דברי נחמיה אבן נזר קנ

דממזר ודאי כו' וכן בקהל ודאי כו' הכל הוא דברים כהווייתן ר"ל להתיר שתוקי זכר בישראלית. וממזר זכר בשתוקית. אבל לא להיפוך ר"ל שתוקי זכר בממזרת (וכן ישראל בשתוקית) יש לומר דזה לא נשמע מקרא והוי דאוריי'. (והרמב"ם בהי"א נקט בן כשר הוא. לפי הנ"ל דוקא בן ונא בת כו'). ואין תימ' כ"כ נחלק בין זכר לנקבה דכה"ג מצינו שהקילה התורה לענין פסולי כהונה שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים (קדושין ע"ו) וכן יש לומר בענין פסול קהל מה שהוא הזכר בנחות דרגא נגדה לא הקפידה תורה אבל לא להיפוך. והגם שלכאורה הדבר תמוה כיון דלהרמב"ם בכל התורה ספק דאוריי' רחמנא שריא למה יהיה שתוקי אסור בממזרת ד"ת אף בלי דרשא. יש לומר כיון דיש כאן בשתוקי תרתי דסתרי אם נתיר נו בכשרה ובממזרת. אפשר שהיה הדין נותן דבכה"ג לאסור בתרווייהו מדאוריי' אף להרמב"ם (ע' הפלאה בקדושין ע"ג בד"ה חד לממזר בשתוקי מ"ש עפ"י דברי התוס' ביצה י"ד ע"ש דמשמע שר"ל דלהרמב"ם יש לומר דאסור מדאוריי' בכה"ג). ואפשר דס"ל להמ"מ דבאמת בכה"ג בשאר איסורים אסור מה"ת בשניהם גם להרמב"ם. והכא דגלי קרא להכשיר שתוקי בישראלית. [אבל בממזרת ממילא אסור מה"ת ויותר נראה דאף אם בכה"ג בשאר איסור ים מותר מה"ת בשניהם. מ"מ כאן דגלי קרא להכשירו בישראלית] עשאהו הכתוב כישראל גמור וממילא אסור בממזרת מה"ת וזה מדויק בדברי המ"מ שכתב אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת כו' ולכאורה מ"ש דמדאוריי' מותר אך למותר אלא דעיקר איסור בממזרת נמשך מזה שמותר בקהל כו'. וא"ש מה שהקשו להרמב"ם ל"ל קרא להתיר שתוקי כו' גם למהרי"ט ופר"ח שכת' דהכא איצטריך קרא להתיר בשניה' יחד (בב"א) קשה נילף מהכא נשאר איסורים כדיליף עיקר היתר ספק מה"ת מהכא כמ"ש הרשב"א. אבל לפי הנ"ל. א"א ללמוד מכאן היתר לצד א' דמאי חזית כו' אלא דכאן מאי דגלי קרא גלי. וא"ש נמי דליכא למימר אדיליף מהיתר בישראלית לשאר איסורים להקל. נילף להחמיר בכל ספק מאיסור שתוקי בממזרת. דאיסור זה ממילא הוא נמשך מקולא דישראלית דא"א להקל בתרתי דסתרי כנ"ל (ומהתימא על מהרי"ט ופר"ח ושאר אחרונים שכתבו בפשיטות שמותר גם בממזרת (ואף בב"א) ולא דיברו כלל בדברי המ"מ והר"ן). ולפ"ז א"ש נמי הא דר"ג מכשיר בבתה לר"י דיש לומר דא"צ חזקת כשרות רק דגם בענין זונה לכהן ג"כ ספיקא אינו כ"א דרבנן ומהימנה. וכמ"כ בהא דהי"ט הנ"ל א"צ לחזקת כשרות ולכאורה א"ש כל הקושי' על המ"מ) אלא דלפ"ז גם בהך דרשא דממזר ודאי כו' היה ראוי ג"כ לומר דהיינו דוקא בכה"ג. שהזכר ספק מותר בקהל אבל להיפוך שתוקית לישראל אסור מה"ת (כיון דלממזר מותר דדרשא דקהל ודאי כו' וא"א להתיר תרתי דסתרי). וצ"ל לפ"ז דהא דשתוקי בדוקי דאבא שאול ודשמואל הכל כשהולד זכר דוקא (ויהיה נמשך חומרא גדולה היכא דהולד נקבה כו') וזה ודאי א"א דהא הא דר"ג מכשיר בבתה אף דעיקרא דמילתא לענין כהונה אתמר (דומיא דבה דליכא נ"מ לקהל) אבל ודאי כ"ש דכשרה לקהל אף דודאי התם הספק היה גם אולי מממזר נתעברה דאל"כ איך א' ר' יהושע שהיא בחזקת מעוברת לנתין וממזר כו'. גם א"כ מה הקשה ר"א לר"י מברייתא דבעדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי הרי בבתה תניא. ולפי הנ"ל בפשיטות יש לומר דבתה באמת יש ספק דאורייתא להתירה לקהל ואינה נאמנת. גם הרי בקדושין דע"ד בעי למימר אהא דאבא שאול דאתי להכשיר בתה. והא דאבא שאול ודאי לענין הכשר לקהל איירי בספק ממזר. א"ו בהך דרשא דממזר ודאי כו' לכ"ע אין חילוק בזה בין זכר לנקבה. א"כ ה"ה בדרשא דלקהל ודאי כו' להכשיר ספק בממזר ג"כ ע"כ אין לחלק בזה בין זכר לנקבה. אלא מחוורתא דע"כ המ"מ ל"ג בהך דרבא שם בקדושין דע"ג הדרשא דלקהל ודאי כו' וס"ל כהתו' רי"ד כמ"ש בס' יד אהרן. ומ"מ ניתן להאמר ע"ד הנ"ל. דמהא דממזר ודאי ם כו' נלמד שהתורה עשהו כישראל כשר וממילא נמשך מזה שאסור בממזרת דהוי כתרתי דסתרי כנ"ל בשם ההפלאה עפ"י דברי התוס' בביצה (ומעין זה גבי ס"ס בתוס' דב"ק די"א הובא בשעה"מ ה' מקוואות כלל ה' וכלל ד' וכן בתוס' דנדה רדכ"ז ודכ"ט. ומעין זה גם בדאוריי' לכאורה בתוס' דריש נדה וחונין ט' ע"ב ורפ"ח דנזיר דמה שא"א להיות שניהם טמאים לא נלמד מסוטה). ויתורץ בזה קושית שעה"מ דה' ט"מ הנ"ל איך לא נלמד להרמב"ם שתוקי בממזרת להכשיר אף בלי דרשא ממה שמכשירו בישראלית. דלפי הנ"ל אדרבה מזה נלמד לאסור דא"א להתיר ב' דסתרי כו' (ויש לומר ג"כ דבעלמא ג"כ בכה"ג דספיקא להחמיר מה"ת כו' או דרק כאן גרע דהתורה עשהו כישראל בהדיא כו'). והא דר"ג מכשיר בבתה א"ש נמי משום דלהרמב"ם ספק זונה לכהן ג"כ דרבנן וס"ל להמ"מ לפ"ז דר"י מודה לר"א דבבתה ליכא חזקת כשרות אלא שמ"מ כך דינו שתהיה נאמנת (עי' לשונו פי"ח הי"ג) והיינו מפני שגם בלא דיבורה הוי ספק ורק איסור דרבנן כשיטת הרמב"ם בכל התורה. וזהו ג"כ הטעם בהי"ט הנ"ל, וא"ש נמי דברי הר"ן שכ"כ רק לשיטת הרמב"ם. אבל לדידיה דס"ל ספ"ק דקדושין דלא כוותיה באמת הא דר"ג מכשיר בבתה בספק זונה לכהן דהוי דאוריי' לפ"ז ע"כ היינו טעמ' דחזקת האם מהני לבת כמ"ש בפ"ב דכתובות כנ"ל (אלא דלפי מ"ש הפר"ח דהיכא דאיכא חזקת כשרות לכ"ע ספק רק דרבנן יש לומר דבאמת זה התועל' דחזקת כשרות דאמה דעי"ז הספק רק דרבנן אלא דלכאור' צ"ע דמדכ' הרשב"א ור"ן דמדאיצטריך קרא לשתוקי בישראל מכלל דבעלמא ספק מה"ת כו' משמע דגם בכה"ג דשתוקי דאיכא חזקת כשרות (דאמו) הוי הספק מה"ת וצ"ע ואכ"מ). ובשתוקי בממזרת ס"ל כמ"ד דדרשי' בקהל ודאי כו' והוי דרבנן. כמש"ש בקדושין דע"ג ומ"מ אינה נאמנת לפסול משום דליכא חזקת כשרות כו' כד' הריטב"א ונ"י ביבמות. ולפ"ז לשיטתו וכן לשאר פוסקים דס"ל דבעינן חזקה דוקא חולקים אדינא דהרמב"ם הי"ט הנ"ל

ומעתה הרי מצינו פלוגתא גדולה בזה. דהרא"ש (לפמ"ש בסוגיא דפ"פ) ורש"י דקדושין ס"ו ורז"ה דכתובות כ"ב והרמב"ם ומ"מ הנ"ל וכן הטוש"ע שפסקוה כולם ס"ל דלא בעי' כלל חזקת כשרות (ואף לענין זונה לכהן. דמ"מ הוי דרבנן לשיטת הרמב"ם ואפשר דהפוסקים הנ"ל כולם עומדים בשיטתו בזה ויתורץ מה שהקשה במלחמות דשיטתייהו כר"א כו' דז"א אלא דגם ר"י לא בעי חזקת כשרות. ומ"מ גבי ינאי הרי באיסור שבויה לכהונה מודה ר"ג כו' כראיי' ברייתא) לכן אף שרבו החולקים וס"ל דהיינו טעמא דר"ג מכשיר בבתה לר"י משום חזקת כשרות דאמו. וממילא משמע דלדידהו לעולם אף בדרבנן בעי' חזקת כשרות דוקא (ודלא כהגאון הנ"ל בזה דמשמע דמחלק בין דאורייתא דבעי' חזקת כשרות ובדרבנן לא בעי' חזקת כשרות ולפ"ז אפשר לעשות פשרה בין הפוסקים דלא פליגי כלל דכבר נתבאר דלא משמע כן לא בדברי המ"מ ור"ן ולא בשאר פוסקים. וגם לא בגמרא דפלוגתא א' שמענו בין דר"א לר"י ולדבריו בתרתי פליגי וכבר נתבאר דא"כ לא א"ש ראיית הרי"ף ורא"ש מהא דאבא שאול דלא כר"א כו'). מ"מ יש מקום סמיכה להקל בשתוקי בישראל שהוא שעת הדחק הגדול עפ"י הפוסקים הנ"ל דא"צ לחזקת כשרות דאם כו' (לכן אף דאיתרע וכנד"ד וכה"ג). אבל מ"מ בנד"ד דעיקר השאלה לע"ע לענין חליצה דליכא שה"ד (מלבד שנתבאר לעיל דא"כ הרי לא קיי"ל כר"ג כ"א בדיעבד והולד כדיעבד דמי כו' אבל חליצה לכתחילה הוא רק שהב"ש מיקל וצ"ע ונתבאר לעיל). הרי לפי הנ"ל יש לחוש בזה להרבה פוסקים החולקים כנ"ל. ואף הגאון דמשמע דס"ל דלא פליגי כנ"ל מ"מ חזינן דלא ע"ז לבד סמיך גם לענין הכשר הולד לקהל אלא עיקר נראה דסמיך אס"ס דספק מעו"ג כו' א"כ לענין החליצה דלא מהני כלום הס"ס הנ"ל דגם אי מעו"ג לאו דידיה הוא עכ"פ (ואדרבה לכאורה עפ"ז יש לומר דאזלא הסברא דהב"ש דאין לחלק כו'