דברי נחמיה אבן נזר קיח

והנה מה שבנד"ד אין השינוי כ"א באבי המתגרשת לכאורה לפ"מ שנתבאר לעיל לא נתוסף קולא כ"א מ"ש הבי"מ. דהיינו שגם להרא"ש ופי' הרח"ש בתוס' דחיישי' ללעז שעפ"ז יש לומר עכ"פ כתירוץ ב' דג"פ דלא מכשרי אלא בשטרות ולא בגיטין מטעמא דלעז. בזה ס"ל מסברא וגם נסתייע מהראנ"ח וג"פ ססקמ"ט. דמ"מ באבי המתגרשת ליכא לעז דלאו כ"ע ידעי כו' (אבל מש"ש עוד שבזה יש לצרף דעת העיטור איני יודע דלכאורה גם במגרש כשר להעיטור כיון דע"כ לית ליה טעמא דלעז). וכ"ק שי' הביא ראיה דיש לומר שבזה אפילו לכתחילה אין שום חיוב לכותבו והוצרך לזה לשיטתו. אבל לפי הנ"ל גם במגרש אין צריך מעיקר הדין. רק אם אולי ס"ל לכ"ק שי' דגם לפי' הרא"מ ופנ"י יש לחלק בין שטרות לגיטין ולומר דבגיטין צריך לכתוב הכהן מצד תקנת ר"ג ומשא"כ בשטרות. שכבר נתבאר שיש סעד לזה מדברי הבעה"ת שבב"י ח"מ דסי' מ"ט. (וראיית ר"ת היא רק שכל מה שאין צריך אין השינוי פוסל בו). לפ"ז היו דבריו נכונים שלהאו' שאין צריך וכל שום ע"ש האב וה"ה הכינויים). א"כ ודאי ה"ה כהן. אבל מש"ש דאף להאו' דתקנת ר"ג בוכל שום היתה אף בשם האב. מ"מ יש לומר דכהן אין צריך כו'. הרי זה דלא כדמשמע מדברי בעה"ת הנ"ל וא"כ אף במגרש עצמו אין צריך לכתוב כהן. (גם הסברא שכתב דענין כהן ולוי א"א לאדם לשנותו בשהולך מיהוד' לגליל. איני יודע הכוונה. וע' תשו' ח"ץ סי' ל"א דכשהחזיק א"ע ללוי אעפ"י שאינו לוי ס"ל לכתוב בגט הלוי. כ"ש כשמחזיק א"ע בגליל שהוא ישראל שייך לכתוב וכל שום שמא ביהודה הוא כהן או לוי באמת). ומ"ש להביא ראיה מהפלוגתא בשינה בכינוי האב שבמכמ"א שע"ד סי' למ"ד. דלפ"מ שנוטה שם המכמ"א להכשיר ה"ה כאן. לפע"ד ז"א שהוא אתי עלה משום דס"ל שם דכל שאין ראוי כלל לכותבו אפילו ממנהגא (וכההוא כינוי טראנטו דאיירי שם). אפילו משום לעז אין לחוש בו. דכיון דרק דרך מקרה כתבו אין הרואים נותנים לב ע"ז אם שינה בו כו' ע"ש. אבל כל שיש מנהג עכ"פ לכותבו. כיון שהורגלו לכותבו נותנים הרואים לב ע"ז ויש לעז עכ"פ ובנד"ד בכהן אפי' באבי המתגרשת יש מנהג עכ"פ. גם מ"ש דאף למהרי"ט ומהרח"ש הפוסלים שם. יש לומר דכינוי האבות חמור משום דאם כתב הכינוי לבד ג"כ כשר בדיעבד והלא דבר הוא ומשא"כ בכהן. והגם שחילוק זה נכון. ויש לזה סעד מדברי מהרא"י סי' קצ"ז ובתה"ד ססי' רכ"ח שמחלק בין בן פלוני שיוצאים בו בלחוד והוי מטבע חכמי' לבין מקום לידה כו'. אבל זהו ע"ד פי' הרא"מ וסיעתו (וגם במגרש יש להקל לפ"ז כמו שנתבאר) אבל מהרי"ט והרח"ש פוסלים שם מטעמא דלעז וס"ל שגם התוס' כהרא"ש ס"ל כמפורש בדבריהם שם (וכמו שנתבאר לעיל) ולפ"ז ודאי בענין כהן (בין במגרש ובין באבי') אם יש בזה משום לעז ודאי פסול (ובאמת גם מה דפשיטא ליה להמכמ"א שם דכל שאפילו ממנהגא אין ראוי לכותבו לא שייך בו לעז ומכח זה נתקשה שם הרבה בדברי מהרי"ט ורח"ש. חידוש הוא. ולא ראיתי כזאת. ולפה"נ כל הפוסקים לא ס"ל הכי אלא כל דשייך ביה לעז אפילו אם אין צריך כלל לכותבו פסול לפ"ד הרא"ש וסיעתו החוששים לטעמא דלעז. וכדמוכח מדברי הג"פ סקל"א בההיא דהחכם או הרב שזהו כל חילו דהמכמ"א שם). גם מ"ש עוד דהתם היינו טעמא דהרח"ש שכל אדם נקרא בכינויו כו' משא"כ גבי כהן שאינו נקרא בפי כל רק בשמו. הנה לפ"ז גם במגרש כן הוא וכבר נתבאר דלפ"מ דהוי ס"ל לג"פ סקל"ו דמוכח מתוס' ורא"ש להכשיר בתוס' כהן ודאי ע"כ דליכא בזה משום לעז. וכבר נתבאר סברא בזה שיש לומר שהפרסום שאינו כהן הוא רק בשב וא"ת כו'. אבל מה שאינו נקרא בפי כל פלוני הכהן. אינו ברור כ"כ. דלכאורה גם במקום דירה שכתב הרא"ש שאדם נקרא ע"ש כך פלוני ממקום פלוני ע"כ צ"ל דלפעמים יש לך אדם שנקרא כך (ולא פלוג). וא"כ ה"ה בכהן. (וכמו ר"י הכהן בגמרא. וכן עתה ר"י הכהן ממאהליב). ובמכמ"א שע"ד סי' כ"ז איתא דאדם נקרא ע"ש כהונתו יותר ממה שנקרא ע"ש מקום דירתו ע"ש. (ואולי היינו ע"י חתימה וקריאה לס"ת). ומ"ש עוד שלא החמירו אלא שלא תנשא כו'. ויש לומר דה"ה כאן זה נכון וכבר נתבאר שגם ברמ"א סס"ט דמשמע בהדיא דפוסל בשינוי בכינוי האב יש לומר ג"כ שר"ל כדין הפסולי דרבנן דסי' ק"ן ובשינה עצם שם האב דתצא יש לומר דהיינו משום דצריך לכותבו לכתחילה כו' ולפ"ז גם בתוס' כהן במגרש אף אי אית ביה משום לעז יש לומר דלא תצא כיון דאין צריך לכותבו וכדלעיל ומ"ש שלכאורה היה נ"ל ראיה להקל משינה שם הנהר. אלא שגם שם יש דעות לפסול כו'. כבר נתבאר דמדברי מהרי"ק ומהרמ"פ שכתב שזה תליא בפלוגתא דר"י וראבי"ה. משמע דס"ל כפי' הרא"מ בתוס' ולכן כשר לר"י. וספיקו דרד"ך יש לומר דהיינו אי כמ"ש הרא"ש דאף לר"י חיישינן ללעז ולפ"ז יש לפסול בנהר. ואי כהתוס' וכפי' הרא"מ הרי נהר אין צריך לכתוב וכשר. ובדברי רמ"א שהכשיר בהחלט כבר דברו הפוסקים). וגבי כהן נמי בהא תליא אפי' במגרש ולא עוד אלא שגם להרא"ש והרח"ש בתוס' עדיין לענין כהן ספיקא הוי דלפי תירוץ הא' דג"פ מוכח דכשר ושע"כ אין בזה משום לעז. וכדלעיל. ומ"ש דגם בשינה מקום לידה יש פוסלים. הא ודאי. וכבר נתבאר מה שהיה נלפע"ד לדון לחומרא מכח דעות אלו. והכל שייך גם באבי המתגרשת (דג"כ לפי הכתוב בגט ע"כ על האמת מוכח דלא זוהי המתגרשת). ומ"ש ומ"מ כו' עד יש לצדד שלא תצא כבר נתבאר מה שלפענ"ד היה נראה לצדד גם במגרש וכאן נתוסף עכ"פ הקולא שהוסיף הבי"מ מסברא ועפ"י סיוע מהראנ"ח כנ"ל. וגם עכ"פ אין לפנינו פוסקים המחמירים בזה בפירוש שתצא. דאף הנו"ב שדיבר בזה ובמה"ת סי' ק"ט מחליט יותר להחמיר מ"מ לא פי' שאם נשאת תצא. והג"פ ותו"ג ומאיר נתיבים לא דיברו בפי' כ"א במגרש (רק מהב"ח בתשו' סי' צ"ג הנ"ל משמע חומרא ע"ש במ"ש בענין ב' גיטין בב"א)

ומעתה אבוא (מעט) לענין להצריך גט אחר. הנה מ"ש כ"ק שי' דג' גיטין פסולין שבמשנה משמע מכל הפוסקים דאין צריך. ושמשם קצת קשה על הרמב"ם כבר נדברנו בע"פ שאיני יודע מנלן. ולהרמב"ם ודאי כל הפסולי דרבנן שוין. ועיקר יסוד דיניהם הוא מהך דג' גיטין דס"ל למסקנא שם. מתני' דתני ג' דוקא ר"מ היא ולרבנן כולם שוין כמ"ש הרא"ש ושאר פוסקים בשם רה"ג. וגם לרמב"ן שבר"ן שלפ"מ דקיי"ל כמ"ד בג' גיטין דלא תצא מתני' רבנן אתי'. והנך ג' חלוקים משאר פסולי דרבנן היינו רק דבשאר פסולי דרבנן כשאין לה בנים תצא משא"כ בהנך ג'. אבל כשיש לה בנים דבכולם לא תצא. משמע שאין חילוק ביניהם. וכיון שלא ראינו חולק אמ"ש הרמב"ם מטוש"ע כל שלא תצא נותנים לה גט. ודאי ה"ה בהנך נ'. וכ"ה בהדיא במהרא"י סי' כ"א וג"פ סי' קכ"ז סק"ה. ובההיא דהמגיה שבמ"ל רפ"י שהביא כ"ק שי' שרש"י חולק על עיקר דין זה צ"ע (בכ"ד ואין הזמ"ג והמוכ"ז דוחק). ולכאורה מה שהקשה שם (על תירוץ ב' בנ"י) מהך דתשו' רש"י דאיירי בשינה שם האם דהוי דרבנן. יש לומר דרכ"י ס"ל דהוי דאורייתא וכמ"ש מהרא"י סי' קל"ח דהוי בכלל שמו ושמה וכדעת הב"ח ותשו' ת"ש ונתבאר לעיל שלהרבה פוסקים יש לומר דכל כה"ג הוי דאורייתא. אלא שא"כ גם בנד"ד יש לומר כן לפ"מ שנתבאר לעיל. גם עיקר החילוק בין חששא דאורייתא לדרבנן. אינו מובן כ"כ לענין זה דלפה"נ הטעם לחוש לגט שני הוא משום כעין לעז דרואים דלאו כ"ע דינא גמירי כו'. אך מ"ש כ"ק שי' דלרש"י אם תקבל גט שני ע"כ תצא. לכאורה אינו מוכרח דיש לומר דלא אמר אלא דאין ראוי להצריכה. ומ"ש דאם אתה מצריכה גט נמצאת