דברי נחמיה אבן נזר קמז

וע' שט"מ ר"ד י"ד שם שכתב שכן כתבו כל המפרשים משמע שהוא מוסכם לכן נראה דעכ"ל שלא כתבו כן אנא לגבי האשה עצמה. שיש לה חזקת כשרות לכ"ע. אבל לגבי הולד אפשר דס"ל כדעת הרא"ש הנ"ל דלית לה חזקת כשרות. ולכן אינה נאמנת אלא בברי ושמא דוקא. ומה שהוצרך הרמב"ם לענין הולד לטעמא דנאמנות האב הוא כדי לעשותו ממזר ודאי. דבלא האי טעמא ודאי אינו כ"א ספק עכ"פ וע' בה"ג סקס"ז. ולפ"ז נמשך קצת קולא עכ"פ דהרמב"ם וטוש"ע קיימי בשיטת הרא"ש בענין חזקה (וכבר נתבאר דגם רש"י ורז"ה נראה דס"ל הכי). ור"ת ור"י ותוס' רי"ד ורמב"ן שנתבאר לעיל דס"ל דבעינן חזקה יש לומר דלדידהו א"צ לברי ושמא גם לגבי הולד כדאשכחן לרמב"ם וטוש"ע שמקילין בזה לגבי האשה עכ"פ. וכן הנ"י דס"ל ביבמות דבעינן ברי ושמא לגבי הולד אפשר דס"ל בענין חזקה כשיטת הרא"ש. וכן מוכרח לכאורה שהרי גם הוא כתב שם לחלק בין האשה להולד שהאשה אין הארוס נאמן לפוסלה. באופן שכל הפוסקים אלו יש לומר דס"ל דעכ"פ לא בעינן תרווייהו ר"ל חזקה וגם ברי ושמא. והא דבגמרא די"ב ב' ורפ"ב משמע דתרווייהו בעינן הוא לענין כתובה בלבד דאיכא חזקת ממון לבעל אבל לענין איסורא בחד סגי או בברי ושמא או בחזקה לכל מר כדאית ליה. אלא שהתוס' וריטב"א ור"ן דלענין חזקה מצינו דס"ל דחזקת האם מהני לבתה. ועכ"ז מצינו דס"ל דבעינן ברי ושמא לגבי הולד עכ"פ כנ"ל הרי דס"ל דתרווייהו בעינן. ולפ"ז היה נראה דגם לגבי האם ס"ל דבעינן ברי ושמא דוקא ודלא כרמב"ם וטוש"ע. אלא שהריטב"א ביבמות מחלק ג"כ בין האשה להולד בהכחשת הארוס. ולדבריו היה אפשר לומר דגם הרמב"ם וטוש"ע ס"ל דבעינן לגבי הולד ברי ושמא וגם חזקה דאמו. ושעכ"ז לגבי האם א"צ לברי ושמא. אבל צ"ע טעמו של דבר. (גם המ"מ הזכיר שם ג"כ דאינו מודה שבפ"ק דכתובות כגון דליתא קמן דאם מכחיש ברי וברי הוא וסיים ואעפ"כ דעת רבינו כו' ולא פי' הטעם כראוי וצ"ע). ובאמת בגמרא שם די"ד דאמרי' ר"ג אלים ליה ברי כו' משמע דהיינו ברי ושמא ברי עדיף כדפירש"י ושם מיירי לענין איסורא ולגבי האשה עצמה וצ"ע). כללא דמילתא דלכ"ע אינה נאמנת להכשיר הולד כ"א או מצד חזקת אמו או בברי ושמא או עד דאיכא תרווייהו כפי חילוקי דעות הנ"ל. אבל בדליכא לא חזקה ולא ברי ושמא ליכא למ"ד דנאמנת

ועתה אומר שבנד"ד יש לפקפק דתרווייהו ליכא. דחזקת כשרות יש לומר דאבדה ע"י הכיעורים כמ"ש הב"ש סי' ד' סקי"ח (וגם איכא ע"א דטומאה). ואע"פ שבתשו' הגר"ע אייגר ז"ל מסי' צ"ט ואילך פלפלו הרבה אם הכיעור שברמ"א שם הוא בכל כיעור (בעיני העולם) או דוקא בכיעורים דסי' מ"א. היינו שמסתפקי' שם בטעמא דדינא דשם. אבל אי הוי טעמא משום חזקת כשרות משמע דכולם מודים דאבדה חזקה זו גם בכיעור זוטא (רק שבסי' צ"ט (שם ד"פ רע"ב) צ"ע דלא משמע כן. ושוב ראיתי שם בתשו' בעל בית מאיר (דפ"ג א') משמע דחזקת צדקת אבדה אבל נשאר חזקת היתר. ובהא דר"ג הרי צדקת ודאי אבדה מאיסור זנות דפנויה וכדאי' ביבמות דלהאי איסורא כו' וע' פ"י גיטין י"ז (אלא שצל"ע לכאורה דנחשד לקולא נחשד לחמור). אע"כ צ"ל דסגי בחזקת היתר לחוד (ונראה דזהו כוונת השט"מ דס"ד סע"ב ע"ש). ובזה יש לומר דגם ע"י כיעור לא אבדה חזקת היתר כו'. אך צ"ע מתוס' ריש נדה (סע"א) דמשמע דע"י סתירה דר"ה ג"כ אבדה גם חזקת היתר כו'). גם יש לומר שבנד"ד דהאם כבר אסרוה ונתגרשה (ויש לומר דבדין אסרוה ולב"ד טועים לא חיישי'). אלא שמ"מ יש לומר שהולד כשר (ויתבאר אי"ה) ואנו דנין רק על הולד. יש לומר דבכה"ג לא מהני חזקת כשרות דאמו. וכעין זה ראיתי בתשו' הגרע"ק ז"ל ססי' צ"א לענין דאם האשה גרושה יש לומר דאינה נאמנת על הבת כיון דאין נ"מ להאם כו'. והגם שלכאורה קשה הרי מדברי התוס' ושאר פוסקים גבי ינאי מבואר דאע"פ שלא דנו כ"א על הבן מהני חזקת כשרות דאמו. צ"ל דש"ה דמ"מ אלו באתה האם לב"ד היה נ"מ גם לה. אבל בנדון דהגרע"ק ז"ל וכן בנד"ד (לפי הנ"ל דכדין אסרוה) יש לומר דלא מהני ובס' הפלאה על התוס' דפ"ב דכתובות דכ"ו ב' ראיתי שתירץ דעת רש"י דס"ל ג"כ דהא דמכשיר ר"ג גם בבתה היינו דחזקת כשרות דאמה מהני אלא דהיינו דוקא כשדנין גם על האם משא"כ כשדנין רק על הולד (ודלא כדלעיל שרש"י כהרא"ש ס"ל) א"כ גם לדעת רש"י (שכ"ה דעת רז"ה כנ"ל). יש לומר שבנד"ד אינה נאמנת. והגם שבנד"ד עדיף בזה שכבר דנו גם על האם וכוונת העדים היה לדון האם (ע' הפלאה שם דכ"ב ד"ה תרי) מ"מ לפי הנ"ל שלה לא הועיל הברי שלה ואין נ"מ כ"א להולד י"ל דלא מהני

וראיתי בשט"מ גבי הא דמאן דמכשיר מכשיר בבתה שהרר"י הלוי נסתפק אם הפי' הוא שהכשר בתה תלוי בהכשר דידה. לכן כל דמכשירי' לה מהני (מפני שהוא דיעבד) מכשירין נמי לבתה (אע"פ שאצלה הוא לכתחילה או שעיקר הדין הוא שנאמנת גם לבתה כו' ואינם תלוים זב"ז. וא"כ לכאורה בנד"ד תלוי בספק הנ"ל ולהיפוך דלפי' הא' כיון שלדידה אינה נאמנת ה"ה לבתה שתלוים בה. ולפי' הב' דאינם תלוים זב"ז נאמנת לגבי הולד. וע"ש בשט"מ שהוא הכריע כפי' הב'. ואפשר נמי נאמנת בנד"ד. אך לפע"ד ז"א דגם השט"מ שהכריע שזה מעיקר הדין שנאמנת על הבת. לא פליג על הפוסקים שפי' הטעם מפני חזקת כשרות דאמה. שהביאם השט"מ ג"כ וא"כ עדיין יש לומר שכל שאין נ"מ להאם באמירתה לא מהני חזקת כשרות דידה לבתה. אלא שמה שלפי' הא' משמע דהכשר הבת אין בה טעם מעיקר הדין זולת שתלוי בהכשר האם (ואין לחלק ביניהם כלל). ע"ז חולק השט"מ. ובחי' הרא"ה (לדי"ב ב') ראיתי שכתב ואפי' לר' יוחנן כו' כולה משום חזקה דגופה דאע"ג דבתה לית לה חזקת כשרות כיון דמכשרת בה לא סגיא דלאו בבתה דעובר ירך כו'. משמע שזה כפי' הא' דהרר"י הנ"ל. וזה נראה כפי' שלישי לא כרוב הפוסקים דחזקת כשרות דהאם מהני לבת ולא כהרא"ש דמשמע דס"ל דמעיקר הדין נאמנת על הבת אף בלי חזקת כשרות כלל. אלא דמעיקר הדין בעי' חזקת כשרות. וחזקת כשרות דאם לא מהני לבת והיה הדין נותן שאינה נאמנת לבתה כר"א אלא שמ"מ ס"ל לר"י דכל שאתה מכשיר האם ע"כ תכשיר גם הבת. דא"א לחלק כו'. ולפ"ז יש לומר שגם רש"י דקדושין הכי ס"ל. וצ"ע שבחי' הרא"ה (דכ"ו ב') ובריטב"א דקדושין משמע שממאן הרא"ה בפירש"י ואולי ס"ל דאע"פ שאין האם בפנינו מ"מ כיון שאלו באה לב"ד היו מתירין אותה שוב א"א שלא להכשיר הולד דאין נחלק כו'. אבל מ"מ היכא דאין נ"מ כלל להאם יש לומר דאינה נאמנת להולד כו'

ולענין ברי ושמא ג"כ נראה שבנד"ד שיש ע"א דטומאה הוי כברי וברי (ע' פ"י בכתובות י"ד שכתב דע"א דעלמא עדיף מברי דבע"ד). הגם שיש לומר דלא דמי לארוס המכחיש שאומר שלא בא עליה דלדבריו הולד ממזר ודאי (וצ"ע אולי מנכרי כו'). אבל העד שאומר שבא עליה אחר עדיין אין ראיה שהולד אינו מבעלה (ושמא הוא) מ"מ נראה יותר אם באנו להכשיר רק מכח נאמנותה שאומרת שלא זינתה והרי בזה הע"א מכחישה בברי. ועכ"פ לא דמי לברי ושמא דר"ג. (וע' ח"מ סקכ"ח ואין אדם מכחישה כו'. אמנם אם נאמר דהא דנאמנת הוא מדין ע"א נאמן באיסורים כמ"ש הפ"י כנ"ל לפ"ד רש"י ורא"ש. לכאורה יש לומר דבכה"ג לא מיקרי הכחשה ע' פר"ת להגרז"מ סי' ל"ט סקמ"ד. אך אולי ש"ה דודאי יש חזקת היתר דבהמה משנשחטה כו'. אבל כאן לדעת הרא"ש ליכא חזקה ולפי הנ"ל בנד"ד לכ"ע ליכא חזקת כשרות) גם כיון שלגבי דידה (לאוסרה לבעלה) ודאי הוי ברי וברי ועיקר העדות מתחילה היה לענין זה אע"פ דודאי לא נאסרה מחמת הע"א זה (אם לא במאמינו כו'). מ"מ אם היינו צריכים לנאמנות (באיזה אופן שיהיה) לא היה מועיל