דברי נחמיה אבן נזר יב

$ עומד. (ולכן ת"ת כולל חו"ג. דתורה נקרא תפארת כידוע). ומטעם זה גדולה מכל המצות כדדרשו ע"פ כל חפצים לא ישוו בה אפי' חפצי שמים כו'. וגם נגד תפלה אמרו והזהירו על המאריכים בתפלה דמניחים חיי עולם. ותפלה חיי שעה. ואף שאמרו מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת (ובירוש' הלשון גם על תורה מתברכת) אין זה סתירה דמניחים ר"ל דמניחים לגמרי ואינם לומדים כלל ומתפללים כל היום. משא"כ אם לומדים ג"כ. ועכ"פ לא אמרו רק על חסידים ופשיטא דלא קאי כלל על כל אדם ועכ"פ רק לגבי תפלה. אבל לגבי שאר מצות אמרו דאין מבטלים בשבילם מת"ת (כ"א במה שפירשו חז"ל) כיון דוהגית בו יומם ולילה כתיב. וגם למ"ד לא המדרש עיקר אלא המעשה. אין לך מעשה גדול מלימוד. (ואולי הפלוגתא בלימוד לחוד בלא דיבור בפה). ומה שאמרו באבות פ"ב בעוסקים בצרכי ציבור מעלה אני עליכם שכר כאלו עשיתם. ופי' הרע"ב בשם הרמב"ם ועי' ביערת דבש ח"א. דר"ל אף דבשביל זה בטלתם מתורה מעלה אני עליכם שכר כאלו למדתם ג"כ. אבל זה ודאי מיירי כשבא לידו עסק צרכי ציבור והיה מוכרח ולבד זה הוא לומד ג"כ אבל ודאי לא שייך כלל לבטל תורה בידי' ויתעסק בצרכי ציבור (שלא לצורך גדול) כדי ליפטר מת"ת. דהרי אף על מי שהוא צדיק בכל דרכיו אמרו בברכות פשפש ולא מצא יתלה בעון ביטול תורה. כ"ש אם אינו לומד כלל ורצונו לפטור לכתחילה עי"ז פשיטא שהוא עון וראיתי בס' נפש החיים (שער ד' ד' י"ב) שבאמת הקשה דכיון שיש בידו עון ביטול תורה אין לך מצא יותר מזה ואיך א' פשפש ולא מצא ע"ש ונראה דיש לומר דלכאורה קשה איך שייך ולא מצא דהלא אין צדיק כו' וכדאמר ר"ע לר"א שהיה משחק כו' בסנהדרין (ק"א:). ונראה דיתלה לא על היסורים קאי לתלותם מצד עון ביטול תורה. אלא דיתלה קאי על הא דלא מצא. דר"ל דמפני מה לא מצא. דודאי יש עון ולמה לא מצא יתלה זה משום ביטול תורה. דכיון דלא למד ואינו יודע מה האסור והמותר וממילא עבר על כמה עבירו' מצד העדר הידיע' אמנם עוי"ל דר"ל אף דמצד דעסיק במצות ובצרכי ציבור נתבטל מתורה וזהו לא מצא דסבר דנפטר עי"ז מתורה וכדפירשו על הא דאבות הנ"ל ע"כ א' דעכ"ז יתלה בביטול תורה דודאי ממילא גרים ליה ביטול תורה שלא במקום מצוה. דמאריכים בדברים זרים וביטולים וכהנה שלא לטובת הציבור. או דחיוב לימוד התורה בעצם גדול מזה: וזה ראינו שבחו של מר אבא הגאון זצ"ל שהי' בורח ומרחיק א"ע מצרכי ציבור באמתלא זו שרובם קשה כלענה בפניות וכוונה זרה. ולקנות כבוד עצמו. ומי גבר יצדק מפעלו שיהיה רצוי כדהזהירו שהעמלים עם הציבור יהיה לש"ש. לכן אינני שומע לבטל ממני עסק התור' בשביל זה אפי' על שעה א'. ותמיד היה סגור בחדרו יום ולילה ושם לילות כימים כידוע לכל. ועד למרבה היה ישן ד' או ה' שעות במעל"ע וג"ז לא בשעות רצופים. ולמד תורה הרבה מתוך הלחץ זה הדחק עד עת קצו ממש וכל הלילה ההוא נדדה שנתו לגמרי ולמד תורה עד נכון היום וכרגע נפקד האילן הגדול הזה בגרמא דיומא דנתמלא לו ימיו מיום ליום ביום שנולד חמשה עשר בשבט בר"ה לאילנות ואם אמרו בקה"ר עשה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה שלא היתה צדקתו חסירה כלום. כ"ש העוסק בתורה סמוך למיתה. ששקולה כנגד כולם. עאכו"כ שלא חסרה צדקתו כלום. ומזומן תיכף לעוה"ב ואולי לפמ"ש בירושלמי יבמות פט"ו ה"ב ע"פ סכותה לראשי ביום נשק ביום ששני עולמות נושקין זה עם זה. עוה"ז יוצא ועוה"ב נכנס עי"ש. י"ל דע"ז קאי נמי לשון מיתת נשיקה. שנושקין זע"ז עוה"ז יוצא ועוה"ב נכנס. וזאת נחמתי בעוד אבי כי עודנו חי: $ היה יותר נכון הלשון ראה ברוה"ק. אלא שברוה"ק הכיר נפש השורה עליו' וידע שנפש זה מורה למעלה בעצם על מבגאי. ומזה הכין שמסתמא קראו שמו מבגאי וע"כ נתלבש בו נפש זה. וזהו הלשון שכיון היינו שכיון לכוין שם המושאל משם העצם וזהו נמי בר"מ שהי' דורש שמו' (יומא פ"ב וירוש' דר"ה פ"ג ה"ט) ובברכות (ז.) דשמא גרים שיהיה מתלבש בו נפש מזה השם וגורם שיהיו מדותיו וטבעו מתנהגים ע"פ הראוי לאותו השם מהנפש. וכמ"ש הרמב"ן דהשם הוא העוזר לפי טבע המדות כנ"ל: וכפי שהוא למעלה דהשם המורה על עצמותו ית' מתלבש אותו שם הראוי לאותה מדה (רק שלמעל' קודם התלבשותו אין לו שום שם ח"ו. רק אחר שמתלבש קונה שם כנ"ל) וה"נ למטה באדם השם שהוא עצם הנפש מתלבש לפי המדות הראוי לאותו שם והנה כיון שכל נפש יש לה חלק בתורה מתייחס אל נפשו כנ"ל ולפי הנ"ל דהשם מורה על עצם הנפש צ"ל דשם של אדם מורה נ"כ על מהות עצם תורתו' ולפי חלק תורתו בשם הנפש למעלה כן מתלבש בו חלק התורה משם זה הנפש לפי מדותיו כנ"ל ולכן כל חכם אומר הדין כפי שמו בתורה הראוי לתכונת מדותיו וזהו דב"ש אוסרים וב"ה מתירים דאומרים הדין כפי שמו שבתורה הראוי למדותיו ויש לומר דזהו אשר לשלמה. ר"ל מחלק תורתו מאשר שמו שלמה. דשמא גרים כנ"ל ולפי הנ"ל דבהכרח נעשה ותלוי הכל בדבורו של ב"ד ולכן זהו הטעם דכשמזכירים הלכה של חכם משמו דוקא שזהו נפשו מחלק תורתו המביא אותיות הרוחני' במורגש למטה ע"פ חכמה שבחיך במה"פ כנ"ל. ע"כ המזכירים תורתו משמו. מעוררים נפשו מחלק תורתו זה למדה של אותו הדין למטה שיבואו האותיות במורגש במה"פ. וכענין לכוין בשם המבואר לעיל. דבהתעורר כח נפש זה למעלה מתעורר כח נפש זה למטה ע"י כח המעוררו וזהו הענין נמי בקרבן דבעינן לשם בעליו דוקא כדאי' בזבחים (ד'.) ובמשנה שם (מ"ז:). וקשה ג"כ הלא קמי שמיא גליא מי המקריב אלא כיון דשמא נרים להוליד תכונ' רעה במדותיו וחוזר אותו עון לקלקל הנפש למעל' בשרשו בענף הקדושה והודו נהפך עליו למשחית ר"ל. וע"כ במקום קלקלתו שם תקנתו. דהכהן ע"י הזכרת שמו על הקרבן שאז ודאי חזר בתשובה. בהכרח שע"י דבורו של כהן יתעורר שורש נפשו המורה בשורש הקדוש' בשם זה לחזור לקדושתו הראשונ' והנה ידוע נ"כ דהנפש המתייחס לחלק תורתו חלק נפש זה הוא השארה על הגוף בקבר. כדדרשו ע"פ בשכבך תשמור עליך בקבר וכיון שבהכרח ע"י הזכרת בנ"א שמו מתעורר למעל' חלק הנפש המתייחס להלכ' זו. ע"כ ממילא שמתעורר גם חלק הנפש מהמתייחס לתורתו השוכנת בגופו בקבר להיות דובב בכלי הגוף באותה הלכה. וכענין שידוע בטבע היסודות בחלק הנפרד מיסוד שכאשר יעוררו חלק הנפרד בכל מקום שהוא אז באותה שעה מאליו ומעצמו יתעורר גם חלק הכ' ממנו אף במקום אחר וכמ"ש מזה בסידור רי"ע בענין דם הברית עי"ש ובס' הברית עי"ש וה"נ בהתעורר חלק הנפש מתורתו למעלה ע"י המזכירים שמו זה ממילא ומאליו יתעורר גם חלק הנפש משורש זה הנשארת בגוף בקבר להיות דובב ע"י כח המעוררו ולפי"ז מה עמקו מחשבותיהם ומה מתוק מליצתם לכומר של ענבים דכ' המהרש"א שהדמיון הוא מיין המונח בכור שהוא רוחש ע"י האצבע המעוררו בדריכה בגת. השפתים רוחשות ע"י כח המעוררו וראיתי במפרש על משוח"ט מ' ל"ב (ס' יבקש רצון) שביאר זה יותר. דידוע בעת שמניחים ענבים לכומר להתחמם שיזוב יין אז בעת שמניח אדם אצבע עליו לסחוט הענבים מיד דובב היין המונח מאותן ענבים במרתף. וזהו גמי פלא דמאין יודע היין במרתף שדורכים הענבים בנת ומה חיבור יש ביניהם ועכ"פ רואים בעינינו שכן הוא אלא שבאמת זהו שחקק ה' בטבע הבריאה דכשמעוררים חלק הנפרד מהיסוד שבשעה זו יתעורר גם חלק השני ממנו וה"נ דובב שפתי ישנים ע"י כח המעורר בהזכרת שמו חלק הנפש למעלה הראוי להלכה כזו כענין לכוין בשם כנ"ל. ממילא יתעורר גם חלק הנפש בשעה זו גם בקבר ע"י כח המעוררו ולזה מדוקדק לשון הפסיקתא הנ"ל בשעה דוקא שהזקן דורש ואומר כו'. וע"ז כיונו כמה גדולים שחששו שיקראו חיבוריהם על שמם דוקא החיד"א במערכת ספרים כנ"ל וה"ר מהר"ש אבוהב אף שבעצמו העלים חיבורו בחייו ובניו הדפיסו על שמו וקראוהו דבר שמואל וכח אמרתי גם אנכי אף שמרן מר אבא הגאון זצ"ל מרוב הענוה רצה להעלים חיבור. אבל עתה אקראהו בשמו. ויהיו שפתותיו דובבות ונזכה ליעוד הנאמן בהשבת לב אבות על בנים. ויגורו אתנו כולנו חיים. מרוחו לנו פי שנים. לכולנו חיים' ושכם אחד לאבינו שבשמים ונזכה לנחמת ציון וירושלים' ויקוים בנו ברכת ה' שלא ימוש ס"ת ה' מפינו ומפי זרענו מעו"ע אמן דורש שלום לעבדי ה' משתחוה ויוצא. ומיחל לחסד אל כל היום: דובער יהודא ליב בלאאמו"ר הרב הגאון החסיד מוה' נחמיה זצ"ל גינזבורג.