דברי נחמיה אבן נזר קטז

וכנ"י ס"ע ואכמ"ל. ע"כ הגהה]. אבל מה שאין צריך כ"א מתורת מנהגא הרי זה כמקום לידה דג"כ נהגו הקדמונים ולא קיימי סהדי עלה (וגם אין בכה"ג משום שינוי מטבע. כל שאינו תק"ח). ואי קשי' א"כ מאי טעמא פוסל הרי"ו בחיסר כהן אף לפ"מ שנתבאר דס"ל דחשיב' כשינוי. מה בכך הרי גם בשינוי ממש אין לפסול בדבר שאין צריך מעיקר הדין. לק"מ דודאי לפמ"ש מהרי"ט שפוסל בדיעבד ע"כ לא ס"ל כפי' הרא"מ בתוס'. אלא כהרא"ש ופי' הרח"ש בתוס' דהיכא דאיכא משום לעז פסול אפילו אי אין צריך לכותבו וכתירוץ הב' דג"פ דלא מכשרי אלא בשטרות כו' (אבל אי כתירוץ הא' דג"פ דהרי"ו ס"ל כהפוסלים במקום לידה נראה דלא הוי מהרי"ט פוסק כוותי') וכ"ה בהדיא בדברי מהרי"ט שבמכמ"א שע"ד סי' למ"ד ומהרש"ך שהביא מהרי"ט בשמו שכתב שלא ידע טעם לפסול. אפשר דהיינו באמת משום דס"ל כפי' הרא"מ בתוס'. או אפשר דס"ל שגם משום לעז ליכא בשינוי דכהן כדס"ל להבי"מ וכדהוי ס"ל להג"פ שכן מוכח בתוס' ורא"ש. ולכן ס"ל דאף מהרי"ו לא אמרה כ"א לכתחילה (ואולי היינו רק לחוש לדברי הפוסלים במקום לידה) ובאמת אילולא גדולת מהרי"ט היה נלפע"ד יותר כן. דכבר נתבאר שלפה"נ מדברי מהרא"י דסי' קל"ח ס"ל ג"כ כפי' הרא"מ בתוס'. ושכל שאין צריך לכתחילה תליא בפלוגתא דר"י וראבי"ה. ולהחמיר לכתחילה ולהקל בדיעבד ובשה"ד. וא"כ כאן שנראה כמסכים לדברי הרי"ו הי' נראה ג"כ עד"ז. וגם לשון יש לפוסלו שא' הרי"ו היה נראה יותר שאינו פוסל בהחלט אלא שיש סברא לפוסלו. (ע' ג"פ סקמ"ז מ"ש אמ"ש פסלו מהרי"ל כו' כ"ש שיש לומר כן בלשון יש לפוסלו). והיינו לחוש לדעת ראבי"ה (ועם שגם רמ"א כתב י"א דפסול. הרי לדינא עכ"פ הכריע להקל בשה"ד כו'). והנה הן אמת שלפ"מ שנראה מדברי כ"ק שי' שתופס מתוך דברי המכמ"א ופנ"י בהך כללא דכייל התוס' שתלוי במה שצריך לכתחילה. היינו אפילו אם צריך רק מתורת מנהג (בימי הגמרא) שוב פוסל בשינוי (כדמשמע ממ"ש אח"כ דלפמ"ש הפמ"א שתלוי במה שתקנו חכמי המשנה יש לומר שגם ענין כהן דומה למקום לידה כיון שלא מצינו תיקון מפורש במשנה וגמרא וכו'). א"כ יש קצת מקום להוליד חומרא בתוס' כהן מתוך דברי החולקים אליבא דהרי"ו. ע"ד הצעה הנ"ל. אבל באמת לא אדע מה ראה לחלק בין דברי המכמ"א ופנ"י לבין דברי הפמ"א אחר שבעצמו העתיק מדברי הפנ"י שחילק בין מה שתיקנו חכמים לכתוב לבין מה שאין צריך אלא ממנהגא כו'. וכ"ה בהדיא במכמ"א שע"ד סי' כ"ז וז"ל דשם עירו ועירה שאני דלכתחילה צריך למכתבינהו מדין המשנה כו' אבל בדבר שמדין המשנה והגמר' אין צריך כו'. והוא מוכרח מדברי התוס' שגם במקום לידה כתבו שנהגו הקדמונים (ולחלק בין מנהג הקדמונים שבתוס' למנהג בימי הגמרא שהוכיח הרי"ו לא מסתברא כלל. לטעמא דעדים חתמי אשקרא (הכי יודעים מהוכחת הרי"ו כו') ואף לטעמא דשינוי מטבע כו'). ועכ"פ א"י מה בין לשון המכמ"א ופנ"י לבין לשון הפמ"א (ואגב ראיתי בפמ"א וכנראה שעירב הפירושים ואינו מובן לכאורה. אך ע' במכמ"א שע"ד ססי' למ"ד וגם דבריו שם צל"ע. גם מה שהזכיר שם פסול דאורייתא צ"ע לפ"מ שנתבאר למעלה) ובלא"ה רחוק שיכוין כ"ק שי' ע"ד הצעה הנ"ל. ולהרכיב החומרא אתרי רכשי. והרי לדעת התוס' ודאי יש להקל עכ"פ. דממ"נ אם הפי' מה שדין השינוי תלוי במה שצריך ר"ל גם אם הצורך לכותבו הוא ממנהגא (בימי הגמרא או איך שיהיה). א"כ מ"ש דכהן אין צריך בשטרות עכ"פ ע"כ היינו דגם ממנהגא אין צריך ודלא כהרי"ו שהוכיח מגמר דכתובות כו'. וממילא לפי' הרא"מ ומכמ"א ופנ"י. ה"ה בגיטין. כללו של דבר לא עמדתי על כוונת כ"ק שי' בזה גם באמת לפענ"ד דברי הר"י מוינא מתוך שהורק מכלי אל כלי כמה פעמים ובאו בדברים קצרים מכת"י איזה תלמיד לא נודע שמו. אינם חזקים בידינו כ"כ ללמוד מהם בדרך ק"ו והוכחות ממילתא למילתא להחמיר יותר מגוף הנדון המבואר בו. ויש לומר דיו לבא מן הדין להיות כנדון שכבר הכריע רמ"א להקל בשה"ד. וכבר נתבאר מה שמצד הסבר ג"כ נוכל לומר דלא חמירא תוס' כהן מחיסר כהן. וכ"ש לענין דאם נשאת דלא תצא דלפה"נ עכ"פ קצת יש על מי לסמוך בכה"ג כדלעיל. וכ"ש לפ"ד מהרש"ך שגם הר"י לא א' רק לכתחילה. וכבר נתבאר דגם למהרי"ט לפה"נ רק לא תנשא אבל שתצא לא שמענו. קשה להוליד מזה חומרא בתוס' כהן שתצא והולד ממזר כו'. נוסף על כ"ז דמהרי"ל שהעתיק בס"ש לבסוף שנראה שמיקל בחיסר אם ניתן הגט גם במגרש עצמו. לפה"נ לא באו דבריו בספר מפורסם רק שהס"ש מצא העתק' בשמו (לבסוף) ע"ש. (והב"ח בתשו' אפשר לקחו ג"כ מהס"ש). ויש לומר שגם מהרי"ט ומהרא"ש אלו ראו דבריו היו פוסקים כוותי' ובשגם שהרי עכ"פ גם דברי הרי"ו אפשר לפרש כפי' מהרש"ך (וכנ"ל שלפע"ד פי' נראה יותר) וכ"ש רמ"א יש לומר אלו ראה דברי מהרי"ל היה פוסק בהחלט כוותיה וכהב"י החולק עליו מעצמו וגם הב"ח בתשו' הנ"ל כתב שברור שגם הרי"ו אינו פוסל מדינא רק דלכתחילה צריך גט אחר. וגם חולק על עיקר ראייתו לכן עכ"פ הוא יסוד חלוש מלהוליד מזה חומרא יתיר' בדרך ק"ו וכה"ג בתוס' כהן שתצא כו'. וכ"ש שכבר נתבאר דלפה"נ ליכא להוכיח ממנו זה כלל

אך הנה כל הנ"ל הוא עפ"י יסוד דברי התוס' ורא"ש וסיעתם המכשירים במקום לידה. אבל הרי כבר נודע שיש הרבה מגדולי הראשונים העומדים בשיטת ראבי"ה הפוסל במקום לידה וכמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סקי"א ומכמ"א ש"ג סי"ו. והיינו דס"ל שגם אם נשאת תצא כמש"ש הג"פ. והנה מפאת זאת היה נלפע"ד מקום חומרא בתרתי היינו א' שלדידהו יש לומר דהוי הכל מדאורייתא. והב' שיש לצרף לזה גם דעת הרמב"ם ועוד פוסקים. והוא שיש לומר שהכל תלוי בטעמא דשינה שם עירו ועירה שבמשנה. דלהתוספות ורא"ש וסיעתם ס"ל דטעמא דמילתא. אי משום לעז. אי משום עדים דחתמי אשקרא לכל מר כדאית ליה וכדלעיל ונמשך מזה תרי קולי א' שחששות אלו הם רק מדרבנן דגם הא דעדים חתמי אשקרא הוא רק דרבנן לדידן דקיי"ל כר"א וכמ"ש הגרע"ק ז"ל (וכמו"כ אי הוי הטעם משום שינוי מטבע כו'). והב' דע"כ לא נכלל בשם עירו כ"א מקום דירה. אבל הרמב"ם פ"ג הי"ד כתב בשינה שם עירו אינו גט. ובלשונו ודאי לשון זה מדויק שר"ל דאורייתא כמ"ש רפ"י. וכבר כתב הבי"מ בתשו' השני' סי' קי"ט דהיינו שהוא מענין ה"ג שברמב"ם רפ"א. אלא שהוא ז"ל חיבר זה עם החששא דהרואים שברא"ש וס"ל דגם להרא"ש הוי דאורייתא והיינו דהא בהא תליא. דכ"ד שכל הרואים יאמרו דאין זה המגרש אינו כענין ה"ג שברמב"ם שצריך שיהיה ענין הכתב שגירשה כו'. וס"ל דע"כ לכ"ע מתני' בדאורייתא מיירי ועפי"ז הוליד קולא בנד"ד שע"כ אינו דבר שכל הרואים יאמרו שאינו זה. דא"כ למה בשטר כשר כו'. ובזה לא הסכים עמו הגרע"ק ז"ל). אבל לפענ"ד יש לומר שבאמת ענין ה"ג שברמב"ם לא תלוי כלל ברואים. אלא שעל האמת יהיה ענין הכתב שמגרשה דאז אפילו אם לפי עיני הרואים יש מקום לטעות אין חשש מדאורייתא עכ"פ. אבל כל שעל האמת לפי הכתוב בגט מוכח שלא זהו המגרש. אפילו אם אין חשש לרואים מצד שהם אינם מכירין כ"כ בהוכח' זו. (וכמו במקום לידה שאינו ידוע כו'). מ"מ אינו גט מדאורייתא דאע"ג דלדידן לא בעי' מוכח מתוכו. מ"מ בעי' שעכ"פ לא יהא מוכח להיפוך כו'). ומצאתי בחי' הר"ן למתני' דשינה שמו שכתב וז"ל דהאי גט מיפסל מדאורייתא כו'. ואיכא מ"ד דשם עירו ועירה אגב גררא דשמו ושמה נסביה דמדאורייתא לא בעי' שם עירו כו' ולא נ"ל כו' דאפי' תימא דלא בעי' שם עירו ועירה אלא מדרבנן מ"מ כששינה