דברי נחמיה אבן נזר קכט

להמ"מ א"ש בפשיטות ואין צריך לדחוק כתירוצם. והרי קושיא זו עצמה שייך בכל הנך השנויים שם מהאי טעמא דהפה שאסר כו'. ובאמת כבר נתבאר לעיל שקושיא זו ותירוצה היא מדברי הרשב"א שבשט"מ. ושם איתא באמת על כולם וז"ל וא"ת א"כ א"א הייתי כו' ונשביתי כו' וכן שדה זו כו' למה לי משום מיגו כו' ויש לומר וכו' וגם אמתני' (י"ח:) העדים שאמרו כת"י הוא אבל כו' איתא ג"כ בשט"מ (די"ב ע"ד) בשם שיטה ישנה קושיא זו ותירוצה. מכל זה נראה דהמ"מ דמשמע דלדידיה אין צריך לדחוק כן היינו משום דס"ל דבכל הנך אין חילוק בין תוך כ"ד לאח"כ כיון שאין כאן חזרה והכל יכול להיות אמת כו'. וממילא ה"ה והוא הטעם בא"א אני ואח"כ אומרת שאח"כ נתגרשה. והגם שלפ"ז המ"מ ורבינו יחיאל אינם דעה א' ממש דיש נ"מ ביניהם בדין זה כמובן. והרי המ"מ אחר שהביא דברי רבינו יחיאל כתב וזה מסכים לדברי אך יש לומר (דאדרבה) מש"ה האריך וסיים שאין דין המשנה דוקא תוך כ"ד. ר"ל דבזה עכ"פ מסכים לדברי שאין דין המשנה כו' עם שאינו שוה בשוה עמו לגמרי כו' (אך עכ"ז עדיין אין ז"ב דלמה השמיט המ"מ מלהזכיר זה בנשביתי ואינך בפרט. אחר שראה שהרמ"ך פשיטא ליה שם יותר כו' ורבינו יחיאל מחלק לדינא כו'. וגם צ"ע מענין מיגו למפרע כו'. ולעומת זה צ"ע לרבינו יחיאל הצריכות שבגמ' (כ"ד רע"א) ואפשר יתבאר אי"ה. רק אמרתי תחילה יש לראות להיכן דעת הטור נוטה)

(ד) והנה ז"ל הטור ונ"ל דאין צריך (תוך כ"ד) כיון שאיננה עוקרת דברי' הראשונים אלא מוספת עליהם לומר נתגרשה (וכיון שלא ידענו כו' אלא על פי' נאמנת) עכ"ל ולכאורה הרי זה ג"כ כעין לשון המ"מ ושייך האי טעמא ממש גם באומרת א"א אני ואח"ז אמרה. שאח"כ נתגרשה. אלא שא"כ ממילא לכאורה ה"ה בכל אותן הד' דינים שבמשניות אלו מטעמא דהפה שאסר כו' אין חילוק בין תוך כ"ד לאח"כ וכנ"ל להמ"מ. והרי בההיא דהעדים שא' כת"י הוא זה אבל אנוסין היינו כו' איתא בהדיא בטח"מ סי' מ"ו סל"ד בפשיטות (דרך אגב) ואומר מיד תוך כ"ד אנוסין כו' מבואר דאחר כ"ד אינם נאמנים. והיה נראה לכאורה דע"כ צריך לדחוק בלשון הטור דכאן ולהעמיס דכוונתו ע"ד דברי רבינו יחיאל ושדווקא בא"א הייתי דקאי עלה קאמר דאין צריך תוך כ"ד. וקצת משמע כן בב"י שאחר שכתב שמדברי התוס' אין ראיה להטור דש"ה שדבריו האחרונים הם פי' לדבריו הראשונים משא"כ הכא שאין כו' אלא תוספת כו' סיים ומ"מ דעת המ"מ כדברי רבינו שהרי כתב בפי"ב מה"ג כו' ע"ש שלא העתיק טעמו של המ"מ אלא כתב בזה"ל והאריך בטעמו ובסוף דבריו כתב ומצאתי בשם הר' יחיאל כו' דא"א הייתי משמע שעכשיו פנויה היא כו' עכ"ל הב"י. משמע קצת שרוצה לפרש דברי הטור ג"כ ע"ד דברי רבינו יחיאל (ושלפ"ז גם כאן דברי' האחרונים הם פי' לדברי' הראשונים בכעין הנדון שבתוס' כו') וכן מבואר בבה"ג זצ"ל שהשוה דעת הטור (ואף דעת המ"מ עם דברי רבינו יחיאל ע"ש אבל יותר נראה לפע"ד שדברי הטור הן כפשוטן שתלי טעמא רק במה שאין כאן עקירה כו' ואין צריך שיהיה דרך פירוש דוקא. אלא שמ"מ יש חילוק בין המ"מ להטור והוא שיש הפרש בין לשון חזרה ללשון עקירה. שחזרה היינו שמתחרט וחוזר בו ממש ממה שאמר תחילה לומר שלא היה כן. ועקירה היינו אף שאינו חוזר בו ממש רק שאומר דבר שעי"ז עוקר ומבטל (כוונת) דבריו הראשונים מעיקרן. והנ"מ לדינא יהיה (רק) בההיא דעדים שא' כת"י הוא אבל אנוסים כו'. שאין כאן חזרה ממש לומר שאין זה כת"י כלל כו' אבל מ"מ עקירה יש כאן. שכשאמרו כת"י הוא הרי קיימו ענין השטר (ובפרט לפ"מ דקיי"ל כרבנן דעל מנה שבשטר הן מעידין כדאי' שם (ס"ד כ"א) וע"ש בתוס' דאפי' אומרים בפירוש שעל כת"י הן מעידין חשבי' כאלו מעידין על המנה כו') וכשאומר אח"כ אבל אנוסים היינו הרי זה עקירה וביטול לקיומו של שטר שאמרו תחילה. וכ"ה בהדיא בפירש"י (י"ח:) לשון עקירה גבי עדים ע"ש ד"ה אלא כו' הא בתוך כ"ד עקרוה לסהדותייהו כו'. וכ"ה בכ"ד בפוסקים לשון עקירה בזה ואף בגמ' גבי אמנה ומודעא ותנאי איתא שם (י"ט:) קא עקרה לשטרא כו' הני למיעקר סהדותייהו קאתי כו' ע"ש. ומשא"כ באינך שבמשניות אלו א"א הייתי כו' נשביתי כו' וכן בשדה זו של אביך היתה כו'. בכולן אין כאן אפי' עקירה וביטול כלל למה שא' תחילה. (אלא תוספת כו'). וזה מובן ג"כ מדקדוק לשון המשנה שרק גבי עדים תני לשון אבל אנוסים כו' ומשא"כ בכל אינך. לא תני לשון אבל. אלא וגרושה אני וטהורה אני ולקחתיה כו' הכל בוי"ו (מוסיף על ענין ראשון) כו'. וע"כ נראה דמהאי טעמא מחלק הטור ביניהם לדינא דרק בההיא דעדים כתב בפשיטות דבעי' תוך כ"ד והיינו דס"ל דכל עקירה דינה כחזרה. ובחזרה פשיטא דלא מהני רק תוך כ"ד לכ"ע דאהא הוא דאמרי' בכ"ד תוך כ"ד כדיבור דמי. וס"ל דה"ה בעקירה אף שאינה חזרה ממש מ"מ כיון שבא לעקור ולבטל הכוונה והכח שהיה בדיבור הראשון הרי זה כחזרה ובעי' תוך כ"ד דוקא. וזהו דקדוק לשונו שכתב כאן גבי א"א הייתי כו' כיון שאינה עוקרת דברי' כו' ולא כתב שאינה חוזרת מדברי' כו' דאין העיקר תליא בהא דאף היכא שאין חזרה כל שיש עקירה בעי' תוך כ"ד וכמו בההיא דעדים כו' כנ"ל. אבל כאן אפי' עקירה אין כאן אלא שמוספת כו' וממילא ה"ה בנשביתי ובשדה כו'. (ולכן גבי נשביתי שבטור אה"ע סי' ז' סתם ולא הזכיר תוך כ"ד דמשמע דאין חילוק. ודין השדה שבמתני' לפה"נ לא הובא בפוסקים כמו שהוא במתני' ממש וצ"ע). וממילא ה"ה נמי בא"א אני ושוב אח"ז אומרת שעכשיו נתגרשה כו'. והמ"מ נראה דאף גם בההיא דעדים ס"ל דאין צריך תוך כ"ד. שהרי כתב בזה"ל דלא אמרי' דוקא תוך כ"ד אלא בחזרת דיבור ממש שמהפך דבריו כו'. והרי אף בההיא דעדים עם שיש כאן עקירה כנ"ל אבל חזרה ממש ודאי אין כאן שהרי עכ"פ לא חזרו לומר דלאו כת"י הוא כו'. וע"פ דקדוק וחילוק זה נראה שדברי הרשב"א שבשט"מ (דכ"ט סע"א) עם דברי השיטה ישנה שם (די"ב ע"ד) בענין הקושי' והתירוץ להאומרי' דבעי' תוך כ"ד למה ליה טעמא דהפה שאסר כו' תיפ"ל דיכולים לחזור כו'. אינם שפה אחת ודברים אחדים ממש. דהשיטה ישנה קאי רק אההיא דעדים. ויש לומר דבאינך ס"ל דאין צריך תוך כ"ד כנ"ל להטור. וע"כ כתב התירוץ בזה"ל אי קא הדרי בהו ה"נ אבל השתא מיהא לא הדרי שהרי מודים דכת"י הוא אלא שאו' אנוסים היינו ומהימני לעקור עדותן אע"פ שמודים שהוא כת"י משום שהפה כו' עכ"ל והרי זה בהדיא כנ"ל דגבי עדים ליכא חזרה ואיכא עקירה וזהו הצד רבותא (נגד חזרה תוך כ"ד) דיכול לעקור עם שאינו חוזר כו'. אבל הרשב"א קאי גם אאינך ג' דינים דאיהו ס"ל בכולן דבעי' תוך כ"ד לכן לא כתב התירוץ בלשון הנ"ל אלא בזה"ל דש"ה דעומדים בדיבורם (שאין כאן אפי' שום עקירה כו') אלא שהן מתירין א"ע מצד אחר כו'. וזה שייך בכולן. ואולי מש"ה פרט בקושייתו הג' דינים ודלג הך דעדים. לפי ששם ניחא טפי התירוץ והצד רבותא ע"ד הנ"ל אבל באלו דליכא אף עקירה לכאורה קשה יותר ועפי"ז תירץ כו'. א ובאמת באלו הרבה יותר דוחק

(ה) היוצא מהנ"ל דלפ"ז יש ד' ענינים ונניח להם שמות (כדי לקצר). חזרה. עקירה. הוספה. פירוש. ובחזרה לכ"ע בעינן תוך כ"ד. ובאינך ג' פליגי היינו להמ"מ בכל אלו א"צ תוך כ"ד. ולהטור דין עקירה כחזרה. ובהוספה ופירוש א"צ תוך כ"ד. ולרבינו יחיאל גם בהוספה דינו כחזרה. ורק בפירוש א"צ תוך כ"ד. ולהרר"י וסיעתו בכולן בעינן תוך כ"ד. ולפ"ז לדינא בעקירה דהיינו גבי עדים ודאי אין לצרף כלל דעת המ"מ דיחיד הוא בדבר (וגם הוא מלבד שלא החליט דעתו אלא בדרך שלילה הם אמרו כו' לאו בפירוש איתמר בו אלא שמכללא שמעי' כו'). וכ"ש