דברי נחמיה אבן נזר קל

שבמקומו בטוש"ע ח"מ ואחרונים סתמו הדין בהחלט דבעינן תוך כ"ד ובאמת גם רש"י ותוס' (י"ח:) וכן הר"ן וכל האחרוני' (שבשט"מ) כתבו כן בהדיא. גם בהוספה היה נראה דעם היות שבזה גם הטור ס"ל כמ"מ. וגם מרש"י ותוס' ושאר פוסקים שכתבו גבי עדים תוך כ"ד אין ראיה להוספ' (ואדרבה לכאורה מדסתמו בזה (כמו בנשביתי כו') משמע דא"צ תוך כ"ד). מ"מ כיון דרבו החולקים גם בפירוש (דהיינו בהייתי כו') ומדברי רבינו יחיאל משמע שכל שאינו דרך פירוש (הייתי כו') גם הוא ס"ל דבעינן תוך כ"ד. וגם בשו"ע לא נזכר פלוגתא כ"א בהייתי כו'. היה נראה דהעיקר שבזה בעינן תוך כ"ד. ורק בהייתי שבזה הושוו המ"מ והטור ורבינו יחיאל דא"צ תוך כ"ד. ומה גם שלפי הנ"ל שהייתי היינו דרך פי' בד' רבינו יחיאל הרי זה לכאורה ענין א' עם דברי התוס' שהובא ב"י וכנ"ל (אות ד') דלמסקנא דב"י רוצה לפרש דברי הטור ע"ד דברי רבינו יחיאל ושלפ"ז ענין א' הוא עם דברי התוס'. ובשו"ע זו היא דעה א' בסתם נראה (אפשר) דכן עיקר. ועפי"ז יש לומר שעולין דברי הב"ש כהוגן. בענין הדיוקים דרישא וסיפא שלכאורה סתרי אהדדי כנ"ל (אות ב'). ויש לומר דמש"ה תחילה כשבא לפרש דעה הא' אסבר' לה משום דהוי כמפרשי דברי' הייתי כבר כו'. דבזה עכ"פ הושוו הטור ומ"מ ורבינו יחיאל אשר ע"כ נראה דזו היא דעה א' בסתם שבשו"ע וכנ"ל. ובשגם שבשו"ע לא ביאר כלל בהדיא שלדעה א' א"צ תוך כ"ד רק מדכתב אח"כ וי"א כו' מכלל שדעה א' אינו כן (ותפסת מועט תפסת). ומ"מ בסיפ' כשבא להשמיענו מציאות דלכ"ע אינה נאמנת אחר כ"ד נקט בענין שהיא מכחשת דבריה כו' דהיינו חזרה. דאלו בהוספ' ואף בעקירה לאו כ"ע מודים עכ"פ (ואף את"ל שבעקירה לפי הנ"ל כמעט היה שייך לומר דלכ"ע בעינן תוך כ"ד מ"מ מציאות זה אינו (לפה"נ) כ"א גבי דין העדים ולא שייך הכא כלל ובמקומו בח"מ נתבאר זה בהדיא

והנה לפ"ז יומשך בנד"ד חומרא בתרתי. א' שבאומרת א"א אני ואחר זמן אומרת שעכשיו נתגרשה. שהרי זה ענין הוספה העיקר בזה דאינה נאמנת אחר כ"ד. והב' דאף גם בענין ההכרה כשאומרת אחר זמן שזהו בעלה כדי לקבל ממנו גט לפנינו. דזהו לכאורה כענין פירוש. שעכ"פ לדעה ב' גם בזה אינה נאמנת אחר כ"ד. והגם שנתבאר למעלה להקל עפ"י דברי התוס' (ד"ה מנין) וריטב"א שם ור"ן פ' האומר ורמב"ם וטוש"ע סי' ל"ז ס"כ באב שא' קדשתי את בתי דנאמן אף אחר שבגרה לומר לפלוני כו' ופי' הב"ש הטעם עפ"י דברי התוס' דהרי זה כמפרש כו' וא"כ היה נראה דה"ה והוא הטעם בהאשה עצמה עד"ז כו'. נגד זה ראיתי בריטב"א דפ' האומר שגם שם כתב ומסתברא דה"ה אם חזר ואמר האב נזכרתי כו' נאמן כו' דאין אדם חוטא ולא לו כו' וסיים אבל היא אינה נאמנת לעולם אלא לאסור לעצמה שמא עיני' נתנה בו עכ"ל. הרי שאעפ"י שבכתובות כתב גם הוא כעין דברי התוס' וסיעתם הנ"ל עכ"ז מחלק בהדיא בין האב לדידה. א"כ ילמוד סתום מהמפורש שגם מהתוס' ורמב"ם וטוש"ע אין ממ"ש גבי האב ראיה לגבי האשה. והגם שממ"ש ריטב"א שמא עיני' נתנה בו מבואר שר"ל לענין לכנוס. עכ"ז ממ"ש אינה נאמנת לעולם אלא לאסור כו' משמע דגם כדי לקבל גט אינה נאמנת (שגם בזה שייך שמא עיני' נתנה באיזה איש אחר כו') וכן משמע גבי אב דאין אדם חוטא ולא לו. והרי זה לא שייך באשה אפי' לענין גט כו'. ובענין הוספה יש עוד ראיה להחמיר ממ"ש הר"ן פ' האומר במתני' קדשתי את בתי קטנה קדשתיה וגרשתיה כו' נאמן. וכתב הר"ן ע"ז דוקא בתוך כ"ד אבל היכא שהוחזקה א"א על פיו אינו נאמן לומר לאחר זמן גרשתיה דלא הימני' רחמנא בגירושין. ונקבע זה בשו"ע סי' ל"ז סכ"ה בהחלט. וע"ש בב"ש הטעם משום כו' אינו מפרש דבריו אלא אומר מילתא אחריתא (והיינו ענין הוספה הנ"ל) ואינו נאמן אלא מחמת מינו כו' ומינו למפרע לא אמרינן כו'. וא"כ נראה לכאורה דה"ה והוא הטעם גם לגבי האשה עצמה כו' (ושוב ראיתי בריטב"א שם (ד"צ ע"ג) בשם רבו כעין דברי הר"ן וע"ש). ובענין פירוש. יש עוד לצדד חומרא. דזה שנתבאר לעיל דרבינו יחיאל ס"ל דבפירוש עכ"פ א"צ תוך כ"ד יש לדחות דמ"ש דא"א הייתי משמעות (כבר הייתי) דעכשיו פנויה אני אין הכוונה שכשאומרת אחר זמן גרושה אני הרי זה כמפרשת אז דברי' הראשונים עד"ז (הייתי כבר כו') כמ"ש הב"ש. אלא שעצם אמירתה בתחילה מצ"ע אין לו פי' אחר כלל. ומש"ה הוא דא"צ שאמירת' גרושה אני יהיה תוך כ"ד. דאף אם לא תאמר כלל גרושה אני כבר הכל בדיבור א' נאמר בתחילה וכן משמע בהדיא בריטב"א שהובא שם ג"כ דברי רבינו יחיאל אלו ושם סיים אבל עדים שא' א"א היתה אין ראיה שהיא פנויה עכשיו אלא דאינהו לא ידעי שנתגרשה אם לאו והיינו דתנן ואם יש עדים שהיתה א"א כו' עכ"ל. מזה מוכח דאלו איהי כשא' א"א הייתי יש ראיה דעכשיו פנויה היא כו' דגבי דידה הרי לא שייך לומר דעכשיו לא ידעה כו' (ובאמת פשטות הלשון הייתי לכאורה אינו סובל פי' אחר כלל) וא"כ אין ראיה מזה כלל לענין פירוש שבנד"ד דהיינו שדיבור האחרון בא לפרש דיבור הראשון כו' בזה יש לומר דאינה נאמנת אחר כ"ד

(ו) ועתה אכתוב מה שיש לצדד לקולא. הנה בענין הוספ' עיקר היסוד דלעיל דלהאומרים דגם בפירוש בעינן תוך כ"ד כ"ש בהוספה. ושממילא אף לרבינו יחיאל שמיקל בפירוש יש לומר שבהוספה מודה כו'. יש לדחות ולומר להיפוך ולא ראי זה כו'. דאף להאומרים דבפירוש בעינן תוך כ"ד יש לומר דבהוספה א"צ תוך כ"ד דבענין פירוש יש לומר כיון שעכ"פ עפ"י הדיבור הראשון מצד עצמו היינו מחזיקים שלא כפי הפי' דאח"כ כגון בא"א הייתי שע"כ לפוסקים אלו הרר"י וסיעתו אילולי שא' אח"כ גרושה אני ע"כ ס"ל שהיינו מחזיקים אותה שבעת שאמרה א"א הייתי היתה אז (ג"כ) א"א (מאיזה טעם שיהיה) א"כ כיון שאין אנו מאמינים לה במה שרוצה לפרש אח"כ דכוונתה היתה במה שאמרה תחילה א"א הייתי ר"ל הייתי כבר כו'. הרי לפ"ז מה שאומרת אח"כ גרושה אני (ור"ל שנתגרשה עכשיו כו' אלא שלמפרע בעת הדיבור הראשון היתה גרושה דבהכי איירי כל הסוגיא והפוסקים כדלעיל). הרי זה כחזרה ממש. או עקירה עכ"פ למה שהיינו מחזיקים עפ"י דיבורה הא'. לכן בעינן תוך כ"ד. אבל כשאומרת אח"כ שעכשיו נתגרשה שפיר יש לומר דנאמנת דהרי זה מילתא אחריתא לגמרי כו'. ופי' זה בדברי הרר"י וסיעתו מובן בהדיא לפה"נ מדברי תלמידי הרר"י שהובא בשט"מ במתני' וז"ל שהרי הודאת עצמה כמאה עדים וכבר הודית בדבר שיצאה מחזקתה והשתא דקאמרה גרושה אני מיהדר הוא דקא הדרה כו'. הרי דאתי עלה משום דחשבי' זה לחזרה. והיינו לפי שמתחילה עפ"י דיבורה הא' היינו מחזיקים אותה בחזקת א"א אז כו' ובדיבורה הב' ר"ל שאז כבר לא היתה א"א והרי זה כחזרה כו' וכנ"ל. ומאחר שכן. יש לומר כיון שלדעת הטור ומ"מ (לפ"מ שנתבאר לעיל) א"צ תוך כ"ד בהוספה ומהרר"י וסיעתו (וכ"ש מרי"ח) אין ראיה שחולקים ע"ז (וכמו"כ אין ראיה לפי"ז מהירוש' הנזכר לעיל אות א') ראוי שיהא הלכה כן. ולפ"ז גם ממה שלא נזכר הפלוגתא בשו"ע כ"א בא"א הייתי אין ראיה לומר דבנשביתי (וכה"ג) ס"ל דבעינן תוך כ"ד (בהחלט). דהא אדרבה יש לומר כיון דסגנון הלשון כאן בהביאו הפלוגתא הרי דעה הא' כתב סתם ולא ביאר שא"צ תוך כ"ד ושוב כתב וי"א דוקא כו' בתוך כ"ד. דמזה נשמע דמ"ש תחילה סתם. סתמו כפירושו שא"צ תוך כ"ד. א"כ בנשביתי שכתב סתם (בסי' ז' ס"ד) סתמו כפירושו שא"צ תוך כ"ד. (ולפה"נ גם האחרונים לא דיברו בזה וצ"ע). אלא שלכאורה היה קשה למה יקיל שם יותר מכאן בהייתי (די"ל שמפרשת כו') שהביא פלוגתא עכ"פ. אבל לפי הנ"ל יש לומר דנשביתי קיל טפי כו' דאעפ"י דגם בנשביתי הרי תחיל' היינו מחזיקים אותה לטמאה ואחר זמן כשאומרת טהורה אני