דברי נחמיה אבן נזר קכו

להיות ע"י נשים). ובסיפא כתב עוד הפעם דאם יש לה ריבוי שערות סמכי' דמסתמא להגיע' לכלל גדלות בשנים (כתב סתם ולא הזכיר נשים כי כיון דליכא חזקה דרבא בעי' אנשים). והמרדכי קאי אריש דברי סה"ת ומיירי בהוחזקה בשנים. ומ"מ בעי' ריבוי שערות כנ"ל. (ומש"ה השוה דדין לריבוי שערות). ואי קשיא א"כ איך יסתפק לומר דהסה"ת מצטרך לבדיקת דדין איש דוקא למה יגרע מבדיקת ב"ש י"ל דזה באמת רק מדרך חומרא ומטעם שזה אפשר לאיש בלי גנות כמש"ש ומשא"כ בדיקת ב"ש. ובאמת נראה שע"ז סיים בסה"ת וטוב הדבר ע"ש כלומ' כיון דבזה אין גנות טוב שיבדוק איש. אלא שהמרדכי שם למעלה משמע שפי' האי טוב הדבר לענין בדיקת הדדין ומשום חשש גומות ומ"מ מסתפק המרדכי דלמאי ה"ל לסה"ת לכתוב דיכול האיש לבדוק בלי גנות אם לא שמה דאפשר ע"י איש יותר טוב. (וכן ראיתי בסדר ר"י מינץ שכתב וד' שאלות אלו סגי בקרובים ונשים אך טוב יותר עדים כשרים. ונראה דמסה"ת הנ"ל למד זה. ולפ"ז מ"ש בסדר מהר"מ בדיקת דדין ע"י אשה צ"ע ג"כ למעשה) והארכתי בזה עם שאינו נוגע כ"כ לנד"ד רק מפני שלפע"ד הדבר צריך תלמוד גדול למעשה

עכ"פ אם כנ"ל. אין מקום כלל לתרץ קושית התשב"ץ עפ"י דברי הב"ש שהרי דדין וריבוי שערות ודאי עבידי לגלויי בקל וכמ"ש הב"ש. ונראה לתרץ עפ"י דברי המרדכי בטעם הא דבעי' עדי' לענין השני' דלא דמי להא דאישתמודעי' דהתם בלא"ה תופסים אותו בחזקת אחיו כו' אבל הכא אין נאמנים להוציא מחזקת קטנות. וא"כ גם לענין בדיקה מש"ה לא מהני הא דעבידא לגלויי להוציא מחזקת קטנות כ"א בצירוף חזקה דרבא. אלא שלפ"ז לכאורה יומשך חומרא גדולה (לנד"ד) היכא שהיבם בא ממרחקים. דמשמע מדברי המרדכי דלא אמרינן גילוי מילתא אא"כ בלא"ה היה מוחזק באחיו. אך כבר כתב הב"ש סי' קנ"ז סק"ב דלא משמע כן משאר פוסקים ואי קשיא א"כ הדרא קושית התשב"ץ לדוכתא. ז"א דאין כוונת הב"ש אלא לענין הא דמשמע ממרדכי דלא מהני אא"כ מוחזק לאחיו (דזה באמת לא משמע כן משאר פוסקים דכל כה"ג ה"ל לפרש ובפרט שכבר נתבאר שכל הפוסקים מדמין זה להא דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי דלאו בכה"ג הוא וכמו בההוא תברא דג"פ דלא שייך מוחזק לנו והרי רבה א' תחיל' לאו איהי כו') אבל לענין גוף החילוק שפיר יש לומר דלא אמרינן מילתא דעבידא לגלויי אלא בשאין חזקה להיפוך עכ"פ אבל גבי שנים ובדיקה הרי באים להוצי' מחזקה דקטנות. אלא שמ"מ יש מקום חומרא לחוש לדעת המרדכי בשם כמה גדולים ע"ש והובא ב"י בלי חולק. וגם לבסוף מביא בשם רבינו יואל ג"כ מעין זה (ויש יותר לחוש לזה מלחוש לדברי הריב"ל). ולכאורה יש לומר אולי מ"ש המרדכי דבלא"ה היינו תופסים אותו בחזקת אחיו אינו ר"ל שהיה בן עירם ומוחזק ממש לאחיו דא"כ לכאורה למה צריכים כלל לעדות יותר דהא סוקלין על החזקות כו' ועי' תשב"ץ (דמ"א ע"ד) דלענין עדות קורבא בחזקה סגי כו' (ולכאורה זה תלוי בפלוגתא אי סגי לענין השנים בחזקה עפ"י השכנים כו' ושם בתשב"ץ משמע דלענין השנים חמיר ובעי' עדות ממש דאל"כ גם זה עבידא לגלויי בכה"ג ולמה מחלק ביניהם ע"ש (וצ"ע בכ"ז לעת אחר) אלא ר"ל ע"ד המבואר בתשב"ץ שם שכשבאים לפנינו איש ואשה לחליצה ודאי דעתנו שיבם ויבמה הם כאלו הענין נודע אלינו כו' ע"ש. וזה שייך גם כשהם ממרחקים. אלא שממ"ש המרדכי שם אבל אם לא היינו מוחזקים בו שהוא אחיו כו' וכן ממש"ש בדברי רבינו יואל דדוקא משום דהוחזק באחיו אבל אם לא הוחזק באחיו כו' משמע דמוחזק ממש קאמרי (דאי ע"ד הנ"ל לכאורה לא משכחת כלל לא מוחזק כיון שהן באין לחלוץ כו'). וכן משמע מדברי הב"ש הנ"ל שתופס כפשוטו (אלא שא"כ למה כתב דמשמע במרדכי כו' משמע שאין הדבר מוכרח). ובאמת לכאורה צ"ע מנא להו הא ולמאי הוצרכו לכך לענין מה שרוצים לחלק בין הנושאי' הרי בלא"ה יש לחלק דבענין השנים היה חזקה להיפוך כנ"ל. ולכאורה יש לומר דמשמע להו דסתמא דגמרא איירי כשהם מעיר זו וא"כ אין מיצוע אלא או הוחזקו לאחים או להיפוך דכל שהם מעיר א' ואינו מוחזק באחיו ה"ה כאלו מוחזק שאינו אחיו (שכמדומה שכה"ג אי' בההוא סוגיא דמוחזק לן באחי כו' עי' ב"ש סי' קנ"ז ונראה דכ"ש הכא). לכן הוצרכו לומר דהתם במוחזק ולא להיפוך כו'. ולפ"ז הא דאמרי אבל אם אינו מוחזק ר"ל אלא מוחזק להיפוך וא"כ אין ראי' לאם באו ממרחקי' כו' וצ"ע בכ"ז ואין לי פנאי

אמנם לפמ"ש המרדכי בשם ר"י (שם ע"ב) וכן הוא בסה"ת בשם ר"י דלהכי בעי' עדות לשנים ולא דמי להא דאישתמודעי'. משום דהתם מירתת והוי מילתא דעבידא לגלויי עכ"ל. וכעין זה הביא שם במרדכי בשם תשו' מהר"מ ומשמע שהחילוק הוא רק דגבי הכרה בקל עבידא לגלויי ומה שאין כן בענין שנים קשה לגלויי דאין מצוי שידע מתי נולד ע"ד שחילק התשב"ץ שם ע"ש (ולכאורה קשה דבשלמא התשב"ץ משמע דס"ל דבעינן עדי לדה ממש אבל המרדכי וסה"ת מסקי דסני בהוחזקה ע"י השכנים א"כ עבידא לגלויי בקל כמ"ש התשב"ץ לענין הכר' שהוא אחיו. ונראה לכאורה דצ"ל דלא כתבו דלא מהני עדות נשים בענין השנים אלא לפי הה"א דר"י דס"ל באמת דלא מהני הוחזקה על ידי שכנים. אבל למסקנא באמת סגי בעדות אשה ג"כ וכן משמע (קצת) בשו"ע שכתב י"א כו' משמע דהי"א דמהני שכנים חולקים על דעה א' דלא סגי עדות אשה וקרוב כו'). ולפ"ז משמע דס"ל דהיכא דעבידא לגלויי בקל מהני גם לאפוקי מחזקה דקטנות וא"כ הדרא קושית התשב"ץ למה לענין הבדיקה בעי' דוקא מצד חזקה דרבא. וצ"ל לכאורה כסברת הב"ש הנ"ל דבדיקת ב"ש קשה לבדוק (ובריבוי שערות (ודדין) מהני באמת בלי הוחזקה בשנים וסגי בנשים) וכבר נתבאר מה שיש לגמגם ע"ז. אך יש לתרץ לדבריהם עפ"י מ"ש בקצוה"ח רסי' מ"ט דבהכרה אין צריך עדות כ"א מדרבנן. וכן הוא בט"ג סי' ק"כ סק"ח וי"ב (אלא שמ"ש זה בשם התוס' צ"ע דלכאורה לא כתבו התוס' כן אלא אהא דאין חולצין אא"כ מכירין דבזה רק חששא דב"ד טועין. אבל שתנשא בחליצה זו בלי עדי הכרה יש לומר דאסור מדאורייתא ע"ש שלא הקשו מהתוספתא אלא לרבא. ובלא"ה דבריו בסקי"ב צל"ע לע"ע ואכ"מ). ולפ"ז מתורץ בפשיטות דגבי בדיקה שהיא דאורייתא הוצרכו הפוסקים לחזקה דרבא (אך א"כ למה הוצרך ר"י לחלק בין הכרה לעדות השנים מצד דמירתת ועבידא לגלויי בקל בהכרה ולא בשנים כנ"ל הרי גם שנים הוא דאורייתא וכ"ש שבלשון מהר"מ הנ"ל כתב ואע"ג דלענין חליצה דהוי דאורייתא מהימנ' אפי' לומר אחוה דמיתנא כו' משמע בהדיא דלא ס"ל כהט"ג וקצוה"ח וצ"ע לדינא ומ"מ טוב לתרץ עפ"י דברי הט"ג וקצוה"ח דברי הרי"ף ושאר פוסקים הנ"ל מלבד התירוץ עפ"י דברי המרדכי הנ"ל להוציא מחזקת קטנות לא מהני עבידא לגלויי והר"י ומהר"מ שבמרדכי וסה"ת אולי ס"ל באמת דאין צריך חזקה דרבא לענין עדי בדיקה. ובשנים לא עבידא לגלויי כ"כ כנ"ל. וכ"ז כתבתי בחפזון ובלי עיון כדבעי: סימן ל"ח (לסי' קנ"ב

) השאלה נאבדה ומובן מתוך התשובה. באשה שאמרה א"א אני ובעלה הלך ממנה וא"י איו. ואח"כ במשך זמן אמרה על אחד שבא לכאן שזה בעלה. אם נאמנת לקבל נט ממנו. ותשובת הגאון המחבר היא לכבוד קדושת הגאון, החסיד אמיתי אדמו"ר מוה' מנחם מענדיל זצוק"ל מליבאוויץ

ע"ד מ"ש שהרי האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני אינה נאמנת כו'. הנה לכאורה נפלאתי דבמתני' פ"ב דכתובות (כ"ב.) איתא נאמנת. אך נראה מובן כוונתו ע"פ מ"ש הטור סי' קנ"ב בשם הרר"י (ורמ"ה) ומ"מ רפי"ב מה"ג