דברי נחמיה אבן נזר קכז

בשם רמ"ך וקצת פוסקים דזהו דוקא בתוך כ"ד אבל אחר כ"ד (כבנד"ד) אינה נאמנת. והגם שהטור ומ"מ חולקים ובשו"ע שם ס"ו הביא דברי הרר"י וסיעתו בשם י"א ומשא"כ דעה א' בסתם משמע שאין חילוק. הרי כתב הב"ש דהיינו דוקא גבי א"א הייתי אבל אם אמרה א"א אני (כבנד"ד) שוב לכ"ע אינה נאמנת אחר כ"ד לומר גרושה אני ומזה למד כ"ק שי' לנד"ד דכשם שלא היתה נאמנת עתה לומר גרושה אני (שלא בפנינו) כך אין להאמינה לומר שזה בעלה כדי לקבל ממנו גט בפנינו דסוף סוף אין לנו ידיעה בגירושיה מבעלה אלא על פיה והרי אינה נאמנת כו'

והנה בהשקפה ראשונה היה נלפע"ד לדבר פשוט שאין להחמיר מצד זה מתרי טעמי. חדא דהב"ש סיים דהא מכחשת דבריה. משמע שר"ל דוקא בשאומרת אח"כ לשון זה גרושה אני וס"ל דמשמעו הכחשה וחזרה למה שאמרה תחילה א"א אני מש"ה בעי' תוך כ"ד דוקא. אבל כשאין כאן הכחשה וחזרה. רק שאחר זמן רב אומרת שעכשיו נתגרשה יש לומר דנאמנת (לדעה א' עכ"פ). ועוד דאף את"ל דאף בכה"ג אינה נאמנת לומר שנתגרשה שלא בפנינו היה נראה דמ"מ בענין ההכרה לומר שזה בעלה כדי לקבל ממנו גט אין ללמוד מזה (מלבד שיש לומר דענין נאמנת בהכרה קילא מהא דאשתמודעינה כו' (יבמות ל"ט:) והלכתא כו'. ובשעת הסכנה כו' (גיטין ס"ו) ויתבאר אי"ה. יש לומר ג"כ) דלא דמי דגבי נאמנת על גוף הגירושין הרי היא באה להוציא א"ע לגמרי מחזקה שהחזיקה א"ע תחיל'. אבל בענין ההכרה. הרי גם מתחילה שהחזיקה א"ע לא"א היה ידוע שא' הוא בעלה. ועתה היא באה רק לברר שזה הוא כו'. לכן היה נראה דיותר יש לדמות זה להא דתנן פ' האומר בקדושין (ס"ג:) קדשתי את בתי וא"י למי קדשתיה ובא א' ואמר אני קדשתיה נאמן (וקיי"ל כר"א דנאמן אף לכנוס). ובגמרא ובריית' שם דגם כשהאשה אומרת נתקדשתי וא"י למי ובא א' כו' נאמן ליתן גט עכ"פ. וכתב הר"ן דטעמא דע"א נאמן כאן הוא מפני שאינו מוציאה מחזקת' אלא שמעמידה בחזקת' רק אומר שלו נתקדשה. ועוד שם בפי' הירושלמי דפרכינן שם על ר"א מהא דתנן המביא גט ממדה"י לא יקדש את אשתו כו' ומשני תמן הוחזקה א"א כו' ברם הכא כו' כלומר אין זה אלא שמברר כו' (והרי זה כעין החילוק הנ"ל). ובתוס' דכתובות שם (ד"ה מנין) פשיטא להו באב שאמר קדשתי את בתי ולמחר אמר לפלוני קדשתיה דנאמן. וכתב הטעם שא"צ לזה ענין מיגו דהפה שאסר כו' (דזה לא מהני אלא תוך כ"ד) אלא כיון דאינו סותר דבריו הראשונים ולא בא אלא לפרש כו' מהימן כו' והוא כעין הנ"ל. וכ"כ ריטב"א שם למסקנא וז"ל דגילוי מילתא בעלמא הוא דהא כיון שאמר שקידשה לא סגי שלא קידשה לשום פלוני והכי משמע במסכת קדושין כו' ונראה דהיינו מהא דאחר נאמן לומר אני קדשתיה שע"כ ג"כ הוא מהאי טעמא כנ"ל בשם הר"ן (ובתוס' דלא אתו עלה מכח ההיא דקדושין אלא מסברא דדבר תימא הוא לומר דאינה נאמנת (וכ"ה ברשב"א שבשט"מ בשם התוס' שאין הדעת נותנת כן) אפשר דהיינו משום דיש לומר דהתם עדיף דאיכא טעמא דלא חציף כו' כנזכר ברשב"א שם ואפשר ג"כ דהיינו משום דהכא עדיף טפי דהתם איכא ריעותא מה שאמר האב תחילה שא"י למי וגם עתה הוא א"י (וגרע מצד א' אף מגווני דמוקי התוס' לקרא כגון דקאי האיש שקידש לו קמי' כו' וצ"ע אי"ה) אבל כאן מיירי באומר סתם קדשתי את בתי ולמחר פירש לפלוני. בהא פשיטא להו דא"א לומר כלל דאינה נאמנת וכ"פ ג"כ הרמב"ם פ"ט מה"א הי"א וטוש"ע סי' ל"א ס"כ (אף גם) באב שאמר א"י למי קדשתיה שאסורה עד שיאמר נודע לי שלפלוני קדשתי' כו' (ואפי' אחר שבגרה). וכתב הב"ש הטעם שנאמן אחר כ"ד עפ"י דברי התוס' הנ"ל דאינו סותר אלא מפרש דבריו הראשונים. וא"כ מכל זה היה נראה דה"ה והוא הטעם גם גבי האשה עצמה שאמרה נתקדשתי וא"י למי אם לאחר זמן אמר' שנודע לה למי כו' נאמנת לענין לקבל גט ממנו עכ"פ (או גם להנשא לו דכאן לא שייך לכאור' הסברא שבגמרא דקדושין שם שהיא תחפה כו' וצ"ע אי"ה). וא"כ ה"ה וכ"ש בנ"ד (שגם בתחילה לא אמרה שא"י למי אלא רק שלא נודע לה מקומו איו וליכא ריעותא בזה כלל כו'). והגם שכל הנ"ל הר"ן (וירוש' שהביא) וכן בתוס' וריטב"א וגם הטוש"ע משמע שעיקרם קאי לענין ההיתר לכנוס לאותו האיש (ולכאורה יש לומר דדוקא לענין זה אין כאן סתירה ויציאה מחזקה הקודמת שהי' ידוע דעכ"פ לאחד מותרת. ומשא"כ לענין ההיתר לעלמא עפ"י גט כו'). מ"מ הרי קושית הר"ן למה ע"א נאמן כו' שייך ג"כ אמ"ד בגמרא דנאמן ליתן גט (וכן באשה שאמרה נתקדשתי וא"י למי ובא אחד כו' דנאמן רק ליתן גט כו' קשה זה) והסברא שבגמרא אין אדם חוטא ולא לו אינו מספיק לזה לכאורה דגם בכל עד שייך זה. וע"כ צ"ל דגם בזה שייך הסברא הנ"ל. והיינו לפי שענין ההכרה שזהו האיש המקדש הרי אינו נגד החזקה ושוב ממילא ניתרת לעלמא ע"י הגט שניתן לפנינו כו' ובדברי הרמב"ם הנ"ל נזכר בהדיא ענין ההיתר לעלמא ע"י גט מאיש זה כו' ע"ש. כל זה היה נראה לכאורה לדבר פשוט. אך שוב ראיתי שיש לגמגם בכל זה ושהדבר צריך תלמוד ועיון וחיפוש מה שקשה עלי כעת שאין כחי אתי וחשבתי להניח מזה כעת. (בפרט שאפשר אינו נוגע כ"כ לנד"ד שמת). עכ"ז פקודתו אשמור לפטפט בזה עוד. אולי יעזרני ה' וארשום מן הבא בידי (להקל ולהחמיר)

(א) בגוף הב' דעות הנ"ל גבי א"א הייתי כו' ראיתי בפי' הפ"מ על הירושלמי שכתב שרוב הפוסקים הסכימו דלא בעי' תוך כ"ד (כדע' א' שבשו"ע) אלא שתמיהני דמש"ש בשם המ"מ שכן משמע מדברי הרי"ף ורמב"ם אינו במ"מ שלפנינו. והרי הרי"ף העתיק רק לשון הגמרא וכן הרמב"ם כתב בסתימות (כדרכו לסתום כלשון הגמ') ואדרבה שינה לשון המשנה בסיפא דתני ואם יש עדים שהיתה א"א כו' והוא כתב הוחזקה א"א כו' ויש לומר שבכוונה שינה. דהמ"מ דקדק מדתני ואם יש עדים כו' ולא אשמעי' רבותא דאפי' ליכא עדים אלא כו' ולאחר כ"ד כו'. לכן כ' הרמב"ם הוחזקה א"א כו' ר"ל אפי' מפי עצמה. (ובאה ואמרה כו' ר"ל אח"כ. ומשא"כ ברישא שאמרה הכל בב"א תוך כ"ד). וכ"ש מ"ש עוד הפ"מ שכן דעת רמב"ן ורשב"א. א"י מה לדון בזה (איה ראה זה) דהמ"מ העיד בפי' שלא מצא מי שכ"כ בביאור. ואדרבה מדברי הרשב"א שבשט"מ מבואר בהדיא דס"ל דבעי' תוך כ"ד דוקא. ומובן שעליו כיון המ"מ במ"ש שכ"כ קצת מפרשים. וכן מש"ש שהם ז"ל הקשו לפי דעתם כו' ותירצו כו'. מבואר הקושי' והתירוץ בדברי הרשב"א שם (ע"ש דכ"ט סע"א). ואף גם הרמב"ן נראה מבואר מדבריו שבשט"מ פ' בתרא דכתובו' (ק"ט:) דס"ל הכי ג"כ (ע"ש בשט"מ ד"מ סע"ד) (וית' אי"ה). (גם מ"ש הפ"מ לדחות הדקדוק של המ"מ מסיפא כו' דאשמעינן רבותא אפי' בתוך כ"ד אם יש עדים כו'. א"י שום רבותא בזה והרי אפי' הא דתנן אם משנשאת באו עדים כו' מסקי' דברישא תצא וצ"ע ואכמ"ל). גם מ"ש הפ"מ שכן משמע מפי' הרא"ש. ומובן דהיינו ממ"ש (סי' כ"ד) גבי בריי' דאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני דהא דאינה נאמנת בלא אמתלא דזהו אחר כ"ד אבל בתוך כ"ד יכולה לחזור ולסתור דברי' הראשונים. ור"ל דמזה משמע דאלו בא"א הייתי כו' דאינה סותרת דברי' הראשונים דתנן דנאמנת היינו אפי' אחר כ"ד דאם תוך כ"ד פשיטא הרי אפי' יכולה לסתור דברי' כו' אבל אין ראיה מזה דמי איכא מאן דפליג אהא דתוך כ"ד יכולה אף לסתור כו'. וזו היא באמת קו' הרשב"א וקצת מפרשים שבמ"מ דלפי דעתם למה ליה משום הפה שאסר כו' תיפוק ליה דיכולה אפי' לחזור ולסתור כו'. וכבר תירצו זה דמ"מ איצטריך דאין ללמוד זמ"ז כו'. א"כ גם מהרא"ש אין שום ראיה לפה"נ. כללו של דבר דודאי עדותו של המ"מ נאמנה מאד שלא נמצא בראשונים מי שכתב גם בא"א הייתי שתהיה נאמנת אחר כ"ד זולת מ"ש בשם רבינו יחיאל. (ולהיפוך יש הרבה מראשונים כו' ובפרט לפי הגי'