דברי נחמיה אבן נזר קמח

דהוי ברי וברי. שוב יש לומר שגם לגבי הולד לא מהני (ולכאורה יש סתירה לזה דפנויה שזינתה לא מהני אמירת' לגבי דידה לכתחילה להשיאה לכהונה כ"א בתרי רובי כדאי' סי' ו' סי"ז. ולגבי הולד מהני שהרי בלי אמירתה היה ספק ממזר ובטוענת כשר לכתחילה כדאי' סי' ד' סכ"ו (ולהב"ש סי' ו' שם אפי' לכהונה) אך ש"ה דמ"מ גם לדידה מהני לענין דיעבד עכ"פ כו')

שבתי וראיתי שלכאורה יש לצדד לקולא בדין חזקה ממ"ש המ"מ פט"ו הי"א והר"ן פ' עשרה יוחסין בטעמא דנאמנת להכשיר ואינה נאמנת לפסול משום דלהכשיר גם בלא דבורה ספק ממזר רחמנא שריא. אבל לפסול אינה נאמנת להקל בדאורייתא. נשמע מזה דבלא זה היתה נאמנת גם לפסול. אע"פ שבזה באה להוציא מחזקת כשרות (שלה) א"כ ה"ה וכ"ש שנאמנת להכשיר אף אם אבדה חזקתה. אך רוב הפוסקים דלעיל שכתבו בטעמא דנאמנת על הבת משום דמהני חזקת כשרות דאמה. ע"כ לא ס"ל הכי. (ועל הר"ן צ"ע שנראה כסותר ד"ע שבפ"ב דכתובות כתב ג"כ כהפוסקים הללו וכנ"ל). וטעם החילוק בין להכשיר לבין לפסול לפוסקים הנ"ל פשוט דלהכשיר מסייע החזקה משא"כ לפסול. וכן מבואר בד' ריטב"א ונ"י ביבמות. ובלא"ה דברי המ"מ ור"ן שמשמע דס"ל דשתוקי אסור בממזרת מדאורייתא צע"ג כמו שתמה הב"ש סי' ד' סקל"ט (וע' בס' יד אהרן). ומ"מ לשיטתם זה יש לומר דאין כוונתם לדיוקא הנ"ל אלא דקושטא קאמרי בחילוק פשוט יותר לשיטתם. דגם אלו הוה חזקה מסייע לפסול אינה נאמנת להקל בדאורייתא. אבל מ"מ גם להקל בדרבנן אינה נאמנת כ"א בצירוף החזקה (והר"ן יוכיח כנ"ל). אי נמי אפשר דעתם דלפסול היה ראוי להיות נאמנת גם נגד החזקה (דהודאת בע"ד כמאה עדים) וכן משמע קצת ממ"ש המ"מ דהיה נראה דכ"ש לפסול כו'. ובאמת לכאורה ע"כ לפרש עד"ז. דאם נאמר דס"ל דכל החילוק הוא רק בין דאורייתא לרבנן. ואין משגיחין כלל בחזקה. או דתרתי בעי' חזקה ובדרבנן. אבל בדאורייתא אפי' בצירוף חזקה אינה נאמנת כנ"ל. קשה טובא הא עיקר דינא דר"ג בפנויה אתמר ולענין פסול זונה לכהונה שזהו דאורייתא (כמבואר ברמב"ם רפי"ז ופי"ח). ומ"מ נאמנת להכשיר. וא"כ למה אינה נאמנת לפסול אף אם הוא קולא בדאורייתא (לשיטתם) אע"כ לכאורה דגם לדידהו הא דנאמנת להכשיר הוא בצירוף חזקה ולכן גם בדאורייתא נאמנת. אלא דמ"מ סברתם דלפסול היה ראוי להאמינה גם נגד החזקה. אם לא מפני שהוא דאורייתא כנ"ל. וידעתי שזה דוחק אבל מה אעשה כו'

שוב ראיתי בתו' רע"ק אייגר ז"ל פ"ד דקדושין מ"ח ובתשובותיו ססי' קכ"ה שביאר דברי המ"מ. דאף דנאמנת להכשיר לכהונה שהוא דאורייתא והיינו משום צירוף חזקה כנ"ל. מ"מ בא לתרץ מ"ש הרמב"ם שא"א שאומרת לנכרי נבעלתי נאמנת אף דליכא בזה חזקת כשרות. וא"כ למה אינה נאמנת לפסול מש"ה חילוק בין דאורייתא לדרבנן ולפ"ז בדרבנן נאמנת להכשיר גם בדליכא חזקת כשרות. ומעין זה כתב בסי' ק"א (דפ"ח ע"א) ובנה ע"ז יסוד לדינא להקל דלגבי הולד (שהוא דרבנן) לא בעי' חזקת כשרות. אבל פי' זה ודאי דחוק בדברי המ"מ שעיקר דבריו אלה הן בהי"א באריכות ושם לא הוזכר עדיין כלל דין א"א הנ"ל עד הי"ט. ושם בהי"ט לא הזכיר כלל מחילוק זה. וכ"ש הר"ן לא הביא כלל דברי הרמב"ם שבהי"ט כ"א דבריו בהי"א י"ב. ואיך יקשה ממה שלא הביא כלל. גם לא אדע איך יפסוק הדין עפ"ז. והרי רוב הפוסקים כתבו שטעמא דנאמנת על הולד הוא משום חזקת כשרות דאם מהני כנ"ל. ומכח זה נתקשו ונדחקו רוב הראשונים בההיא דינאי. ואיך נחליט דא"צ כלל לחזקת כשרות. ושוב ראיתי שם בסי' קכ"ה ובתוס' רע"ק שהזכיר מהא דנאמנת להכשיר בתה לכהונה. ושע"כ הוא משום חזקת כשרות שלה מהני לבתה. ומובן דמ"ש בסי' ק"א פשיטות דלגבי הולד לא בעי' חזקת כשרות היינו רק לענין פסול שתוקי בקהל דהוי דרבנן. אבל בהא דר"ג דאמרי' (לר"י) דמכשיר גם בבתה דשם איירי הכל בפסול כהונה מדאורייתא. שם באמת ע"כ הטעם משום חזקת כשרות דהאם. וא"כ גם מהתוס' ושאר פוסקים הנ"ל אין ראיה דפליגי אהא דבדרבנן לא בעי' חזקת כשרות. אבל מ"מ קשה כיון דהא דמכשיר ר"ג בבתה ע"כ הוא משום חזקת כשרות מנ"ל להרמב"ם דגם בדליכא חזקת כשרות נאמנת בדרבנן כיון שאין זכר לזה בגמרא. והמ"מ הביא ראיה מדאמרינן בקדושין גבי שתוקי דאם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת ולא אמרי' לכשר או לפסול כו'. ולפי הנ"ל אין ראיה משם דיש לומר משום חזקת כשרות דהאם (וכדמשמע בגמרא שם דע"ד ודע"ה דהא דשתוקי ודשמואל בארוסה עם הך דר"ג כולא חד). וכן בהי"ט כתב שזה נלמד משתוקי כו' ולפי הנ"ל אין ראיה כנ"ל. גם כיון דלר"א דא' דר"ג פוסל בבתה ודאי היינו גם לקהל כדמשמע מהא דמותיב לר"י מדתניא ד"ה הולד שתוקי כו' וכדמשמע נמי מדהביאו הרי"ף ורא"ש ושאר פוסקים ראיה דקיי"ל כר"י מהא דקיי"ל כאבא שאול שהי' קורא לשתוקי בדוקי כו'. מכלל דר"א לא ס"ל כאבא שאול. ואם איתא נמצא פליגי ר"א ור"י בתרתי דלר"א חזקת כשרות דאם לא מהני לבת. וגם בדרבנן בעי' חזקה ור"י פליג אתרווייהו ומנלן פלוגתא אחת שמענו שתים לא שמענו. גם א"כ אין ראיה מהא דאבא שאול דהלכה כר"י במה דס"ל דחזקת כשרות דאמה מהני לבתה. א"ו אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן ולכ"ע בעי' חזקה רק פליגי אי מהני חזקת כשרות האם לבתה. וקיי"ל כר"י (דקאי כאבא שאול) דמהני. אך הרי הגאון ז"ל לכאורה שפיר הקשה מהא דהרמב"ם הי"ט הנ"ל. ונהי דמה שהחליט דהתם ליכא חזקת כשרות כיון שהאם ודאי נתחללה (גם ע"י העו"ג). נראה דזהו עפ"מ שהחליט בסי' צ"א הנ"ל דכל שאין נ"מ להאם שוב לא מהני חזקת כשרות דידה גם לבתה. ויש לומר דהרמב"ם לא ס"ל הכי אלא ס"ל כיון דע"ע היתה האם בחזקת שלא נבעלה כלל לכן גם עתה שגם לדבריה נבעלה ולגבי דידה אין נ"מ בין ישראל לעו"ג ויצאה מחזקת כשרות דידה לעצמה מ"מ מהני חזקת כשרות שהיה לה מקודם לגבי הולד ולהאמינה שלעו"ג נבעלה כדי להכשיר הולד (וע"ש ססי' ק"ג בהגהה במ"ש שדבר זה צריך תלמוד כו' שנראה כהך דנד"ד דמספקא ליה). אבל מ"מ גם לפ"ז הרי בנד"ד ג"כ בכה"ג הוא ושמעינן מדברי הרמב"ם וטוש"ע דמהני כו'

אך לכאורה עדיין יש לומר שחזקת כשרות דאם לא מהני בכה"ג וכדס"ל להגאון בסי' צ"א. והך דהרמב"ם שאני דיש לומר דא"צ כלל לחזקת כשרות דהאם. דיש לומר דמיירי שהאב א' על בן שכבר נולד שאינו בנו. וא"כ הרי הי' להבן בעצמו חזקת כשרות. דלא דמי להך דר"ג דאיירי בפנויה שנתעברה שמיד נופל הספק ממי נתעברה. לכן שפיר אמרי' (שם בכתובות י"ג ב') דבתה לית לה חזקת כשרות. וגם בההיא דינאי ע"כ מיירי נמי שכבר אמרו אישתבאי קודם שנולד ינאי כמש"ש הפלאה בקדושין ס"ו ועי' שט"מ בכתובות כ"ו ב' בשם רמ"ה (דמ"א סע"א). אבל הבן שכבר נולד מאב ואם ודאי מחזקי' ליה בבן בעלה עד הגדת האב. לכן אף עתה שהאב נאמן שאינו ממנו. מ"מ היא נאמנת לתלות בעו"ג ולהכשיר הולד להעמידו בחז"כ שהיה לו ע"ע

[ולכאורה יש לומר דמיד שהגיד האב. איתרע חזקת כשרות שלו. לא מיבעי לדעת הטוש"ע דבלא אמירתה היה ודאי ממזר אלא אף להרמב"ם לפמ"ש הב"ש שם סקנ"ב דהוי ספק. מ"מ החזקה ודאית כבר איתרע ולא נקרא חזקה לפמ"ש הפ"י ריש חולין ובכמה דוכתי. (ומ"ש התוס' ריש נדה רע"ב ויש לומר כו' ע"ש היינו לענין דטמאה ודאי זהו מנגד לחזקה אבל לענין להכשיר בודאי ג"כ אין החזקה מסייע כיון שכבר איתרע החזקת כשרות דודאי עכ"פ כו'). ואף דהפ"י ס"ל (ג"כ) דבכה"ג ע"א נאמן היינו משום דהוי כליכא חזקה כלל. וא"כ גם בנד"ד נאמנת וכשיטתי' דגם