ילפי' מסוטה בדליכא חזקה. והוצרכו לתרץ דגם בסוטה איתרע חזקתה כיון שקינא לה ונסתרה ואע"ג דברה"ר ליכא סתירה מ"מ בלילה כו'. אבל לפמש"ש בגליון דלילה כרה"י דמי יש לומר דע"כ באמת לא ילפי' מסוטה לטהר ברה"ר בדליכא חזקה אלא תירוץ קושי' הנ"ל הוא או כתוס' דע"ג ונזיר הנ"ל או כתוס' דסוטה הנ"ל. [שוב ראיתי דמתוס' דע"ג ונזיר הנ"ל אין ראיה כ"כ דפליגי אתירוץ דתוס' דנדה וחולין. דבע"ג יש לומר לפי דמשמע בגמרא שם דאיירי היכא דאיכ' חזקת טהרה כמו ספק נגע ע"ש ברש"י ד"ה ספק טומאה. וא"כ לא מיתרצא בתירוץ התוס' דנדה וע"כ פירשו דלאו דוקא קאמר דמסוטה גמרי'. ובתוס' דנזיר יש לומר עפ"י מ"ש מהרמ"ל בחולין דשם הרכיבו התוס' התירוץ אתרי רכשי שתחילה כתב כתירוץ דנדה וסיימו כתירוץ דנזיר ופי' מהר"מ דבתירוץ דנדה לא מיתרצ' עדיין לפי הס"ד דחולין דבאיסורא לא אזלינן בתר חזקה לקולא וא"כ ע"כ הא דברה"ר טהור מסוטה גמרי' גם בדאיכא חזקה. ולפ"ז בההיא דב' נזירים מנלן וע"כ לומר בזה כתירוץ דנזיר דסוגי' דהתם לפי המסקנ' דחולין ובתירוץ זה לחוד לא סגי דבמסקנא לא הדר כ"א מהא דבעי למימר שבאיסורא לא אזלינן בתר חזקה. אבל מהא דא' דספק רה"ר מסוטה גמרי' לא הדר. וע"ז הוצרכו לתירוץ דנדה וא"כ גם בתוס' דנזיר י"ל כן דמש"ש במסקנא לא קאי הכי ר"ל מאי דלפי הס"ד גם בדאיכא חזקה ילפי' מסוטה לא קאי במסקנא. ולפ"ז התוס' דנדה לא כיונו לתרץ לא הא דע"ג ולא הא דחולין לפי הס"ד. אלא מאי דלפי המסקנא דחולין משמע ג"כ דלא הדר מהא דמסוטה גמרי' כו' כמ"ש מהרמ"ל כנ"ל וזה לא מיתרצא בדברי התוס' דנזיר וע"ג. אך אף אם לו יהא כן אבל בתירוץ דתוס' דסוטה ודאי מיתרצא גם לפי המסקנא דחולין. ועדיין יש לומר דלפי הגליון תוס' דנדה בשם הירושלמי יתורץ כן. ואפשר דהיינו טעמא דבסוטה נחתו לתירוץ זה ונדו מתירוץ חולין ונדה לפי ששם הביאו הירושלמי כו'. אמנם באמת זה שכתב מהר"מ שהוצרכו לתירוץ דנדה הוא רק משום דמסקנא דחולין משמע דלא הדר מהא דספק רה"ר מסוטה גמרי'. לא נראה כ"כ ומהר"מ חיזק זה דבכמה דוכתי בגמרא אמרי' הכי. ובאמת לפה"נ לא נזכר זה כ"א בחולין שם ובע"ג. וכבר נתבאר שבע"ג ע"כ לאו דוקא קאמר כמ"ש התוס' שם ובסוטה שם דאמרי' וממקום שבאת מה סוטה רה"י כו' מכאן אמרו כו' יש לומר שאין ר"ל שזה נלמד ממש מסוטה. אלא ר"ל דממילא כיון שלא למדנו דספק טמא אלא מסוטה כל שלא דמי לסוטה כמו ברה"ר מוקמי' אדינא כו'. ותדע שהרי התוס' שם לא הקשו כ"א מחולין וע"ג ע"ש. אלא דלכאורה צ"ע דלפ"מ דמסקי' שם דכ"ט שהחילוק בין דבר שיש בו דעת לשאול לאין בו דעת לשאול עיקרו ילפי' מדרב גידל. אלא דאי מדר' גידל ה"א בין ברה"ר בין ברה"י איצטריך למיגמר מסוטה. א"כ הרי הא דברה"י טמא בדבר שיש בו דעת לשאול אין צריך