דברי נחמיה אבן נזר קלז

דקושית הש"ס שם חדא היא (ודברי רמב"ן ושאר פוסקים הנ"ל נראה שלא ראה הגאון ז"ל). ושוב בסי' נ"ה על ההוא נדון גופא כתב וז"ל אבל בנד"ד שהאב קיים כו' (ר"ל וא"כ הוי דבר שבערוה כו' ע"ש) ודאי דבעי' ב' עדים. ור"ל אף לפ"מ דמסיק בסי' נ"ד דשם בנד"ד חשיב כליכא חזקה (תיכף אחר החופה עכ"פ ע"ש). והוא תמוה דשם בסי' נ"ד לא כתב אלא שיש לו לדון בדבר שבערוה כו' וסיים אלא שהראשונים לא פי' כן כו' וכנ"ל וכאן החליט וכתב וודאי דבעי' ב' עדים שוב ראיתי בסי' ל"ח בפשיטות דבדליכא חזקה ע"א נאמן (וע"ש במ"ש שזה אצלו יסוד מוסד כו') ומעין זה ע"ש ססי' כ"ז. (ובת' זו דסי' נ"ה ראיתי שכתב בפשיטות דאשה שזינתה כו' מחשב דבר שבערוה. והיינו מסתמא מההיא דקדושין (ס"ו.) הנ"ל וסותר לדבריו בסי' י"א הנ"ל. גם עוד תיוהא קחזינא במש"ש סי' נ"ד ונ"ה בהחלט דברגלים לדבר אף בדבר שבערוה ע"א נאמן אפילו באתחזק (ע' סי' נ"ד) ויליף לה מסוטה (וכבר נזכר לעיל באולי שיש לומר כן) והוא תמוה דכל הכח דרגלים לדבר אינו אלא שעי"ז איתרע החזקה ולכל היותר הוי כליכא חזקה כמ"ש התוס' ריש נדה כנ"ל ואיך א"כ אף אחר שנסתפק בדליכא חזקה בסי' נ"ד. וכ"ש בסי' נ"ה דפשיטא ליה להחמיר בזה נקל ברגלים לדבר בהחלט ועוד הא התוס' בקדושין (ס"ו:) כתב דלרבא חשיב השתיקה רגלים לדבר ועכ"ז א' ע"ז אין דבר שבערוה כו' (ודברי רמ"א סי' קט"ו יש לומר לכאורה דלא שייך לזה וצל"ע אי"ה). גם עוד ראיתי בסי' מ"ג (ד"ל רע"ג) הוכיח דמ"ש התוס' דהא דאשה דייקא מרעא לחזקת א"א ע"כ לא לגמרי דא"כ יהיה ע"א נאמן מדאורייתא והתוס' כתבו שהוא דרבנן והיינו דשם לא אסיק אדעתיה לחלק בין דבר שבערוה לשאר איסורים אבל לפ"מ דמספקא ליה עכ"פ יותר יש לומר דמזה נקח ראיה דהתוס' ס"ל שבדבר שבערוה ע"א אינו נאמן אפילו בדליכא חזקה כדלעיל. וכ"ש שצ"ל כן לפ"מ דפשיט' ליה בסי' נ"ה כנ"ל. ובססי' כ"ט ראיתי שתחילה היה פשוט ליה מדברי התוס' דהסברא דדייקא דוחה לגמרי לחזקת א"א וכאלו אינו כו' אלא ששוב כתב הדרנא בי כו' באשם תלוי קאי כו'. והיינו לפי שתחילה ר"ל שע"פ דברי התוס' ככל ספק כאן כ"א איסור דרבנן לפ"מ שהכריע הפר"ח כהרמב"ם דהא דספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן בדליכא חזקה ובזה שפיר עביד דהדר ביה שמפורש בגמרא דבאשם תלוי קאי. אבל יותר לכאורה יש להוכיח מזה דבאמת התוס' ס"ל בהא דספק דאורייתא לחומרא כהרשב"א וכדס"ל באמת להפר"ח בדעת התוס' ע"ש אך צע"ק במ"ש התוס' שם בכתובות (כ"ב:) ד"ה באשם תלוי. וע' מש"ש סי' מ"ג (דל"ב ע"ד) דלענין אשם תלוי לא בעי' שיהיה עתה חזקת איסור אלא שכבר כו' אף שעתה פסקה החזקה כו'. ועוד צ"ע באיזו ת' בנו"ב והכל אכ"מ כ"כ). גם בתשו' הגר"ע אייגר ז"ל סי' קכ"ד (דקי"ז ע"א) הביא מ"ש לו הגאון בעל ח"ד לדון דע"א נאמן כו' חזקה דדייקא מגרע לחזקת א"א כו' דבלא אתחזק איסורא גם בדבר שבערוה ע"א נאמן. והשיב שגם הוא עמד ביסוד ההיתר דע"א שמת בעלה לדונו דנאמן מדאורייתא אבל מה אעשה אם רבו עלי רבותינו כו' לדחות בטעמא דנאמנו' כו'. (והרי זה כדלעיל דמש"ש התוס' דהא דע"א נאמן באשה הוא מדרבנן עם שכתב דחזקת דייקא מרעא חזקת א"א נשמע דס"ל דאף בליכא חזקה ע"א אינו נאמן בדבר שבערוה). גם כתב דמתוס' דריש גיטין משמע דס"ל דפרכ' דגמרא שם קושי' א' היא כו' והיינו כדלעיל. וכתב ג"כ דמסוף דברי התוס' במ"ש דס"ד דנדה הוי דבר שבערוה כו' משמע להיפוך (וכדלעיל. ונראה שלא ראה דברי מהרי"ק שע"ב דלעיל שתירץ זה. או אולי לא ס"ל כו' דבאמת דוחק הוא ומנלן לחלק בדבר שבערוה את השוין בשאר איסורים כו'. ומהר"ם בתשו' מיימוני דנראה דס"ל בדבר שבערוה בליכא חזקה ע"א נאמן ה"ה באתחזק ובידו כו' ס"ל כן כו'). ולפלא שלא נזכר שם מדברי רמב"ן (ורשב"א וריטב"א) דריש גיטין ור"פ האשה רבה הנ"ל. אלא הביא שם דברי הר"ן דפ' התקבל (הנ"ל בשם הגאוני' הפלאה ושב שמעתת' ומקמ"ח). והקשה ג"כ הסתירה משם לדברי הר"ן דקדושין (ס"ג) ובסי' קכ"ה (דקי"ח ע"ב) הביא מ"ש לו הח"ד לתרץ שדברי הר"ן (דקדושין) רק בע"א דמתיר במעשה דידי' כו' עכ"ל (ונראה דהיינו ע"ד הנ"ל בשם הפנ"י בענין אין אדם חוטא ולא לו. גם נראה שזהו מעין מ"ש התוס' בגיטין (ס"ד סע"א) לחלק דעל אמירת הקרובות לא סמכי' אדיבורא בעלמא. אבל לכל אדם אין לאסור לקדש ולחוש שמא זאת היא שקידש השליח כו' דנא היתה חוזרת ומתקדשת כו'). ומזה נראה שהגאון בעל ח"ד חזר בו ממה שהובא בשמו שם בסי' קכ"ד כנ"ל והודה להגרע"ק ונוטה יותר שבדבר שבערוה אף בדליכא חזקה אין ע"א נאמן כדברי הר"ן דגיטין והגרע"ק השיב על תירוץ הנ"ל דלא משמע כן מלשון הר"ן דקדושין כו' (וזה אמת אלא שיותר ה"ל לדחות זה ממה שמיקל הר"ן שם גם בע"א דעלמא וכדלעיל)

כללו של דבר שאף הגאונים שלפנינו נסתפקו וגמגמו בדין זה ונוטי' יותר דהא דאין דבר שבערוה כו' הוא אפי' בדליכא חזקה. וכבר נתבאר שאף בראשונים לפה"נ רובם ס"ל כן ושיש ראיו' לזה כו'. שוב ראיתי שגם בס' שע"מ רסי' ל"ג הביא פלונתא זו בשם מהרי"ק וסיעתו ורמב"ן דר"פ האשה רבה. ולמד מזה גם לענין ד"מ ע"ש. ושעכ"פ מובן שהיסוד שרציתי לזווג דברי התוס' ושאר פוסקים בהא דהאב נאמן לאחר זמן לומר לזה קידשה כו' עם דברי הר"ן דקדושין (ס"ג:) ולהסביר איך שהכל הוא מטעמא דחשיבא כלא אתחזק ושמש"ה ע"א נאמן. ולהוליד מזה דלכ"ע ה"ה דהאשה נאמנת בכה"ג כו' (וכנד"ד) הוא יסוד רעוע. וא"כ לכאורה חזר הדין דצ"ל הא דאב נאמן לאחר זמן כו' הוא רק מטעם דנאמן לפרש דבריו הראשונים כיון שאין בזה סתירה וחזרה (ולא עקירה) לדבריו הראשונים כפשטו' התוס' שם בכתובו' (כ"ב.). והגם שאף לפ"ז יש ללמוד מזה דה"ה גבי האשה עצמה דמ"ש כו' אבל ח"כ הרי זה תליא לכאורה בפלוגת' דסי' קנ"ב כדלעיל (אות ה') ולא עוד אלא שגם לדעת הר"ר יחיאל שהוא דעה א' דשם אין ראיה דס"ל דנאמן אח"כ לפרש אלא דהתם שאני דגם בלא דיבורה האחרון גם מתחיל' היה מובן ומוכרח הפי' הייתי כבר ולא עתה כו' כנ"ל (שם): סימן ל"ט (לסי' קס"ד) השאלה נאבדה. וגם דברי כ"ק הנאון החסיד אדמו"ר זצוק"ל לא מצינו. ומובן מתוך התשובה דעובדא הוי בספק נפל. שמת פתאום בתוך ל' יום. וקבלה חליצה מספק. ועבר ונשא כהן ספק חלוצה זו. אם מותרת לו בדיעבד: לכבוד קדושת אהובי נ"ד הרב הגאון החסיד האמיתי מוה' מנחם מענדיל זצוק"ל

ע"ד השאלה דוידז כבר הודעתי שלא איסתייע לי מילתא לעיין כראוי. וכידוע שאצלי אין מן המוכן כלום. עכ"ז עתה לא רציתי לעבור על בל תאחר עוד. וארשום העולה ע"כ בהשקפה בעלמא. ואפשר כשאפנה אי"ה אשנה בל"נ. והנה מ"ש כ"ק דמסתמא נגמרו שערו כו'. אם הכוונה לומר דמסתמ' ידוע שם זה והיינו שכ"מ מסתימו' המ"ץ השואל. אין להעמיד יסוד כ"כ על משמעות דבריו. ומה יעשו אם לא נודע להם זה בבירור. ואם הכוונה. שגם אם נקבר בסתם בלי בדיקה. נאמר דמסתמא נגמרו סימניו מצד רובא. צ"ע מנלן. ומה שנמצא כעין זה בט"ז סי' קנ"ו סק"ב. היינו דוקא בדשהה ל"י ורוצה לדמות זה למש"א כל שהגיע לכלל שנים אין צריך בדיקה כו'. וגם בזה לא נחה דעתו אלא דהתם מסיק דעכ"פ בכה"ג יש לסמוך על האו' דבשהה ל"י סגי גם בלא גמרו סימניו. וכ"ה בב"ש סק"ו. א"כ אדרבה משם משמע דבלא שהה ל' יום עכ"פ ודאי אין סברא להחזיקו מסתמא