דברי נחמיה אבן נזר קטו

ועוד הרי שם איתא הראיה ממ"ד אין מעלין. ולדבריו עיקר הראיה ממ"ד מעלין. גם מה שלדבריו ז"ל שמעי' שינוי מנהגים. דבימי המשנה לא כתבו כהן כלל. ובימי הגמרא הגו לכתוב ופליגי אי הוקבע מנהג חובה כו'. כ"ז לפה"נ דחוק ורחוק ומנלן. גם אם בימי הגמרא פליגי אי הוקבע כ"כ המנהג חובה לפסול בדיעבד אף בשטרות לא ה"ל להטוש"ע להחליט בפשיטות כ"כ דאין צריך כלל לכותבו (ומשמע באחרונים שגם עתה אין נוהגין כלל ע"ש בש"ך סקי"ב וגם בגיטין בכ"מ לא נהגו כלל כמ"ש הב"י ושו"ע סי"ט). גם לפמ"ש להוכיח דמקום לידה בימי הקדמונים לא הוקבע חובה מדכותבים ע"פ הבעל כמ"ש התוס'. א"כ הרי גם כהן כותבים (עתה) ע"פ הבעל (כמו שהיה בנד"ד) וכמ"ש בס"ג שלנו סי' י"ח. וע' תו"ג סי' ק"כ סקט"ז וססי' קל"ו ובחי' רפ"ג. וע"כ לא הוקבע חובה. גם עיקר היסוד לומר שמכח המנהג יוקבע חובה עד שנא' ע"ז כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים כו' תמוה לכאורה (דמלבד דהא דכל המשנה כו' הולד ממזר ר"מ אמרה ורבנן פליגי עליו. וגם ר"מ בגיטין אמר ולא בשטרות). איה מצינו כזאת. והרי אפי' מקום דירה דודאי נהגו בימי המשנה וגמרא (לכ"ע) ועכ"ז קיי"ל דאינו מעכב וכמ"כ בשם האבות כו'. וכמה דברים שלכתחילה נהגו לכתוב. ובדיעבד כשר בחיסר עכ"פ וע' מהרי"ו סי' כ"ג ומה נשתנה הכהן לומר שהוקבע בו מנהג חובה כ"כ עד שכל המשנה כו' מה שההיפוך מבואר מפשטות דברי התוס' ורא"ש ושאר פוסקים שאין צריך כלל ובכ"מ גם עתה אין נוהגין כלל (וכ"ש בשטרות כו') וכנ"ל. א"ו גם הרי"ו וסיעתו לא עלה ע"ד לפסול בחיסר כהן משום שינוי מטבע. וגם הם מודים שאינו אפילו מנהג קבוע בכ"מ. ובמקומות שלא נהגו בו אין מקום כלל לחוש. כמ"ש מהרי"ט שבס"ש. וגם הג"פ כ"כ. (אלא שלכאורה צ"ע דלפירושו שהר"י הביא ראיה מגמרא דפסול היה ראוי לחוש לזה בכ"מ בגיטין. ואף גם בשטרות כו'). אלא עיקר דבריו הם כדפי' מהרש"ך ומהרא"ש שבג"פ. ומובן יותר מדברי מהרי"ט שבס"ש שבא לחדש דבר מדעתו. בענין הכהן במקום שנהגו לכותבו דהגם שמצד עצם החיוב ודאי אין לפסול בדיעבד בחיסר גם שם כיון שאין צריך כ"א מתורת מנהגא מ"מ אחר שכבר נהגו בו במקום זה. והיינו שכשהוא כהן כותבי' כהן וכשאינו כהן (ולא לוי) כותבין סתם. ואין כותבי' שהוא ישראל) אלא שממילא מובן שאינו כהן ולא לוי אלא ישראל וא"כ כשהוא כהן. וכתב סתם. הרי זה לפי המנהג כאלו פי' שהוא ישראל. והרי זה כשינוי לא כחיסר הסימן בלבד ולא דמי למקום לידה (וכה"ג שאר דברים) שנהגו לכתוב לתוספת סימן. דודאי לא נפסל בדיעבד אם חיסרו לכ"ע. דהתם אין ממה שכתב סתם ראיה שאינו ממקום זה. שהרי גם אלו היה ממקום אחר ה"ל לכותבו. ונמצא אין כאן כ"א חסרון התוספ' סימן. ולכן לכ"ע לא מיפסל בדיעבד מצד חיוב שאינו כ"א ממנהגא. ומשא"כ כאן בכהן שעפ"י המנהג חשיבא ממילא החיסר כשינוי כו' (ומתורץ קושית הגר"א ז"ל סקט"ז ממקום לידה). ובתשו' ח"ץ (סי' ל"א) ראיתי שכתב שמדברי הרשב"א ורח"ש המכשירים בחיסר שם האב נלמד בק"ו להכשיר בחיסר כהן. דלא כהרי"ו. ולפי הנ"ל ז"א. דגם בשם האב וכן אפי' במקום דירה לפ"מ דקיי"ל שאינם פוסלים בחיסר מצד עצם חיובם. אין לבוא ע"ז (אף במקום שנהגו לכותבם) לומר שיחשב החיסר כשינוי דז"א כיון שגם אם הוא בנו של אחר או ממקום דירה אחר הוי לי' ג"כ לכותבם. ואין ראיה שאחר הוא כנ"ל

ועפ"ז מובן מה שנתרעם מהרי"ט על הב"י שהשמיט הלשון כו' ע"ש בס"ש. דר"ל דהב"י השמיט ב' תיבות. בזמן הזה. שבמהרא"י. דמשמע כאלו הר"י בא לפסול מצד עצם החיוב לכתוב (מהראי' דכתובות) עד שיפסול בחיסרו. וז"א שלא כתב רק בזה"ז כו' ר"ל שרק בזמן ומקום שנהגו לכותבו. סברתו שאז אם חיסרו ממילא הרי זה דומה לשינוי מטעם הנ"ל. וז"ש ג"כ רמ"א י"א דפסול מאחר שנהג לכותבו. ר"ל דאחר שנהגו כן. נמשך מזה לפסול בחיסרו מטעם הנ"ל דהוי כשינוי. ועפ"ז יש לתרץ ג"כ קושיא השני' דהב"י על הרי"ו. דלא גרע מחניכה כו' ויש לומר דש"ה דע"כ יש לו איזה שם העצם ואין ממ"ש סתם ראיה לומר שאחר הוא דג"כ ה"ל לכותבו כנ"ל. אלא שא"כ לכאורה צ"ע ממ"ש רמ"א ס"א דכ"ש אם כתב עיקר השם דכשר. והרי בזה לכאורה יש לומר דממ"ש סתם יש ראיה שאין לו כינוי כלל. והוי כשינוי. וכן ממ"ש הפוסקים ורמ"א סי' קכ"ח ס"ד דאם לא כתב שם הנהר כשר. ובזה נמי יש לומר דממ"ש סתם יש ראיה שאין שם נהר כל והוי כשינוי. (אך שם מכשיר רמ"א גם בשינה ממש כו'). ואולי יש לומר דגבי כהן גם באגרות וקריא' לס"ת מזכירים כהן לכן אם גם בגיטין נהגו לכותבו אז יש ראיה ממ"ש סתם שאינו כהן. ומשא"כ בחניכה (אפשר) בשטרות ואגרות ולס"ת אין נוהגין להזכירם לכן הגם שבגיטין נוהגין לכותבו אם לא כתב אין ראיה כ"כ דאחר הוא דתרתי בעי' כו'. וה"ה וכ"ש בנהר שאין נוהגין להזכירו בשטרות ואגרות כו'. ומעין זה מחלק התו"ג בסי' קכ"ח שם (אלא שנראה דקאי אשינוי ממש. וע"ש שכתב דכהן הוי כשם האב וצ"ע דהתם קיי"ל דכשר בחיסר. גם מש"ש דבזה"ז נוהגין לכתוב כהן בשטרות כמ"ש מהרא"י צ"ע דלכאורה מהרא"י לא כ"כ אלא בגיטין אבל בשטרות משמע בח"מ שאין נוהגין כלל כדלעיל). ובתשו' מהרמ"פ סי' ה' נראה שתולה חיסר שם הנהר בפלוגתא דר"י וראבי"ה בשינה שם מקום לידה. משמע דס"ל דחיסר דנהר באמת דומה לשינוי וע"כ היינו מטעם הנ"ל וכדס"ל להרי"ו בכהן. וכעין זה משמע שם סי' ל"ה שמדמה חיסר כל שום במומר לפלוגתא הנ"ל וע"כ ג"כ מטעם הנ"ל. אלא שאח"כ כתב שנד"ד עדיף כו'. ונראה שר"ל שמ"מ שינוי שנמשך מצד החיסר שהוא בשב וא"ת. עדיף משינוי ממש כו'

ואשוב לעניננו דלפ"מ שנתבאר בפי' דברי הרי"ו עפ"י דברי מהרי"ט ומהרש"ך ומהרא"ש. אין להוכיח מהם דכיון דלמהרי"ט ומהרא"ש פוסל הרי"ו בדיעבד בחיסר מכלל דכ"ש שיש צורך בכתיבתו לכתחילה בדרך חיוב ממש מעיקר הדין. ושלפ"ז גם מהרש"ך החולק לענין דיעבד יודה להם לענין לכתחילה. ולהוליד מזה חומרא בתוספת כהן עד"ז. ר"ל שנקח מהם זה עכ"פ מה שלדברי כולם צריך לכתוב כהן לכתחילה (אף אם לא יהא כן דעת התוספות כו'). ושוב יש מקום לפסול גם עפ"י כללי התוספות לפי' הרא"מ וסיעתו. שדין השינוי תלוי במה שצריך לכתחילה (אשר לכאורה היה נ"ל דע"כ כוונת כ"ק שי' הוא עד"ז). אבל לפי הנ"ל ז"א. דגם אי הרי"ו פוסל דיעבד בחיסר. מ"מ מודה שאין בכתיבתו שום חיוב מעיקר הדין אפילו לכתחילה. רק שמ"מ במקום שנהגו ס"ל שיש לפסול בדיעבד בחיסרו מטעם דממילא הרי זה כשינוי כנ"ל. (ועוי"ל קצת דגם אי צריך לכתוב הכהן. מ"מ הרי כשאינו כהן ודאי אין צריך לכתוב ישראל א"כ עדיין יש לומר קצת דכשהוא ישראל לא רמיא אסהדי ולא קיימי עלה דלא דמי למקום דירה וכה"ג). וגם ראייתו מגמרא דכתובות אינו ר"ל להוכיח דפסול ואף לא שיש חיוב לכותבו לכתחילה רק שכן היו רגילים כו' (והביא זה רק לסמך וסעד למקום שנהגו כו'). והך כללא דכייל התוס' (לפי' הרא"מ) ששינוי תלוי במה שצריך לכותבו. זהו דוקא במה שצריך מעיקר הדין דאז דוקא קיימי סהדי עלה ומיפסל משום דחתמי אשקרא כדלעיל (או אפשר ג"כ דאז מיפסל משום שינוי מטבע כו' שכן משמע קצת בפי' מהרא"י דסי' קצ"ז ותה"ד ססי' רכ"ח). [הגהה. והיינו דגם לרבנן יש לומר דמודו דתצא כדמשמע ברא"ש פ"ק סי' ה'. לכאורה א"כ לא א"ש ראיית ר"ת משטרות דלפה"נ לא שייך בהם הך דכל המשנה כו. גם א"כ גם בלא כתב שייך כל המשנה כו' כדמשמע בההיא דפ"ק בלא אמר בפני נכתב כו' וע' בתשו' פמ"א