דברי נחמיה אבן נזר יא

בטוהר ודבק מחשבתו וכיון בשם. שהוא אור עצמותו ית' הראוי לאותה מדה. יותר קרוב הוא שיושלם המבוקש

והטעם בזה שיהיה זה בהכרח ע"י דיבורו של שוכני מטה שמכוונים בשם הנה באמת אין זה פלא שע"י דיבורו ע של אדם יתחייב להעשות הכל. דגדולה מזו מצינו מ"ש בירושלמי פ"ק דכתובות ופ"ו דנדרים אקרא דלאל גומר עלי בת ג' שנים כו' יעו"ש ובנדה (ל"ח:) אמרי' נמי דשיפורא גרים עי' פירש"י שם ואף שהרמב"ן (הובא ברא"ה בבד"ה ב"ז ש"ג) כתב ע"ז שזה דבר שא"א שיהיה הטבע נשתנה יעו"ש. אבל באמת הוא תמוה מאד על הרמב"ן שיחיה כחולק ח"ו על הירושלמי וגמ' המפורשים שדרשו מקרא הנ"ל וכמש"ש הרשב"א במשה"ב ע"ש וכן הסכמת רוב הפוסקים והענין בזה דידוע מזוה"ק וביאר באלשי"ך פ' בראשית ובכ"ד דהאדם כלול מכל העולמות ודיבר ה' עם כל העולמות ביני וביניכם נעשה אדם וכל א' יתן חלק בו כו' עי"ש וא"כ כיון שבאדם נכללין כל העולמות מצורה העליונה עד עולם השפל וכל היסודות והספי' כולם נכללים ונתלין בהאדם: וע"כ האדם בהיותו מחובר נם מחלקו ית' שנתן ג"כ חלק בו כנ"ל לכן הוא הפנה והוא היסוד המקשר את כולם להקב"ה ע"י שרשו האחוזה בהקב"ה ממש והוא המוליך והוא המביא ההשפעה וחיות לכל העולמות וכולם נכנעים ומשועבדים תחת ידו. וכמ"ש בזה הרח"ו ז"ל בס' שה"ק. וכיון שכן אין הדבר פלא שהטבע יהיה משועבד להם. יען שחיות הטבע וקיומה הוא ע"י האדם וברוחו נתלין. לכן לכל אשר גוזר בדיבורו כן יקום. וה"נ והוא הטעם שתלוי השפעת החיות והשם למדה הראוי ע"י דבורו של אדם המכוין בשם. מטעם זה שיש בו חלק מהקב"ה והוא הקשר בין כולם ע"כ על ידו וע"י דבורו יובא החיות להתלבש כדבריו לכל מדה הראוי וזהו ועתה לא יבצר כו'. והנה אי' בפדר"א פכ"ד שבעת דור הפלגה ירד ה' עם שבעים מלאכי מעלה ויטול גורלות ויפול גורל המאמינים להקב"ה אמר הקב"ה חבלים נפלו לי בנעימים עי"ש והיינו דבעת הבריאה היה האדם כלול מכולם כנ"ל שא' הקב"ה על כלל מין האדם כל א' מאתנו יתן חלק בו ומזה הוא הסבה שלא יבצר כו' כנ"ל וע"כ הטיל גורלות להפריד חיבור הנ"ל שלא יהיה תלוי בידם בהכרח דבהנתק החבל ימנע ההכרח. ועמי כנען שהיו אז נשארו תחת השרים לבד. ונחלה לישראל בחר לו יה' שהחלק שניתן להאדם גם מהקב"ה נפל רק למאמינים וזה יוצדק כלפי מעלה חבלים נפלו לי בנעימים שכב"י הקב"ה מקלס ומשבח עצמו שחלקו כב"י נפל למאמינים ולא להפך. דקאי על החלק הניתן מהקב"ה בעת הבריאה לכלל מן האדם שחלק זה נפל למאמינים וכמש"ה מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כו'. ואם בא הכתוב לספר בשבחן של מאמינים היה לומר אשר אנחנו קרובים לה'. אלא דבא הכתוב להניד שבחן של מאמינים בטעם שהם בהכרח נענין בכל קראנו אליו והוא אומרו מטעם אשר לו אלהים קרובים. דבהנחל עליון גוים בהפרידו בנ"א בעת דור הפלגה. נפל גורל הקב"ה על החלק הניתן ממנו ית' רק למאמינים (וכיון שנפל חלק הקודש ביניהם מזה יש לך לדעת ולהכיר שכחם העצמי שהם מיסוד א'. דידוע דכל דכר מושך ליסודו ולא ליסוד אחר). ולזה הם נענין בכל קראנו אליו בהכרח דע"י חבל זו שגם חלק ה' יש בהם. ומחובר הוא מכל העולמות ע"כ בהכרח נשפע ע"י דבורו החיות לכל מדה הראוי כנ"ל וראיתי בהדיא ברבינו בחיי שם שפי' עד"ז עי"ש היטב וכ' שרמז משה שהם מתפללים ונענין מפני שהם המשפיעים שפע העליון למדות. וכ' דעל המדות הזכיר הנביא כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה ודרשו רז"ל אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפל לרוכב. ור"ל דהמדות טפלים לישראל דע"י תפלתם המכוונים בשם כנ"ל בהכרה יושפע חיות השם לכל מדה ומדה הראוי וכדדרשו רז"ל ע"פ צדיק מושל כו' יעו"ש והוא מטעם הנ"ל ואולי זהו שאמרו חז"ל ע"פ כי היא חכמתכם זה היודע לחשב תקופות ומזלות ור"ל דכפי החשבון שע"פ שטרי מזלות אין בכחם לשנות היותם תחת שטרי וכסילי השרים ומזלות. אבל במאמינים נהפוך הוא דאין שטרי המזלות מעכבים. ואדרבה דהמזלות והתקופות משועבדין תחתם. ואין מזל מעכבם. שהמה למעלה מהם וכפי החשבון שע"פ חכמתם בהכרח להטבע לשמוע ולהשתנות שיהיה כן וכנ"ל ממה שדרשו מלאל גומר עלי ולכן אמר שהיא חכמה לעיני כו' ודקדק לעיני כו'. דרואים בחוש שהטבע מסכים לחשבונם. ולכן בהכרח יודו שחכמתם נפלאה למאד. דשטרי המזלות וגם כל העולם בכלל עומד על עמוד התורה ולכן החשבון שע"פ משפט התורה הוא משפט נכון וחכמת אמתי יען שהתורה היא היסוד והעמוד שהמזלות והעולם עומד עליו וממילא ע"י מאמינים שעמודי העולם משועבדים תחתיהם כנ"ל ע"כ כפי שגוזרים החשבון ע"פ יסוד של חכמת התורה בהכרח שכן יהיה. ולכן התורה היא חכמתכם לעיני העמים שהיא למעלה מכל החכמות שע"פ טבע הבריאה: $ הגהה ועפ"ז נ"ל מה דאמרו חז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. וצ"ל מהו החשבון ד"א. ואי משום דשיעור קומה של אדם הוא ד"א א"כ למה מקודם שחרב היה יותר ומהו של הלכה. אמנם אי' בפסיקתא פ"ה שדרשו ע"פ כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. דכל אלה שבעולם מתחלק לי"ב חלקים כו'. ע"כ תולדותיהן כיוצא בהן שנים עשר עי"ש. (וזהו לא כרבנן דחגיגה דס"ל שעומד על י"ב עמודים. אלא דס"ל דמתחלק לי"ב חלקי'). ונמצא כיון שהעול' עומד על ג' עמודים תורה ועבודה וגמ"ח. ולפי שמתחלק העולם לי"ב חלקים צ"ל שכל יסוד מחזיק ד' חלקים שליש מי"ב. וכשחרב בהמ"ק ונתבטל עבודה שהיא קרבנות וגם גמ"ח כדאמרו שחרבה בשביל ש"ח וממילא שלא היה ביניהם גמ"ח. ונחסר ב' עמודים שהם ח' חלקים. ונשאר עמוד התורה שהוא ד' חלקים שליש מי"ב. וזהו ד"א של הלכה. (ונקט לשון אמות ולא סתם חלקים. דג' יסודות אמ"ר נקרא בס"י ג' אמות. וה"נ ג' עמודים שהם היסודות מהעולם נקראו ג"כ ג' אמות) ויש לומר דזהו ג' מדרגות האהבה דבכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. שהם נגד ג' עמודים תורה ועבודה וגמ"ח. דבכל לבבך דרשו בשני יצריך. וקאי על עבודה דתפלה. כדאיתא להדיא בפדר"א פ"ז דעבודה קאי על התפלה ולא על קרבנות עי"ש וזהו ביצה"ר דתפלה היא זביחת היצה"ר. ובכל נפשך קאי על התורה. דתורה נקרא נפש כל חי. וכמש"ה חלקי ה' אמרה נפשי ובכל מאודך דרשו בכל ממונך וקאי על גמ"ח שהוא בממונך. ולכן קבעו בכל נפשך באמצע מפני שעמוד התורה הוא קו האמצעי הכולל שניהם. ועליו לבד העולם

$ והנה קרוב לענין הנ"ל כן הוא בענין שמות אנשים כי השם שקורין האדם הוא שם הנפש ואינו על גוף האדם. דהנפש למעלה נקרא בשם זה כמ"ש האו"ח בפ' פנחס ע"פ המוכה כו' עי"ש דשם האדם מורה על עצם נפשו. וקרוב לזה מ"ש השל"ה שער בית נאמן בשם הפרדס בטעם לשון הקודש' דשמות כל הדברים הם שם המושאל. שכפי שלמעלה בקודש שייך אותו כח הרוחני בכינוי שם זה בעצם. ע"כ בהנשמה למטה נקרא בשם זה המושאל משרשו עי"ש. וה"נ בשמות אנשים שכל הנפשות יש להן שמות בעצם המורה על מהות עצם אותו נפש וכפי שקורין אותו כן מתלבש בו נפש משם זה העצם בשרשו. וכפי שאמרנו למעלה דהשם המורה על עצמותו ית' אחר שמתלבש כפי הראוי לאותה מדה. וה"נ השם הוא עצם הנפש מתלבש באדם כפי תכונת וטבע מדותיו וכמ"ש הרמב"ן ע"פ ולאדם לא מצא עזר. דהשם הוא העוזר. דאדה"ר קרא שמות לפי טבעם של כל הנבראים שהכיר. קרא שם שהוא נפש העוזר הראוי לטבע של זו. וזהו הענין בעובדא דר"ג בעירובין (ס"ד:) שהיה רוכב ע"ג החמור ור"א מהלך אחריו כו' ומצא גלוסקין כו' א"ל מבגאי טול גלוסקין כו' נטפל לו ר"א א"ל מהיכן אתה ומה שמך א"ל מעיירות של בורגנין אני ומבגאי שמי א"ל כלום הכירך ר"ג מעולם א"ל לאו. באותה שעה למדנו שכיון ר"ג ברוה"ק. ולכאורה