דברי נחמיה אבן נזר קלד

כלומר ואף כשת"ל כו' לכאורה האי סיומא הוא ע"ד מ"ש התוס' ומ"מ מדכתב דחדא ועוד קאמר נראה דע"כ זהו ע"ד פי' הרמב"ן ביבמות בענין דבר שבערוה שהיא הקושי' הב' דועוד כו' רק שר"ל דהא דהוצרכו להך ועוד כו' הוא משום דבשאר איסורים מספקא לן גם באתחזק כו' לכך קא' ועוד ה"ל דבר שבערוה כו' ור"ל דבזה פשיטא דאין פחות משנים ולעולם (ואפי' בלא הוחזק כו'). וכן משמע מדבריו ביבמות ע"ש שפי' הסוגיא דהא דבעי' מנ"ל מדאוריית' דע"א נאמן קאי אשאר איסורי' אלא דממילא בזה תלוי שסמכו חכמים להקל גם בדבר שבערוה מדרבנן עכ"פ והקשה לעצמו מדפרכינן אהא דבעי למילף מידי דהוי אחתיכה ספק חלב כו' מי דמי התם כו' הכא אתחזק איסורא ואין דבר שבערוה כו' דמזה. משמע דמתחילה קאי הכל אדבר שבערוה כו') ותירץ בזה"ל יש לומר דקס"ד דלא אקילו רבנן א"א כו' אא"כ מצינו בשאר איסורים דכוותיה דמהימן ד"ת דדיו כו' אבל להקל משום עגונה תרי קולי חדא דהוי דבר שבערוה ועוד דאתחזק איסורא כולי האי לא נקל עכ"ל. משמע בהדיא דבדבר שבערוה אף בלא אתחזק כו' וכן משמע עוד שם (דפ"ח) שכתב ואקשינן מי דמי כו דכיון דלא אשכחן בשאר איסורים דכוותיה כו' שהרי אפי' בשאר איסורים אלו היה האיסור מוחזק כו' וכ"ש באשה שא"א להקל בה כ"כ שהרי ד"ת אין דבר שבערו' מתקיים בה בכל דינים בפחות מב'. נראה שזה ג"כ ע"ד הנ"ל ר"ל שא"א להקל באשה תרי קולי כו'. ואף מדברי ריטב"א נראה דמשמע כנ"ל. ע"ש שתחיל' הביא פירש"י דמשמע שמפרש דכל הסוגיא קאי גם אמתני' דעדות אשה וקס"ד דמהימן מדאוריי' גם בזה ואהא בעי מנ"ל כו' ואח"כ הביא פי' קצת רבותיו (היינו פי' הרשב"א הנ"ל) דעיקרו קאי רק אשאר איסורים חלא שממילא כל שבשאר איסורים נאמן מדאורייתא ה' ניחא דבאשה ג"כ סמכו חכמים עכ"פ כו' וכתב דלפ"ז א"ש טפי הך פירכא דמי דמי כו' דמשמע דכולא חד טעמ' הוא דאלו לפירש"י תרי פירכי ותרי טעמי נינהו והל"ל ועוד כו' (ולכאורה אין זה מובן כ"כ) ונראה דהיינו משום דפשיטא ליה דהא דאין דבר שבערוה כו' כללא הוא ואף בלא הוחזק אינו נאמן מדאוריי' וא"כ הרי יש כאן ב' חומרי באשה נגד חתיכ' ספק חלב והל"ל ועוד. אלא דמ"מ להרשב"א כיון דכל דבשאר איסורי' נאמן מדאוריי' היה ניחא שיסמכו חכמים להקל בכה"ג גם באשה א"כ כשפרכי' מי דמי כו' אף שיש כאן ב' חומרי אין כאן כ"א קושי' א' ר"ל כיון דאין ראיה להקל אף בשאר איסורים בדאיתחזק שוב אין לחכמים להקל בדבר שבערוה בדאיתחזק דהוי תרי קול לי כו'. אבל לפירש"י דרצה ללמוד קולא באשה גופא מדאוריי' מהא דחתיכה א"כ ה"ל לדחות דלא דמי מתרי טעמי כו'. ומש"ש דאין זה קושי' (כ"כ) על פירש"י דכיוצא בה יש בשמעתא קמייתא דגיטין וכדפרי' התם. (ולכאורה היה נ"ל דהשתא נד מהנ"ל אלא דגם בדבר שבערוה דוקא בדאיתחזק אינו נאמן ולכן חד פירכא היא כו' אבל נראה דז"א אלא) נראה דגם עתה לא נד מהנ"ל אלא א כיון דבגיטין איתא נמי כעין הלשון דכאן ושם לא שייך כלל פי' הרשב"א הנ"ל וע"כ צ"ל דלשון זה סובל דחדא ועוד קא' א"כ גם כאן יש לומר הכוונה כן וא"ש גם לפירש"י. ולפ"ז מובן גם מ"ש בריטב"א דגיטין וז"ל דאליבא דהלכתא ע"א נאמן (בשאר איסורים אף בדאיתחזק כו') אלא במנ"ל קאמר כו' אבל עיקר קושי' אינה אלא הוי דבר שבערוה כו'. אינו ר"ל דהקושי' היא רק בדבר שבערוה ובדאתחזק כו' ע"ד שנתבאר לעיל לפי' התוס' אלא ר"ל דעיקר הקושי' היא רק מדבר שבערוה דלעולם אין פחות מב' א הוחזק ובין לא הוחזק וכעין הנ' לפי' הרשב"א דגיטין דחדא ועוד קאמר אלא שקושיא א' צריכה להב' בדרך את"ל כו' וקושי' ב' א"צ לקושיא א' כו'. אלא דריטב"א הוסיף דקושיא א' אינו עיקר כלל אליבא דהלכתא רק מנ"ל כו וקושי' ב' עיקר בלחוד כו'). והנה באמת לפ"ז א מפי' התוס' אין רא ה כ"כ דיש לומר דג"כ כוונתם מעין ונוסף ע"ז שכן היה נראה לכאורה מוכרח לומר ממש"ש בא"ד וא"ת אי ע"א נאמן בשאר איסורים אפי' איתחזק כו' אמאי איצטריך וספרה לה לעצמה ויש לומר דס"ד דחשיב כמו דבר שבערוה ושם לעיל כתב דהא דע"א נאמן בשאר איסורים ילפינן מנדה והקשו א"כ אפי' איתחזק כו' ותירצו דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה כו' ולא איתחזק איסורא וגם בידה לטבול. וא"כ דנדה חשיבא כלא אתחזק. הרי נשמע ממ"ש דאיצטריך וספרה דס"ד דחשיב דבר שבערוה ס"ל דבדבר שבערוה אינו נאמן אפי' בדלא אתחזק ולפ"ז ע"כ היה הכרח לפרש מש"ש בפ"י הקושי שבגמרא ע"ד הנ"ל (להרשב"א וריטב"א) והיה טוב שלא לעשות מחלוקת כו'. אלא שראיתי במהרי"ק בע"ב (ד"ל א' ב') שדעתו דהך דאין דבר שבערוה כו' הוא דוקא באתחזק כו' וכתב תחיל' שכן משמע בריש גיטין דפריך אימר דאמרי' ע"א נאמן כו' וס"ל דקושי' א' היא כו'. ושוב הקשה לעצמו מדברי התוס' הנ"ל דמשמע דא"ל וספרה הוי ס"ד דחשיב דבר שבערוה ואינו נאמן אף דהוי כלא אתחזק כנ"ל ותירץ דמ"ש התוס' לעיל דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה כו' וגם בידה לטבול. דלכאורה הרי כאן תרתי לא אתחזק וגם בידה כו' ע' מהרש"א אלא) הפי' דנגד גוף הראייה ע"ז כתב דאינה בחזקת כו'. ונגד מה שגם אחר שפסקה מלראות טמאה עד שתטבול ע"ז כתב דבידה לטבול. ונמצא שיש בזה ב' דברים. א' לא איתחזק ואין בידה והב' איתחזק אלא שבידה כו' (וכעין זה פי' מהרש"א ומהרמ"ס וגם כ"ה בחה"ר) ומ"ש התוס' דא"ל וספרה ס"ד דהוי דבר שבערוה ואינו נאמן זהו מצד דאחר שתראה טמאה עד שתטבול דהרי זה איתחזק אלא שבידה כו'. וזה לא מהני בדבר שבערוה כו'. אבל לא אתחזק אף בדבר שבערוה נאמן אפי' אין בידו כו' ע"ש באריכות בש"ל. ולדבריו ודאי הפי' בגמרא להתוס' כמו שנתבאר לעיל דחד קושי' הוא וכו' ונמצא לפ"ז יש מחלוקת בדבר דלהתוס' (למהרי"ק) אף בדבר שבערוה בלא אתחזק נאמן ומשא"כ לרמב"ן אף בכה"ג אינו נאמן ולפי הנ"ל נראה שגם הרשב"א וריטב"א ור"ן כרמב"ן ס"ל. ולדינא היה נראה לפ"ז דהעיקר כרמב"ן וסיעתו שהמה הרבים בפרט שמהתוס' אין הכרח כ"כ לעשות מחלוקת כנ"ל. וממהרי"ק לא ראיה כיון דלפה"נ לא ראה דברי רמב"ן וסיעתו דלא הביאם. וגם מהתוס' לא כתב כלל שיש ראיה מהם שפי' דברי הגמרא שחדא קושי' היא כו' אלא שכתב שכן משמע בגמרא והרי הרמב ן וסיעתו ראו דברי הגמרא ועכ"ז דורשים ומגיהים בגמרא דחדא ועוד קאמר כו'. שוב ראיתי בתשו' מיימוני סי' ג' דמשמע דס"ל שאין חילוק בין דבר שבערוה לשאר איסורי' ואף בדאתחזק כל שבידו נאמן ודלא כמהרי"ק בזה) (ועי' לקמן אות י"ג מ"ש בשם ס' מקמ"ח)

(יב) והנה בכתובות (כ"ג.) אהא דתרגמא אביי לברייתא בע"א. ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא. דתרווייהו בפנויה קמסהדי כו' כתבו התוס' ד"ה תרווייהו דלא היה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דא' נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערו' כו' אבל תימא אמאי לא תנשא לכתחיל' (דה"ל לאוקמה אחזקה ומהאי סיומא דתוס' נראה דקאי קושי' זו רק אב' עדים דוקא נגד חד דאלו בע"א לחוד שאומר נתקדשה היה נח"ל דלא תנשא לכתחילה עכ"פ. וצ"ע לכאורה אמאי הא אין דבר שבערוה כו'. וצ"ל אלא כשע"א אומר נתקדשה בפני ב' שאני וכמ"ש מהרש"א ועי' לקמן). ותירצו ויש לומר כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו כו' והני ב' סהדי חד א' קרוב לו וחד כו' דכיון דודאי זרק לה הקדושין לית לן למימר אוקמה אחזקה להתירה לכתחילה עכ"ל. ונראה דבהאי תירוצא דמסקי מיתרצא ג"כ קושי' הא' דע"כ צריכים להא דאמרינן תרווייהו בפנויה קמסהדי דאלו לא היה רק עד שאומר נתקדשה היה הדין נותן דתצא. וכן מבואר בהדיא מדברי ת' הרר"י שבשט"מ (דל"א ע"ב) שתחיל' הקשה ג"כ למאי איצטריכי להעד שאומר לא נתקדשה כו' וכת' שזו אינה קושי' כ"כ כו' אבל הא קשיא כיון כו' שאפי' לכתחילה