דברי נחמיה אבן נזר קמט

בדבר שבערוה נאמן ע"א בכה"ג כמ"ש בקדושין דס"ו. ולדידיה היינו ענין לברר דנאמן ע"א כמ"ש הר"ן בסוגיא דקדושין ס"ג ב' וע"ש בפ"י ד"ה א"ר נאמן ליתן גט כו'. אך מבואר בפ"י דחולין שאין כן דעת הראשונים ז"ל. וגם בהא דינאי מבואר דלהתוס' ורוב הפוסקים הא דר"ג מכשיר בבתה הוא משום חזקת כשרות דאמה הרי דבעי' חזקה דוקא. אבל מה שגם בלי אמירת' הוי ספק לא אמרינן דליהוי כליכא חזקה כלל וע"א נאמן ואולי ס"ל דבדבר שבערוה גם בליכא חזקה כלל לא מהני ע"א כו' או דעדות האם גרע מע"א דעלמא. וכאן ע"י הגדת האב אפשר דס"ל דלא איתרע חזקת כשרות דבן ע"י הספק שהטיל האב ולכאורה היינו טעמא מדנאמן ליתן גט בסוגיא דקדושין ס"ג ב' הנ"ל (אלא דבר"ן שם לא משמע כן. ומ"מ לכאורה כאן דומה ממש להתם יהיה מאיזו טעם שיהיה). ויש מקום לומר לכאורה דלפמ"ש הראשונים בסוגי' דכתובות כ"ו ב' ע"ש בשט"מ דתרי ותרי אעפ"י שתרי באו תחיל' ואז ודאי היו נאמנים מ"מ לא נקרא עי"ז חזקה כו' ע"ש. א"כ יש לומר דמהאי טעמא גם הגדת האב בסוגיא דקדושין ס"ג הנ"ל לא נקרא חזקה עי"ז. ונשאר חזקת פנויה דקודם וכשאומר זה אני קדשתיה נאמן. וא"כ ה"ה הכא בהגדת האב לא איתרע החזקה ומהימנה להכשיר הבן. אך אפשר התם שאני דלפי דברי האב ג"כ עכ"פ איכא מיעוט היתר ברור היינו אותו שקידש' לכן אח"כ כו' מברר כו' ומשא"כ בנד"ד וכן בפנויה דר"ג וכה"ג הרי הכל ספק כו' ובכה"ג אולי לא נקרא מברר אלא מעיד כו' וצ"ע בדינים אלו העמוקים ומסופקים בידינו. והפ"י עיקרו סמיך אקונטרס כלל גדול שלו ואינו תח"י. ודרך כלל נראה דהך דהרמב"ם הי"ט דומ' לההיא דקדושין ס"ג ב' דנאמן יהיה מאיזו טעם שיהיה ה"ה הכא כשאמר האב אינו בני אחר שנולד כו'. אלא דלפ"מ דמשמע מפ"י היינו טעמי' דכל שהוטל ספק ע"א נאמן דמיקרי לברר כו'. וזה נראה דאזיל עפ"מ שתירץ פירש"י גבי ינאי דבהא דר"ג הוא מדין ע"א נאמן (לברר). וא"כ א"צ חזקת כשרות. (וצ"ע שבפ"י דכתובות כ"ו ב' משמע דס"ל דכולי טעמי בעי' אלא דחזקת האם לחוד לא מהני. אבל מ"מ גם חזקת האם בעי' וגם בקדושין ס"ו כתב דלא הוי חזקה מעלי' כו' יש לומר דמ"מ בעי' ג"כ חזקה זו וצ"ע). אבל להתוס' ושאר פוסקים ודאי משמע דהא דמכשיר ר"ג בבתה הוא מחמת חזקה דאמה. וא"כ ע"כ לא מהני בכה"ג לומר דנקרא לברר כו'. ועכ"ז בהא דקדושין ס"ג ב' נאמן יש לומר דה"ה בהא דהרמב"ם אחר שנולד כו' דומ' לזה כו']. א"ה בהגהה זו קיצר מאד וכ' רק ר"פ ורמזים. ועי' מ"ש בזה בתשו' אחרת לסי' קנ"ב ומשם יובן דבריו]. אך באמת המעיין ברמב"ם שם יראה דמ"ש אמר האב אינו בני כו' אדלעיל קאי שכתב א"א שהיתה מעוברת ואמרה עובר זה כו'. וע"ז כתב אמר האב כו' דמשמע דהכל קאי בעודו עובר. וכן גם לשון הטוש"ע שכתבו האב שאמר על העובר כו' או על א' מבניו כו' ואם היא אומרת כו' משמע דגם על עובר קאי הא דאם היא אומרת כו'. וא"כ דומה לכאורה להיתה מעוברת דר"ג. דליכא חזקת כשרות מצד העובר עצמו עכ"פ. והגם דמצד הסברא יש לחלק דהתם בדר"ג ודאי נופל הספק מיד משא"כ הכא בא"א גם בעוד העובר במעיה לכאורה שייך לומר חזקה עליו שמבעלה הוא כו'. אך הרי תלמוד ערוך הוא בקדושין ע"ח ב' לא מיבעי כו' אלא אפי' עובר דלית ליה חזקה כו' והיינו ע"כ משום דעובר אינו עולה בשם ואין לו נ"מ אם כשר או פסול לא שייך לומר דאיתחזק (בפי העולם) בחזקת כשרות והן אמת (שזהו קצת נגד הסברא. ולכאורה) יש לומר דלא אמרי הכי אלא בדרך צריכות' אבל לא לעיקר הדין. ותדע שהרי גם בלא"ה הרי קיי"ל כר' יוחנן דר"ג מכשיר גם בבתה והיינו משום דחזקת כשרות דאמה מהני כנ"ל. א"כ גם כאן הרי יש לעובר חזקת כשרות דאמו עכ"פ אע"כ רק דרך צריכות' אמרי' דמ"מ לא דמי לבן שכבר נולד ויש לו לעצמו חזקת כשרות ממש משא"כ בעובר הוי רבותא עכ"פ. א"כ יש לומר ג"כ דגם מצ"ע שייך חזקת כשרות לעובר אלא דמ"מ הוי רבותא נגד בן הנולד כו'. ועי' תוס' חולין י"א סע"ב ובכורות ד"כ ב' דחשיבי חזקה לולד בהמה שהיה חולין במעי אמו כו'. ולכאורה ה"ה כאן בעובר דאשה שייך חזקה. אך באמת קשה להעמיד יסוד נגד פשטות דברי הגמרא דאמרי' דעובר לית ליה חזקת כשרות. (ומדברי התוס' הנ"ל אין ראיה כ"כ דמשמע שם דלא ברירא להו כ"כ ע"ש וגם לדינא קיי"ל ביו"ד סי' שי"ו דחלב אינו פוטר ואולי היינו משום דחזקה דולד במעי אמו לא חשיב חזקה. גם יש לומר דלא דמי דהתם במעי אמו היה ודאי חולין. אבל כאן מה שהיה מוחזק אז רק בעינינו יש לומר דלא חשיב אז לקרות עליו שם חזקת כשרות מצד זה כו'). ועי' בדברי רמ"ה שבשט"מ דכתובות כ"ו ב' הנ"ל (דמ"א סע"א) דמשמע דכל כמה דלא איתחזק בכהני לא נקרא חזקה לענין פסול כהונה וא"כ ה"ה לענין פסול קהל בעי' דליתחזק בהכשר לקהל עכ"פ ולא בעודו עובר כו'. כללו של דבר שדברי הרמב"ם הי"ט וטוש"ע סכ"ט לא מיתוקמי שפיר מצד חזקת כשרות דהבן או דהעובר עצמו וצדקו דברי הגאון ז"ל דמזה משמע דס"ל להרמב"ם וטוש"ע דלא בעי' חזקת כשרות כלל וכדעת רש"י והרא"ש דלעיל. שהרי חזקת כשרות דאמו ליכא כאן שגם לדבריה נתחללה כד' הגאון. (או עכ"פ ס"ל דגם בכה"ג מהני חז"כ דאמו אעפ"י שלעצמה אין נ"מ מזה וא"כ ה"ה בנד"ד כדלעיל)

אלא כיון שעכ"פ מהרבה פוסקים הנ"ל דמשמע דס"ל דבעי' דוקא חזקת כשרות דהאם משמע דפליגי על הרמב"ם וטוש"ע בזה (אם לא שנאמר כנ"ל דהיינו טעמא דהרמב"ם דגם בכה"ג מהני חזקת כשרות דאם א"כ אין ראיה משאר פוסקים הנ"ל דפליגי אלא שלכאורה הוא נגד הסבר קצת וגם הגאון לא ס"ל הכי). וגם מה שפי' הגאון עפ"ז דברי המ"מ והר"ן כבר נתבאר דלא נראה כן. (ובפרט הר"ן שבפ"ב דכתובות דכ"ב ב' כתב ג"כ מצד חזקת כשרות דאמו כו' כנ"ל). וכבר עלה ע"ד לומר דהמ"מ והר"ן כ"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דהא דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן ויליף לה מספק ממזר כמ"ש הרשב"א בתוה"א ובקדושין דע"ג. וכבר כתב מהרי"ט ופר"ח בכללי ס"ס דהיינו בדליכא חזקה כלל אבל בדאיכא חזקה לאיסורא מודה דהוי דאורייתא. וא"כ יש לומר דמ"ש שהחילוק בין להכשיר לבין לפסול הוא משום דזה דרבנן וזה דאוריית' היינו הך דחזקת כשרות ר"ל דלהכשיר דמסייע החזקה מש"ה גם בלא אמירת' הוי דרבנן. אבל לפסול ולהתירו בממזרת כיון שזה מנגד לחזקת כשרות ע"כ הוי דאוריי' גם להרמב"ם. ושאר פוסקים דס"ל שתוקי בממזרת הוא דרבנן היינו משום הדרשא דבקהל ודאי כו' וס"ל דגזה"כ הוא. אבל הרמב"ם ע"כ לא ס"ל דרשא זו (עי' יד אהרן) דאל"כ נלמד מזה לכל התורה גם נגד החזקה כדרך שלומד מספק ממזר בישראלית כו'. ולפ"ז א"ש נמי לשיטתו הא דלר"ג נאמנת בה ובבתה לענין פסול לכהונה דאעפ"י דזונה לכהן איסור דאורייתא מה בכך מ"מ הספק הוא דרבנן כבכל התורה וא"ש נמי הך דהרמב"ם הי"ט דהכל היינו משום דכל דליכא חזקה לאיסור עכ"פ הוי דרבנן ומהימנה. אלא דשוב ראיתי בס' שה"מ בה' ט"מ (דנ"ב ע"ד) שרצה ג"כ לומר מעין הנ"ל וחזר בו מדברי המ"מ שם הכ"ו שכתב גם אסופי דאסור בממזרת ד"ת. ושם ליכא חזקה כלל. ונראה דהדין עמו אבל מ"מ דברי הר"ן אפשר לתרץ כנ"ל וא"ש נמי מ"ש בפ"ב דכתובות כנ"ל דיש לומר דמ"ש בפ' ע"י הוא רק אליבא דהרמב"ם אבל איהו לא ס"ל כוותיה בהא אלא כהרשב"א דכל ספק אסור מדאורייתא. כמ"ש בספ"ק דקדושין גבי ערלה בחו"ל הלמ"מ. וע"כ הא דר"ג מכשיר בה ובבתה הכל רק מטעם חזקת כשרות דוקא. וא"ש נמי הא דהר"ן שם בפ' ע"י גופא כתב בסמוך להנ"ל דשתוקי בממזרת דרבנן. וכנראה שסותר א"ע תוך כ"ד אלא דמקודם לזה כתב אליבא דהרמב"ם ואח"כ לשיטתו כו' וידעתי שכ"ז דוחק אבל מה אעשה כו' ופשטא דמילתא באמת משמע לפע"ד דס"ל למ"מ ור"ן דדרשא